תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אורח חיים · סימן יג
בע"ה יום ג' כ"א אדר ב' תרס"ה לפ"ק הראזאווא יצ"ו:
לידידי הרב המאוה"ג מהור"ר
דוד נ"י רכ דק' אוזדא מה שכתב כת"ר ע"ד השקים של קמח פסח שבהרחיים שתחת השגחתו תפרו להשקים את הפתקאות שעושים בעלי הרחיים לסימן. אפריון נמטי' לזה. באמנה אגלה את אוזן כת"ר שבפ"ק הביאו קמח של פסח מעיר סלוצק ועל השקים נדבקו הפתקאות בדבק. והפתקאות האלה מדביקים רק אחרי שממלאים הקמח בשק לדעת איזה מין קמח בהשק. ואיש אחד אמר לי' שראה בהטחנה שמדביקים הפתקאות בדבק שעושין מקמח ומים. ואסרתי לסוחרי הקמח דפ"ק להביא הקמח הזה שמדובקות הפתקאות על השקים. ומה שכתב כת"ר שאפשר לדבק בדבק הגומא או בדבק שעושים החרשי עצים שנעשה מעורות ובשר ומבשלים אותו. לענ"ד גם זה אין טוב. כי לו יהא נמי דזה נחשב כמי פירות מ"מ אח"כ כשילוש עם מים יהיה מי פירות עם מים שממהר להחמיץ ויעי' בחק יעקב סי' תס"ו ס"ק ז' דגם בשק שנתלחלח מזיעת החומה לדעת המתירים מ"מ ממהרים להחמיץ עם מים כו' ואם נתיבש ונתערב אין ללוש בהם ויקיימו לאחר הפסח ואם לש בהם יאפה מיד כו' עכ"ל. ועוד דלא גריעי מזיעת בהמה. דבת"ה מסתפק אי מחמיץ בלא מים. ואף אם תמצא לומר דלא דמי. מ"מ כיון שנותנים בו גם מים. א"כ מתחילתו הוא מחמיץ וכמו שכתב הטור בסי' תס"ו בשם הרוקח בבשר יבש שהזיע שמחמיץ. ואף להמג"א בסימן תס"ב ס"ק ו' בשומן דאינו מחמיץ כבר כתב טעמו שהמים שהודח בו כבר נתנגב ומכל שכן כשנתבשל אצל האש. אבל כאן הא מערב עתה מים עם הדבק הזה בעת שמדביק ובודאי מחמיץ. ולא דמי למים שנותן ליין דהו"ל ככולו יין. וגם מי דבש שנחשב למי פירות לדברי המגן אברהם ז"ל. דהתם נשתנה המים מברייתו. אבל הכא לא נשתנה המים רק שמעורב עם הדבק. ומכל שכן לדברי הט"ז ז"ל בסי' תס"ז ס"ק י"ח דמי דבש לא נחשב מי פירות. ומלבד זה כיון שרבו האוסרים גם בשומן ובזיעת בהמה. אין להורות היתר לכתחילה וכאן כשמדביקים את הפתקאות אל השקים עוברת הלחלוחית לתוך הקמח וקמח הרבה נתלחלח ונדבק ואח"כ נתיבש ונתפרר לתוך יתר הקמת. ומה שכתב כת"ר כי הוא בדק בשקים ולא מצא קמח דבוק נגד הפתקא. אין זה מספיק להתיר לכתחילה לדבק הפתקאות. כי כמובן אין כל פעם שוה. כי אנכי בדקתי הרבה פעמים ומצאתי בהם בצק שנתיבש נגד הפתקאות:
וכל זה הוא לכתחילה אבל בדעבד אין לאסור הקמח. רק ליטול המקום שיש בו ספק והשאר מותר. וכמו שכתב הט"ז בסי' תס"ו תק"ד. דגם לאחר שנתיבש אפשר בתיקון זה לאחוז מקום הספק. ועדיפא מזה כתב בחק יעקב שם ס"ק י"ג דאם יש ספק אם נתלחלח ממי פירות מותר מכח ספק ספקא אף אם נתיבש. ספק דלמא ממי פירות נתלחלח ואת"ל מדברים אחרים ונתחמץ דלמא לא נתערב בו כלום. ומה שהקשה בספר מקור חיים ס"ק ג' וז"ל וק"ל דמ"מ היאך יאכלנו בפסח דהא אם יתן בו מים יהיה מי פירות עם מים עכ"ל נראה לענ"ד דאף כאן יש ספק דלמא הלכתא כהיש מפרשים דס"ל דמי פירות עם מים אינו ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה. דרבים מהראשונים הכי ס"ל. ועוד דלמא הלכתא כהרא"ש ז"ל דמעט מי פירות עם מים אינו ממהר להחמיץ. ויעי' במג"א סי' תס"ב ס"ק א' שנסתפק אם יש לאסור בדיעבד מי פירות מועט עם מים. ועוד נהי דממהר להחמיץ מ"מ דלמא [לא] ישהה כלל ולא יחמיץ. וכ"ז הוא רק בדיעבד. אבל לכתחילה אין כל זה מספיק להתיר להדביק הפתקאות אף בגומא שצריך ג"כ ללחלח במים וראוי לתקן שיתפרו הפתקאות אל השקים. או שיעשו באופן אחר רק לא ידבקום בדבק:
ידידו הדוש"ת חיים פישל עפשטיין החופ"ק הנ"ל: