תקנת עזרא (מעילה)· רבי עזרא אלטשולר
חידושים למסכת מעילה · דף ד:
בגמ' הלנה דקעביד בידים וכו' ואין סייעתא לרב גידל מסיפא והקשו התוס' דמ"מ לסייעה מרישא דאי בעולה פשיטא אע"כ בחטאת ואי דלא זריק פשיטא אע"כ בדזריק וסייעתא לרב גידל ותירוצם סתום, ופירש הבה"ז דלתירוצם הברייתא מיירי בפגל בזריקה ואז מועלין בו, אבל רב גידל מיירי בפגל בשחיטה כמש"כ התוס' לעיל ובזה ליכא סייעתא לר"ג עכ"ד, אבל אין זה נכון בכונת דברי התוס' דא"כ למ"ל להתוס' לומר דקמ"ל לאפוקי ממ"ד היתר שחיטה שנינו הרי גם בלאו"ה אשמעינן דזריקת פגול אינה מוציאה מידי מעילה, ותו דבאמת אין חילוק כלל בין פגל בשחיטה לחוד לבין פגל בזריקה כמו שנתבאר לעיל, והנכון בכונתם נראה כמש"כ הקרן אורה דמיירי בלא זרק ולא תקשה מאי למימרא דקמ"ל דאע"ג דלא פגל בשחיטה אלא בקבלה אפ"ה מועלין בו ודלא כמ"ד היתר שחיטה שנינו אבל זריקת פגול לעולם מוציאה מידי מעילה וזה ברור:
הלנה דקעביד בידים לא מהני זריקה לאפוקי מידי מעילה מחשבה דלא קעביד בידים וכו', הנה אע"ג דבהלנה ודאי דליכא מעשה כלל ואפי' מחשבה ליכא גבה והוה לגמרי שב ואל תעשה, מ"מ כבר ביאר רש"י שמה שהיה לו לזורקו בשעתו ולא זרק והלינו חשיב שעשה מעשה בידים. מבואר דכל שהיה עליו לעשות מעשה ולא עשה חסרון המעשה חשיב טפי מעשה ממחשבת פגול, ועפ"ז אפשר ליישב קושית התוס' בב"מ (דף צ' ע"ב) דלמה חסמה בקול לר"ל פטור דקלא לא הוה מעשה ובמכות (דף ט"ו ע"ב) בנשבע שיאכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ס"ל לר"ל דמשום לאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו אלא שאין לוקין עליו משום התראת ספק עיי"ש, ולדברי רש"י כאן הרי א"ש דאפי' אם נימא כהשיטה דפגול הוא בדבור דוקא וא"כ הא דפגול בהקרבן בכל סוגיא דידן הוא בדיבור, מ"מ אמרינן דחסרון המעשה שהיה עליו לעשות הוה יותר מעשה מדיבור הפגול, משו"ה מה שהיה עליו לאכול הככר חשוב מעשה טפי מהא דחסמה בקול, ואין להקשות דא"כ אמאי חשיב בב"מ שם לר"ל גופא נותר לאו שאין בו מעשה עיי"ש היטב אע"ג דהיה עליו לעשות מעשה אכילת הקדשים בזמנם. די"ל עפמש"כ הה"מ פי"ג מה' שכירות דכל שאפשר להיות במעשה גמור אף הדיבור חשיב מעשה ולוקה על הדיבור עייש"ה. ולפי"ז י"ל דבאמת מניעת מעשה המחוייבת לא הוה מעשה גמור לחייב עליו בעצמותו אלא דעכ"פ הוא יותר מעשה מדיבור, וא"כ כמו שיש מלקות אדיבור היכא דיש באפשרות להתחייב ע"י מעשה גמור להה"מ, ה"נ ס"ל לר"ל דיש מלקות אמניעת מעשה המחוייבת היכא דאפשר ע"י מעשה גמור, ומשו"ה בשבועה שאוכל ככר זה היום דיכול לעבור במעשה גמור ע"י זריקה לים באמצע היום כדאיתא בירושלמי דשבועות פ"ג [דלא כהתוס' בשבועות (דף ד' ע"א) ד"ה אבל] שפיר לקי על מניעת האכילה, אבל נותר דלא מצינו שאם זרקו לים לפני עמוד השחר שילקה, והחילוק פשוט דבשבועה לא יחל דברו כתיב כשזורק לים הרי מחלל דברו שנשבע לאכלו משו"ה לוקה, משא"כ נותר דרק לא תותירו כתיב והזריקה לים לאו כלום הוא ולא משכח"ל גביה מעשה גמור משו"ה גם מניעת האכילה לאו מעשה היא ללקות עליו ודו"ק כ"כ הרב צבי לופטיג הובא דבריו בהקדמת ספר לקח טוב להגאון ר' יוסף ענגיל ז"ל והתוס' בב"מ שם נראה לי דאפשר דס"ל כהרא"ה בספר החינוך מצוה שד"מ ומצוה שצ"ג דרק אם אפשר לעבור הלאו בלא מעשה חשיב לאו שאין בו מעשה אפי' אם עבר ע"י מעשה ואכמ"ל יותר:
רש"י ד"ה וא"ל ודאי דלא דמו וכו' חשיב ללינה מעשה בידים הלכך קנסינן ליה וכו' ובד"ה אבל מחשבת פגול וכו אימא לך דלא קנסינן ליה וכו' עכ"ל וכן הוא ברגמ"ה אות באות, מלשון זה משמע דמעילת כל הפסולין הוא מדרבנן משום קנסא וזה נוטה לשיטת הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעילה, אבל מדברי התוס' לעיל (דף ג' ע"ב) ד"ה אמר רב גידל נראה להיפך דבכל הפסולין ודאי דמועלין בהן, אלא דבפגול הו"א דכמו דמהני הזריקה שיקרב המתיר כמצותו ויתחייב כרת משום פגול ה"נ יועיל להוציא מידי מעילה קמ"ל, והא דלא מחלק כאן הגמ' בין הלנה לפגול בכך דפגול כיון דמהני לחייב משום פגול מהני נמי להוציא מידי מעילה, י"ל דהש"ס כאן ס"ל דכמו דלן ממש אינו מוציא מידי מעילה ה"נ מחשבת לינה, ומ"מ שיטת רש"י ורגמ"ה פשוטה יותר בסוגיא דידן, אלא דלא ידענא למה יקנסו רבנן את הנהנה שיתחייב מעילה משום ההלנה דקא עביד הכהן העובד בהאי קרבן ובכמה מקומות בש"ס אמרינן דלדידיה קנסוהו רבנן לבריה לא קנסו רבנן ומכ"ש לאחר וצ"ע ואולי דבקדשים שאני דקונסין משום האחד את הרבים כמו דאמרינן דמשום חשדי ועצלי כהונה גזרו טומאה אנותר ופגול לכו"ע ואכתי צ"ע לענ"ד: