אור ברסלב
תקנת עזרא (מעילה תנינא) מהדורא תניינא › דף כא:

תקנת עזרא (מעילה תנינא)· רבי עזרא אלטשולר

מהדורא תניינא · דף כא:

דף כא.

בגמ' דא"ל אי יהבית דינר וכו', התו' בכתובות שם הקשו דגם בקטניות נימא הכי ע"ש ובהגהות חק נתן כאן, ובפשוטו י"ל דגבי קטניות יכול השליח לומר מה איכפת לך אלך ואביא לך עוד קטניות כיון שהוא דבר הנפרד, אבל גבי בגד או אתרוג אין לומר כן שיביא לו עוד שהרי אי אפשר להצטרף שני חלקים או שני אתרוגים להדדי וק"ל חיי אריה, אכן כבר כתבו התוס' שכשקונה בסכום גדול ביחד בפעם אחד מוזיל לו המוכר טפי כידוע שכן דרך התגרים, ועיין ברש"י בכתובות שם ובמפרשים וקצרתי:

במשנה או שאמר פרוטה מן כים זה הקדש, ראיתי מי שהקשה כאן עפ"מ שיש לחקור בהא דקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה, אם הכונה שאין בדבריו כלום ונשאר הדבר כמו קודם אמירה או דאמירתו שפיר מהני אלא שאין אנו יכולין לברר על מה חל אמירתו, ולמשל בהא דאיתא לקמן שאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש ה"ה תרומה דר"י ור"ש אסרו לשתות משום דאין ברירה, אם הכונה היא דכיון דאין ברירה דמי כלא אמר כלל ונשאר היין טבל כשהיה, או דאמירתו מ"מ מהני ויצא היין מדין טבל אלא דמ"מ אסור לשתות משום דאין ידוע איזו שני לוגין הם התרומה והו"ל היין דימוע שאסורה לזר אבל לכהן מותר באמת לשתות, ויש בזה מחלוקת הראשונים דבתוס' עירובין (דף ל"ז ע"ב) ד"ה אלא מעתה וכו' דהתוס' שם ס"ל דלא חל האמירה כלל ונשארו טבל כשהיה, ובשם הר"י הביאו דס"ל דדבריו עשו פעולתן אלא דאין ידוע לנו איזו הן התרומה משום דאין ברירה עיי"ש, ובדעת רש"י יש סתירות בענין זה באיזה מקומות, אבל הרמב"ם נראה דס"ל כהתוספת דלא חלו דבריו כלל ונשארו התבואה טבל כשהיה עיין בדבריו בה' מעשר פ"א ה"א, וכן משמע דעת רגמ"ה בפירושו בחולין (דף י"ד ע"א) והכי משמע פשטיות הסוגיא דעירובין שם (דף ל"ז ע"ב) דאיתא התם דהאומר מ"ש שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס דלמ"ד אין ברירה לא חילל ע"ש הרי דלא מהני אמירתו כלל ועיין בספר דבר אברהם סי' למ"ד, וא"כ קשה במשנתנו למה באמר פרוטה מכיס זה הקרש לכו"ע חל ההקדש אלא דלר"ע כיון שהוציא הראשונה מעל ולרבנן עד שיוציא כל הכיס, הרי אנן קיי"ל דאין ברירה וא"כ לא פעל בדבריו כלל ונשאר הכל חולין ואיך יביא קרבן מעילה אפי' כשיוציא כל הכיס זוהי הקושיא שראיתי מי שמקשה, אבל לענ"ד אין כאן קושיא כל עיקר דהתוס' בעירובין שם פליגי שם עם הר"י רק בעשה איזה מעשה קנין או קרא שם תרומה ותלה הדבר בתנאי דלהבא, כגון דאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכן סלע שתעלה בידי מן הכיס וכו', להכי ס"ל להתוס' והרמב"ם ורגמ"ה דכיון דאין ברירה לא חל המעשה והדיבור כלל ובטל הקנין או קריאת השם, והר"י ס"ל דאף דאין ברירה חל המעשה והדיבור ומשו"ה ס"ל דאחר מהן ודאי תרומה דקריאת השם ודאי חל, אבל כל זה הוא בקרא שם תרומה או הקדש על תנאי כמו שביארנו לעיל, דמה שאמר. מה שתעלה בידי מן הכיס או מה שאני עתיד להפריש הוה תנאי דלהבא, אבל בקרא שם תרומה בלא שום תנאי כגון שאמר שני לוגין בחבית זו יהיה תרומה או סלע אחד בכיס זה והיה מעשר, כהך דהכא במשנתינו שלא אמר פרוטה שתעלה בידי מכיס זה יהא הקדש דאז הוה תנאי דלהבא אלא אמר פרוטה בכיס זה הקדש בלא שום תנאי, ודאי דלכו"ע אפי' אם אין ברירה חל ההקדש על פרוטה אחת וכן חל באופן זה על שני לוגין שם תרומה ועל סלע אחד שם מעשר שני, ושפיר פליגי כאן ר"ע ורבנן מתי מעל אם מיד כשהוציא הראשונה או עד שיוציא את כל הכיס, ויש לי לענ"ד הערה עצומה על הסוברים דאם אין ברירה בטל המעשה והענין לגמרי והוה כלא אמר וכלא עשה כלום, דאיך יפרנסו הש"ס דזבחים (דף ג' ע"א) דבעי להוכיח דבגט סתמא פסול ממשנה דהיו לו שתי נשים ששמותיהן שוות ואמר ללבלר כתוב ואיזה שארצה אגרש פסול, ודחי שאני התם שאין ברירה ופירש"י דגרע מסתמא דשמא היה בדעתו של בעל בשעה שנכתב לשם השניה ואנתיק לשם אחרת עכ"ד, ואם נימא דהא דאין ברירה הוה כלא אמר כלל הרי הוא כסתמא ממש ושוב מוכח דסתמא פסול דהא לא אנתיק כלל לשם אחרת, והנה בגיטין שם יש מחלוקת אם אחרון פוסל לכהונה, וכתב הרב קרן אורה בזבחים שם דריו"ח דס"ל בגיטין שם דגם אחרון אינו פוסל ס"ל דאין ברירה היינו דהוה כסתמא דלא הוה גט כלל ולהכי לא פסול, ומאן דס"ל שם דאחרון פוסל הוא סובר דאמירתו אמירה מעליא היא אלא דמספקינן על איזה כוון אבל מ"מ ספק יש שמא כוון לזו משו"ה פוסל, וי"ל עוד דריו"ח לשיטתיה דאפי' בדרבנן אין ברירה א"כ ס"ל דאין כאן ספק כלל, ולר' אושעיא דס"ל דבדרבנן יש ברירה ס"ל דאמירתו מהני אלא דהוה ספק לאיזה כוון וספק דרבנן לקולא ועפ"ז יש לפלפל כאן הרבה אבל לענינינו די בזה:

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה תנינא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה