תקנת עזרא (מעילה)· רבי עזרא אלטשולר
חידושים למסכת מעילה · דף ז:
בגמ' בבת אחת אין בזא"ז לא ע"כ, משמע דבזה אחר זה כגון שזרק דם הראשונה קודם שחיטת השניה או קבלתה מועלין בשניה, וקשה לי הרי ר"ש אית ליה כל חטאות מתות אפי' הפריש לאחריות ורועה לית ליה כלל וא"כ אמאי מועלין בשניה הרי חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין, ואפי' לרבנן יש להקשות דהרי ס"ל דאם נתכפר בשאינה אבודה האבודה תמות. והכא לא מחלקינן כלל איזה מהן זרק תחילה וגם ברמב"ם בפ"ג ה"ו מה' מעילה לא מחלק כלל, ובשלמא לפירש"י דדוקא בנשחטו בבת אחת אבל בנשחטו בזא"ז אע"ג דדם שניהם עומדים לזרוק אינה מוציאה את חברתה מידי מעילה, אפשר לומר דכיון דגם השניה היתה ראויה לזריקה קודם כפרת הראשונה לא הוה בכלל חטאות המתות, ומשו"ה שפיר מועלין בה, אבל לפי' התוס' דבזא"ז היינו שזרק הראשונה קודם שחיטת השניה או קודם קבלת השניה קשה, שוב ראיתי בזבחים (דף קי"ב ע"א) שהתוס' השיגו כן על פירש"י שם וכתבו דכיון דנשחטה השניה קודם כפרת הראשונה לא הוה בכלל חטאות המתות, עכ"ד הרב קרן אורה והאריך עוד מעט בזה ורמז לחידושיו למס' תמורה ואין בידי ספר קרן אורה על מס' תמורה ועיין בדברינו לעיל במשנה ד"ה אמר ר"ע ובירושלמי קדושין (פ"ב ה"ו) ודו"ק:
שם תשובה גנובה השיבו ר"ע לאותו תלמיד מפירש"י ורגמ"ה **(נראה)** דלא גרסי לאותו תלמיד דהא אי אר"ש ואיך יאמר עליו ר"ל לשון זה
שם אלו הפריש שתי אשמות לאחריות ושחט שתיהן וקדם וכו', ופירש"י וכן פי' גם התוס' דאח"כ נזרק דמו של האחר, וקצת קשה דלפי"ז למ"ל להש"ס להביא מהא דאמר עולא אימורי קדק"ל שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו הרי הא דעולא ע"כ דאתי לאשמעינן דלא ירדו קודם זריקה דלאחר זריקה פשיטא דלא ירדו, ואי הא דריו"ח לאחר זריקה מיירי בלאו הא דעולא הוה מצי להוכיח דלאו גוף אחד הם מדירדו לאחר זריקה, ועוד דלענין מאי אמר ריו"ח כלל וקדם והעלה האימורין קודם זריקה ולמה לא הביא ראייתו מאם העלן אחר זריקה מזה דלא זרק שירדו אלמא דלאו גוף אחר הם, אלא ע"כ לאחר זריקה פשיטא דירדו כיון דכבר נדחה השני ועיקר הוכחתו היא מהא דירדו קודם זריקה אע"ג דבשאר אימורין לא ירדו, וה"נ עדיין לא נודע מי אשר יכשר ואפ"ה ירדו ש"מ דלאו גוף אחד הם, וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שסתם וכתב דאם העלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה הרי אלו ירד משמע דמחויב להורידן מיד קודם זריקה, ועיין בדברי הראב"ד ז"ל שם ולפמש"כ נראין דברי הרמב"ם נכונים עכ"ל הקרן אורה:
ברש"י ד"ה קצצתינון לרגלוהי דינוקא ר"ל קרי ליה ינוקי לפי שהיה בחור ממנו עכ"ל, ולענ"ד קשה לומר כן דהרי ר"ל כבר היה גדול בשני דר' יהודא נשיאה והיה גדול בתורה בימי ר' יהודא הנשיא הראשון עיין בסדר הדורות סדר תנאים ואמוראים אות יו"ד ואות שי"ן, וריו"ח הרי נולד בימי רבי כדאיתא ביומא (דף פ"ב) דרבי אמר לחישו לאימיה כשהיתה מעוברת עמו יוכ"פ היום, וא"כ נראה דר"ל קשיש הוה מר' יוחנן, ואין לומר דריו"ח דהכא הוא ריו"ח התנא כעין מש"כ התוס' בנזיר (דף מ"ה) דהא ריו"ח מקשה ליה הכא מהא דאמר עולא ואיך יקשה ריו"ח התנא מעולא האמורא, לכן נלע"ד דריו"ח על ר' אושעיה דמשמיה אמר ר"ל תשובה גנובה השיבו ר"ע קאמר קצצתינהו לרגלוהי דינוקא, והוא ר' אושעיה השני לא ר' אושעיה הגדול רבו דר"ל, ומ"מ אמר ר"ל משמיה כיון שהיו בדור אחד ומצינו כיוצא בזה הרבה, ובע"ז (דף מ"ד ע"ב) איתא אמר רחב"י אמר ר' אושעיה תשובה גנובה השיבו ר"ג לאותו הגמון נראה דהוא נמי ר' אושעיה השני שהיה רגיל לומר בלשון הזה כידוע שלכל אחד מחז"ל היה לשון שהיה דרכו להשתמש בנוסח ההוא ורחב"י היה. ג"כ בדור ההוא, ובזה יש להכריע בע"ז שם בין נוסח הדפוס ובין הגהת הב"ח שם ודו"ק:
ולהשלמת הסוגיא אודיעך מה שראיתי פלא בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' ש"ס שז"ל שם. קשיא לי טובא בהא דמעילה אמר ר"ע והרי המפריש חטאתו וכו' לא כשם שדמה פוטר וכו' ע"ש ובגמ' מפלפל אי בבת אחת וכו' והוא תמוה, דלמאן קאמר ר"ע דהא לרבי כל ששניהם לפנינו אחת תקרב והשניה תמות בין לר"ה ובין לר' אבא ולרבנן תרעה, והאיך מועיל דמה לפטור חברתה הא חברתה תמות או תרעה ובפרט בזה אחר זה, ורבינו פסק בפ"ד מפסוהמו"ק כרבנן ובפ"ג מה' מעילה כר"ט ושתיהן אין להם ישוב כאחת, וכן צ"ע בהא דאמרינן במעילה (דף ז' ע"ב) דא"ל ריו"ח לר"ל ואתה אינו אומר כן והרי אלו הפריש ב' אשמות לאחריות ושחט את שתיהן וכו' אי אתה מודה שאם עלו ירדו ואשתק, וקשה טובא דהא בתמורה (דף כ"ד) א"ר אושעיה המפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן וחברתה רועה, ואמרינן שם דאליבא דרבי הוא דאמר אבל לרבנן לא אמר עיי"ש, וכאן אמר ריו"ח לר"ל בפשיטות והרמב"ם פסק כן בה' פסוהמו"ק פ"ג הי"ג וצע"ג עכ"ל, ודבריו תמוהין מראשן עד סופן דקושיתו הראשונה לא קשה מידי דהא דלרבי השניה תמות ולרבנן תרעה היינו כשעדיין השניה חיה אחר כפרת הראשונה אבל הכא הרי שחט גם השניה קודם זריקת הראשונה בזה שפיר אע"פ שפסולה השניה מ"מ זריקת חברתה מוציאה מידי מעילה וכבר בארנו בסוגיא זו בעזה"ש מה שיש די לענ"ד, וקושיתו השניה קשה לי להבין ראשית כונת קושיתו ותליתי החסרון בעצמי שאינני מבין את דבריו, אולם אחר הימים הגיעני הספר שו"ת מהרי"א הלוי זצ"ל וראיתי שם בח"ב סי' מ' שכבר נשאל המחבר ע"ז ואעתיק דבריו בזה שז"ל, ולדעתי העני' נראה דהדין עם דודי הגאון זצ"ל ויפה הקשה, דהא עיקר טעמו של ר"ע במעילה דדמה פוטר בשר חברתה הוא משום דרצה מזה זורק רצה מזה זורק, ומשו"ה בשחט בזא"ז בשעה ששחט את הראשונה נעשה שניה מותר חטאת ותו אין דמה פוטר בשר חברתה, וע"ז שפיר הקשה דמהכא משמע דאין השניה נעשית מותר חטאת עד שחיטת הראשונה, וזה דלא כרבי ודלא כרבנן דלדידהו תיכף כשנמצאת השניה כיון דמצוה להקריב את הראשונה כמש"כ הרמב"ם פ"ה מה' עבודת יוהכ"פ הט"ו מיד הוה השניה מותר חטאת ואזלה לרעיה או למיתה ועיין לח"מ פ"ד מה' ק"פ ה"ו וכביומא (דף ס"ה ע"א) דהוה כמפריש לאיבוד, וא"כ מה מועיל מה ששחט שניהם בב"א כיון דכבר נעשית מותר מחיים וזה ברור מאוד בס"ד, וגם קושיתו השניה אפשר דדעתו היה לפרש הא דאמר במעילה הפריש ב' אשמות לאחריות היינו דמתחילה הפריש אשם אחד ואח"כ אמר דהשני יהיה לאחריות. דדוקא בהא דר' הושעיא דהפריש ב' חטאות לאחריות כתבו התוס' במנחות (דף פ' ע"א) דכונתו שהפריש שתיהן ביחד שהרי קאמר מתכפר באחת מהן ואם הפריש מעיקרא רק חטאת אחת הרי הוא צריך להתכפר בראשונה דוקא, אבל במעילה גבי ב' האשמות לא נאמר כלל מתכפר באחת מהן וא"כ י"ל דהכונה שהפריש אחד מעיקרא ואח"כ השני לאחריות, וא"כ שפיר הקשה עליו להתכפר בראשון דוקא והוה השני מותר אשם דאזיל לרעיה א"כ לא שייך לומר רצה מזה זורק רצה מזה זורק ואיך אפשר לומר דכחד גופא הוא עכ"ד, הרי דגם הגאון הנ"ל נתקשה מאוד בדברי דודו הגאון בעל שואל ומשיב וישוב דבריו שכתב אינם מספיקים כלל להמעיין, ועוד ראיתי בשואל ומשיב סי' הנ"ל שכתב בהא דקאמר כאן ריו"ח הפריש ב' אשמות לאחריות ולא נקט ב' חטאות אפשר דהוא משום קושית התוס' בפסחים (דף צ"ז ע"ב) דהא אינו יכול להקדיש שתי חטאות על חטא אחד, ואם אשם בא נדבה עיין מג"א באו"ח סי' א' וא"כ יכול להקדיש ב' אשמות מידי דהוה אם הקדיש לנדבה וצ"ע עכ"ל, וגם דבריו אלה לענ"ד תמוהין ובפרט שרש"י ותוס' כתבו כאן מפורש דה"ה חטאות אלא דחטאות כ"ש הוא מאשמות:
ואין להקשות בסוגיא דידן לדעת ר"ת בפסחים (דף ע"ג) וביבמות (דף ד') ובנזיר (דף כ"ה) ובזבחים (דף ה') דמה"ת כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה ורק חכמים תקנו רעיה, א"כ כשהפריש ב' אשמות לאחריות ושחט שניהם והעלה אימורין למזבח ואח"כ זרק מדם השני ובאופן ששחטן זה אחר זה, הרי השני הוא עולה כשרה מה"ת ובודאי שאין זריקת דם הראשון שהוא אשם מועלת להשני שהוא עולה מה"ת לשום דבר שבעולם, וא"כ מה זה ענין לב' חטאות דמותר חטאת מה"ת למיתה אזלה, די"ל דר"ת סובר כהרמב"ם בפ"ד מה' פסוהמו"ק הט"ו דבעינן עקירה מפורש לעולה אבל אם שחט סתם אשם הוא ועיין לח"מ שם ועיין גם במרכבת המשנה שם ובאורח מישור בנזיר שם ודו"ק:
שם בגמ' מעילה הוא דליכא אבל איסורא איכא ואמאי הא ממונא דכהנים הוא וכו' הא ממונא דבעלים הוא עכ"ל הגמ', קשה לי הא מבואר להדיא בפסחים (דף נ"ט ע"ב) יכול יהיו כהנים רשאים בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין תלמוד לומר והקטיר הכהן החלב המזבחה והדר והבשר תאכל, ומוכח שם מדפריך ארב פפא דמיירי בחטאת דגם בקדק"ד הדין כן ולא רק בשלמים לענין חזה ושוק, כמש"כ המל"מ פי"א ה"ד מה' מעשה"ק והוסיף שם עוד דגם לבעלים אסור הבשר של קדק"ל עד אחר הקטרת האימורין, וכ"כ להדיא התוס' בביצה (דף כ' ע"א) וע"ש בצל"ח מה שפלפל בזה בארוכה, ועיין בתוס' נזיר דף כ"ח ע"ב וא"כ מאי פריך כאן הש"ס הרי באמת בשר קדק"ד ובשר קדק"ל לאחר זריקת הדם נהי דאין בהם שוב מעילה איסורא אכתי איכא בהו עד אחר הקטרת האימורין וא"כ אין התחלה כלל לקושית הש"ס כאן, והנה בנדרים (דף י"א ע"ב) בעי רמי בר חמא הרי זה כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו ופריך הש"ס אי דקאמר בהדין לישנא בהתירא קמתפיס, וכתב שם הרא"ש ז"ל בפירושו וז"ל ואע"ג דכל כמה דלא מקטרי אימורין לא משתרי בשר לאכילה לא פסיקא ליה לומר לאחר הקטרת אימורין דאמרינן בפסחים (דף נ"ט ע"ב) כי ליתנהו כגון שנטמאו או שאבדו לא מעכבי עכ"ל, וכיוצא בזה כתבו התוס' בזבחים (דף מ"ג ע"א) ד"ה והלבונה דלא חשיבי האימורין מתיר מה"ט דאם נטמא או שאבדו לא מעכבי, ובהגהות הגאון הרש"ש ז"ל במכות (דף י"ח ע"ב) כתב ליישב לשון הש"ס שם ע"פ דרך זה ע"ש (ומדברי הרא"ש בנדרים הנ"ל מבואר שגם הבעלים אסורים בבשר שלמים עד אחר הקטרת האימורין כדעת המל"מ והתוס' ביצה הנ"ל, וכן מבואר ברש"י סוכה (דף ט' ע"א) ד"ה על החגיגה ע"ש, וכן מבואר עוד ברש"י זבחים (דף י"ג סט"א) ע"ש דקחשיב הקטרת האימורין בין דברים המביאין לידי היתר אכילת הבשר אף לבעלים דלא כהצל"ח בביצה שם שמסתפק בזה, והגם שלפום רהיטא לשון הש"ס בפסחים שם משמע דרק חזה ושוק לכהנים אסור קודם הקטרת האימורין וכן משמע גם לשון הספרא פ' צו סי' קנ"א וביותר משמע כן מהספרי פ' קרח סי' ב' אבל בשר לבעלים מותר גם קודם הקטרה, מ"מ ודאי דאין לדחות כל הני ראיות המפורשות מפני המשמעות בלבד שע"כ הראשונים לא ס"ל משמעות זו] אבל לתרץ קושיתי כעין זה דחוק מאוד דבשלמא בנדרים שם דהש"ס מתרץ תירוץ מירווח דמנחא בשר שלמים קמיה וכו' שפיר כתב הרא"ש דלא בעי לתרץ בדוחק ולמימר דאיירי דוקא קודם הקטר האימורין, אבל כאן במעילה דפשטות המשנה ודאי משמע דרק הדם נזרק והאימורין לא נקטרו עדיין, קשה למ"ל להש"ס לדחוק ולתרץ דמיירי ביוצא ור"ע היא דבר שלא הוזכר במשנה כלל דמיירי ביוצא, ויש ליישב בדוחק דמשום משנתינו דלקמן רפ"ב דמיירי בחטאת העוף דליכא גבה הקטרה כלל דע"כ מוכרח הש"ס לקמן (דף ח' ע"ב) לומר דמיירי ביוצא ור"ע היא משו"ה משני הכי גם אמשנתינו, אי נמי י"ל דבבשר ליהנות ממנו בלא אכילה נמי משמע דאיסורא איכא וזה לא שמענו מפסחים שם דרק באכילה יש איסור קודם הקטרה אבל לא בהנאה, מיהו אם אפשר לומר כן הרי קושית הרא"ש בנדרים שם לא קמ"ד דהרי כשאסר עליו כבשר זבחי שלמים גם בהנאה אסר עליו, אלא ע"כ דבבשר ליכא איסור הנאה זולת אכילה ואכמ"ל:
עוד נלע"ד לומר בזה דהרי בקרבן פסח ודאי גם בטרם יקטירון החלבים מותר הבשר לאכול אף לכתחילה, ונהי דבערב פסח שחל בחול אי אפשר הדבר שהרי ההקטרה היא ע"כ ביום י"ד ניסן ולא בלילה דחלבי חול אין קרבין ביו"ט כדפסק הרמב"ם פ"א מה' ק"פ ה"ח, והפסח הרי אינו נאכל אלא בלילה וא"כ אי אפשר דיאכל הפסח קודם הקטרת האימורין דאם לא הקטיר עד הלילה הו"ל כנטמאו או שאבדו, אבל בערפ"ס שחל בשבת דנקטרין האימורין גם בלילה עד עלות השחר כלשון הרמב"ם שם פ"א ה"ח מה' ק"פ, וא"כ לא מבעיא לראבע"ז דהפסח מה"ת אינו נאכל אלא עד חצות ודאי מוכח דנאכל קודם ההקטרה, וכן לשיטת רש"י ריש ברכות דבהקטר האימורין לא עשו חז"ל סייג כלל ונקטרין בכל הקרבנות עד שיעלה עמה"ש א"כ כיון דהפסח אינו נאכל לכו"ע אלא עד חצות מדרבנן עכ"פ, הרי מוכח דהפסח נאכל לכו"ע קודם הקטרה, ואפי' לדעת הרמב"ם דבהקטרת איברים בכל הקרבנות נמי יש סייג עד חצות ותו לא עיין בתיו"ט ריש ברכות, מ"מ חלבי הפסח הרי מודה דנקטרין עד שיעלה עמה"ש כמפורש בלשונו בפ"א מה' ק"פ שם, והטעם נלע"ד דכיון דפסח אם נאבדו או נטמאו אימוריו והבשר קיים זורק את הדם כמפורש במשנה פסחים (דף ע"ח ע"ב) ע"ש, חזינן מזה דאימורי פסח הם טפל להבשר לכן לא עשו חז"ל בהם סייג, עכ"פ מוכח גם לשיטת הרמב"ם דהפסח נאכל קודם הקטרה, והדעת נותן כן שהרי תנן חשכה יצאו וצלו פסחיהן ולא שבו עוד לעזרה משחשכה ולא יוכלו בני החבורה לדעת אם כבר הוקטרו אימורי פסחם אם לאו אלא ודאי דמותר לאכלו קודם ההקטרה, וא"כ י"ל דהש"ס כאן הכי פריך דהרי התנא סתמא קתני קדשים קלים ופסח נמי בכלל, ופריך גם אפסח מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא הא ממונא דבעלים הוא, והפסח הא מותר לאכול קודם הקטרה אחר הזריקה, דנהי דביום אסור לאוכלו כבפסחים (דף מ"א) מ"מ זמן ממילא קאתי ובלילה יהי' מותר לאכול בלי שום עבודה במקדש ודו"ק, ואחר זמן רב ראיתי שעמד כבר על עיקר קושיתי בסוגיא זו הגאון הנפלא ר' יוסף שאול נ"ז בהגהותיו להנו"ב מהדו"ק בסופו ותירץ בזה"ל, שוב נתיישבתי לפמש"כ המל"מ פ"א ממעילה ה"ג דאיסורים חלוקים יש דמצד מעילה אינו תלוי בכזית כ"א בשוה פרוטה ומצד איסור קדשים הוא בכזית עיי"ש, וכאן דקתני אין מועלין לא מיירי רק מאיסור מעילה לבד ולא מצד איסור קודם הקטרת אימורים עכ"ל, אבל לענ"ד אין תירוצו נכון כלל דא"כ מאי משני הש"ס ביוצא והרי גם איסור יוצא אין איסורו משום מעילה לר"ע רק מצד אחר ובכזית ולא בשו"פ ולדעת התוי"ט בשיטת הרמב"ם איסור אכילה כאן משום יוצא הוא מדרבנן בעלמא, ועוד דא"כ מה זה שכתבו כאן התוס' ד"ה הא ממונא וכו' דלמ"ד היתר זריקה ניחא הרי איסור מעילה עכ"פ שוב ליכא ודו"ק:
וכשהגיעו דברי אלה לפני הגאון ר' אליעזר יעקב לעוו זצ"ל מנוחתו כבוד בירושלים תוב"ב, כתב אלי וז"ל, לפי דעתי הדברים כפשוטן דכן הוא הדיוק גם במס' בב"ק (דף י"ב ע"ב) מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי, וכן נמי מדייק הגמ' הכא דכיון דחולין הוא אין שייך לומר אין בהם מעילה ואף דאסור לאכול מטעם קודם הקטרה מכ"ז אין בהם שום איסור קודש, והראיה דמיקרי ניתר לטהורים ולכן חייב עליו משום טומאה, ועיין בתוס' זבחים (דף ל"ו ע"ב ושם ע"א) דרצו התוס' לומר דמחשבה להניח לר"י מיחשב כמו שהניח ובהניח פוסל מטעם שיכול לבוא לידי נותר, אבל משום קודם הקטר אין בהם שום פסול והנפ"מ דכיון דאין בהם שום קדושה א"כ אינו אסור רק באכילה אבל לא בהנאה, ומה שתירץ הגאון רי"ש נאטינזאהן שהביא כת"ר נמי א"ש מה"ט, ומה שהקשה כתר"ה דא"כ מאי משני הגמ' ביוצא לא הבינותי דהא הגמ' שפיר משני דזה ידוע דשלמים אף דאין בהם מעילה עכ"ז אסור מה"ת ליהנות בהם מטעם הקדש, א"כ לר"ע דיוצא לא מהני אלא לאפקועי ממעילה אבל כל דין קודש נשאר כשהיה, והנפ"מ של ר"ע אינו אלא היכא דשייך מעילה אבל בשלמים כיון דיצא קודם זריקה אף שאח"כ זרק נשאר כמקדם וא"כ עומד הוא באיסורו דאסור ליהנות מטעם קודש א"כ הוא אסור בהנאה וגם בשו"פ הוא איסורו, ומה שמסתפק כתר"ה לענין אכילת פסח אם מותר לאכול קודם הקטר כמו בשבת, לדעתי הכי תלא רחמנא אכילת בעלים בהקטר חלבים, הרי אכילת הבעלים תלוי רק באכילת הכהנים ואכילת כהנים תלוי בהקטר חלבים עיין פסחים (דף נ"ט ע"ב) כיון דכהנים לא אכלי וכו', וא"כ בפסח דליכא אכילת כהנים ממילא פשיטא דהבעלים אוכלין אף קודם הקטרה עכ"ד, ולענ"ד יש לגמגם הרבה בדבריו וגם כנראה אשתמיטתיה מש"כ התוס' יו"ט דאיסור אכילה ביוצא הוא רק מדרבנן לר"ע, והמעיין הישר יבחור:
שם בגמ' א"ר חנינא ליוצאין ור"ע היא, הא דלא מוקי לה בנטמא וכו"ע היא משום דזה פשיטא ואין צריך התנא להשמיענו, אבל ביוצא טובא אשמעינן דגם לר"ע אסור באכילה כ"כ הרב קרן אורה, ולענ"ד משום הא לא איריא, אלא משום דקתני במתניתין על זה ועל זה חייבין עליו משום פגול נותר וטמא היינו בטומאת הגוף, ועל טמא עיין בזבחים (דף ק"ז) דריה"ג ס"ל דאין חייבין משום טומאת הגוף וזה לענ"ד נכון, ואע"ג דחכמים פליגי עליה מ"מ כבר אין זה לכו"ע, ואפי' בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר דלכו"ע חייבין עליו משום טומאת הגוף, מ"מ דחיקא ליה מילתא לומר דמיירי בבשר טמא ודוקא נטמא הגוף ואח"כ נטמא בשר, ועיין בדברינו לקמן רפ"ב, ובתוס' כאן ד"ה כי אמר ר"ע וכו' פי' אין הכי נמי וכו' נראה דצ"ל פי' הקונטרס אין ה"נ וקושית התוס' מפסח שיצא שנשרף מיד י"ל דשאני פסח דעיקרו לאכילה וכיון דאסור באכילה שפיר הוה פסולו בגופו ונשרף מיד משא"כ שאר קדשים וז"ב ועיין בשמ"ק מנחות דף מ"ו ע"א אות י"ח ודו"ק:
סיימתי בעזרתו יתברך פרק קמא היום יום ועש"ק יום א' דר"ח אדר שני שנת עת"ר רפ"ק פה ק"ק וואיינוטא יע"א.
פרק שני