אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק יורה דעה › סימן ג

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן ג

סימן ב

בע"ה יום ג' ט' מרחשון תרנ"ט לפ"ק הראזאווא יצ"ו

שאלה. הנה בפה עירנו יקרה לפעמים קרובות בעגלים וגדיים. וטלאים שהאונה העליונה מצד הימין הסמוכה לגרגרת נסרכה לשומן הגרגרת ומצוי דבר זה לפעמים בעגלים הרבה עד כדי שליש ממספר כל העגלים שנשחטים בפ"ק וניכר שהסרכא הזאת איננה מהריאה, ובהריאה אין שום ריעותא רק כפי הנראה היא משומן הגרגרת ואין זו סרכא רק רירי השומן אשר מתחילה המה כמו רירים דקים ואח"כ כאשר יתפטם העגל יתעבו, ודבר זה מצוי הוא כמעט בכל מקום שמן אשר יומשכו ממנו רירים כאלה כנודע לבקיאים בזה שמתחילה יומשכו רירים כאלה ואח"כ כאשר תשמן הבהמה ויתעבו ניכר לכל ששומן הוא:

תשובה. הנה הרמ"א ביור"ד סימן ל"ט סעיף י"ג כתב דנהגו שלא למעך סירכות גדיים וטלאים ועגלים רק מטריפין אותם כי הסרכא רכה ומתנתקת במיעוך וגם. בהגבהת אצבע ישנם אחרונים שמחמירים בזה, ואמנם לענ"ד נראה לכאורה דבנ"ד גם לפי מנהגו שלא למעך בסרכות גו"ט ועגלים יש להכשיר, דהנה במרדכי בפרק אלו טרפות כתב בשם ראבי"ה וז"ל אונה העליונה הסמוכה לגרגרת ודרכו להפרד מן הגרגרת אם נסרכה לגרגרת טרפה וכן פסק בה"ג לפי שהגרגרת קשה ואינו סותמו כדאמרי' הכא האי סמפונא דאינקב לחברי' טרפה עכ"ל ומדקאמר דלכן טרפה מפני שהגרגרת קשה הוא ואינו מגין משמע דאי לא הוה קשה היה מגין שפיר וא"כ הוה סרכא בכסדרן, ולפ"ז היא טרפה רק לדעת רש"י ז"ל דס"ל דסרכא היא טרפה מטעם נקב אבל לדעת התוס' ורבים מהראשונים דס"ל דטרפות הסירכא היא מטעם שעתידה להחפרק ע"כ סרוכה לגרגרת כשרה כיון דהוה סרוכה בכסדרן ולא תתפרק ולפי זה אם סרכא כזאת עברה ע"י מיעוך, דאף דבעגלים וגו"ט אין ממעכין מכל מקום אם עברה ע"י מיעוך הוי ספק סירכא, דאף דהמיעוך אינו ראי' בבירור דהוה ריר בעלמא משום דגם אם היתה סירכא ודאית ג"כ מתוך רכוחה תעבור ע"י מיעוך, מ"מ סירכא ודאית ע"כ אינה והוי' ספק סירכא ולפ"ז הוה ספק ספקא, ספק דלמא היא ריר בעלמא ולא סירכא, ואם תמצא לומר דהוה סירכא הא היא סירכא בכסדרן ודלמא הלכתא כהתוס' ולדעתם אונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם נסרכה לגרגרת כשרה:

ואל ישיבוני מדברי הרשב"א בחידושיו לחולין (דף מ"ו) דהקשה לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב וז"ל ועוד קשה קצת שהיינו חותכין מחתך שיטה זו דאין סירכא אוסרת לגמרי אלא היכא דמסחרכת לריאה או לאחד מן המקומות שנקובתם במשהו אבל לגרגרת או לחזה או לאחד מן המקומות שאין נקובתם במשהו כשרה ובבדיקה כו' ולא כן דעת הגאונים ז"ל אלא כל היכא דמסתרכה טרפה חוץ מכסדרן כו' עכ"ל, והנה הגאונים ז"ל ס"ל דטרפות הסירכא היא מטעם שעתידה להתפרק וא"כ מ"ט אסרו נסרכה לגרגרת הא הוה סירכא בכסדרן, לאו מלתא היא דהא אפשר דאף לגרגרת הוה שלא כסדרן כגון שנסרכה אונה אחרת לא אונה עליונה הסמוכה לגרגרת או האומה נסרכה לגרגרת דהתם חשיבה שלא כסדרן:

אלא דלפי זה הא הרמ"א פסיק ותני דאין ממעכין בכל סרכות גדיים וטלאים ועגלים ולפי הא דכתבתי שבסירכא כסדרן היכא דהוי טרפה לדעת רש"י משום דלא מגין אך לדעת החולקים כשרה בזה אפשר למעך מטעם ס"ס, וכל זה היה לו להרמ"א ז"ל להשמיענו ואדרבה הרמ"א ז"ל מסתם סתים לה בכל סירכות גו"ט ועגלים דאין ממעכין:

ונראה לענ"ד דאין זה ספק ספיקא דכיון דיש סירכא לפנינו נחשבת לטרפה ודאית כל שלא נמעכה ועברה ע"י מיעוך בודאי והמיעוך הוא בירור שאין זאת סירכא רק ריר בעלמא, אבל קודם המיעוך הזה אין אנו מסופקין בריר כלל רק דחושבין אותה לסירכא ודאית, וראי' לזה מהא דקיי"ל דריאה שנאבדה בלא בדיקה כשר בהפסד מרובה, ואם יש ריעותא בצלעות כתב הב"ח דטרפה ואמאי לא נימא דהוה ספק סירכא דאפילו אם תמצא לומר שהיתה סרוכה שמא עברה ע"י מיעוך, ואמאי לא נימא נשחטה הותרה, וכמו שכתב הרשב"א בחי' לחולין (דף מ"ו) דכיון דנחשבת לריר בעלמא לא נולד המטריף ואמרי' נשחטה הותרה א"ו דאם היתה סרוכה לא נכלל בספק דלמא ריר הוא דכיון דנסרכת וחקרח לודאי סירכא עד דברור לן שנתמעכה ואינה סירכא ובעגלים וגו"ט המיעוך אינו מורה כלום והוי' כאילו לא נתמעכה, ויעי' בסי' פ"א ובש"ך ובט"ז שם:

וראיתי בהגה' צבי לצדיק ביור"ד סימן ל"ט סעיף ג' וז"ל הפרי מגדים הקשה תיפוק לי' דנחוש שהיה סירכא שלא כסדרן ולמה קאמר בס"ק ד' דאין בקיאין בבדיקה, ונ"ל דלק"מ שהרי אנו רואין השתא שאין שום סירכא רק דחיישינן שמא נתקן עכו"ם וזה ודאי לא חיישינן שינתוק בכונה דיש כאן ס"ס שמא לא נתק ואת"ל נתק שמא היה מתמעך במשמוש עכ"ל, והנה אף דהא דאינה מתהפכת לא אכפת לן ונחשב לס"ס משום דהוה כספק על דהא מתחילה ע"כ צריכין אנו לראות אם יש שם סירכא אם לאו, אך מ"מ נראה לענ"ד דאין זה ס"ס כמו שכתבתי לעיל, דאם יש סירכא לא שייך למימר שמא תעבור ע"י משמוש, דרק אם נתמעכה אז יש לן בירור דלא היתה סירכא רק ריר בעלמא, אבל קודם שנתמעכה הסירכא לא מספקינן בהא, ולדבריו אמאי לדידן דאם נאבדה הריאה בלא בדיקה טרפה באין הפסד מרובה הא הוה ס"ס שמא לא היתה סרוכה ואת"ל שהיתה סרוכה שמא היתה עוברת ע"י מיעוך, א"ו דאין זה נחשב לס"ס וכמו שכתב הב"ח בסי' ל"ו דשלא כסדרן בחזקת איסור קיימת ויעי' בפ"מ במשבצות סי' ל"ט סק"ו. והנה נד"ד הוה סירכא בכסדרן וכמש"כ לעיל ומ"מ שמא תעבור ע"י מיעוך לא נחשב לספק כיון דבגו"ט ועגלים המיעוך אינו מברר ההיתר א"כ א"א לספק בהא כיון דאין עושה פעולתו לברר ההיתר כלל, דהא בדרכי משה כתב הטעם דלכן אין ממעכין בגו"ט ועגלים משום דהסירכא עדיין רכה ונמוחה, משמע דאין לספק כלל דלמא אינה סירכא מהא דנמוחה דגם סירכא גמורה נימוחה בודאי דבודאי רכה היא עדיין ואין כאן ספק כלל:

ועוד איך נחשב זאת לס"ס הא הוה רק משם אחד דאם נאמר שמא לא נתק א"כ לא היתה כלל סרוכה. וספק השני הוא שמא עברה ע"י מיעוך א"כ היה ריר בעלמא וג"כ לא היתה סרוכה א"כ משום אחד קאתית עלה דלא הוה סירכא. וס"ס משם אחד לא הוה ס"ס כמו שכתבו התוספות בכתובות (דף ט') גבי שם אונס חד הוא:

ובקושית הפרי, מגדים נלענ"ד לתרץ בפשיטות דכין דהריאה שלמה לפנינו ואין בה שום ריעותא מהיכי תיתי נימא דהיתה סרוכה ואף א"ת דהיתה סרוכה כיון דחזינן דנקלפה הסירכא כ"כ עד דאין ניכרת בהריאה שום ריעותא. אמרינן דקרום אתר היתה ואינה מהריאה כלל. וכמו שיצאו עתה להקל בקילוף הסירכות וכמו שכתב הט"ז גבי קרום ריגוש והרמ"א ז"ל בסוף סימן ל"ט:

והנה מדינא דגמרא בריאה הסרוכה למכה שבדופן מכשרינן משום דאי איכא מכה בדופן תלינן הסירכא בדופן. ואם יש מכה באברים אחרים כתב הראב"ד דג"כ תלינן הסירכא בהם ולא בהריאה וכ"כ הר"ן בשם הרבה מן המפרשים. אך הרמב"ן ז"ל כתב דדוקא אם יש מכה בדופן תלינן הסירכא בדופן אבל אם יש מכה בשאר אברים לא תלינן הסירכא בהם. ובטעמא דהך מילתא כתבו הר"ן והרשב"א ז"ל בחידושיו דדוקא בדופן הוא דכי אית ביה מכה תלינן בדופן וכשרה שלפי שהדופן הוא קשה אנו חולין שהריאה היא שנסרכה לדופן ולא הדופן לריאה ומחמת דופן היא וכשרה. אבל שאר מקומות רכים הם ואעפ"י שיש בהם מכה אפשר שמחמת ריאה וצמחים שלה עלתה בהם מכה וטרפה עכ"ל. אבל הרא"ש ז"ל בפרק אלו טרפות סימן כ"ה כתב וז"ל דדוקא בדופן שהוא רחב וליחתו מרובה נקלטת הריאה אליו אבל בשאר אברים לא עכ"ל. ולכאורה נראה לענ"ד דנ"מ בין שני הטעמים הוא כגון נד"ד דאם יש לתלות שהוא מן השומן דלדעת הרא"ש שפיר תלינן דכיון דהתם רק מפני שבשאר אברים אין בהם ליחות כ"כ אין מכה דידהו יכולה לקלוט את הריאה משום דרק מליחות המכה נקלטת הריאה דמהליחות נתהוים רירים שנסתרכים אל הריאה. ובשאר אברים אין בהם ליחות כ"כ דהמכה שלהם תקלוט את הריאה. אבל בשומן שלהם שפיר נקלטת הריאה דזה לא תליא בליחות כלל דמסתברא דבשומן של שאר אברים נקלטת הריאה שפיר. אבל לפי דברי הרשב"א והר"ן ז"ל דאף דחזינן דממכה נקלטת הריאה דהא בדופן תלינן דממכה שבדופן נסרכה הריאה להדופן. אך רק בדופן תלינן משום דאיפכא ל"ל דהריא' נסרכת לדופן לא הדופן לריאה משום דדופן קשה הוא להסתרך לריאה אבל אי הוה סברא לומר דאפשר לדופן להסתרך מן הריאה אז הוה אמרינן דאסור. משום דספקא הוה דלמא מהריאה נסרכת, ואף דאיכא למימר דממכה שבדופן אתי' הסירכא. ולכן בשאר אברים דרכים הם ואפשר דמריאה נסרכין אף דממכה דידהו נמי אפשר להסתרך אזלינן לחומרא ואמרינן דמריאה תלינן דכיון דאפשר דמהריאה אתי' הסירכא תלינן בה א"כ מאי מהני לן דנתלה בשומן. דאף דאפשר לומר דמשומן של שאר אברים נסתרכה הריאה הא אפשר נמי להסתרך מן הריאה ואזלינן לחומרא ואמרי' דמהריאה קאתי' הסירכא. וא"כ נד"ד לשיטת הראב"ד והרבה מן המפרשים דתלינן במכה שבשאר אברים שפיר אפשר לתלות נמי דמשומן הגרגרת אתי' כפי מה שהבקיאים בדבר אומרים דמרירי השומן נסחרכת הריאה. אך לפי מה שפסק הטור כהרמב"ן וכן הסכים נמי הרא"ש דבמכה שבשאר אברים לא תלינן. א"כ תליא האי דינא בטעמי' דהרשב"א והר"ן ז"ל לטעם הרא"ש ז"ל:

והנה הרשב"א הקשה לפי שיטת רש"י דס"ל דאין סירכא בלא נקב וז"ל ועוד ק"ק שהיינו חותכין מתוך שיטה זו דאין סירכא אוסרת לגמרי אלא היכא דמסחרכת לריאה או לאחד מן המקומות שנקובתן במשהו אבל לגרגרת או לחזה או לאחד מן שאר המקומות שאין נקובתם במשהו כשרה ובבדיקה כו' ולא כן דעת הגאונים כו' עכ"ל. והנה אם נימא בדעת הרשב"א שכונתו שלרש"י קיימת שיטה זאת שסרוכה לשאר אברים שאין נקובתם במשהו תלינן הסירכא בהון. כל שכן דאם יש בהם מכה או כל דכותי' דיותר נוכל לתלות הסירכא בהון. וכן כתב באמת הרשב"א בחידושיו לקמן (דף מ"ח) ד"ה ולענין בשם הר"ז הלוי דהיכא דסרוכה למקום שאין הנקב פוסל בו כעין דופן כשרה בבדיקה. ולדברי רש"י הא סרוכה לדופן אף אם אין מכה בדופן תלינן בדופן וכשרה בבדיקה. ומה שכתב הרשב"א ז"ל ואפי' לגי' רש"י ז"ל דאפי' בדליכא מכה בדופן כשרה בבדיקה אפשר לי לומר דכיון דדופן דחוקה על גבי הריאה מתחממת ועשוי' להוציא רירין וכיון שממנה הרירין יוצאים ומתפשטים עשוי הקרום להתפרק ממקום שהתחיל להתפשט תחילה עכ"ל. כלומר אבל בשאר אברים אינם מתחממים ומוציאים רירים ותלינן בריאה. כל זה לא כתב רק אליבא דגאונים אף אי סבירא להו כרש"י גבי סרוכה לדופן. אבל רש"י בעצמו כתב מפורש בחולין (דף מ"ח ע"א) ד"ה אין חוששין לה כו' ואמרינן דופן זה מכה היתה בו וכשתיתה קלטה הריאה אצלה עכ"ל ולפ"ז ליכא לחלק בין דופן לשאר אברים. דהא לא קאמר הך טעמא דהדופן דחוקה היא על גבי הריאה ומתחממת ועשויה להוציא רירים. והך טעמא דנקט אפשר לומר אף בשאר אברים דהא גם בהם אפשר לומר דמכה היתה בהם וכשחיתה קלטה הריאה אצלה. ומ"מ אף אי נימא דכונת הרשב"א הוא דלדברי רש"י היה צריך להיות כך דסרוכה לשאר אברים שאין נקובתם במשהו כשרה. אבל באמת גם אליבא דרש"י ז"ל אין הדבר כן. מ"מ זהו דוקא בסרוכה לאבר שלם דאין סברא לתלות הסירכא יותר בהאבר מבהריאה. אבל היכא דיש מכה באבר או שיש סברא אחרת לתלות בהאבר יותר מבריאה או שיש סברא לומר שאין זאת סירכא כלל רק כגון שהוא שומן. אז גם אליבא דרש"י כשרה:

דהנה לכאורה תקשה אטעמייהו דהר"ן והרשב"א ז"ל דלכן לא תלינן במכה שבשאר אברים דשאר אברים רכים הם ואעפ"י שיש בהם מכה אפשר שמחמת ריאה היא. הא כיון דחזינן דאיכא מכה בשאר אברים שראוי מהם להסחרך וכן נמי חזינן דראוי להסתרך משומן שבשאר אברים להריאה רק דכיון דשאר אברים רכים הם להסתרך ג"כ אף שהסירכא היא מהריא' משו"ה מטרפינן ואמאי לא נימא נשחטה הותרה. כיון שיש לתלות שהסירכא היא מהמכה שבשאר אברים או מרירי השומן הא חזינן דבכל מקום תלינן ואמרי' נשחטה הותרה. ויעי' בשו"ת רדב"ז ח"א סימן קמ"ג בשלמא לפי סברת הרא"ש ז"ל דמכה שבשאר אברים אין בה ליחות כ"כ להסתרך הריאה אצלה לא קשה מידי דאז ליכא למתלי כיון דאי אפשר להסתרך מהמכה וליכא לספוקי בהא כלל. אבל לפי סברת הר"ן והרשב"א קשה. דהא לדידהו גם בשאר אברים אפשר למתלי כמו בריאה ומ"מ תלינן בריאה ולא בשאר אברים והא נשתטה הותרה. וכן נמי תקשה דאי נחלק אליבא דרש"י ז"ל בין סרוכה לדופן ובין סרוכה לשאר אברים שאין נקובתם במשהו למימר דדופן קשה הוא להסתרך מריאה לכן ע"כ תלינן בדופן אבל בשאר אברים כיון דגם הם נוחים להסתרך תלינן בהריאה ואמאי לא נימא נשחטה הותרה ומהאברים היא הסירכא וקלטו אצלם הריאה. דהא הריאה ודאי נוחה הוא להסתרך כשאר אברים:

ונלענ"ד דהרשב"א ז"ל בחי' שם כתב וז"ל והרמב"ם ז"ל כך כתב יש מקומות שאם ימצאו סירכות מדולדלות מן הריאה אע"פ שאינן דבוקות לא לדופן ולא למקום אחר אוסרין אותן ודבר זה הפסד גדול כו' ואפשר לומר דאפי' בדיקה אינה צריכה ואינה דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם איתילידא בה ריעותא בבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה כו' אבל בזו שאין כאן שום הוכתת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אינה צריכה עכ"ל. והנה הנך דס"ל דיש סירכא בלא נקב רק דחיישינן דתתפרק אפשר לומר אליבייהו דכיון דיש סירכא ודאית רק דאין אנו יודעים מאיזה צד תתפרק זהו נקרא הותל מעשה המטריף דהא סירכא ודאית יש רק דמספקינן אם מהאברים קאתי' ותתפרק מהם או מהריאה קאתי' ותתפרק מריאה, בהא לא אמרינן נשחטה הותרה, ואפשר לומר דהנך דס"ל דלא תלינן במכה שבשאר אברים ס"ל דיש סירכא בלא נקב, רק דתתפרק, ולכן אף דיש מכה באבר או דמסברא אפשר לתלות דמשומן האבר קאתי' מ"מ כיון דאפשר נמי לתלות בריאה ומספקא לן מאיזה צד תתפרק נקרא הוחל מעשה המטריף ואזלינן לחומרא, אבל למאן דס"ל אין סירכא בלא נקב נראה דהך הוחל בה מעשה המטריף ע"כ נצטרך לומר דכל היכי דאם נתלי לקולא נצטרך עכ"פ למימר דבהמה זאת אית בה ריעותא, אף דכשרה בריעותא זו מ"מ אם היתה ריעותא כזאת בהריאה מטרפינן לה אז תלינן לחומרא, דזה נקרא הוחל מעשה המטריף, כגון אם אין לפנינו מכה בשאר אברים וסירכא ע"כ מחמת נקב או מכה קאתי' ואם ניזל לקולא נצטרך לומר שמכה יש באברים, תלינן לחומרא דמכה זו ישנה בהריאה לא בהאברים, והטעם נראה לענ"ד דכיון דע"כ נצטרך לומר דבבהמה זאת יש שינוי מבשאר בהמות לא מוקמינן לה אחזקתה כדאמרי' ביבמות (דף פ"א) ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו חולץ מפני שהוא סריס, והא רוב בני אדם אינם סריסים ואמאי לא ניזל בחר רובא אלא ע"כ הואיל ואשתני אשתני כדאמרי' בבכורות (דף מ"ב), וה"נ כיון דאשתני מרוב בהמות שאין להם סירכות אמרי' דאשתני ג"כ דלא מוקמינן לה אחזקה, רק דהיכא דאנו רואים מכה באברים אז לא נוכל לומר מאן לימא לן דהריעותא היא בהאבר דלמא בהריאה דהא לפנינו שהריעותא באבר, וכן נמי אם ניזל לקולא לא נצטרך למתלי בריעותא כגון שנוכל לומר דמחמת ליחה היא כמו בסירכא תלויה דלא נשתנית מאומה בהמה זו מגדר הרגיל בשאר בהמות דאית בהון ליחות, וכן נמי אם נוכל לתלות דמשומן קאתי' ג"כ הכי איתנייהו ברוב בהמות הבריאות והשמנות וג"כ לא שייך למימר דהותל מעשה המטריף בהא תלינן לקולא, ולפ"ז אפשר לומר דהראב"ד ז"ל דס"ל דתלינן במכה שבשאר אברים אזיל לשיטתו דס"ל דאין סירכא בלא נקב, ולפ"ז בנד"ד כשרה לכ"ע, דלהנך פוסקים דס"ל דאין סירכא בלא נקב הא תלינן במכה שבשאר אברים ודכותי' תלינן ג"כ בשומן ואמרי' דאין זאת סירכא רק רירי השומן של הגרגרת, ואפי' להנך דס"ל דלא תלינן במכה שבשאר אברים מ"מ לטעם הרא"ש ג"כ תלינן בניד"ד ברירי השומן, ואפי' לאינך טעמי מ"מ הא אינהו ע"כ ס"ל דטרפות הסירכא היא מטעם עתיד להתפרק ובנד"ד הא הוה סירכא בכסדרן ולהנך דס"ל דטרפות סירכא היא משום דעתידה להתפרק, א"כ בנד"ד כשרה דכסדרן לא תתפרק וכמו שכתבתי לעיל:

ועוד נראה לענ"ד דכיון דבמרדכי פרק אלו טרפות פסק דאם האונות העליונות הסמוכות לגרגרת דבוקות ממש לגרגרת כשר דהכי ריביתייהו, וכ"כ בסוף הגהות מרדכי בחולין בשם אנשי קנדיאה וכן פסק הרמ"א בסימן ל"ט סעיף ז' ובאור זרוע הל' טרפות סי' תי"א המובא בט"ז סי' ל"ט ס"ק י"א בבהמה שהיתה שמנה ביותר והיו ראשי האונות מובלעות בשומן והכשיר יע"ש, ודבר זה מצוי הוא מאד שהאונות דבוקות ומובלעות בשומן מרוב שומן הבהמה והכי רביתייהו ומסתמא בפעם אחת לא נדבקה כל כך אלא מעט מעט, ואם נימא דמתחילה כיון שרירי השומן מסתרכים להריאה היא טרפה, א"כ איך תחזור להכשירה, א"ו דגם מתחילה אמרי' דהכי רביתייהו וכשרה:

והנה ברא"ש פרק אלו טרפות סימן י"ד הביא דברי ר' יעקב גאון שפעמים מתוך רוב שומן הלב ושומן הבהמה נסרך לאומות או לאונות ולעינוניתא דורדא, וא"כ הא חזינן דאיכא כה"ג, ודכותי' נמי חזינן דמחמת שומן הגרגרת מתפשטין רירים ונדבקים להריאה ואינם סירכות אלא רירי השומן, אך קשה לי מהא דכתב בסוף הגהות מרדכי בחולין במנהגי אנשי קנדיאה וז"ל עוד רגילין בריאה הסרוכה לשומן הלב שנופחין אותה אם נתקת הסירכא מאיליה על ידי הנפיחה אז ריר הוא וכשרה ואם לאו סירכא היא וטרפה ובשומן הגרגרת מטריפין כל הסרוך אליה עכ"ל משמע מזה דרק בשומן הלב תולין אבל ברירי שומן הגרגרת אין תולין כלל, ואולי אפשר לומר כמו שכתב אא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק יור"ד סימן כ"א על דברי הרשב"א, וז"ל ואף שהרשב"א בתשובה סימן שפ"ג הטריפו ולא האמין לטבחים שכך הוא בהרבה בהמות, הרשב"א בימיו אכתי לא נודע לו מטיבו של זה הוריד עכ"ל, ומכ"ש הכא שנוכל לומר ג"כ שנשתנו עתה טבעי הבהמות דהא עכ"פ חזינן דבהרבה בהמות מוציאין רירים גם משומן הגרגרת,

ואפילו את"ל דלא הוי רק ספק אם הוא מרירי השומן מ"מ הוה ס"ס ספק אם הוא מרירי השומן ספק סירכא ואפי' את"ל שסירכא היא דלמא קיי"ל כהתוס' ושאר פוסקים דס"ל שטעם טרפות הסירכא הוא דלמא תתפרק, וכאן באונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם סרוכה לגרגרת הוה סרכא בכסדרן וכשרה לפי שיטתם, והא אנן קיי"ל בנאבדה הריאה בלא בדיקה בגו"ט ועגלים דכשרה משום דלא מחזקינן בהון סירכות וכיון דחזינן דאדרבה מקלעי הרבה סירכות דבר זה מכריחנו לומר דאין אלה סירכות כלל אלא רירים. ובפרט לפי מה שכתב אא"ז בנודע ביהודה קמא חיור"ד סי' י"ז ובעוד כמה דוכתי וז"ל הנה המקרה לא יתמיד ולא יכיר מקומו להיות תמיד באבר מיוחד ובמקום מיוחד עכ"ל וכאן נסרך רק במקום מיוחד אשר נראה לעין שאין זאת סירכא כ"א מטבעי השומן להמשיך רירים, מכל הנך טעמי נראה לענ"ד שיש להכשיר סירכא כזאת אם עברה ע"י מיעוך עכ"פ גם בגדיים וטלאים ועגלים, כיון דמדינא בגסות אף בלא מיעוך מותרת ועי' בש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ו והרבה אחרונים כתבו דהא דמחמירינן בגו"ט ועגלים מבגסות היינו דוקא היכי דההיתר היא ע"י מיעוך אז מחמירים בגו"ט ועגלים דאמרינן מתוך רכות הסירכא תתמעך אף שסירכא גמורה היא, אבל אם מדינא כשר אז ליכא נפקותא בגו"ט ועגלים מבגסות וזה פשוט, לכן לענ"ד באונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם נסרכה לשומן הגרגרת ונראה שמרירי השומן הוא יש להכשיר אף בגו"ט ועגלים, ומה' אשא ברכה, שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה