תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן ב
למע"כ ידידי הרב הגאון כו' מהור"ר
אלי' שליט"א אבד"ק
מאריאמפאל יצ"ו:
מה שהקשה כת"ר עלה דתירצתי דברי הרמב"ם בפ"א מהל' פרה אדומה שכתב ואין לוקחים עגלה ומגדלים אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה, שהשיג הראב"ד וכתב וז"ל א"א לא מן השם הוא זה אלא שאין מקדישים מחוסר זמן למזבח וזו קרויה חטאת עכ"ל ואמרתי דלכן נקט הרמב"ם הך טעמא דהוה ג"כ בגונא דליכא טעמא דמחוסר זמן כמוש"כ התוס' בתמורה (דף י') דקודם שנולד אין בו משום מחוסר זמן, וע"ז הקשה כת"ר דמלשון הרמב"ם משמע דאף אחר לידה אסור משום פרה ולא עגלה, אמינא לי' לכת"ר דאין ה"נ דמשמע כן מלשון הרמב"ם, אך כונתי דלכן נקט האי טעמא משום דהך טעמא שייכא בין על קודם לידה בין על לאחר לידה וטעמא דמחו"ז הוא רק לאחר לידה:
ומה שהקשה כת"ר לשיטת הראב"ד דנקטו טעמא דמחוסר זמן הא נ"מ דאם משום ויקחו פרה ולא עגלה פסולה בדיעבד משא"כ במחו"ז, לענ"ד נראה דגם מהך טעמא דפרה ולא עגלה ג"כ אינה נפסלת אח"כ, והא דכתב הר"ש בפ"ב דפרה משנה א' וז"ל ואפי' עגלה בשעת לקיחה ואח"כ הגדילה היה פוסל עכ"ל, אין כונתו דהיה פוסל בדיעבד גם אחר שהגדילה דהא מסיק שם הר"ש ותניא בספרי זוטא פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מבין הכותים והיו שומרים אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולד נקבה כשר לפרה עכ"ל ואי נימא דאם לקח עגלה פסול בדיעבד גם בכה"ג היה פסול, אלא דלענ"ד נראה כונתו דפסול ליקח בכה"ג וכן כתב בספר מנחת חינוך מצוה שצ"ז דכשר בדיעבד אף אם לקח עגלה והגדילה:
ועלה על דעתי עוד לתרץ דברי הרמב"ם דמשו"ה צריך לטעם אחר ולא סגי לי' בטעם דמחוסר זמן עפ"י מש"כ הרמב"ן בחידושיו לחולין (דף פ' ע"ב) ד"ה ה"ג וז"ל לפיכך נ"ל דה"פ דפרכינן מעיקרא ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דרחמנא אמר ושור ושה שרוע וקלוט לנדר לא ירצה ומעוך וכחות וגו' ושור או כשב או עז כי יולד ושור או שה אותו ואת בנו והו"ל לאו זה כולל ופורט פסולין שבשור ושה וכה"ג לקי עליה כדלקי בנזיר מכל אשר יצא מגפן היין מחרצנים ועד זג וענבים לחים ויבשים ולקי בנא ומבושל ופריק ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דנתוקי עשה נינהו דכל פסולי לאוין שפרטן הכתוב כאן רובא בלא ירצה אבל פסולי עשה ששם אינם בבל ירצה ומכיון שהפסיק בפסול מחוסר זמן דז' אף מחוסר זמן באותו ואת בנו אינו בכלל והיינו ניתק לעשה דאפי' מחוסר זמן באותו ואת בנו ניתק מלאו דלא ירצה ואינו בכלל לאו אחר משום מוקדשים עכ"ל, ולפ"ז שארי מחוסרי זמן לבר מפחית משמונה ימים אינם בכלל זה בלאו דלא ירצה וכיון שביומא (דף ס"ג ע"ב) אמרי' ירצה לקרבן אשה ה' אלו אישים מנין שלא יקדשנו מחוסר זמן ת"ל קרבן, א"כ רק במחוסר זמן בפחות מח' ימים איכא איסורא להקדיש אבל בשארי מחו"ז כיון דאינם בכלל לא ירצה אין בהם איסורא להקדישם, והא דהקשה בזבחים (די"ב) א"כ פסח כשר לבן בתירא היכי משכחת לה לא הקשה מטעם דאסור להקדיש מחוסר זמן אלא משום דהוי דיחוי כמו שמפו' שם ולא משום דאסור להקדיש וכיון דקיי"ל דאין בעלי חיים נדחים כמוש"כ הרמב"ם בפרק ט"ו מהל' מעשה הקרבנות ובפ"ד מהל' קרבן פסח הל' ט' ובעוד מקומות א"כ אפשר גם להקריב אח"כ מה שהקדיש מחוסר זמן דאינו נדחה, ומשום איסור להקדיש מחוסר זמן אין כאן כ"א במחוסר זמן שקודם ח', והא בתמורה (דף י"ט ע"ב) דס"ל לר"ש דאשם בן שתים והביאו בן שנה דכל עצמן אינם קדושים אף שס"ל דמחוסר זמן קדוש, ואי נימא דגם בכה"ג הוה מחוסר זמן אמאי מפליג בינייהו ר"ש א"ו דאין זה מחוסר זמן לענין איסור להקדיש, והא דס"ל לר"ש דבכה"ג אינם קדושים טעמא אחרינא אית בהו כמוש"כ התוס' בזבחים (דף קי"ד) יע"ש וא"כ ניחא גם ההיא דמעילה (דף י"א) דהתם בתורים שלא הגיע זמנן אין כאן איסור כלל להקדישן, ולכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' פרה טעמא דויקחו פרה ולא עגלה, דמטעם מחו"ז מותר להקדיש אף שקרויה חטאת, אשמעינן דאף אחר ח' ימים כל שאינה בת ג' שנים אסור לקנותה לשם פרה מהך טעמא דפרה ולא עגלה:
ובזה היה ניחא מה שהקשה המשנה למלך בפרק ג' ה"ח מהל' איסורי מזבח אהא דאמרינן בר"פ ולד חטאת במעילה (דף י"א) מתקיף לה ר"ל וליתני נמי המפריש מעות לא נהנין ולא מועלין מפני שהם ראויים להביא שתי תורים שלא הגיע זמנן, ואי אמרת בשלמא דליכא איסור במקדיש מחוסר זמן היינו דקא מותיב ר"ל דליתני נמי המפריש מעות לפי שיכול ליקח בהם מחו"ז ורבא תירץ לו דשאני מעות דהתורה אמרה הבא שלמים שהרי מוכרת הוא להביא שלמים ממעות אלו אבל הכא מי אמרה תורה הבא מחוסר זמן, אלא אי אמרת דאסור להקדיש לא ידעתי איך דימה ר"ל שמפני שפטרנו במתני' מפני שלמים שנפטור לפי שיכול להביא מחוסרי זמן אטו לרשיעי ניחוש עכ"ל, ולפי מש"כ דרק במחוסר זמן דקודם ח' ימים איכא איסורא להקדיש ניחא דבתורים שלא הגיע זמנם ליכא איסורא להקדיש:
ונראה לענ"ד להביא ראי' דבשאר מחוסר זמן מותר להקדיש לדעת הרמב"ם, דהנה הרמב"ם פסק כר' יוחנן אליבא בן בתירא דפסח ששחטו בי"ד שחרית פסול בין לשמו בין שלא לשמו כמבואר בפרק ט"ו מהל' פסולי המוקדשין, וא"כ תקשה להרמב"ם איך מקדיש הפסח קודם חצות היום הא הוה מחו"ז והא לא תקשה אמאי בדיעבד קדוש דכבר כתבו התוס' בזבחים (דף קי"ד ע"ב) ד"ה היתר דבדיעבד קדוש כשהקדיש מחוסר זמן וכ"כ התוס' בתמורה (דף י"ט ע"ב) ד"ה אף אך לכתחילה איך אפשר להקדיש קודם חצות והא כתב הרמב"ם בפ"ד הל' ה' מהל' קרבן פסח הפריש פסחו ומת כו' בד"א כשמת אביו אחר חצות י"ד אבל קודם חצות הרי זה נדחה לפסח שני עכ"ל ופסק כרב אשי בפסחים (דף צ"ח), ומשמע מזה דיכול להקדיש פסח קודם חצות לכתחילה ואמאי הא הוי מחו"ז דהא קודם חצות הוא פסול בין לשמו בין שלא לשמו, ואין לומר כדתירץ אביי דאין מחוסר זמן לבו ביום לפי מה שכתב הלחם משנה בפרק ד' הל' ו' מהל' מחוסרי כפרה שס"ל להרמב"ם דיש מחוסר זמן לבו ביום ואין לומר נמי כמו שתירץ רב פפא דלילה אין מחוסר זמן לפי מה שכתב בספר מנחת חינוך מצוה רצ"ג שס"ל להרמב"ם שגם בלילה הוה מחוסר זמן, א"ו דלגבי מחוסר זמן כזה שאינו מחו"ז תוך ח' ימים ס"ל להרמב"ם דמותר להקדיש:
ולכאורה אפשר להביא ראי' לזה מדברי התוס' בחולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והביא כו' וא"ת כיון דממה נפשך פסול האיך יכול להקריב כו' אי נמי כיון שהביאם ליד כהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ האחד מהן ראוי להקריב עכ"ל וא"כ תקשה עוד היאך מקדישם דהא ממה נפשך האחד פסול, אך אי נימא דיכול להקדיש ניחא, אך באמת אין מכאן ראי' דאפשר להקדיש על תנאי איזו שאפשר להקריב ולכן ם הקשו היאך יכול להקריב:
אלא דבאמת נראה דהרמב"ם לא ס"ל כפירוש הרמב"ן בהא דהכתוב נתקו לעשה בחולין (דף פ') דהוא מפרש דהכתוב נתקו לעשה היינו דמחוסר זמן הוא לאו הבא מכלל עשה כמו שכתב בפרק ג' הל' ח' מהל' איסורי מזבח ובספר המצות מצוה ס', ומשמע נמי בהלכה ט' שם שתורים שלא הגיע זמנם הם כמחוסר זמן שקודם ח' ימים, ומ"מ לא תקשה להרמב"ם היאך מקדיש הפסח, דכיון דאין פסולו בגופו אין דומה לשאר מחו"ז, ועי' מש"כ התוס' בזבחים (דף קי"ד ע"ב) ד"ה היתר:
והנה בספר מנחת חינוך שם כתב להקשות על מה שכתבו התוס' בתמורה (דף י') דקודם לידה לא שייך מחוסר זמן, מהך דחולין (דף ע"ה) דפליגי ר"י ור"ל בהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי דר"י סבר חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמו ור"ל ס"ל חלבו כחלב חיה דחדשים ואוירא גרמי איתיבי' ר"ל לר"י מה חלב ושתי הכליות האמורים באשם מוציא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל בשלמא לדידי משו"ה מיעט רחמנא, אלא לדידך דחלבו כחלב בהמה אמאי מיעט רחמנא וליקרב א"ל מידי דהוה אמחוסר זמן, ולפי מה שכתבו התוס' דקודם לידה לא שייך מחוסר זמן א"כ קשה לר"י היאך הוה מחו"ז הלא במעי אמו לא שייך מחו"ז וכמו לענין הקדש לא שייך מחו"ז א"כ לענין הקרבה נמי עכ"ל ולק"מ דאין הדמיון עולה יפה דהתוס' כתבו בודאי רק דלענין הקדש ל"ש מחו"ז קודם לידה, אבל לענין הקרבה לא יעלה על הדעת כלל לומר שמותר להקריב קודם לידה:
ידידו דוש"ת חיים פישל עפשטיין החופ"ק סייני