תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אורח חיים · סימן כב
בע"ה יום ב' י"ב תשרי תרנ"ז לפ"ק טאווראג יצ"ו.
שאלה אם מותר ליטול ד' מינים כשהם לחים ואם מים הוה חציצה או לא הוה חציצה:
תשובה. הנה בענין שלא יהא דבר חוצץ בנטילת הלולב ומיניו הסתפק בספר שו"ת עמודי אור סי' ל"ז אם הלולב לח מחמת המים שהוא ניתן בהם אי הוה חציצה או לא. וכתב וז"ל והמביאני לידי ספק זה שהרי הש"ס והפוסקים דימו חציצה זו לחציצצ כלי שרת ובגדי כהונה עיין עליהם והמשנה למלך פרק ב' מהל' כב דת יום הכפורים הל' ב' כתב בפשיטות שהמים שעל בשרו בעלות מטבילתו הוה חציצה לענין בגדי כהונה ע"ש. ולכאורה הכא נמי דכותי'. אך הקשה על המל"מ וז"ל אך לענ"ד דברי המשנה למלך תמוהין. דהא מבואר בסוגיא דזבחים (דף כ"ד) דדרשינן שלא יהא דבר חוצץ בין רגלי הכהן לרצפה. כמו שפוסל חציצה בכלי שרת. ופירשו שם התוס' כלי שרת היינו בגדי כהונה ע"ש א"כ מבואר דחציצת הרצפה וחציצת בגדי כהונה שוין הן. והלא בזבחים (דף ל"ה) מבואר שאפי' דם דסמיך לא הוי חציצה בין רגליו לרצפה וכ"ש מים. ודון מינה נמי לענין בגדי כהונה דמים לא חייצי עכ"ל. והנה לפ"ז תקשה דלמה קאמר ועולה ונסתפג דמנה דייק המשנה למלך בפרק ב' הל' ב' מהל' עבודת יוה"כ דמים חוצצים דאל"כ למה צריך להסתפג. די"ל כמו שכתב המל"מ בתירוצו הראשון דיש לחוש שמא בטבילה נדבק בבשרו מעפרירות המים נימא או עפר. ולענ"ד נראה דאפשר דצריך הוא להסתפג כדי שלא יטנפו בגדי כהונה דאם הם מטושטשים עבודתו פסולה כדאמרי' בפסחים דף ס"ה ובזבחים דף י"ח ופסק כן הרמב"ם בפרק ח' הל' ד' מהל' כלי המקדש. ואף כשהם לחים ממים הוו מטושטשין כמו שכתב בקרבן עדה בירושלמי יומא פרק ג' הל' ו':
ולכאורה מהא דאיתא שם בירושלמי יומא פ"ג מעשה בר"א בן חרסום שלבש כתונת בשתי רבוא ועלה והקריב ע"ג המזבח והורידו אותו אחיו הכהנים שהיה נראה מתוכו ערום מה עשה מלא אותה מים וסבב את המזבח שבע פעמים. ואי נימא דמים הוי חציצה איך מלא אותה מים הא הוה חציצה בין הכתונת לבשרו. די"ל דמילא אותה מים מבחוץ ובין הכתונת לבשרו לא היה מים:
אך מצד הסברא נראה לענ"ד דהדין עם בעל משנה למלך ולק"מ מהך דזבחים דף ל"ה דאף דם דסמיך לא הוה חציצה בין רגלי הכהנים והרצפה. דהנה בבגדי כהונה כל היכא דהוה חציצה בין הבשר לבגד אף במקום אחד הוה אסור משום דדרשינן בזבחים (דף י"ט) על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו והיינו אף במיעוט בשרו דהא בגדי כהונה עשויים כמדתו כדאמרי' ביומא (דף כ"ג) מדו כמדתו וצריך שלא יחסר ושלא יותיר עיין זבחים דף ל"ה ולכן צריך שיהי' כל הבגד על בשרו ממש בלי חציצה והא מספקינן נמי בזבחים (דף י"ט ע"א) אם נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא ע"ש. ואם יש דבר שנסתלק ממקום זה למקום אחר בודאי הוה חציצה דהא הוא חוצץ באותו מקום אחר שנסתלק לשם. והנה מים שהם בין הבגד לבשר נהי דהמים נדחקים ומסולקים ממקום למקום ובמקום שדוחק הבגד על הבשר המים נשמטים מאותו מקום ואין יכולים לעכב הבגד לנגוע בבשר. מ"מ הא הויין דבר שיש בו ממש ואם הם מסולקים ממקום זה הרי הם נשמטים למקום אחר שתחת הבגד ושם הם חציצה בין הבגד לבשר ולכן מים חוצצים דהא בשבילם א"א שיהי' כל הבגד על בשרו והוה חציצה אף במקצת מן הבגד כשאינו על בשרו אבל רגלי הכהנים על הרצפה אטו צריך כל הרגל לנגוע על הרצפה ואם הולך צפוף באופן שרק מעט מהרגל נוגע בהרצפה אטו אינו רשאי. והא גם אם עומד ברגל אחת על הרצפה יכול לעבוד עבודתו אף אם רגלו השניה אינה נוגעת בהרצפה כדאמרי' בזבחים (דף כ"ד) תניא רא"א רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה כו' רואין כל שאילו ינטל הכלי ותנטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד עבודתו כשרה. וא"כ כשהולכים על הרצפה הרי רגליהם במקום נגיעתם בהרצפה דוחקות את הדם וכל דבר לח כדם ומים נדחק ונסתלק למקום אחר ובמקום דריסת רגליהם אין שום חציצה ולכן אינו חוצץ:
ומעתה לענין חציצת הלולב התם נמי אי הוה בעינן שכל היד תגע בהלולב אז ודאי היחה הלחלוחית חוצצת דנהי דבמקום שדוחק ידו על הלולב הלחלוחית מסתלקת משם מ"מ הרי היא נשמטת למקום אחר בהיד ששם אינו דוחק אח ידו על הלולב ושם היא חוצצת. אך התם הרי ואינו צריך שכל היד תגע בהלולב התם בעינן רק שבמקום מגעו ללולב לא יהא דבר חוצץ בין מקום המגע ללולב ויכול הוא לאחוז הלולב אף במקצת ידו. וא"כ כיון שבמקום שאוחז הלולב נדחק מקום הנגיעה אל הלולב ומשם המים מסולקים מרוב דוחק כמובן. רק דהם נשמטים למקום אחר שאינו נוגע שם הא בזה לא אכפת לן דמ"מ במקום הנגיעה אין חציצה
ולא תקשה לשיטת הסוברים דאף אם מקצת היד מכוסה אסור משום חציצה דלא כמו שכתב בתשו' מהרי"ו בשם ספר האגודה ופסק כן הרמ"א בסי' תרנ"א סעיף ז'. ע"ש בב"ת ובביאור הגר"א ז"ל. דאף לדידהו לו יהא נמי דאין צריך לאחוז הלולב בכל היד ואף אם אוחזו במקצת ידו סגי מ"מ במקום שאוחזו אסור שתהיה שום חציצה. וא"כ אם מקצת מן היד מכוסה הא אפשר שיאחז גם בהך מקצת ותהיה אז חציצה במקום האחיזה:
ובספר עמודי אור הביא ראי' בשם חכם אחד מסוגיא דסוכה (דף ל"ה) דאמרי' שם שאתרוג מתכשר ע"י מי הלולב משמע שהמים עודן עליו בשעת נטילה. אך הגאון המחבר דחה זה דאפשר במקום אחיזתו נגוב הוא וכ"כ התוס' שם שהמים מנטפין על האתרוג. משמע מנטפין עליו מלמעלה עכ"ל. והנה בפרי מגדים או"ח סי' תרנ"א במשבצות זהב ס"ק י"ד הביא ראיה לדעת הרקנט"י דד' מינים צריך לחברם מהא דאמרי' מפני שמכשירה אלמא צריך לחבר יחד. א"כ משמע דההכשר הוא ממה שנוגע בלולב א"כ רטוב הוא אף במקום אחיזתו. ומה שדחה שם די"ל כי דרך הוא להכשירם בכך ששוכח הנה בתפארת ישראל על משניות סוכה פרק ג' משנה ה' כתב דאין לומר דא ו מפני שמא יחברן דלהא א"צ לחוש מדאסור רק מדרבנן אך הרב המגיד בפרק ח' הל' ב' מהל' לולב כתב בפי' מפני שמכשירה דע"י נטילתו בא לשומו במים עם הלולב ויוכשר. א"כ לפי דבריו אין מזה ראיה דההכשר הוא מפני שמקודם היה במים ואח"כ בעת הנטילה אפשר שינגבם. וזהו דלא כמוש"כ בפרי מגדים באשל אברהם סי' תרנ"ד ס"ק ב' כתב דאתרוג אין נותנין במים דאפי' פחות מכד"ש מ"מ מתקלקל הוא:
וראיתי בספר כתר המלך על הרמב"ם הל' עבודת יוה"כ פרק ב' הל' ב' וז"ל ועוד נ"ל להביא ראיה מהא דאיתא בכתובות דף ע"ה תנא הוסיפו עליהן המזוהם דהוי מום בכהנים כו' ומסיק כאן בזיעה עוברת וכאן בזיעה שאינה עוברת וקשה ל"ל לאסור משום מום ת"ל דלפ"ד המל"מ תהיה הזיעה חציצה בין בשרו לבגדו ופסול הוא לעבודה דאינו לבוש בגדי כהונה. אלא ע"כ צ"ל כאן דזיעה הוא לח ואינו חוצץ כמו דם ומים עכ"ל. ואי משום הא לא איריא דהא צריך להשמיענו דהוה מום דאז פסול אף במקומות שאינו לבוש שם בבגדים כגון על פניו. ועוד י"ל דאי רק משום חציצה הוה רק כמו רוח שחוצץ שאם עבד בדיעבד עבודתו כשרה כמו שפסק הרמב"ם בפרק י' הל' ז' מהל' כלי המקדש. דחציצת המים אי אפשר לחשוב כחציצה גמורה שגם בדיעבד אם עבד עבודתו פסולה כמש"כ הרמב"ם שם דהא אף במקום שהמים חוצצים אם יהדק שם הבגד נשמטים המים גם מאותו מקום והבגד יהיה על בשרו רק שישמטו המים על מקום אחר ושם לא יהיה הבגד על בשרו וא"כ אינם כחציצה שעל הגוף דהא אינם חציצה על מקום מיוחד רק דהוא כרוח שגורם רק שלא יהיה על בשרו וא"כ בדיעבד עבודתו כשרה. אבל כשפסול משום מום אז אף בדיעבד חלל עבודתו כמו שכתב הרמב"ם בפרק ו' הל' י"ג מהל' ביאת המקדש ואם עבד בזיהום זיעתו או בזיהום פיו הרי חלל עבודתו, כשאר אלו הבעלי מומין כולם יע"ש:
ובזה ניחא מה שהקשה בספר שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ס"ט עלה דמבואר ביור"ד סי' קצ"ח סעי' י"ז בהגה' שמי שאומנתו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכת בדם אינו חוצץ שרוב בני אומנות זו אין מקפידין. והקשה דהא איתא בפסחים סוף פרק תמיד נשחט דף ס"ה ובזבחים (דף ל"ה ע"א) שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם ומקשה הש"ס והא קהוי חציצה ומשני לח הוא ואינו חוצץ. משמע דאי יבש הוא אף שאומנתם בכך ושבח הוא להם מכל מקום מקפידין על זה וחוצצין עכ"ל. ולענ"ד נראה דהנה בטבילה אין צריך שהמים יגעו אל כל הגוף בהחלט דהא במיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ אף שכמובן אין המים נוגעים באותו מקום שיש בו החציצה. אלא דדינא הכי דאם מקפיד עליו חוצץ ואם אינו מקפיד אינו חוצץ אף שהמים אין נוגעים בהגוף באותו מקום דבטבילה אכפת לן רק בדין חציצה דאם מקפיד הוה חציצה מדינא ואם אינו מקפיד לא הוה חציצה מדינא אבל בנגיעת המים לא אכפת לן. ומשו"ה בשוחט או קצב שאומנתם בכך ואינם מקפידין אף אם ידם מלוכלכות בדם אינו חוצץ ואף שדם היבש מעכב שהמים לא יגעו לעצם היד באותו מקום מ"מ כל שאינה חציצה מצד הדין לא אכפת לן. דהכי הלכתא דנחשבת טבילה אף שיש מקומות שאין המים נוגעים שם מ"מ נחשבת טבילה כיון שהמים נוגעים בהחציצה שאינו מקפיד דזה הוי נמי כמו שנוגעים בהגוף אבל בכהנים התם העיקר הוא שתהינה רגלי הכהנים נוגעות ממש בהרצפה, ואף דלא אכפת לן שתהינה כל הרגלים נוגעות בהרצפה כמש"כ לעיל דאפשר שיעמוד ברגלו אחת או שיעמוד צפוף על חצי רגל. אך מ"מ מקום הנגיעה צריך שיהי' נוגע ממש בהרצפה דהא בזבחים (דף כ"ד) יליף שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין. הרצפה מכלי שרת ולשיטת התוס' יליף מבגדי כהונה וכמו דהתם צריך שיהיו נוגעים לבשרו ממש ודכותי' ברגליו לרצפה הכונה דצריך שתהינה נוגעות להרצפה ממש. ולו יהא נמי ששבת הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם ואינם מקפידים התם לא בהקפדה תליא מלתא דהא מ"מ אי הוה הדם יבש סו"ס לא נוגעות רגליהם בהרצפה ומשו"ה צריך לשנויי לח הוא ואינו חוצץ:
וניחא נמי מה שהקשה שם על מש"כ בספר תשובת הלכות קטנות סי' כ' שמוהל שנתייבש יבש דם המילה על ידו אינו חוצץ בנטילה מהא דאמרינן שבח הוא לבני אהרן כו' ה"נ י"ל שבח הוא למוהל שיהא ידיו צבועות בד מילה ואיידי דחביב אינו מקפיד עליו ואינו חוצץ. והקשה עליו וז"ל ולא ידעתי איך נעלם ממנו סוגיא דש"ס שם במקומו דגם בבני אהרן הוה חציצה אם הוא יבש ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' ביאת מקדש ובטור וב"י סי' קצ"ח מבואר דכל דהוי חציצה לענין טבילה הוי ג"כ חציצה גבי כהנים דשווים הם וצ"ע עכ"ל. ולפי מש"כ זה ניחא דהתם גבי כהנים אי הוה דם יבש נהי דאינם מקפידים אך סו"ס לא היו רגלם על הרצפה והכא בנטילת ידים תלוי בהקפדה. ומכיון דחזינן דשבת הוא לבני אהרן כו' ה"נ י"ל שבח הוא למוהל שתהינה ידיו צבועות בדם מילה ומכיון ששבח הוא אינו מקפיד ובחציצת טבילה או נטילת ידים העיקר אם אינו מקפיד. והא דכתב דבהרמב"ם והב"י מבואר דכל דהוי חציצה לענין טבילה הוי ג"כ חציצה גבי כהנים. הא מבואר שם ברמב"ם פ"ה הל' ט"ז מהל' ביאת מקדש שזהו לענין חציצה בקידוש ידים אבל לענין חציצה שבין הרצפה להרגלים אינו תלוי כלל אם מקפידים או לא מקפידים דאף אי לא מקפידים סו"ס הא לא נגעי רגליהם בהרצפה:
ובפשיטות נראה לענ"ד דהא אמרי' ביבמות (דף ע"ח ע"ב) והא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ופירש"י אבל כולו חוצץ אע"ג דלא מקפיד עכ"ל וזהו משום דאז אין המים נוגעים כלל בהגוף, דנהי דברובו שאינו מקפיד מן התורה הוה טבילה היינו דמ"מ המים נוגעים במקצת מן הגוף אבל כשאינם נוגעים כלל לא הוה טבילה. ולענין טבילה כל הגוף היינו כולו וגבי חציצת רגלים לבין הרצפה כל הרגל הוי כולו דאף אי אינו מקפיד עליו מ"מ אילו היה דם יבש הלא היה חוצץ בין כל הרגל לבין הרצפה וכולו אף שאינו מקפיד עליו חוצץ. ודכותי' גבי נטילת ידים כל היד הוה כולו ואף אי אינו מקפיד עליו חוצץ מה"ת גבי קידוש ידים דהוה מה"ת. והא אף לדידן דגזרינן רובו שאינו מקפיד אם רוב היד מכוסה אעפ"י שאינו מקפיד חוצץ כמבואר באו"ת סי' קס"א בב"י וע"ש במג"א ס"ק ג'. והיינו משום דצריך נטילה רק להיד לכן כל היד הוה כולו ורוב היד הוה רובו. ודכותי' הכא כיון דצריך שלא תהא חציצה בין הרגל להרצפה כל הרגל הוה כולו. והא דהביא בשם הלכות קטנות דבמוהל שנתייבש דם המילה על ידו אינו חוצץ בנטילה היינו בנמצא על מיעוט ידו והוה מיעוטא שאינו מקפיד.
שוב התבוננתי בשבות יעקב שם שכתב וז"ל ודוחק לומר כיון דצריך הכהן לעמוד רגלו על הרצפה בלי חציצה וכיון שהולך עד ארכובותיו בדם הוי כרובו שאינו מקפיד וגזרו משום רובו המקפיד. דזה לא הוי רובו ממש וגם אפשר דלא גזרו שבות במקדש. כה"ג עכ"ל, ועיין במחצית השקל סי' קס"א ס"ק ז' שכתב שזו היא דרך כבישה והא דכתב דלא גזרו שבות במקדש הא הרבה שבותים גזרו שם עכ"ל. ואינני יודע למה להו לדחוקי כולי האי דהא הכא הוה כולו שאינו מקפיד וכולו שאינו מקפיד אסור מן התורה כמוש"כ לעיל: