אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק אורח חיים › סימן כה

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אורח חיים · סימן כה

סימן כד

בע"ה בחדש אדר תרנ"ז לפ"ק טאווראג יצ"ו.

כתב הר"ן בפרק קמא דמגילה וז"ל ולענין עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון או לא הורו הגאונים שהולכים בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה כו' וכן מבואר ג"כ בחידושי הרשב"א במגילה דף ה' ע"ב, ובספר שער המלך הלכות מגילה פרק א' הל' י"א כתב וז"ל ומורינו הרב בספר מקראי קדש תמה עליו דהא קיי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל ולענ"ד נראה דהכא לא שייך דין קבוע אליבא דהר"ן דס"ל בחולין דף צ"ה דבכל האיסורין ודאי כל שמעורב ואינו ידוע לא מקרי קבוע אדרבא ברובא בטל וכיון שהוא מתבטל א"א לדונו כקבוע עכ"ל. וכן ס"ל לרבים מהראשונים, התוס' בזבחים דף ע"ג כתבו וז"ל מאחר שנתערב ולא ידוע כו' ולא שייך כל קבוע אלא בדבר הידוע עכ"ל ובפסחים דף ט' כתבו ג"כ דהיכא דהוכר האיסור אסור מה"ת משום קבוע, אבל כשהאיסור מעורב בהיתר מדרבנן אסרו בקבוע זו עכ"ל ועי' בתוס' גיטין דף ס"ד ובבא מציעא דף ו' ואף דאי נימא דגם הר"ן ס"ל כהתוס' דבדרבנן אסור קבוע זו אפשר שזו היא כונתו במה שסיים וז"ל ועוד, אף אי ספיקא הוה כו' היינו דאם תאמר דמדרבנן הוה קבוע והוה ספיקא, ובשיטה מקובצת בכתובות דף ט"ו בשם הריטב"א כתב וז"ל ודע דלא אמרינן קבוע אלא כשניכר האיסור לעצמו כההיא דט' חנויות אבל בדבר המעורב שאינו ניכר ליכא למימר הכי שא"כ אין לך אסור בטל בהיתר ואנן קיי"ל חד בתרי בטל עכ"ל. וכן מבואר בסוף ספר כריתות, והנה הא מלתא דפשיטא דרק הני דמספקא לן נכנס בגדר קבוע. אבל הני דלא מספקא לן בהו אינן נכנסות כלל בגדר קבוע. וכעין מה דאמרינן בכתובות דף ט"ו וכי תימא בשאין דלתות מדינה נעולות דקא אתי לי' רובא מעלמא והאמר ר"ז אעפ"י שדלתות מדינה נעולות וכיון שדלתות מדינה נעולות שוב לא מהני לן רובי דעלמא דהא לא מספקינן בהם והכא נמי העירות המוקפות חומה בודאי מימות יהושע בן נון אינן נכנסות בגדר הספק כלל דהא בדידהו לא מספקינן מידי, אלא העירות המסופקות אי מוקפות חומה מימות יב"נ אי לא והנך ישנן שהן מוקפות חומה מימות יב"נ וישנן ג"כ שאינן מוקפות חומה מימות יב"נ וקאמר הר"ן ז"ל דבהנך דמספקינן רובן אינן מוקפות ואזלינן בתר רובא, ול"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דהא הכא לא הוכר האיסור דהא לא ידעינן הנהו דהוו עירות המוקפות חומה מימות יב"נ, רק דבכולהו מספקינן והוה כנתערב האיסור בהיתר דאין דנין דין קבוע לשיטת הר"ן גופי' ולשיטת הראשונים שהבאתי לעיל:

ועוד דהכא לכ"ע אינו נכנס כלל בגדר קבוע דהכא כיון דמוקפות בודאי אינן נכנסות כלל בגדר ספק. ואין אנו דנין עליהן כלל רק על המסופקות אם מוקפות חומה או אם לא מוקפות תומה מימות יב"נ אנו דנין ואלה אפשר דכולהו אינן מוקפות חומה מימות יב"נ ואף מיעוטא דמוקפות אפשר דליכא ולא שייך למימר קבוע כמחצה על מחצה דמי אף להנך דס"ל דאף באיסור שנתערב אמרינן קבוע כמע"מ דמי. דהתם ע"כ איסורא איכא. אלא דלא ניכר לנו אבל הכא אפשר דבהנך דמסופקות לנו אף אחת אינה דמוקפת:

ומן האמור לא תקשה ג"כ מה שהקשה בספר שער המלך שם על הר"ש בספר כריתות שכתב ובהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמה דפרי' ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר כו' וכתב ע"ז בספר שער המלך וז"ל האומנם מההיא דגרסינן בר"פ כל הצלמים אהא דתנן כל הצלמים אסורים מפני שהם נעבדים פעם אחת בשנה דברי ר"מ. אי דלעבדים פעם אחת בשנה מ"ט דרבנן ור"י במקומו של ר"מ היו עובדים אותה פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן כו' וכתב הר"ן שם וז"ל ופירש הרמב"ן ז"ל דלר"מ דחייש למיעוטא כל המקומות שאין מנהג שלהם ידוע אסור מן הדין דר"מ חייש למיעוטא אית לן למיחש שמא נוהגין הם כמנהג מקומו ואע"פ שאותו מקום מיעוטא הוא לגבי כל המקומות הנודעים לנו שאינם נעבדים כו' אסורים מדינא מה"ט והר"ן ז"ל דחה דבריו דבהא אפילו ר"מ מודה משום דהוה רובא דאיתי' קמן יע"ש והשתא קשה דכיון דמקומו של ר"מ ידוע וניכר א"כ כל המקומות שאין מנהג שלהם ידוע יהיו אסורים מדינא מטעם קבוע ומאי איריא לר"מ אפי' לרבנן דלא חיישי למיעוטא הא קיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו' וצ"ע עכ"ל ולפי מה שכתבתי לא קשה ולא מידי דהא מקומו של ר' מאיר לא נחית כלל לספיקא דהא באמת ידעינן דנעבדין. רק מספקינן בשאר מקומות איך הוויין ולכן ר"מ דחייש למיעוטא ס"ל דכי היכי דמקומו נעבדים גם מקומות שאין מנהג שלהם ידוע חיישינן שמא נוהגין מנהג מקומו. ורבנן לא ס"ל הכי אבל אינו ענין כלל לקבוע. דהא במקומו של ר"מ לא מספקינן במידי דנימא כל קבוע כמע"מ דמי, והנך דמספקינן בהו הא הוה כנתערב ואינו ניכר, ועוד דהא אפשר דכולהו אין נעבדים ואפשר דאף מיעוטא ליכא דנעבדים ולא שייך למימר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. וזה ברור:

ועל פי זה כחא הא דפרק קמא דחולין דף ו' ע"א אמר רנב"י דמות יונה מצא להם בראש הר גריזים ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא ורבן גמליאל ובית דינו כר"מ ס"ל ולפי דברי השער המלך תקשה אמאי דחיק למימר דר"ג ובית דינו כר"מ ס"ל דלא כהלכתא הא אף אי לא ס"ל כר"מ מ"מ אסור להו שחיטת כותי משום קבוע דהא הכותים שבהר גריזים מקומם ניכר וידוע ואף דהוו מיעוטא הא קבוע כמע"מ דמי, א"ו כדכתיבנא, דהא הכותים שבהר גריזים לא מספקינן בהו במידי דהם בודאי הוו עכו"ם גמורים רק דמספקינן בכותים אחרים האיך הוו ולכן קאמר דס"ל כר"מ דחייש למיעוטא וכי היכא דכותים שבהר גריזים עובדי ע"ז הם חיישינן דלמא הכותים האחרים נמי הוו הכי, אבל אין זה ענין כלל לקבוע. דהא אפשר דאף מיעוטא דעובדין ע"ז ליכא בהנך דמספקינן ואיך נאמר דהוה קבוע דלמא כולהו אין עובדים לע"ז וכמו שכתבתי לעיל:

אח"כ ראיתי בספר אלי' רבה באו"ח סימן תרפ"ח כתב קלת כמו שכתבתי. דעלה דכתב הלבוש אם אנו מסופקין בעיר אם הוקפה ואח"כ נתישבה או לא סומכין ארוב שמקיפין ואח"כ מתישבין. או מתישבין על דעת להקיף, וז"ל האלי' רבה כתב בספר דרך תמים להגה' הרי"ף דף י"ט קשה אמאי לא אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וי"ל דלא אמרינן קבוע כמע"מ דחי רק כגון ט' חנויות כו' שנתבררה החנות שמוכרת שחוטה וחנות שמוכרת נבלה ונפל הספק בהן עצמן שלקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח. אבל אם היו ט' חנויות בעולם מוכרות נבלה ודאית ואחת שחוטה ודאית וחנויות אחרות מוכרות בשר ואין אנו יודעים אם מוכרות נבלה או שחוטה לא נדון אותן בתר קבוע אבל בתר רובא דעלמא עכ"ל, וזהו כמו שכתבתי. אלא במה שסיים וכתב שהולכין אחר רובא דעלמא לא אבין דא"כ תקשה יותר הא רובא דעלמא קורין בי"ד ואמאי כי מספקינן אם הוקפה ואח"כ נתישבה או נתישבה ואח"כ הוקפה קורין בט"ו. והנה לפי דברי הא"ר גם בהך ספק של הגאונים גבי עירות שמסופקין בהן אם מוקפות מימות יב"נ אי לא אזלינן ג"כ בתר רובא דעלמא שקורין בי"ד דא"כ מאי האי דכתב הר"ן תיכף בתר הכי וז"ל ועוד שאפילו תאמר שהוא ספק שקול הו"ל ספק של דבריהם ולקולא ונמצא פטורות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה ולפיכך קורא בראשון ופטור בשני כו' עכ"ל, דאם נאמר שהך אזלינן בתר רובא דקאמר מקודם היינו רוב דעלמא, רוב עירות העולם שקורין בי"ד הכי יעלה על הדעת דלהוי מחצה על מחצה, דבר זה פשוט הוא שערים מוקפות חומה הויין מיעוטא דמיעוטא נגד אינן מוקפות ומכש"כ דבעינן שיהיו מוקפות תומה מימות יהושע בן נון:

והנראה לענ"ד דהכא ע"כ ליכא למיזל בתר רוב עירות העולם, דהא אמרינן בפרק ב' דכתובות (דף ט"ז ע"א) אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נשאות ומיעוט אלמנות וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול כו' אלא אמר רבינא רוב הנישאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. וא"כ הכא נמי רוב העירות שקורין בי"ד אינן מוקפות חומה והנך כיון דהוין מוקפות חומה איתרע להן רובא, לכן הנראה דאזלינן בתר הרוב שבהספקות דבהנך דמספקינן בהו אפשר דהמוקפות חומה מימות יב"נ הויין רובא נגד הנך דאינן מוקפות חומה מיב"נ ואפשר נמי דהוה אפכא, וכן נמי גבי הוקפה ואח"כ נתישבה, ולכן קאמר הר"ן דאזלינן בתר רוב עיירות שמספקינן בהו ורובן אינן מוקפות חימה מיב"נ, ושפיר קאמר אח"כ ואפילו אם תאמר שהוא ספק שקול דאפשר דאלה הספקות הויין מחצה מוקפות מיב"נ ומחצה אין מוקפות חומה מיב"נ, אכתי הוה ספקא דרבנן, ואפשר דגם בעל אלי' רבה כונתו דהולכין אחר רוב המסופקות אך לשון רובא דעלמא אינו מדוקדק:

וביור"ד סימן קי"ד סעיף י' בהגה' ואם ידוע שמקצת עכו"ם בודאי נותנין בו יין ומקצתן בודאי אין נותנים בו יין אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש, אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל וכתב הט"ז ס"ק י"ד וז"ל ע"כ מיירי שיש ג מינים אחד ודאי מערבים שני ודאי אין מערבים שלישי הם סתם ועל מי שקונה מהסתם קא מיירי אי ניזול בתר רובא עכ"ל, וא"כ לפי דבריו הא דקאמר הרמ"א דאסור לקנות בבתיהם מטעם קבוע היינו מהסתם, ותמיה לי טובא דמאי מהני לן הנך דידעינן בהו בודאי שמערבין או שאין מערבין כיון דבדידהו לא מספקינן מידי, רק בהנך דהויין סתם בהו מספקינן, ובהנך אפשר דאף אחד לית בהו שמערב ואמאי נחשב לקבוע, ועוד מי דחקו להט"ז לפרש דברי הרמ"א כן אמאי לא פירש דאדם לקח ואינו יודע ממי כמו שמפרשים בכל קבוע ולא ממי שקונה דוקא מהסתם, ובפירש מותר דמרובא פריש, ומה שכתב הרמ"א דאסור לקנות בבתיהם היינו אדם שאינו מכיר לא את הרוב ולא את המיעוט שמערב דלדידי' אסור מטעם קבוע, ובאו"ח סימן תר"ה ס"ק ד' כתב הט"ז גופי' וז"ל ובאמת אין כאן איסור קבוע דהא א"א קבוע כו' אלא אם יש איסור ודאי שם משא"כ כאן דליכא איסור בבירור ע"ש וגם לעיל בס"ק י"ג כתב הט"ז וז"ל דמה מועיל מה שאין עובר כוכבים זה מערב לשאר שדרכם לערב הלא השאר הם כאילו לא היה עובד כובבים זה ביניהם עכ"ל:

ונראה לענ"ד דכונת הט"ז היא במה שכתב שיש כאן ג' מינים היינו בדינם של המחבר והרמ"א דהמחבר מיירי היכי דודאי מערבים והרמ"א בתחילה מיירי שיש בודאי אין מערבין ולכן תלינן לקולא וכאן מיירי בסתם היינו דאותם שקונה מהם אינם ידועים לו האיך הם עושים אם מערבין או לא, אבל בודאי יש ביניהם שמערבין וגם שלא מערבין ולכן אזלינן בתר רובא אבל בבתיהם אסור מטעם קבוע מפני שיש ביניהם שמערבין בודאי, ואף שאין לשון הט"ז מדוקדק כ"כ בזה, אך נלענ"ד שכונתו היא כך:

עוד כתב בספר שער המלך שם וז"ל ומו"ר בספר לשון למודים חאו"ח סימן רמ"ג תירץ וז"ל ול"נ דלק"מ דלא אמרינן קבוע כמע"מ דמי אלא היכא דשקיל או שפירש בפנינו מהקבוע אבל היכי דלא יצא מן הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא ודאי ודמי לבשר הנמצא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש אלה דבריו יע"ש וק"ל עליו ממ"ש הר"ש ז"ל בסוף ספר כריתות והביאו הרב הפר"ח חלק יור"ד סימן ק"י ס"ק י"ד וז"ל ובהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמה דפי' ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר קבוע יעיי"ש, הרי דאע"ג דהתם נמי כל שדה ושדה באפי נפשי' קאי ולא יצא מתוך הקבוע ואפ"ה ס"ל להר"ש דמקרי קביע עכ"ל, ולענ"ד קשה ג"כ לכאו' מהך דטהרות פרק ה' מ"ח שוטה אחת בעיר או נכרית או כותית כל הרוקין שבעיר טמאין וכתב הרמב"ם בפירושו לא ירצה בזה טמאים מספק ותהי' כמו רוקים הנמצאים כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבוע הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כו' עכ"ל, והתם נמי כל רוק ורוק באפי נפשי' קאי ולא יצא מתוך הקבוע ואפ"ה ס"ל להרמב"ם דמקרי קבוע, וי"ל כיון דעל הרוק אנו דנין רק משום דמטמא א"כ אנו דנין אם הנוגעים בו נטמאו א"כ דמי לפירש, ודמי לט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם, אך לכאו' ילה"ק מהא דאיתא בתרומות פרק ט' מ"ה מאה לגינה של תרומה כו' אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של תולין ואחד של תרומה כולן אסורין. וכתב בספר תפארת ישראל וז"ל דאין בטול במחובר מדהו"ל קבוע דכמחצה על מחצה דמי עכ"ל והא התם נמי כל ערוגה וערוגה באפי נפשה קיימי ומכל מקום נאסרת עולמית אם אין זרעו כלה מטעם קבוע, אך בהא י"ל דהתם נמי עיקר האיסור על הזרעים דהויין כפירשו ודמי להך דפ"א מ"ו דערלה נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות הר"ז לא ילקוט, וכתב ג"כ בספר ת"י הנ"ל דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע עכ"ל, והתם נמי משום הזרעים אסורים, אבל בהך דנחל איתן הקשה דיאסר הקרקע בחרישה וזריעה דומיא דנחל איתן דאף החורש קעביד איסורא:

והנה דברי הרב בספר לשון למודים צריכים הבנה בעיקר דבריו, דמ"ט לא נחשב לקבוע בהנך עירות דאף דבאפי נפשייהו קיימי ולא יצא מהקבוע דלכאורה דברים אלה אין להם הבנה, ועוד דלכאו' הא בגוף דינא דקבוע בכתובות (דף ט"ו) דיליף מוארב דאיכא תשעה ישראל ומצרי אחד ביניהם הא התם נמי לא פירש ולא יצא מהקבוע והנה אף דאפשר דהך דנהרג הוא נחשב כיצא ופירש, אך מ"מ הנלענ"ד בטעמו של הרב בעל לשון למודים דהנה יש נפקותא אם אנו דנין על אחד מהספקות או על כולם, למשל אם אנו דנין על העירות המסופקות אין אנו דנין מה דינה של עיר אחת מהן מהמסופקות, רק מה דין כולם, ובזה לא שייך למימר קבוע דהכא ע"כ כל הספקות אינם בודאי כהמיעוט ולכן בזה בטל ברוב, אך אם אנו דנין רק על אחד מהספקות מה דינו בזה שייך לאסור מטעם קבוע, דהא אפשר דהאי אחד הוא ניהו האסור ולכן אמרי' בזה דין קבוע, וא"כ הא בהעיירות שאנו מסופקים כשאנו דנין מה דינן הא אין אנו דנין על אחת מה דינה רק על כולן מה דינן ולכן אזלינן בתר רובא ולא שייך כאן דין קבוע, אך בתשעה ישראל ומצרי אחד הא אין אנו דנין על כולם רק על האחד שהרג אנו דנין מה דינו ואותו אחד אפשר שהוא המצרי ולכן דנין בזה דין קבוע דזה הוה כיצא מהקבוע, דהאי אחד דמספקינן בו ואנו דנין עליו הוא נקרא יצא מן הקבוע:

ובזה לא תקשה נמי מה שהקשה שם בספר שער המלך מהך דכתב בספר כריתות להקשות דיאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע כו' הרי דהתם נמי כל שדה ושדה באפי נפשי' קאי ולא יצא מתוך הקבוע, ואפ"ה ס"ל להר"ש דמקרי קבוע עכ"ל ולפי מה שכתבתי לא תקשה דהתם הא כשחורשין כל שדה הוי כפירש דעל אותה שדה אנו דנין אם אסורה בחרישה, והוי כמו יצא מן הקבוע דא"א לומר דדנין על כל העולם ביחד דהא אין חורשין כל העולם ביחד דנימא דע"כ אין כל העולם נחל איתן אלא חורשין רק שדה אחת, ועל כל אחת כשחורשין אותה איכא למימר דלמא היא נחל איתן, אבל בעיירות המסופקות כשאנו מדיינין מה דינן ע"כ על כולן מדיינין ולכן לא שייך לומר קבוע, ול"ל דהא בשדות ג"כ אנו דנין על כל העולם ביחד, דהא התם גבי עיירות כיון דאנו דנין על כל העירות המסופקות ביחד ואמרינן דכיון דאנו דנין על כולם ביחד לא שייך בזה דין קבוע ובטלות ברוב, דמה תאמר דכל עיר כשתקרא הרי יצאה מהקבוע, זה לא ניתן להאמר דהא אנו מדיינין על דבר שיעשה בכל המסופקות ביחד ובזמן אחד וא"א לומר על כל אחת שהיא יצאה ופירשה מהקבוע דהא כשקורין בעיר זו ידוע שקורין נמי בכל העיירות המסופקות, אבל בהשדות אף דאנו מדיינין על כל השדות. מ"מ כשאנו אומרים שניזל בתר רובא ומותר לחרוש כל השדות, אך הרי לא מדיינין על מעשה שיעשה ביחד ובזמן אחד וכשחורשין בזו אפשר דאין חורשין בזו ועל כל אחת כשחורשין אותה איכא למימר דיצאה מהקבוע ואיך שייך לומר דבטל משום דלא יצא מן הקבוע דהא כשיחרוש יצא מהקבוע:

ועוד נ"ל דגבי עיירות המסופקות לא שייך למימר דין קבוע דהא עיקר דין קבוע לא שייך אלא כשנתערב איסור ידוע בהיתר, אבל כשלא נתערב איסור ידוע, רק דכל אחד ואחד מסופק לנו אם הוא איסור או היתר לא שייך בזה דין קבוע, דרך משל אם היו עשר חנויות מוכרות בשר וכל אחת ואחת מסופקין בה אם היא כשרה או טרפה. אטו שייך למימר בזה קבוע, דהא עיקר הספק היכא דאמרינן קבוע הוא דמספקינן לי' דלמא הוא האיסור, אבל הכא עיקר ספיקו של כל אחד ואחד מצד עצמו הוא ולא מפני שמסופקין דלמא הוא ניהו האישור, ואין ספיקו של אחד מורה על חבירו כלום דאפשר דאף דהוא איסור חבירו הוי נמי איסור או אפכא ואפשר דאחד הוה איסור וחבירו היתר, דבכל אחד מספקינן ביה מצד עצמו ואין זה תלוי כלל במה שמסופקין גם על חבירו, וא"כ בעיירות המסופקות עיקר הספק הוא על כל אחת ואחת מצד עצמה דעל כל אחת מספקינן דלמא היא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואין ספק שלה תלוי בחברתה כלל, דאפשר דכולן מוקפות ואפשר דכולן לא מוקפות ואף אם יתברר לנו על אחת שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או אפכא מ"מ על האחרות נשאר הספק במקומו, דהא לא מספקינן בהו מפני שמתערב בהן עיר אחת שמוקפת חומה מימות יב"נ רק הספק הוא על כל אחת בפני עצמה ואין תלוי במה שמסופקין גם על יתר העיירות, משא"כ בכל מקום דאמרי' קבוע הוא מפני שיש שם איסור ידוע והספק על כולם מחמת אותו איסור, דהאיסור אין עליהם מצד עצמן וכל שיתודע לנו האיך הוא האיסור שוב לא יהי' ספק על האחרים לומר דלמא כולהו נמי הוו איסור, וא"כ לא תקשה נמי מהך דנחל איתן דהתם עיקר הספק הוא מטעם דנתערב נחל איתן ואילו ידעינן מקום נחל איתן לא היינו מסופקין על יתר השדות, דהתם לא הוה הספק על כל שדה בפני עצמה דלמא היא נחל איתן דכל השדות לא הוו נחל איתן:

והנה אהא דכתב הר"ן ז"ל שם וז"ל ועוד שאפי' תאמר שהוא ספק שקול הו"ל ספק של דבריהם ולקולא ונמצא אתה פוטרו בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור משני עכ"ל כתב ע"ז במשנה למלך פרק א' הל' י"א מהל' מגילה וז"ל אך מה שיש לי לדקדק בדברי הר"ן הללו דכיון דלא מצינו למימר דהו"ל ספק של דבריהם ולקולא משום דא"כ אתה פוטרו בשניהם ומבטל ממנו מקרא מגילה א"כ נחייב אותו שיקרא בי"ד ובט"ו דמאי חזית דנקיל בט"ו טפי מי"ד, והר"ן עצמו בפרק ערבי פסחים עלה ההיא דאמרינן והשתא דאתמר הכי ואתמר הכי כולהו צריכי הסביה כתב דאע"ג דבעלמא קי"ל אפכא דכל ספיקא דרבנן לקולא מ"מ הכא בעו למעבד היסבה בכולהו דאי ניזל לקולא אמאי נקל בהני טפי מבהני ואי ניקל בתרוייהו מיעקרא מצות היסבה לגמרי ע"כ ולפי מ"ש הר"ן במגילה ה"נ גבי היסבה הול"ל שיעשה היסבה בתרי קמאי דוקא, ותירץ דעד כאן לא כתב הר"ן אלא דוקא גבי היסבה שהספק הוא בעיקר תקנת חכמים אי נימא דקמאי צריכי היסבה את"ל דתקנת חז"ל היתה בכסי בתראי נמצא שנתבטלה תקנת חכמים מכל וכל וכן אפכא משא"כ גבי עיירות המסופקות אם הן מוקפות חומה מימות יהושע שכתב הר"ן ז"ל דקורא בראשון ופטור בשני מטעם ספק דרבנן התם שאני דתקנת חז"ל במקומה עומדת כו' עכ"ל ובספר שער המלך פרק י' הל' ו' מהל' מקואות בכללי ספקות כלל ד' הקשה עליו מההיא דראש השנה (דף י"ד) מעשה בר"ע שליקט אתרוג בשבט ונהג בו שני עישורין, והשתא קשה דה"נ גבי אתרוג לא מיעקרא תקנתם דרבנן לגמרי והוי ממש כההיא דעיירות המסופקות ולא הו"ל לר"ע להפריש אלא מעשר עני או מעשר שני גרידא ובאידך מיפטר מטעם ספק דרבנן עכ"ל, ולענ"ד נראה בכונת המשנה למלך דהנה היסבה אם עושה אותה שלא בזמנה אינה מצוה כלל, דא"א לומר דהיסבה מצד עצמה היא מצוה וגם הזמן הוא דבר בפני עצמו לא מתנאי המצוה ההיא עצמה, דפשוט הוא דהיא רק מצוה אם עושה אותה בזמנה היכא דתקנו חכמים, אבל אם עושה היסבה בזמן אחר ובזמן שתקנו חכמים לא עשה הרי זה כלא עשה היסבה כלל ונמצא דלא קיים תקנת חכמים כלל. משא"כ גבי עיירות המסופקות דעיקר המצוה היא קריאת המגילה ורק שתיקנו גם זמן אבל אין הקריאה תלויה בזמן דהיא מצוה בפני עצמה, וא"כ גבי היסבה אם עשה שלא בזמנה לא קיים תקנתם כלל. משא"כ בעיירות המסופקות אם קרא בי"ד אף אי נימא דמצוה בט"ו מ"מ תקנתם קיים רק שלא בזמן, ובזה נפטר מטעם ספק דרבנן, ולפי זה לא תקשה נמי מהך דר"ע דהפריש שתי מעשרות מעשר שני ומעשר עני, דהתם המצוה תלויה בהזמן, דאם הוא זמן שצריכים להפריש מעשר שני ולא הפריש מעשר שני רק מעשר עני א"כ לא קיים תקנתם כלל במעשר שני, דמעשר עני מצוה. אחרת היא ואין מצוה כלל להפרישו באותו זמן שמצוה להפריש מעשר שני. וכן אפכא, ומשו"ה הפריש ר"ע שתי מעשרות כדי לקיים תקנתם ממ"נ:

ועוד נראה לענ"ד דבהיסבה הספק הוא בעיקר תקנת חכמים אי בתרי כסי קמאי או בתרי כסי בתראי, אבל בעיירות המסופקות אין הספק בעיקר התקנה רק דהספק הוא מצד אחר אם הן מוקפות כדינא או לא ובכה"ג אזלינן לקולא, ומשו"ה לא תקשה נמי מהך דר"ה (דף י"ד) דר"ה נהג שתי מעשרות באתרוג דהתם נמי הספק הוא בתקנת חכמים אם נתחדשה שנה באחד בשבט או בט"ו בו או אם משעת חניטתו עישורו או משעת לקיטתו. ואין הספק מצד אחר, ע"כ נהג בו שתי מעשרות:

ובפשיטות נראה לי דלא קשה על דברי הר"ן ז"ל, דהתם גבי היסבה כתב דאי ניזל לקולא אמאי נקל בהני טפי מבהני, דאין סברא להחמיר באחד או להקל יותר מבשני, דאף אם עשה היסבה בתרי כסי קמאי אם נימא דתקנת חכמים היא לעשות היסבה בכסי בתראי א"כ לא יצא כלל בהך היסבה שעשה בקמאי וצריך לחזור ולעשות היסבה בבתראי, וכן נמי בהך דר"ע דהפריש שתי מעשרות, דאף אי הפריש מעשר שני אם נימא דצריך להפריש מעשר עני אינו יוצא כלל בזה שהפריש מעשר שני וצריך לחזור ולהפריש מעשר עני, אבל גבי עיירות המסופקות אם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, אם קרא בי"ד אף אי נתברר דהיו מוקפות מימות יהושע בן נון וזמנן בט"ו מ"מ בדיעבד יצאו במה שקראו בי"ד ואיום צריכים לחזור ולקרות בט"ו, כדאיתא בירושלמי מגילה פרק ב' הל' ג' דאמר ר' חלבו רב הונא בשם ר' חייה רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה ועי' בפני משה שם דאף בן כרך שקרא בי"ד יצא בדיעבד, ועי' בט"ז או"ח סי' תרפ"ח ס"ק ד' ובפרי מגדים במשבצות זהב שם. ועוד הא בדיעבד אם קרא מתחילת החדש יצא כדאיתא בירושלמי מגילה פרק א' הל' א' ואפסק באו"ח סימן תרפ"ח סעיף ז', ואם כן תו ליכא למימר דמספק יקרא אף בט"ו כיון שכבר ינא במה שקורא בארבעה עשר, ולפיכך כתב הר"ן דקורא בראשון ופטור בשני, שוב ראיתי שכבר כתב כן בביאור הגר"א ז"ל בקיצור ות"ל שכונתי לדעתו בזה:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה