אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק אורח חיים › סימן ח

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אורח חיים · סימן ח

סימן ז

בע"ה יום ד' וישב שנת עת"ר לפ"ק סייני יע"א לידידי הרה"ג מוהר"ר נתן נטע קלונימוס קאבאק הרב דווישייאי יצ"ו:

מכתבו קבלתי. ואשר שדר לן דבריו היקרים לשום עליהם לן הנני להודיעו מה שנראה לי בזה. הנה מה שכתב כת"ר לפרש בעירובין (דף כ"ד ע"א) איבעיא להו פרץ אמה וגדר אמה פרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו ליותר מעשר מהו. א"ל לאו היינו דתנן כל כלי ב"ב שיעורן כרימונים כו' ולכאו' צריכים להבין מי גרע מכמה דברים בש"ס דמהני צירוף. לכן נראה דהנה אם בנה בית ואח"כ הוקף זהו מוקף לדירה, מ"מ בשעה שמקיף צריך כוונה לשם דירה. אבל אם העלה הרוח שרטון סביב ונעשה היקף ממילא ואף דבנה ואח"כ הוקף. מ"מ כיון שלא נעשה בכונה לשם דירה לא הוי מוקף לדירה. וכדמוכח להלן שם דקאמר לא צריכא דאיכא בי דרי מ"ד אדעתא דבי דרי עבדי' קמ"ל. הרי חזינן אף דנעשה ההיקף אחר שבנה מ"מ לא מהני אם היה דעתי' אבי דרי משום שלא נעשה בכונה לשם הבית. וכן הביא הב"י או"ח סי' שנ"ח לשון הרמב"ם וז"ל שהכל תלוי בכונת הגדרים אם נעשה על דעת דירה ע"כ. ומיבעיא לי' אם פרץ אמה וגדר אמה כו' אף שכוון בכל אמה ואמה לשם דירה מ"מ כיון שכוונתו ומחשבתו לשעתה לא הועיל כלום מפני שהי' עדיין גדר הישן ונתבטלה לעת עתה הסכמתו לשם דירה ומיבעיא לי' בהשלים אח"כ ליותר מעשר אם חוזרת וניעורה הסכמת דעתו של כל אמה לשם דירה שנתבטלה לשעתה לצרפן אח"כ כו' עכ"ל כת"ר. והנה דבר חכמה דבר כת"ר בזה. ואם כי בהגה' הרש"ש בעירובין (דף, כ"ד) כתב וז"ל ופרץ אמה וגדרה האי וגדרה לאו דוקא דה"ה אפי' לא גדרה נמי ואגב דאמר ברישא וגדר אמה אמר נמי בסיפא עכ"ל ולפי זה א"א לומר כדברי כת"ר דעיקר האיבעיא היא אם חוזרת וניעורה הסכמתו לשם גדר כשגדר אח"כ. דלדברי הרש"ש מאי חוזר וניעור שייך כשלא גדר אח"כ. אך אין אחריותו על כת"ר. אלא דבאמת הדין הוא פשוט כן. דכשפרץ אמה וגדרו ואח"כ פרץ רק עשר אמות מצומצמות דג"כ הוה בכלל הפשיטות דהוה הוקף לדירה. וממילא א"א לומר כדברי כת"ר:

אך גם כת"ר בעצמו אייתי נורא לקיני' שכתב וז"ל ובזה אמרתי טעם לשבח למה השמיט הרי"ף הך איבעיא והרא"ש והטור הביאו. דלכאו' אין ראי' מטומאה כדאמר ר' יוחנן בקידושין (דף נ"ט) שאני מחשבה דטומאה דכמעשה דמי והלכך מצטרפין אף דהתם נמי צריך כונה ודעת בעלים ליחד לשם כלי מחדש. משא"כ גבי קרפף. ע"כ צריכין לומר דמאן דפשיט מטומאה ס"ל כר"ל דמחשבה דטומאה כשאר מחשבות. אבל אנן דס"ל הכלל דר"י ור"ל הלכה כר"י וליכא ראי' מטומאה דשאני מחשבה דטומאה דכמעשה דמי ולפיכך השמיטה הרי"ף עכ"ל כת"ר. ודבריו אלה מרפסין איגרין דמאי מחשבה שייך גבי בעיא דחזקיה דבעי התם ניקב כמוציא זית וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון מהו. הא התם כלי שנשבר מעצמו אף בלא כונה יוצא מידי טומאתו הראשונה ועי' ברמב"ם פרק ו' מהל' כלים. ואטו כשניקב כמוציא זית כשסיתמו אטו צריך כונה לזה דלא ליבטיל מתורת כלי, התם אינו בטל עוד מתורת כלי משום דלא ניקב כשיעור ואין הסתימה מועלת לו מידי. ואם יאמר כת"ר דהתם נמי הסתימה מועלת אם ינקב אח"כ עוד מוציא זית שלא יהי' נחשב לניקב כמוציא רימון. א"כ כת"ר אזיל בתר אפכא. דלדבריו אם עיקר האיבעיא היא אם המחשבה לא היתה מועלת עוד לשעתה ומיבעיא לי' אם חוזרת וניעורה. מאי פשיט מניקב כמוציא זית דאין זה ענין לכאן דאדרבא התם חשבינן לי' לניקב כמוציא רימון וטהור מידי טומאתו הראשונה ואין סתימתו מועלת לו. ואם יאמר כת"ר דפשיט מהא דהנקב של מוציא זית לא היה מועיל מקודם ואח"כ כשניקב עוד מוציא זית חוזרה וניעורה מחשבתו ויצא מידי טומאה. דהתם מה מחשבה שייכת בהא. דהא אף ניקב בלא כונה נטהר מידי טומאה ומאי חוזרת וניעורה מחשבתו איכא הכא:

אלא הנראה לענ"ד בהבנת האיבעיא דבקרפף שהוקף שלא לשם דירה שצריך מקודם לבטל ההקף הישן שהוקף שלא לשם דירה ואח"כ להקיף לשם דירה. ומיבעיא לי' אם פרץ אמה. שבזה לא נתבטל ההקף הישן שהוקף שלא לשם דירה. וגדר ואח"כ פרץ עוד עד עשר אמות. שבכל פעם בפני עצמה לא נתבטל ההקף הישן ולא מיקרי זה הקף לשם דירה דעדיין ההקף הישן קיים. או דלמא כיון דסו"ס נעשה גדר חדש ביותר מעשר לשם דירה ממילא בזה נמי נתבטל ההקף הישן. וצדדי הספק הם אם צריכים ביטול הקף הישן בפועל ממש ואז אין זה ביטול דהא בפועל לא נתבטל בשום פעם. או דצריכין דיהי' רק גדר חדש שהוקף לדירה אף דאין כאן ביטול הקף הישן בפועל ממש אך ממילא נתבטל. וקפשיט מניקב כמוציא זית וסתמו. דהתם נמי צריך שיהי' מנקב כמוציא רימון וכיון שסתמו אינו מנוקב עוד אם נימא דסתימה החדשה חשובה כסתימה לגבי הכלי ונתבטל לגמרי הנקב שהיה מקודם. א"כ אף שניקב אח"כ כמוציא זית. היה צריך להיות נחשב כניקב רק כמוציא זית ולא נטהר מטומאה ראשונה. אך כיון דחזינן דהתם הך סתימה החדשה אינה נחשבת כסתימה לגבי הכלי ואם ניקב עוד כמוציא זית מצטרף למוציא רימון משום דפנים חדשות באו לכאן ואין זו נחשבת לסתימה. דהתם נמי איך צריך שיהי' ניקב בפועל רק ששיעור כמוציא רימון צריך שיחסר מהכלי מכפי שהיה בעת שנטמא. ואף שבפועל לא חסר בשום פעם בהכלי כמוציא רימון. אך כיון שזוהי רק פנים חדשות א"כ חסר מהכלי כמוציא רימון מכפי מה שהיה מקודם. והוא הדין בהוקף שלא לשם דירה אם פרץ אמה וגדר דאין גדר זה מעכב מלחשוב לנתבטל ההקף הראשון. כיון שפרץ וגדר אח"כ כשיעור. וגם הך אמה שגדר ג"כ מצטרף לביטול הקף הישן משום דפנים חדשות הוא ואינו מהקף הישן. וכן משמע בחידושי הרמב"ן בשבת (דף קי"ב) וז"ל וה"נ אעפ"י שנקב ונסתם ונקב ונסתם כיון שהגיעו נקבים למוציא רימון הרי הן כמנוקבים עכשיו דמשירדה להן טומאה זו נסתמו כולם ופנים חדשות הן עכ"ל. והיינו כמש"כ. וכן נמי שקרפף חשבינן כפרוץ לגבי הקף הישן כיון דאח"כ גדר ופנים חדשות באו לכאן, אף דלא היה פרוץ בפועל בשום זמן. ובזה עולה כהוגן מה שכתב בהגה' הרש"ש דאף אם פרץ רק אמה וגדרה ואח"כ פרץ עשר אמות ולא גדרן גם כן מחשב הוקף לדירה. דהוי כאילו בפעם אחת פרץ יותר מעשר ונתבטל הקף הראשון ואח"כ גדר אמה דמהני:

ולכאורה דבר זה במחלוקת שנוי דהנה הרא"ש בעירובין פ"ב סי' ד' כתב וז"ל הרחיק מן הכותל ד' עשה מחיצה להקיפו לדירה ע"י מחיצה זו הועיל. נ"ל דאין צריך לעשות מחיצה אלא ביותר מעשר דבבנין מחיצה חדשה סותר את הישנה והוה לי' כעין פרץ אמה וגדר אמה. וכן משמע הא דקאמר הרחיק מן התל ד' ועשה מחיצה משמע דיש לקרפף שלש מחיצות מצד אחד ובאותה מחיצה שעשה לפני התל הוקף כולו לדירה עכ"ל. וכן כתב הטור באו"ת סי' שנ"ח שבנה מחיצה באורך י' לפני המחיצה הראשונה לבטל מחיצה הראשונה שתהי' כמו שאינה ויהי' מוקף לדירה ע"י השניה עכ"ל. והיינו דאין צריך שיתבטל הגדר הישן בפועל. רק כשיש גדר חדש ממילא נתבטל הישן. וכיון דבפורץ ביתר מעשרה נתבטל הישן. אם גדר גדר חדש ממילא נתבטל. אך רבינו יהונתן בפרק ב' דעירובין בהלכות סי' תקצ"ז כתב וז"ל ואמרינן לקמן הוקף שלא לדירה ולבסוף פתת בתוכו לא מהני לי' ולא מידי עד שיעשה לו מחיצה אחרת מבפנים רחוק ממחיצות הראשונות ארבעה טפחים וכיצד יעשה שלא יצטרך למחיצות אחרות כל סביבות הקרפף פורץ בה פרצה שהוא יותר מעשר ונתבטלו כל המחיצות כו' עכ"ל. הרי דחולק ומצריך שצריך לעשות המחיצות השניות כל סביבות הקרפף. ומהריטב"א בחי' לעירובין (דף כ"ה ע"א) ד"ה הרחיק מן הכותל משמע דס"ל שמחיצה אחת כולה צריך לעשותה רחוק ד' טפחים. ולכאורה אפשר לומר דהריטב"א אזיל לשיטתו שכתב בחי' (בדף כ"ד ע"א) באיבעיא דפרץ אמה וגדר אמה וז"ל פירוש דהשתא איכא גדר יותר מעשר לשם דירה אלא שלא נעשה הכל ביחד מי אמרינן דכל אמה ואמה בטלה בשעתה או דילמא דהשתא חוזר הכל וניער ומצטרף עכ"ל וזה מורה לכאו' כמו שפי' כת"ר ולפ"ז משגחינן רק בהגדר שנתחדש והגדר הישן צריך שיתבטל בפועל ממש. והוא הא נתבטל בפועל ממש כיון דפרץ ממנו יותר מעשר. רק דהגדר החדש בכל פעם נתבטל וא"א לומר שהוא נעשה לדירה. אך אם חוזר וניעור א"כ שיעור הכשר גדר נעשה לדירה. ומשו"ה נמי התם ס"ל דהגדר השני צריך להקיף כל הקרפף וממילא הגדר הישן נתבטל בפועל ממש. דהא אינו משמש כלום להקרפף. ורבינו יהונתן ס"ל ג"כ כהריטב"א באיבעיא דפרץ אמה וגדר:

אלא דא"כ איך נאמר בהאיבעיא דפרץ אמה וגדר שהגדר הישן נתבטל בפועל ממש בכה"ג כיון שפרץ ממנו יותר מעשר אף אם לא בפעם אחת ובכל פעם לא היה פרוץ ממנו רק אמה. הא כבר פירש"י בטעמא דמלתא דבקרפף שלא הוקף לדירה שפורץ בו פירצה יותר מעשר דהוי כמי שאין לו מחיצות. וכן כתב רבינו יהונתן גופי' שם שאפילו היה מוקף לדירה היה אסור לטלטל בו אף כנגד העומד אעפ"י שהעומד מרובה על הפרוץ עכ"ל. וא"כ בהאיבעיא דפרץ אמה וגדר הא בשום פעם לא נתבטלו המחיצות דאילו היה מוקף לדירה לא היה אסור לטלטל בו בשום פעם:

אשר על כן נראה דגם הריטב"א ורבינו יהונתן ס"ל ג"כ דלא בעינן שגדר הישן יתבטל בפועל ממש. רק דכיון דיש גדר חדש ממילא נתבטל הגדר הישן. ומה שכתב הריטב"א וז"ל או דילמא דהשתא חוזר הכל וניעור ומצטרף עכ"ל נראה לפי ענ"ד בכונתו. דלא אמרינן כיון דבכל פעם לא היה ביטול ההקף הישן. א"כ אין הגדר החדש מועיל קמ"ל דחוזר וניעור ומצטרף. היינו כיון דפנים חדשות באו לכאן וממילא נתבטל ההקף הישן דאינו מעכב על הגדר החדש מלהצטרף. אלא דזהו רק אם עכשיו סו"ס הגדר הישן אינו בפועל כמקדם. דהא ביותר מעשר סו"ס היה נפרץ. ועתה הוא גדר חדש. דאם לא היה הגדר החדש. הגדר הישן לא היה מועיל כלום. אבל אם הגדר הישן ישנו בפועל רק שיש גם גדר חדש בהא ס"ל דצריך הגדר החדש להועיל להקרפף ואז הגדר הישן נחשב כמי שאינו. אבל אם הגדר החדש אינו מועיל להקרפף כגון שהוא אינו רק יותר מעשר. א"כ הרי הגדר הישן לפניך שהוא מקיף הקרפף והמחיצה החדשה של יותר מעשר אינו מקיף כלל להקרפף והגדר הישן לא נתבטל. דהא לא נפרץ כלל. ולא היה נחשב לנתבטל בשום פעם ובשבילו היה מותר לטלטל אילו היה מוקף לדירה. אך אם עשה מחיצה שלמה אחרת אז דל המחיצה הישנה הא אפשר לטלטל בשביל החדשה לכן הוי' המחיצה הישנה כאילו נתבטלה. ואף דבעשה מחיצה יותר מעשר נמי אפשר לומר כן דל הנך יותר מעשר מהמחיצה הישנה מ"מ אפשר לטלטל בשביל הנך יותר מעשר שעשה. וא"כ ליחשבו הנך יותר מעשר מהמחיצה הישנה כמו שנתבטלו. ל"ל הכי דמאי חזית לבטל הישנה בשביל החדשה. הא החדשה אינה מועלת כלום להקרפף. ואדרבה כיון שכל המחיצה המועלת להקרפף היא מהישנה איך תאמר שחלק המחיצה ההיא תתבטל בשביל שיש כנגדה מחיצה חדשה יותר מעשר. אדרבה המחיצה החדשה ההיא בטלה דאינה מועלת כלום, אבל כשמחיצה שלמה היא חדשה. הא היא המועלת יותר להקרפף שהיא קרובה להקרפף והמחיצה הישנה מעכשיו אינה מועלת להקרפף כלום שהרי המחיצה החדשה חוצצת בינה לבין הקרפף. כן נראה לפי שיטת הריטב"א. אך רבינו יהונתן ס"ל דאף אם יש מחיצה אחת בהקרפף שלא הוקף לדירה מעכבת. לכן צריך שיעשה המחיצה החדשה כל סביבות הקרפף כדי שכל המחיצות תהיינה נעשות לדירה. ולא דמי לנפרצה יותר מעשר שאף המחיצות הנשארות נחשבות אח"כ להוקפו לדירה. דהתם כיון שנפרץ יותר מעשר גם המחיצות שנשארו קיימות הויין כמי שאינן ונחשבות לנפרצות כמוש"כ רבינו יהונתן בטעמי' דמלחא. דאף אם היתה מוקף לדירה היה אסור לטלטל. משא"כ כאן שלא נפרץ כלל והמחיצות הקיימות לא נתבטלו. לכן נצרך לעשות המחיצה החדשה כל סביבות הקרפף. אבל הריטב"א ס"ל דסגי אם מחיצה אחת נעשה לדירה אף אם יתר המחיצות שקיימות לא נעשו לדירה. אך צריך שתהי' מחיצה שלמה שאז מועלת להקרפף ונתבטלה המחיצה הישנה שבצד הזה דדל הך מחיצה השנה הא נשארה החדשה. אך אם עשה רק באורך עשר אמות אז לא נתבטלה המחיצה ההיא הישנה והעשר אמות הללו אינן מועילות כלל להקרפף. כן נלע"ד בטעם מחלקותם:

אך צריכים להבין דהרא"ש הביא ראי' מהא דקאמר הרחיק מן התל ד' ועשה מחיצה משמע דיש לקרפף שלש מחיצות מצד אחד ובאותה מחיצה שעשה לפני התל הוקף כולו לדירה עכ"ל. ולכאורה תקשה לשיטת רבינו יהונתן ז"ל שמצריך מחיצות חדשות סביבות כל הקרפף ואיך יתרץ הך ראי' ואפשר לומר בזה לכאורה. דהנה רש"י כתב בהך דהרחיק מן התל שבקרפף ויש מן התל עד המחיצה יותר מבית סאתים הרבה עכ"ל, משמע דהתל הוא בצד אחד ובצדדים האחרים ישנן מחיצות. אך הריטב"א כתב דמיירי כגון שהיה הקרפף הזה עמוק והקרקע לכל סביביו גבוה עשרה טפחים כו' ומדלא נקט הכא פחות מג' לא הועיל כדאמרי' לעיל שמעינן דהכא מאן דמכשר אפי' בפחות מכשר דכיון דהראשון הוא כותל העשוי מאליו סגי לי' בכותל רחוק כל דהו עכ"ל ואפשר לומר דרבינו יהונתן ס"ל ג"כ הכי דכיון דהוי כותל העשוי מאליו אפשר דאינו צריך להקיפו כל סביביו במחיצה חדשה דכיון שהוא עומד מאליו. א"כ בתיקון כל דהו אפשר להחשיבו לעשוי לדירה ומשו"ה נמי אם עשה מחיצה אחת אפשר דכל המחיצות נחשבו למוקפות לדירה בשביל המחיצה האחת שעשה אלא דכשמעיינין בהא נראה דלא דמי להך דהריטב"א. דהתם בפחות משלשה אף דהוי כלבוד ונחשבת כמחיצה אחת. מ"מ כיון דהוא כותל העומד מאליו ולא נעשה בו שום תיקון לצורך הקף שאינו לדירה. א"כ בהך תיקון הא דעושה מחיצה חדשה אף דהוה כמחיצה אחת עם הכותל. מ"מ נחשב כמו שעושה עכשיו תיקון בהכותל עצמו לצורך הקף לדירה. אבל למחשבי' מוקף לדירה אם עשה רק בצד אחד. הא הנך מחיצות בהרוחות האחרות שלא עשה בהן שום תיקון איך תהיינה נחשבות למוקפות לדירה כיון שלא נתבטלו בשום פעם, אלא מחורתא דרבינו יהונתן מצריך נמי הכי שיעשה המחיצה סביבות כל הקרפף מכל הרוחות:

אך גם הא יש להבין איך מביא הרא"ש ראי' מכאן לשיטתו דסגי בעשה מחיצה יותר מעשר הא החם עשה מחיצה שלמה ומשו"ה סגי שזה מורה כשיטת הריטב"א. אבל אם עשה רק מחיצה יותר מעשר אפשר שלא מהני. וי"ל דלפי שיטת הרא"ש שכל שיש מחיצה חדשה ממילא המחיצה הישנה נתבטלה אף שלא נפרצה בשום פעם. א"כ מצד הסברא ליכא לחלק בין עשה מחיצה שלמה למחיצה שהיא רק יותר מעשר. כיון דשמעינן מהכא דלא בעי סביבות כל הקרפף א"כ סגי רק ביותר מעשר. דהא גם באופן זה נתבטלה המחיצה הישנה ביותר מעשר ומשו"ה נחשב להוקף לדירה בשביל המחיצה החדשה של יותר מעשר אמות:

והנה עלה דכתבתי לדחות דברי כת"ר שכתב דמיבעיא לי' אם מחשבתו לא הועילה לשעתה אם חוזרת וניעורה ומצטרפת למחשבה אחרת וכתבתי לדחות דהא מהני נמי כשפרץ אמה וגדרה ואח"כ פרץ עשר אמות מצומצמות ולא גדרן. וע"ז אפשר שיאמר כת"ר דהא עשר אמות חשיב פתחא ופתח הוי כמו שגדרו הלכך שייך גם בזה חוזר וניעור. אך א"א לומר כן דלפי דברי כת"ר דמחשבת מה שגדר האמה השניה מועיל על אמה הראשונה. והיינו כשגודר באמת אז היתה המחשבה מועלת. אבל אם אינו עושה שום פעולה לגדור רק שפרץ. ונהי שהדין הוא כן שפתח הוא כמו שגדר. אך זהו רק ממילא. אך הוא לא עשה שום פעולה בהגדר ההוא ולא שייך בזה ניעור מחשבות. ואם יאמר דהא דפרץ היא גופה הוה כונה וחוזרת וניעורה מחשבתו הראשונה. הא מסתימת הפוסקים משמע דאם גדר אמה ואח"כ נפרץ מעצמו עשר אמות מצומצמות ג"כ מהני, וכן מבואר בגמ' בעירובין (דף ט"ו ע"ב) דכל פרצה שהיא כעשר אמות היא כפתח אפי' נפרצה מעצמה. ומאי מחשבה וכונה איכא אם נפרץ מעצמו:

וראיתי בספר גאון יעקב שהביא כת"ר להסתעייא מדבריו ובאמת משמע מדבריו איפכא מדברי כת"ר שכתב מפורש דהך פנים חדשות דקאמר, היינו הך פורתא דגדר. אבל הפרצה. משמע רק דאינה מעכבת את ההיתר משום דנחשבת לפתח. אך אין היא עושה ההיתר:

והנה עוד כתב כת"ר להקשות על המהרי"ט בח"א סי' ס"ו שהוכיח מהך דסוטה (דף מ"ה) דבהסכם הקהל צריכין להיות כולם ביחד. מהא דאיתא שם מצא זקן ממרא אבית פגאי כו' דילמא הנך דאיכא גוואי כותי' ס"ל. אלא דנפוק כולהו כו' ומאי פריך דלמא יצאו רובן לדבר הרשות כו' והמרה על אותן שבפנים ואח"כ המרה על אותן שבחוץ א"ו דזה אינו דצריך שיהיו כולם במעמד אחד עכת"ד והקשה כת"ר דלמא מיירי כקושית מהרי"ט שהמרה על אותן שבחוץ ואח"כ המרה על אותן שבפנים ואח"כ דנו במעמד כולם והסכימו גם הפעם כהסכם הראשון ואיגלאי מילתא שכיוונו בפעם הראשון כהוגן ונעשה זקן ממרא למפרע ע"י הסכם הראשון עכ"ד כת"ר ועדיפא מזו יש להקשות דלמא מיירי כגון שמקודם דנו הסנהדרין בעצמם בזה הענין והסכימו כולם שהדין כן. ואח"כ המרה עליהם הזקן ממרא על רובם ואח"כ על מיעוטם בפנים. ובזה הלא ידוע לנו שע"כ כולם בודאי לא ס"ל כותי'. אלא שכבר כתבתי במקום אחר שהסנהדרין צריכים לדון בזה במשא ומתן של הלכה עם הזקן ממרא והוא מציע לפניהם הוכחותיו והם דנין בזה ומסכימים שלא כדעתו. ואז אם אינו מסכים לדבריהם והורה כדעתו נעשה זקן ממרא. אבל אם אין לו עמהם שקלא וטרי' בהלכה אף שמקודם בפני עצמם גמרו ביניהם שהדין כך ואומרים לו שכך הוא שלא עפ"י משא ומתן של את אינו נעשה זקן ממרא. כדאיתא בסנהדרין (דף פ"ו ע"ב) כך דרשתי וכך דרשו חבירי ועי"ש (בדף פ"ח), וכ"כ בספר החינוך מצוה תצ"ו וז"ל שאינו ראוי להתיר עצמו באותו דבר האסור לדעתו עד שישא ויתן עמהם על הדבר ואחר שיסכימו כולם או רובם בביטול הדעת ההוא וישבשו עליו סברתו יע"ש. ומכ"ש כשרק רובם יאמרו לו שהדין כן. וזהו מה שאומר דלמא הנך דאיכא גואי קיימי כותי' היינו שהוא סובר שהנך שאינם כאן יודו לדבריו. ואח"כ יודו גם הנך ובאופן זה אינו חולק כלל על בית דין הגדול. ולפ"ז לא תקשה נמי מה שהקשה כת"ר דלמא מיירי שאח"כ הסכימו כולם, מ"מ הא כיון דבהך שעתא שהמרה עליהם אפשר לו לחשוב שלא יסכימו כולם נגד דבריו אינו נעשה זקן ממרא:

ובזה יש לדחות מה שכתב בספר שו"ת ר' בצלאל מארלא ז"ל סי' ח' להוכיח דאם לא הסכימו כל הסנהדרין יחד לא נעשה זקן ממרא אע"ג שהדין נפסק ברוב כמש"נ אחרי רבים להטות מהא דאיתא בסנהדרין (דף י"ד) דנפוק כמה אלימא מקצתן דלמא הנך דגואי סברי כותי' כו' ומאי קושיא כיון דלדבר הרשות מצו נפקי כל שנשתיירו כ"ג בלשכה וא"כ מה בכך דגואי סברי כותי' הלא רובא יצאו אלא ודאי דבעו שימרא על כולהו עכ"ל. והא מפורש כתב הרא"ה בס' החינוך מצוה תצ"ו ואחר שיסכימו כולם או רובם בביטול הדעת ההוא. ולפי מה שכתבתי לא קשה דאם הנך דהוו גואי כותי' קיימי א"כ אם נתנו ונשאו בזה אפשר דהסכימו כולם לפסוק הדין כן. ובזה יהא ניחא נמי מה שכתב שם להקשות דלמא היא גופא נחלקו הוא אמר שבעי כולהו סנהדרין לעגלה ערופה ואינהו אמרי דלא בעי אלא חמשה ואי הני דגואי קיימי כותי' למה לא יצאו עכ"ל ולפי הנ"ל לא קשה דכל זמן דלא נשאו ונתנו עמו בדין זה אף שידוע שכולהו לא ס"ל כותי'. מ"מ יחשוב שאפשר שיסכימו לדעתו אחר משא ומתן של הלכה. ורק אחר שלא הסכימו לדעתו כולם או רובם ונפסק הדין כמותם אז נעשה זקן ממרא:

וממילא לא קשה נמי מה שהקשה כת"ר מהך דזבחים (דף ל"א) דאמרי' שם אתמר חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו. אמר רבא ויקץ כישן הפיגול כו' הרי להדיא אף דהמחשבה של חצי זית ראשון בטלה לשעתה דעל חצי זית לא חל פיגול. ועוד דנחבטלה ע"י שנצטרפה לחצי זית של חוץ למקומו. מ"מ הדרי ומצטרפי המחשבות של חצי זית ראשון וחצי זית שני. אף דהפסיקתן החצי זית של חוץ למקומו עכ"ל כת"ר. ולפי מה שכתבתי אין זה דמיון כלל. דכאן לא משום ביטול או קיום המחשבות אתינן עלה. אלא מכיון דהזקן ממרא יכול לחשוב דאין כל הסנהדרין נגד דעתו אז אינו נעשה זקן ממרא. אף דאח"כ או מתחילה ג"כ סוברים היפך דעתו. ואף דמהא דהסכימו אח"כ כולם חזינן דגם למפרע היתה הסכמתם אמיתית. מ"מ הא הזקן ממרא יכול היה לחשוב שאינו כן:

ועוד לא דמי הך דזבחים לדהכא. דהתם כשחישב על חצי זית חוץ לזמנו הוה כונה שלמה ורק הא דחישב על חצי זית הוי עוד חצי דבר. וכיון דאח"כ חשב עוד על חצי זית חוץ לזמנו אף דהוי נמי חצי דבר לגבי פיגול. מ"מ המחשבה הקודמת כיון שעיקרה היתה מועלת לענין פיגול. רק שחסר השיעור. מצטרפת עם החצי שיעור דהשתא. כיון דעיקר המחשבה היתה מועלת גם אז לפיגול. ובהמחשבה לא היה כל חסרון שיעכב הפיגול רק בהשיעור. והשתא מצטרף לשיעור שלם. אבל הכא מדלא היו במעמד אחד עיקר מה שחסרה היא המחשבה דאמרי' דלא היתה כדבעי. ואיך נאמר מדאח"כ חזינן דכונו יפה זו תועיל על מחשבה הקודמת שלא היתה כדבעי שתהי' כהוגן וכדבעי דהכא הא מספקינן בכונתם אם היתה מועלת כשלא היו במעמד אחד. ואטו התם נמי מספקא לן דלמא לא היתה מחשבתו מועלת לפיגול

הא התם ידעינן דמחשבתו היתה מועלת רק דהחיסרון היה מצד שלא היה כשיעור פיגול. והתם נמי מאי אולמא דמחשבה שניה מהמחשבה הראשונה דנימא דמחשבה השניה פועלת על הראשונה שתועיל. התם חשיבותה דהשניה היא רק מה שעתה יש כזית שלם:

אמנם מה שקשה לי בדברי מהרי"ט ז"ל דלא דמי לכאו' להא דזקן ממרא. דהתם בסנהדרין צריכים הם להוציא הדין לאמתו ולכוין האמת. וכיון דלא היו במעמד, כולם אפשר דלא כיונו להאמת. דאם הם במעמד כולם מתוך משאם ומתנם של כולם יתברר האמת יותר. אך בתקנת הקהל אטו באמיתיות הענין הדבר תלוי. הא הכל תלוי ברצונם ואיך שירצו יתקנו. וכיון דסו"ס רובם הסכימו מאי אכפת לן אם לא היו במעמד כולם:

וניחא לי דבתקנת הקהל נמי אין הדבר תלוי ברצונם גרידא. דאיך יעלה על הדעת דהרוב יכופו את המועטים לעשות נגד רצונם אם הדבר תלוי רק ברצון הרוב לבד, אלא דהתם נמי צריכים לכוין להאמת במה שנוגע לטובת הקהל וכשאינם במעמד אחד יש ג"כ לחוש שלא כיונו האמת. וכן משמע ג"כ מדברי החתם סופר בחלק תו"מ סי' ס"א במה שהביא מדברי הכנה"ג בהגב"י. והעיקר בזה כדברי מהרי"ט דגם תקנת הקהל אין לה תיקף אם לא נעשה במעמד כולם דכותי' ס"ל להרשב"א בתשו' ח"ג סי' ד"ש הביאו הב"י ביור"ד סי' רכ"ח:

ובמה שכתב כת"ר ותדע שהרי אזלינן במחלוקת הפוסקים אחר רוב דעות אף שלא ראו אלו את אלו ולא שמעו דברי חבריהם ולא אמרי' דלמא אם היו דנים יחד היו מסכימים הרוב להמיעוט עכ"ל כת"ר. תמיהני חכם שכמותו יאמר דבר זה. אטו הפוסקים אומרים מלתא בלא טעמא. שאומר כת"ר ולא שמעו דברי חבריהם. הא טעמא קאמרי. ואנן חזינן טעם כולם. ומאי נ"מ אם רואים טעמם וטענותיהם מתוך כתבם או אם שומעים את הטעמים אבל בתקנת הקהל כשכל אחד חותם שמו בפני עצמו על ההסכם. אין בחתימתו טעם כל דהו על הסכמתו. ואם יאמר כת"ר דהיכא דהמיעוט הם אחרונים הנך דקדמו להם לא ראו טעמם ודלמא אם ראו הוה מהדרי בהו. והא באמת היכא דחזינן דמסתבר טעמייהו דהנך שומעים להם. ועי' בחו"מ סי' כ"ה סעיף ב' בהג"ה ובש"ך שם ס"ק י"ט וס"ק כ"א. ובפ"ת שם ס"ק ח' דאף יחיד נגד רבים הלכה כבתראי:

ידידו הדו"ש חיים פישל החופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה