אור ברסלב
תקנת עזרא (מעילה) חידושים למסכת מעילה › דף כ:

תקנת עזרא (מעילה)· רבי עזרא אלטשולר

חידושים למסכת מעילה · דף כ:

דף כ.

בגמ' מאן תנא וכו' אר"ח דלא כר"ע וכו', סוגיא זו ביתר ביאור היא בנדרים, (דף נ"ד) אהא דתנן שם הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר, וקאמר אביי דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה דלר"ע מספקא ליה בכל מידי דמימליך עלה שליח אם מיניה הוא, ואח"כ מביא הש"ס שם משנתנו וקאמר ר"ח דאתיא דלא כר"פ דאי כר"ע למעול בעה"ב ולא למעול שליח עכ"ל הגמ' שם. והקשו שם התוס' והר"ן דמאי קאמר למעול בעה"ב הא ר"ע מספקא ליה וא"כ איך יביא מעילה מספק עכת"ד, ולענ"ד ביאור קושיתם היא דאין לומר דר"ח פריך לר"ע לשיטתיה דמחייב אספק מעילות אשם תלוי כדתנן בכריתות (דף כ"ב) דר"ע דמחייב אשם תלוי אספק מעילה ס"ל לר"ח שם ע"כ דהוא רק אספק במעשה ולא אספק בדין דאל"כ אמאי קאמר דלא יתחייב שליח. הא הו"ל לר"ח למפריך דיתחייבו שניהם מספק, אלא ע"כ דבספק בדין ס"ל לר"ח דלא מחייב ר"ע אשם תלוי א"כ גם בעה"ב פטור, וביארתי כל דברי התוס' שם בארוכה במקו"א וכאן הנני רק מעורר לב המעיין:

שם מי לא מודה ר"ע דצריך לאימלוכי ביה וכו' דנהי נמי שיש במשמעות בשר כבד או בכלל כבד בשר להרבה בני אדם יכול בעה"ב לומר לא היה בדעתי לומר לך אלא מבשר ממש או מכבד ממש ואם לא מצאת הדבר עצמו שהייתי אומר לך היה לך לימלך בי עכ"ל השמ"ק בנדרים שם בשם הרי"ץ ז"ל, והנה מש"כ דכמו דבכלל בשר יש כבד במשמעות ה"נ דבכלל כבד יש במשמע גם בשר תמוה בעיני ולא ידענא מנ"ל הא דבפשוט בכלל כבד ודאי אין בשר בכלל ולענ"ד דבריו אלה צ"ע:

שם מאן תנא דפליג עליה דר"ע, פי' בנדרים ואינו מחמיר לאסור עליו, אבל לענין מעילה כולהו מודו דשליח מביא אשם ולא בעה"ב דמדאורייתא לאו מינה הוא כדאמרן. אבל הרי"ץ ז"ל כתב מאן תנא דפליג עליה דר"ע ואמר דדלועין אינו בכלל ירק רשב"ג היא ואתיא מתניתין דמעילה נמי אליבא דרשב"ג, דמאחר דאשכחן ליה דקאמר דכבד ובשר תרי מיני אינון מפני שצריך השליח לימלך בו ה"ה נמי ירק ודלועין מטעם זה עכ"ל השמ"ק שם וכתב הר"ן בנדרים שם דלענין הלכה קיי"ל כר"ע דכל מידי דמימלך עליה שליח מיניה הוא דהא סתם לן תנא בחולין (דף ק"ד) כוותיה וכו' וכן פסק האלפס בחולין שם] ולא כהרמב"ם דפסק בה' נדרים דדגים לא מיתסרי אלא באתרא דמימליך שליחא עלייהו ועופות בכל דוכתא אסירא והוא תמוה דהרי בגמ' משוינין להו עכ"ל בקצרה, וכבר עמלו האחרונים לתרץ הרמב"ם בכמה אנפי, ואני אעתיק דברי המהרי"ק בשורש צ"ט בתכלית הקיצור הנחוץ לסוגיא דידן וז"ל שם, ואשר דקדקת לשון הסוגיא דפרק בתרא דמעילה דמשמע דשכיח טפי המלכת השליח בעופות מבדגים לענ"ד נראה שהוא דקדוק נכון וישר, אמנם מתוך זה לא יתיישב עדיין] כ כך מה ראה הרמב"ם להפליג עופות מדגים כולי האי עד שנאמר דעופות אסורין בכל מקום. נימא דאע"ג דשכיח טובא שהשליח נמלך בעופות יותר מדגים. מ"מ אפי' עופות לא יאסרו אנודר מבשר אלא דוקא ברוב המקומות שהשליח נמלך עליהם. אבל במיעוט המקומות שאין השליח נמלך לעולם אימא לך דשרו, דהא פשיטא דכל כמה דנקריב דין עופות לדין דגים טפי ניחא הא דפריך מ"ש עופות וכו' דגים נמי וכו' ובהתרחקם זמ"ז לא אתי הך קשיא שפיר כולי האי, ועוד דכי מעיינת בה שפיר בסוגיא דפ"ב דמעילה תמצא דלכאורה התם לא לענין המלכת שליח קאמרינן מאי שנא עופות וכו' דגים נמי וכו' דקאמר מ"ש עופות דרגיל וכו' מייתי דצפורא וכו' ולא קאמר דרגיל שליח למימליך וכו' כדאמר בנדרים לחד נוסחא, או כי לא אשכח בשרא לאידך נוסחא דהתם תרווייהו משתמעי דאהמלכת שליח קאי, אבל הכא קאמר לא דאומר. לא אשכחא בשרא וכו' ומייתי בשרא וכו' ומייתי צפורא וכו' ומייתי דגים וכו' דא"כ היה נראה דהתם קאי אאינש דעלמא שאומר כך הואיל ולא מצאתי בשר אחר אקח עופות וכו' או דגים וכו', ומתוך לשון זה משמע דהעופות והדגים הם בכלל בשר במקצת, מדקאמר לא מצא אחר דמשמע אלא שאינו סתם בשר אבל נקרא בשר במקצת, אבל אין הלשון מתיישב כלל בענין המלכת שליח, ע"כ לבי אומר לי דסוגיא דהתם דמעילה] איירי בכל אדם שאומר כן בשאין מוצא בשר בהמה אומר כיון שלא מצאתי בשר אחר אקח עופות או דגים. ומשמע מזה דעופות ודגים הם בכלל בשר במקצת דאל"כ לא יתכן לומר כיון שלא מצאתי בשר אחר וכו' דפשיטא שלא שייך לומר כיון שלא מצאתי בשר אחר אביא גבינה או קטניות, ומ"מ דמי האי לפלוגתא דרבנן ור"ע בהמלכת שליח, דכמו דהתם לרבנן לנודר בעינן שיהיה ממש מאותו המין שנדר ולא מהני מה דמימליך עליו שליח, ולר"ע די שיהא במקצת תחת המין עד שימלך עליו שליח, הכי נמי לא שנא, וגם אפשר לומר דכל שיאמר אדם עליו לא מצאתי אחר ואביא מזה שגם השליח ימלך עליו לפעמים וכו' עכ"ד מהרי"ק שם, ושוב חזר וישב על מדוכה זו בשורש קע"ד ולא הבאתי מדבריו רק מה דדייק בסוגיא דידן, ובשורש קע"ד מיישב ע"פ דרכו פסק הרמב"ם ולא ראיתי נחוץ להביא כאן דבריו בישוב הרמב"ם בשגם אין בידי עתה המהרי"ק לעיין בו, אכן מש"כ הכ"מ ליישב הרמב"ם דיש חילוק בין המלכה דדגים להמלכה דעופות והביא ראיה מדפירש בנדרים המלכה דדגים ולא פירש המלכה דעופות הוא פלא דהרי בסוגיא דידן במעילה דפירש הש"ס המלכה דשניהם בלשון אחד, וגם הלח"מ הקשה עליו ותירוץ הלח"מ ג"כ דחוק, והרבה אחרונים השתדלו ליישב הרמב"ם ע"פ סוגיא דידן בלשונה וכנראה נעלם מהם דברי המהרי"ק בשורש צ"ט וקע"ד דלדבריו אין מקום לדבריהם, אך בביאור הגר"א ליו"ד סי' רי"ז ס"ק י"א כתב דבימי הגמ' היו נמלכים בכ"מ משא"כ עכשיו דאין נמלכין בכ"מ וכ"כ הטור משא"כ עופות דעדיין נמלכים בכ"מ דלא כהר"ן שתמה על הרמב"ם עכ"ל וזה נכון יותר ע"ד הפשוט והישר וקצרתי מאוד בזה:

תוס' ד"ה קרבים לאו בשר ונפ"מ שאם לא היה ראוי לאכילה כי אם לכלבים אין בכך מקח טעות וכו' עכ"ל, פשוט דזהו רק לרשב"ג אבל לרבנן דהלכה כמותם ודאי דאם אינו ראוי לאכילה רק לכלבים דהוה מקח טעות, ועיין שבת דף קמ"ב ע"ב ברש"י ותוס' שם ובתוס' שבת דף כ"ט ובתוס' ביצה דף ל"ג ד"ה ושדי וברשב"ם פסחים דף ק"ז ע"ב וברשב"א וריטב"א בשבת שם דף קמ"ב ע"ב עיין שם היטב ולכן לא הבינותי מה שמביא הקצוה"ח בסי' רל"ב סק"א דברי התוס' האלה לדינא אלא דסיים דעתה נשתנה הדבר וענינים אלה תלוי בזמן ומקום והדבר תימה בעיני, ועיין בפרמ"ג יו"ד סי' ע"ב סק"כ ובט"ז וש"ך יו"ד סי' ע"ה סק"א ובש"ך יו"ד סי' קי"ג סק"כ ובפמ"ג בפתיחה לה' תערובות חלק ג' פרק ד' ובשירי קרבן בירושלמי פ"ז דנדרים וקצרתי:

ד"ה ביומא וכו' ויש מפרשים אוכלא סעודה וכו' עכ"ל, ר"ל שאם אינם רק בתחילתה יפין הן אבל אם כל הסעודה היא מדגים קשין הם ופשוט, מיהו בביצה (דף כ"ב ע"א) משמע כפירוש הראשון כמה שהעיר כבר הצ"ק וכן משמע עוד בע"ז (דף כ"ח ע"ב) וע"כ העיקר נראה כפי' הראשון:

שם בגמ' ש"מ מוסיף על שליחותו הוה שליח, פי' ותפשוט בעיא דבעי הש"ס בכתובות (דף צ"ח) בא"ל זבין לתכא ואזיל זבין כורא דקנה ליתכא, אין להקשות נהי דמוסיף על דבריו הוה מ"מ הא בקני את וחמור פליגי ר"נ ור"ה בב"ב (דף קמ"ג) דר"ה ס"ל דלא קנה כלל דקנין שבטל מקצתו בטל כולו ואיך יקנה הלתך אף אם לא העביר אדעתא דבעה"ב דהא הלשון מהאיבעיא אף כשהיה כל הכור בקנין אחד משמע, י"ל דבאמת האיבעיא אזלה למ"ד דקנה מחצה ויש לפלפל בזה ואין כאן עיקר מקומו ע"כ קצרתי בזה, ועיין בר"ש תרומות פ"ד מ"ד מה שהביא מהירושלמי ודו"ק, והנה בזבחים (דף ל"ד ע"א) איתא אילו נאמר קרבן לה' בהמה הייתי אומר חיה בכלל בהמה וכו' ת"ל בקר וצאן וכו' יכול לא יביא ואם הביא כשר הא למה זה דומה לתלמיד שא"ל רבו הבא לי חיטין והביא לו חיטין ושעורין שאינו כמעביר על דבריו אלא כמוסיף על דבריו עכלהג"מ שם, וכתבו שם התוס' וז"ל אלא כמעביר על דבריו צ"ע במעילה ובכתובות גבי זבין לי ליתכא ואזיל זבין ליה כורא עכ"ל, ודבריהם תמוהין דמה ענין זל"ז דהאיבעיא בכתובות וכן כאן במעילה הוא רק על הלתך שהרשה לו למכור אם המקח קיים אבל הלתך שלא הרשה לו למכור ודאי המקח בטל, ואדרבה להיפך יש להקשות איך ס"ד שם מעיקרא דמוסיף ע"ד הוה וגם חיה כשרה הא בכתובות שם מפורש דגם להצד דמוסיף ע"ד הוה לא קני רק לתך שציוה המשלח אבל לתך השני ודאי דלא קני, ועיין בח"מ סי' ר"ג ובסמ"ע שם ס"ק י"ט ובביאור הגר"א ז"ל שם ס"ק מ"ב עייש"ה, ועיין בהגהות חק נתן שם בזבחים מש"כ בזה, אבל נראה יפה מש"כ בזה המעיין החכמה על התרי"ג מצות ליישב ע"פ הפסיקתא אקרא דלי כל חיתו יער א"ר יודן עשרה בהמות טהורות מסרתי לך שלשה ברשותך ושבעה אינן ברשותך שמא הטרחתי עליך לחזור בהרים ולהתיגע בגבעות להביא קרבן מאיל צבי ויחמור שאינן ברשותך וכו', וא"כ התם בזבחים הפי' כפשוטו דס"ד שהקיל הקב"ה להביא מן המצויים ואם יביא מאינם מצויים ויטריח הרי הוא מוסיף אדבריו, משו"ה ממעט דדוקא מהמצויים ואם מביא מחיות הוה מעביר על דבריו, ועפ"ז יש אפשרות לדמות הא דהתם להא דא"ל לשליח זבין לי כורא ואזיל וזבין ליתכא אי מוסיף על דבריו הוה דטבא ליה עבדא או מעביר על דבריו הוה, וה"נ התם אף שהקב"ה לא הטריחנו ביגיעה יתירא מ"מ אם יביא חיה הרי דטבא עבד לכן אפשר דהוה כמוסיף על דבריו וכשר, דהרי הצד השני דלא ניחא ליה דליפשו עליה שטרא לא שייך כאן להכי צריך קרא לאסור חיה עכ"ד ודפח"ח בישוב הגמ':

ש"מ מוסיף על שליחותיה הוה שליח, דאל"כ אמאי מעל בעה"ב וה"ה דשליח נמי לא הו"ל למעול דהא האורחין עברו על דעתיה, אר"ש דאמר שליח טלו אחת מדעתיה ואחת מדעתי דכיון דפירש דעתיה דבעה"ב הרי קיימו מתחילה דעתיה דבעה"ב ואח"כ עבדו דעת השליח ודעת עצמן, מיהו אכתי קשה שליח אמאי מעל הא האורח עבר על דעתו, וי"ל דהאורחין נמי אמרו שלוקחין אחת מדעת עצמן בפירוש [וכ"כ התוס' כאן סד"ה ש"מ], והרא"ה ז"ל תירץ דבשלמא מעילה דבעה"ב תליא בדיבורא דשליח דאי אמרת מעביר ע"ד הוה מיד כשאמר טלו שתים עבר ע"ד דבעה"ב אבל מעילה דשליח באכילת פועלים תליא וכיון שאכלו שתים הרי קיימו דבריו ומיד מעל השליח, ולכי אכלי השלישית מילתא אחריתא היא דעבדו באפי נפשייהו ולכך הם מועלין עליה, ומעיקרא כי קשיא ליה מבעה"ב לחודיה קשיא ליה ולא משליח כלל, דבשליח ניחא גם להמסקנא גם להס"ד [וכ"כ התוס' בכתובות שם] עכ"ל השמ"ק בכתובות:

והנה הרמב"ם בפ"ז ממעילה ה"א פוסק דבאמר סתם טלו שתים שתים בעה"ב מעל והשליח פטור וע"ש בכ"מ טעמו למה לא מעל השליח, והקרן אורה כתב בטעם הרמב"ם דהשליח פטור באופן זה, דהנה הא דבעה"ב מעל אין זה רבותא אפי' אי גבי מכר מעביר על דעתו הוה בחד שטרא ע"ש בכתובות דהרי ענין מעילה דמי לשני שטרות, ועיקר הרבותא היא הא דשליח מעל וזהו דקאמר הש"ס ש"מ דמוסיף הוה דאי מעביר הוה א"כ גם הא פשיטא דשליח מעל וא"כ מאי קמ"ל, ומשני ר"ש דאמר טלו שתים מדעתי וקמ"ל רבותא דאפ"ה בעה"ב מעל, וא"כ למסקנא זו שפיר י"ל דאי מוסיף הוה לא מעל השליח כלל משום דאומדן דעת בעה"ב אטעיתיה והכל עשה ע"ד בעה"ב, והביא ראיה לזה מירושלמי דתרומות הובא בתוי"ט כאן במשנה עכת"ד, אבל לפ"ז הסוגיא דכתובות אינה עולה כמש"כ הק"א בעצמו ונשאר בצ"ע, וגם כאן דבריו עולין רק לפ"מ שהניח דלהרמב"ם כאן הכי גרסינן בשינויא דר"ש כגון דאמר להם טלו שתים מדעתי וקשה לשבש את הספרים וטוב יותר לומר כמש"כ הכ"מ דסמך על אוקימתא שניה דכתובות עיי"ש היטב, ועיין מה שהאריך כאן בדעת הרמב"ם התפארת ישראל במשנה דכאן:

ובספר בית יעקב מהגאון מליסא בכתובות שם תירץ דלהכי פוסק הרמב"ם דלא מעל השליח, דהנה בלא עשה השליח שליחותו דהשליח מעל היינו דוקא בלא הודיע שהוא שליח אבל אם הודיע שהוא שליח ועבר על דברי המשלח שהמקח בטל כמבואר בח"מ סי' קפ"ב א"כ לא יצא הדבר ההוא לחולין. ודוקא שכבר נעשה המעשה שנאכל ההקדש שייך לומר כשלא עשה שליחותיה שהשליח מעל, וא"כ א"ש, דהכא בתן בשר לאורחין מסתמא מיירי בהודיעם שהוא שליח דהרי כל מתנה כשהשליח נותן ואינו מודיע שהוא שליח ודאי דהוא מעביר ע"ד המשלח שהרי מתנה כמכר דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה לא היה נותן לו מתנה, והתוס' בקדושין (דף מ"ג ע"א) הקשו אמאי מועל בהנאת חבירו הא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ותירצו דמדאגביה קניה למעילה, ומסופק שם הר"י ז"ל אם מועל המשלח בנהנה שליח בלא הגבהה כגון שא"ל שב על כר של הקדש, ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם דהשליח לא מעל, דכיון שהודיעו שהוא שליח א"כ לא קנה האורח החתיכה השניה בהגבהה בלא ציווי המשלח עד שעה שאכלו וכשאכלו הרי זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן והשליח פטור, והא דאמר בגמ' אי אמרת מוסיף ע"ד הוה משו"ה בעה"ב מעל ומשמע דעל השליח לא קשה כלל למה מעל, י"ל דאז היינו באמת מוכרחים לומר דבמעילה ישלד"ע אפי' בזה נהנה וזה מתחייב וכמו שמסתפקים התוס', אבל כשמסיק דמיירי באמר טלו אחת מדעתי שוב אין אנו מוכרחין לכך ומוקמינן מתניתין כפשוטה ובאמת השליח ג"כ לא מעל כשלא אמר טלו אחת מדעתי דזה נהנה וזה מתחייב ליכא אפי' במעילה כמש"כ התוס' במכילתין לעיל (דף י"ח ע"ב בסופו) עכ"ד הבית יעקב ויש לי להאריך בזה ובחידושינו על הרמב"ם יתבאר יותר איהשי"ת:

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה