תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אורח חיים · סימן כג
בע"ה יום ד' י"ז אלול חרנ"ו לפ"ק טאווראג יצ"ו למע"כ הרב הגאון מהור"ר
הלל דוד הכהן אבד"ק ווילקי מה שכתב בשם חתנו נ"י להקשות עלה דכתב בספר שו"ת בית יעקב דאם אפשר לחבר עוקץ של אתרוג שניטל ע"י מחט או קיסם ואינו ניכר ונקרא שלם ולא חסר. והקשה חתנו נ"י הא תוספתא מפורשת הוא בפ"א דעוקצין והביאוה התוס' בזבחים דף ק"ה ד"ה חיבור. ומנחות דף כ"ד ד"ה צירוף וז"ל התוספתא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור עכ"ל. הנה קושי' זו כבר נשמעה בין החיים וכבר דברו מזה האחרונים ועיין מה שכתב בזה בספר שו"ת שאילת שלום מ"ת סי' רל"ב:
ולענ"ד נראה לישב דעת בעל שו"ת בית יעקב דהנה באתרוג הפסול משום חסר אז אין שום נפקותא היכן הוא חסר. מפני שזהו פסול בעצם ולכן לא אכפת לן באיזה מקום הוא פסולו, אבל הפסול מפני שאינו הדר אז יש נפקותא טובא דבמקום שנראה הוא פסול ובמקום שאין נראה אינו פסול ומחוטמו ואילך פוסל כל שינוי מראה בכל שהוא וכן גם חזזית. וזהו שמפני שנראה להדיא אין זה הדר. והנה יש שפסול מפני שנראה למראית עין שהוא חסר אבל באמת אין בו החסר ואז אינו פסול מפני חסר דהא באמת אינו חסר רק מפני שלמראית עין חסר הוא לכן פסול משום הדר. שאין זה הדר שנראה הוא למראית עין שפסול הוא והנה הרי"ף ז"ל כתב בפ"ג דסוכה וז"ל ניטלה פטמתו כו' ואם נעקר העץ שהוא בוכנתו מעיקרו ולא נשתייר ממנה באסיתא כלום נמצא מקומו כמו גומא ונראה כמו נקב וחסר ולפיכך פסול עכ"ל. ולכאורה הו"ל למכתב נמצא מקומו גומא והוה נקב וחסר. ומדמדייק בלישני' ונקיט נמצא מקומו כמו גומא ונראה כמו נקב וחסר נראה דבדקדוק גדול כתב כן. דהנה באמת הבוכנא אינה מגוף האתרוג ועי' בהרב המגיד פרק ח' הל' ז' מהל' לולב וא"כ משום שחסרה היא עצמה לא היה לנו לפסול האתרוג ולכן דייק הרי"ף וכתב נמצא מקומו כמו גומא. ונראה כמו נקב וחסר, ולכן פסול רק מפני מראית עין. ולכן כשהדקו במחט או בקוץ ואינו ניכר שוב אינו נראה גם כן למראית עין כגומא ולכן כשר, אבל בהך דתוספתא דהתם כיון שגוף האתרוג נפרץ ואתה בא לחברו בודאי חיבור אדם לא הוה חיבור
ובזה ניחא ראיתו מהך דעירובין (דף פ"א). דהתם נמי משו"ה צריך שלמה מפני מראית עין כדי דלא ליתי לאנצויי אני נתתי שלמה ואתה פרוסה. ולכן כיון שמחברו ע"י קיסם ונראה שלם למראית עין אין בו משום איבה:
והנה בהגה' מיימוניות פרק ח' הל' ז' מהל' לולב בשם ר"ח כתב וז"ל שאם נעקר הבוכנא מן האסיתא חיישינן שמא ניטל מגופו של האתרוג וחסר האתרוג ופסול. וכ"כ המרדכי בסוכה סי' תשנ"ב בשם ריב"א שחיישינן שמא חסר. היינו ג"כ שמא יחד עם הבוכנא ניטל מגופו של האתרוג. וא"כ טעם הפסול הוא משום חסר. וחסר הוא כשר בשאר הימים ולכן גם רבינו ירוחם התיר נטלה פטמתו ועוקצו בשאר הימים. והבית יעקב הוא מתיר רק מיום שני ואילך כמו שכתב הבאר היטב בשמו באו"ח סי' תרמ"ח ס"ק ט"ו. והא דהצריך לחברו ע"י מחט או ע"י קוץ והא לדידהו אף בלא חיבור ג"כ כשר בשאר הימים, היינו כדי להכשיר אף להנך דס"ל שטעם פסולו הוא מחמת הדר משום שנראה כמו חסר וכיון שמחברו ע"י מחט או ע"י קוץ שוב אינו נראה כמו חסר ואינו פסול:
חיים פישל עפשטיין הה