תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אורח חיים · סימן ב
לחרב הגדול מוהר"ר שבתי בהרמ"ץ שליט"א
מו"צ בשצוצין: מה ששאל אם מותר לשנות ארון הקודש כשאינו ראוי עוד להעמיד בתוכו ספרים, לכאורה דבר זה מבואר בשערי תשובה או"ח סי' קנ"ד ס"ק י"א שכתב בשם רבינו יהודה בן הרא"ש בספר חוקת התורה שלו שנשאל מי שהיה לו ס"ת מונח א בארון ועשה ארון אחר והושם בו אם יכול להשתמש בארון לשום בו גמרות ופירושים ושאר ספרים, וכתב חכם אחד שמותר וראי' מפ"ק דשבת גבי שלא להצניע תרומה אצל ספרים משום פסידא הא לא"ה שרי משום דהאי קדש והאי קדש, ואין זו ראי' דהתם ס"ת במקומה עומדת ובקדושתה קיימה, ועוד דשמא קדושת תרומה כקדושת ס"ת, אבל הכא שאין הס"ת שם אסור להניח שם גמרות ופירושים שהרי מורידין הארון מקדושתו כדאמרינן גבי תיבותא דארפיט דאסור למעבד מיני' כורסיא עכ"ל, והנה מה שמשיב שאין זו ראי' דהתם ס"ת במקומה עומדת ובקדושתה קיימה, לכאורה לא זכיתי להבין דהא אדרבה מבואר ברש"י ברכות (דף כ"ג ע"ב) דהא דתניא צורר אדם תפיליו עם מעותיו לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה עכ"ל, וכ"כ בנמוקי יוסף בסנהדרין פרק נגמר הדין דאף היכי דלא אזמני' דשרי למיצר בי' פשיטי אבל בעוד שהתפילין עליהם אסור. עכ"ל וכ"כ תר"י בברכות (דף כ"ד) וז"ל אלא הנכון כמ"ש רה"ג ז"ל כו' ובודאי אינו ר"ל ביחד אלא זה בפ"ע וזה בפ"ע עכ"ל הרי אדרבה דאם הס"ת במקומה עומדת יותר היה ראוי שלא להניח אצלה שום דבר אחר, אלא דיש לתרץ. דהתם מצד המקום אין חשש דהמקום אין בו קדושה דבהזמנה לא מתסר, רק דגנאי לתפילין להניח אצלם דבר אחר לכן בעוד שהתפילין עליהם אסור אבל אם אין שם התפילין מותר, אבל הכא אין זה משום דגנאי לס"ת להניח אצלו תרומה רק משום דאסור להשתמש בהמקום שהוא תשמיש לס"ת וא"כ כל זמן שהס"ת במקומו עומד הוה אותו מקום תשמיש לו ואין מורידו מקדושתו במה שמניח אצלו קדושה קלה לפי שעה, אבל אם אין הס"ת עומד במקומו ולא הוה המקום בפועל תשמיש לו. ורק דעדיין יש על המקום קדושת תשמיש לס"ת מצד שכבר נקבע לתשמיש ס"ת, א"כ כשמניח שם קדושה קלה נעשה לו תשמיש כיון דמשתמש בו בקביעות הקדושה קלה ומורידו מקדושתו. אלא דאפשר לומר דהוא אמר רק היכי דראוי עוד להעמיד בתוכו ס"ת, אבל היכי דאינו ראוי עוד להעמיד בתוכו ס"ת אפשר דמודה לסברת הט"ז שכתב בסי' קנ"ד סוף ס"ק ז' וז"ל ולולי דמסתפינא אמינא מלתא חדתא דהא דאמרי' בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה חמורה קדושה קלה היינו כל זמן שראוי לקדושה גדולה. אבל אם אינה ראוי' לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהי' פנוי' ותגנז כו' עכ"ל:
והנה בספר פרי מגדים ובספר בכור שור בחידושיו למסכת מגילה (דף כ"ו ע"ב) חלקו עליו, דהאי דינא דאמר רבא האי תיבותא דארפט כו' כורסיא אסור משמע אפי' שאין ראוי כלל לתיבה אסור לעשות כסא, ולענ"ד נראה לומר בזה. דהנה לכאו' איכא למידק, מאי קא משמע לן רבא דשרי למיעבד תיבה קטנה מתיבה גדולה אם נשברה ואינו ראוי שוב להיות תיבה גדולה, כיון דחד קדושה היא ואינו מוריד מקדושה חמורה לקלה, אלא נראה דהאי חיבותא דארפט היינו כמו שפי' רש"י שנתקלקל ונפרד מחבירו, היינו שהנסרים שמהם נעשה התיבה נפרדו איש מאחיו ואם שוב יחברם אפשר להיות תיבה גדולה כמקדם ומשו"ה קמ"ל רבא רבותא דאף בכה"ג כיון דסוף סוף צריך תיקון יכול לעשות תיבה קטנה דהוה חדא קדושה, אף שיחתוך חתיכות מהנסרים שלא ישתמשו עוד להקדושה, אבל לעשות כסא אסור כיון דעדיין ראוי לקדושתו החמורה, ועוד אפשר לומר דקמ"ל דבכה"ג דאפשר לעשות תיבותא קטנה אסור למיעבד כורסיא, וא"כ הא דקאמר מיעבדי תיבה זוטרתא שרי אין כונתו להשמיענו הך התירא דשרי לעשות תיבה קטנה, אלא כונתו להשמיענו מאי דמסיק דבכה"ג אסור לעשות כסא, אבל אם אי אפשר לעשות תיבה קטנה אפשר דשרי למיעבד כסא כדעת הט"ז ז"ל:
עוד הקשה בספר בכור שור מהא דאיתא ביומא (דף י"ב ע"ב) דאמרי' התם ר' דוסא אומר להביא בגדי כה"ג ביוה"כ שהם כשרים לכהן הדיוט, ר' אומר שתי תשובות בדבר כו' ועוד בגדים שנשתמשה בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה, והשתא מאי פריך לר' דוסא הא ר' דוסא ס"ל דאינו ראוי עוד ליו"כ אחר מקרא דוהניחם שם כמ"ש שם אח"כ כו' וא"כ כיון דלא חזי תו למלתייהו וע"כ יגנזו, עדיף טפי מלהשתמש בהם קדושה קלה ומה זו תשובה לר' דוסא, אלא דלא כט"ז וגניזה עדיף מלהשתמש קדושה קלה עכ"ל, והנה לכאורה תקשה אר' דוסא באמת הא הם בגדים שנשתמשו בהן קדושה חמורה ואיך ישתמשו בהן קדושה קלה דהא אהך סברא לא פליג וצ"ל דס"ל כסברת הט"ז דהכא כיון דאין ראוי כלל יותר טוב להשתמש קדושה קלה מלגנוז, אלא דא"כ רבי פליג אהא ואנן קיי"ל כרבי וזהו דלא כהט"ז:
והנראה לענ"ד דלא תקשה מהא על הט"ז, דהנה הא דרבי מקשה לר' דוסא בגדים שנשתמשה בהן קדושה חמורה תשמש בהן קדושה קלה, יש להבין מאי ניהו קדושה חמורה דקאמר, דאי נימא דהך קדושה חמורה הוא שנשתמשו בהם ביוה"כ וקדושה קלה היינו שמשתמשין בהן בעבודות כל השנה דתקשה במאי הוה קדושה קלה עבודת כל השנה יותר מעבודת יוה"כ, ואם נאמר דקדושה חמורה היינו. שנשתמש בהן לפני ולפנים והא משתמש בהם ביוה"כ גם בחוץ כל עבודת יוה"כ, ותקשה איך עובד בהם קדושה קלה. ואי נימא דשאני התם דהתורה רבתה כל מלאכת יו"כ, והא אמרי' נמי ביומא (דף ס"ח ע"ב) אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ותקשה כיון דאין חיוב דוקא לקרות בבגדי בוץ, איך יקרא בהם הא בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה איך ישתמש בהם קדושה קלה, אלא ע"כ דזה אינה נחשבת לקדושה חמורה כיון דכולהו עבודות הקדש נינהו וקדושה חמורה דקאמר רבי ע"כ פי' שלבש אותם כהן הגדול שהוא מקודש יותר, וקאמר ר' דוסא שכשרין לכהן הדיוט, והקשה לו רבי כיון דבגדים אלה השתמש בהם כה"ג איך ישתמש בהם עתה כהן הדיוט שהוא קדושה קלה מכה"ג, ושוב לא תקשה, לסברת הט"ז, דהא באמת אף שאינם ראויים עוד ליוה"כ אחר הא ראוים עוד לכה"ג דהיינו קדושה חמורה ויכול להשתמש בהם כל השנה, ואמאי קאמר ר' דוסא דכשרין לכהן הדיוט, והנה באמת האבנט של יוה"כ שהוא של בוץ אינו יכול הכה"ג ללובשו כל השנה דאבנט של כה"ג הוא של כלאים, אלא דעכשיו אכתי לא מקשה מהא דזהו נכלל ג"כ בקושי' שניה שהקשה ועוד אבנטו של כה"ג כו' ועוד הא עכ"פ יתר הבגדים יכול הכה"ג ללובשם ואהא תקשה בגדים שנשתמשו בהם קדושה תמורה דגם עתה ראויים לזה דהכה"ג יכול ללובשם ואעפ"כ אמרת שכשרין לכהן הדיוט:
שוב ראיתי בירושלמי יומא פ"ז הלכה ג' דאיתא שם, תנא ר' דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט, רבי אומר שתי תשובות בדבר, אחת בבגדי כהן גדול ואחת בבגדי כהן הדיוט, ופי' בקרבן עדה תשובה אחת מבגדי כהן גדול שהן קדושה חמורה איך יעשו בגדי כהן הדיוט, הא מעלין בקדש ואין מורידין, וכן פי' שם בפני משה בפי' שני, וזהו ממש כמו שכתבתי. ופי' ראשון שבפני משה מלבד מה שקשה עליו כל מה שהקשיתי לעיל, דחוק הוא מאוד, דקאמר ואחת בבגדי כהן הדיוט והוצרך לדחוק לבגדי כהן הדיוט שאין תשמישו של כהן הדיוט אלא בקדושה קלה ואיך ישתמש בבגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה לפני ולפנים, דהא זהו לא בבגדי כהן הדיוט תליא ורק באופן עבודתו, ומה שדחק לבגדי כהן הדיוט הוא דחוק מאוד, והנכון כפירושו השני, וכמו שפירש בקרבן העדה:
עוד הקשה בספר בכור שור מהא דע"ז (דף נ"ב ע"ב) דאמרי' גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון וגנזום בית חשמונאי, דאמרי' היכי נעביד נתברינהו פי' לבטלו מע"ז ואח"כ נעשה בהם מזבח אבנים שלמות אמר רחמנא כו' ופריך נתברינהו ונשקלינהו לנפשייהו דהא חול הוה ומשני כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא להשתמושי בהו הדיוטא ואי איתא אכתי קשה כיון דמשמע דברצונם היה לעשות ממנו מזבח משום דכבר נשתמש למזבח, א"כ השתא דא"א למזבח משום דכתיב אבנים שלמות, אכתי הוה להו לעשות מהם קדושה אחרת קלה ממזבח כו' מ"מ היה להכניס האבנים לקדושה קלה בלשכות הבנויות בהר הבית, וכן בחיל דמ"מ יש בהם קדושה קלה כמ"ש ריש מסכת כלים כו' ולמה גנזום אלא דעדיף טפי לגונזם מלהורידן לקדושה קלה כו' עכ"ל, ובפשיטות י"ל דלאותה שעה לא הוצרכו לתקן מאומה בהר הבית, והא א"א להוסיף על העזרות, ולסתור ואח"כ לתקן הא אסור לסתור אם לא חזו תיוהא, ודלמא לא חזו תיוהא אז, ועוד י"ל דאין הכי נמי דגנזו אותם בכותל הלשכה בבנין וכמו דאמרי' בשבת (דף קט"ו) והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו בבנין תחת הנדבך, אף הוא צוה עליו וגנזו ר' יוסי בר' יהודה אומר עריבה של טיט כפו עליו, וה"נ גנזו את האבנים בבנין היינו שבנו את הלשכה ואלה האבנים הניחו בכותל, והלשכה ההיא היתה חול כיון דאין מוסיפין על העזרות אלא במלך ונביא כו' כמבואר בשבועות (דף י"ח) ולכן כיון שבני חשמונאי בנו אז בשביל לגנוז האבנים ולא קדשוה היתה של חול:
ועוד י"ל דכיון דמשני כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא, א"כ א"א ג"כ לבנות אותם בהר הבית, מדכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א' הל' ט"ו אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להם פדיון אלא נגנזים ועל אבני הר הבית לא כתב כן ש"מ דאבני הר הבית נפדים, וא"כ יכול להיות שישתמש בהו הדיוטא כשיפדו וזהו א"א כיון דאשתמיש בהו לגבוה לכן גנזום דאז לא ישתמש בהן הדיוט בשום פנים ולפי שיטתו היה לו להקשות מה דאבני מזבח ואבני היכל ועזרות שנפגמו דנגנזים הא יכול להשתמש בהם קדושה קלה לבנות אותם בהר הבית ולמה שכתבתי ניחא:
ועוד י"ל מדמבואר בזבחים (דף קט"ז) ובמנחות (דף כ"ב) מה מזבח דלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט, ופסק הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ' א' הל' כ' אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה כו' אבנים וקורות שחצבן מתחילה לבית הכנסת אין בונין אותם להר הבית עכ"ל, ומהאי טעמא כתב המחבר באו"ח סי' קנ"ג סעיף כ"א אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה וכ"כ הרמ"א שם סימן קמ"ז סעיף א', א"כ כיון דקאמר דבאו פריצים וחללוה א"כ כיון דנשתמשו בהו הדיוטא א"כ א"א שוב לקובען בבנין בהר הבית:
אך קשה לענ"ד מהא דאמרי' בשבת (דף ע"ט ע"ב) ובמנחות (דף ל"ב) תפילין שבלו וס"ת שבלה אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ובשלמא ס"ת שבלה ופרשת מזוזה נשארה שלמה שפיר עוד חזי לקדושה תמורה הך פרשה כיון דס"ת כשר שלא כסדרן, אבל בתפילין שפסולין שלא כסדרן, וא"כ אם בלו התפילין והפרשיות שראויות למזוזה נשארו הא הנך פרשיות הן האחרונות וא"כ שוב אינן ראויות לתפילין דהראשונות הא בלו, ומ"ט לא נעשה מהם קדושה קלה דהיינו מזוזה דזהו יותר טוב לשיטת הט"ז:
תו ראיתי מה שכתב אא"ז בספר נודע ביהודה מהדורא תנינא יור"ד סי' קע"ד וז"ל ראי' שלישית ממה שאמרו במנחות (דף ל"ב ע"א) ס"ת שבלה כו' וא"כ היה מקום לומר כיון דבלא"ה לגניזה עומדת יהי' מותר ליקח ממנה פרשה למזוזה וכמו שעלה על דעת הט"ז באו"ת סי' קנ"ד ס"ק ז' דלא אמרו שאסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא בעודו ראוי לקדושתו הראשונה אבל אם אינו ראוי מוטב לעשות ממנו קדושה קלה ממה שיגנז לגמרי יע"ש קמ"ל ס"ת שבלה שדינה יגנז ואפ"ה אין עושין ממנה מזוזה עכ"ל, דלכאו' אין לזה מובן במה שדוחה את דברי הט"ז מס"ת שבלה שאין עושין ממנה מזוזה דהא הך פרשה עוד ראויה לקדושה חמורה כיון דס"ת כשר שלא כסדרן, אבל אחר העיון נראה דזה ניחא, ואדרבה אתפילין לא קשה דבתפילין אדרבה אפשר לומר דאכתי חזי לתפילין אם ימצא שתי פרשיות שנכתבו קודם אלה וכמו שפסק בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ו שמותר לצרף אבל בס"ת שבלה סתמא קתני דאין עושין מזוזה, והא אפשר שבלה ולא נשתייר כל היריעה רק פרשיות מזוזה ואז הנך פרשיות אינן ראויות לס"ת מפני שאין עושין יריעה עמוד אחד ועי' בחי' רעק"א ביור"ד סי' ר"פ סעיף ב' ס"ק ו', וא"כ שוב א"א להשתמש קדושה חמורה ומ"ט לא ישתמש קדושה קלה, ועוד קשה מהך דכתב הרמב"ם בהל' סנהדרין בפרק י"ז דהקשה בבכור שור, דכתב שם, אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשרותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין ולדברי הט"ז הא מוטב שישתמש בקדושה קלה משלא ישתמש כלל אח"ז ראיתי בפרי מגדים במשבצות זהב באו"ת סוף סי' מ"ב דהוכיח מהך דשבת (ע"ט ע"ב) דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אף באין ראויין עוד לקדושה חמורה ולא זכר מדברי הט"ז ז"ל:
והנלענ"ד בדעת הט"ז דהנה יש להבין דאף אם אינו ראוי לקדושתו החמורה איך רשאי להורידו לקדושה קלה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה, והא קדושה בכדי לא פקעה. אלא נראה לענ"ד דבאמת בקדושת הגוף לא אמר רבינו הט"ז דבר זה מעולם דקדושת הגוף אם דאינו ראוי עוד לקדושתו מ"מ קדושה בכדי לא פקעה ויותר טוב לגנוז. אך בקדושת תשמיש דמצד עצמה אין בה שום קדושה רק עיקר הקדושה היא מה שמשתמשים בה לקדושה א"כ כל עוד שמשתמשין בה הוה קדושה, אבל כשלא משתמשין בה אין בה קדושה. וזהו כמש"כ אא"ז בנודע ביהודה מהדורא קמא יור"ד סי' ע"ו דאותיות הנטפלים להשם כל זמן שהם נטפלים להשם קדושת השם עליהם וכשקולפן לעצמן שוב פסק המעלה שלהם שהרי שוב אינן נטפלים להשם וזה פשוט עכ"ל, ועי' מש"כ בנו"ב תנינא יור"ד סי' קע"ד רק דתשמישי קדושה נגנזין משום דגנאי הוא להקדושה אם אח"כ ישתמשו בהם דבר חול ולא יהיו נגנזין, א"כ מצד הסברא ניחא דברי הט"ז דבתשמישי קדושה יותר טוב להשתמש בהם קדושה אחרת אף שהיא קלה משיהיו נגנזין כיון דעיקר קדושתן היא מה דמשמשין בהו קדושה א"כ ישתמשו בהם קדושה קלה ויהי' בהם עכ"פ קדושת תשמיש לקדושה קלה, ולפי זה ל קשה מכל הנך דהויין קדושת הגוף. דבקדושת הגוף גם הט"ז מודה דאין לעשות קדושה קלה רק בתשמישי קדושה מיירי:
מה שכתבתי לעיל דכיון דהשתמש בהם הדיוטא א"כ א"א שוב לקובען בבנין. הנה אף למה שכתב המגן אברהם בסי' קמ"ז ס"ק ה' דאם שינה צורתן ועושה מהן כלי אחר שרי. מ"מ הא הנך אבנים היו אסורים משום עכו"ם וצריכים שבירה כדי לבטלן מעכו"ם כדקאמר שם נתברינהו. וא"כ ע"כ הא דישברו האבנים כדי לבטלן ע"כ ישברום להשתמש בהו הדיוטא דלא שייך למימר דישברום כדי לאשתמושי בהו לגבוה. וא"כ כיון דבחחילה נשברו להדיוטא א"א שוב להשתמש לגבוה דהוי כאבנים שחצבום מתחילה להדיוט. ועוד באבנים לא שייך לומר שינה צורתן ועשה כלי אחר. דכיון דתחילת חציבתן להדיוטא שוב לית להו תקנתא לאשתמושי בהו להקדשא:
וכיון דתריצנא את דברי הט"ז מהקושיות שהקשו עליו ומסתבר טעמי', א"כ ראוי לסמוך עליו. אם א"א בענין אחר, אך אם עודנו ראוי לשום בתוכו ס"ת אלא מאיזה טעם אין חפצים עוד לשום בתוכו ס"ת. בזה לא אמר הט"ז מעולם שיהי' רשאים לתת בתוכו ספרים אחרים:
ידידו הדו"ש חיים פישל עפשטיין.