אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק אורח חיים › סימן ט

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אורח חיים · סימן ט

סימן ח

לידידי הרה"ג מוהר"ר נתן נטע קלונימוס

הרב דווישויאי יצ"ו בעהמח"ס שלמי נדבה:

מה שכתב כת"ר להחזיק דבריו בהא דכתבתי דבאבעיא דחזקי' גם אם נשבר מעצמו אף בלא כונה יצא מידי טומאתו הראשונה. וכתב כי תולה האשם בעצמו יען קצר במקום שהיה לו להאריך. ועתה האריך והוכיח דצריך מחשבה מיוחדת לשם כלי חדשה בשעה שעושה הסתימות. ואף שבסתימה הראשונה עדיין לא הועילה כלום מחשבתו ופעולתו. מ"מ כשעשה אח"כ הסתימה השניה מצטרפות יחד כמו שעשאם בבת אחת וחשובה כלי חדשה ופקע טומאה ישנה. ופשיט מזה האיבעיא דפרץ אמה וגדרו דג"כ חשיב כמו שנעשה בבת אחת דחוזר וניער אף דבכל אמה ואמה לא הועיל כלום בשעתה עכ"ל. ועוד האריך כת"ר בזה. ואחרי כל האריכות לא הועיל כלום. חדא דהא בעירובין ובשבת (דף קי"ב) כתבו רש"י והתוס' דהך ותיקנה שניה לאו דוקא. וה"ה נמי הך סתימה דכמוציא זית שני' נמי לאו דוקא עי' בהגה' הרש"ש בעירובין, ולפ"ז מאי ניעור מחשבות שייך הכא. ועוד מכל דברי כת"ר משמע דהך דפנים חדשות באו לכאן. היינו משום שהוא כלי חדש ולכן פרחה ממנו טומאתו הישנה. אבל אין הדבר כן דטומאתו פרחה משום דחשבינן לי' כמו שעדיין מנוקב ואזדא לי' כלי הראשון. ואף שסתם בלי שום כונה ועדיין אינו נחשב לכלי חדש. אבל גם כלי הישן אינו עוד. משום דכבר ניקב כמוציא רימון מן הישן. וכמו שכתבתי במכתבי הראשון בשם הרמב"ן בחי' בשבת ובשם רש"י בשבת (דף קי"ב ע"ב) ד"ה פנים חדשות משירדה לו טומאת מדרס נתחדשו לו פנים הללו ואין זה הראשון שכבר נתקלקל בו כדי ביטולו עכ"ל. והיינו עיקר מה שפרחה טומאתו היא משום שנתקלקל בו כדי ביטולו. והסתימה היא רק אינה מעכבת פריחת הטומאה משום דפנים חדשות הן ואינן מן הכלי הישן. אבל אין הסתימה גורמת בפריחת הטומאה. ומזה יראה סתירת דבריו:

וממילא לא קשה נמי מה שהקשה דמאי פשיטת היא מדחזקי' הא התם גבי טומאה אף בכלי הנעשה בידי שמים ולא חלו בה ידי אדם מהני מחשבה לעשותה כלי כדאיתא ברש"י חולין (דף י"ג). משא"כ בהיקף הנעשה בידי שמים לא מהני מחשבה שיחשוב עלי' שיהי' לשם דירה עכ"ל, ולפי מה שכתבתי לא קשה כלל. דהתם גבי טומאה לא אכפת לן כלל בהך סתימה אם נעשה בכונה או בידי שמים. דאין היא הגורמת לביטול הטומאה. ורק שאינה מעכבת לביטול הטומאה. והגורמת לביטול הטומאה הוא מה שניקב כדי מוציא רימון:

ומה שכתב לתרץ דהא דמהני מחשבה בכלי הנעשה בידי שמים. היינו דוקא לר' יוחנן דאית לי' דמחשבה לענין טומאה כמעשה דמי. אבל לר"ל דס"ל דיש אם למסורת הוי' מחשבה דטומאה כמחשבה דעלמא. ולדידי' לא מהני בכלי הנעשה בידי שמים מחשבה לחודה לעשותו כלי. ושיטת הגמ' בעירובין היא אליבא דר"ל ולדידי' ליכא פי' הנ"ל. אבל לדידן דפסקינן כר"י ליכא פשיטותא דאיכא הני פרכא עכ"ל, זה לא ניתן להאמר. חדא דהא הפשיטותא היא מדר' יוחנן דא"ל לחזקיה רבי שנית לנו סנדל כו' ואיך פשיט מדר"י אליבא דר"ל דלדידי' ליכא שום פשיטותא. אלא דזה אפשר לומר דלר"ל פשיט במכ"ש מדר"י. אך איך נאמר דמשום דס"ל לר"ל דמחשבה דטומאה כמחשבה דעלמא לא מהני לדידי' בכלי הנעשה בידי שמים מחשבה לחודא לעשותו כלי אטו יחלוק ר"ל על משנה מפורשת כלים פרק כ"ה מ"ט, כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה. ועוד הא איהו אקשי לי' לר"י ממשנה זו בקידושין (דף נ"ט) ובזה לא פליגי כלל דבמחשבה יורדין לידי טומאה, רק ר"ל ס"ל דבכל מקום אין דיבור מבטל דיבור. ור"י ס"ל דבכל מקום דיבור מבטל דיבור. רק בטומאה אין דבור מבטל מחשבה. משום דמחשבה דטומאה אלים דכמעשה דמי. אבל למימר דמחשבה דטומאה אינה כלום לר"ל ואין כלי הנעשה בידי שמים יורדת לטומאה במחשבה לדידי' זו לא שמענו:

ידידו דו"ש חיים פישל החופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה