אור ברסלב
תקנת עזרא (מעילה תנינא) מהדורא תניינא › דף טז.

תקנת עזרא (מעילה תנינא)· רבי עזרא אלטשולר

מהדורא תניינא · דף טז.

דף טו:

בגמ' אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה וכו' ולוי אמר לאכילה נמי מצטרפין, כתבו התוס' דפלוגתתם היא אליבא דמ"ד בעלמא אין איסור חל על איסור, אלא דלוי ס"ל דהכא לכו"ע איסור חל על איסור דכיון דגלי קרא דאיסור נבלה חל על חלב ה"ה דחל על טמאה, ולכאורה קשה דהרי בחולין (דף ק' ע"ב) תניא להדיא ר' יהודה אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה וכו' יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא דאא"ח על איסור, הרי מפורש דלא כלוי והיא קושיא עצומה, אך יפה תירץ בזה הרב חיבת הקודש בהקדם מש"כ הר"ש בטהרות (פ"א מ"ג) דאפי' מאן דס"ל איסור חל על איסור דריש נמי הך דרשא דר' יהודא, והכי דריש מי שאין בו אלא איסור נבלה יצא זה דאיכא בו משום בל תאכל טמא נמי, ולכאורה גם דבריו תמוהין מאוד שהרי בגמ' דחולין שם דייק מזה דר' יהודא ס"ל אין אחע"א ולהר"ש מאי ראיה היא, אלא ע"כ לומר דבאמת זה תלוי בזה דרב תני שם בלשון הברייתא יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמאה לחוד, אבל לוי גריס בברייתא יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה לחוד אלא משום נבלה וטמאה נמי, והר"ש מפרש שם אליבא דלוי משום דס"ל דהלכה בזה כלוי כמו שפוסק גם הראב"ד בפ"ב מה' מאכא"ס, והרמב"ם פוסק שם כרב משום דסוגית הש"ס בחולין שם כרב אזלה, ואני בעניי מוסיף דמשו"ה פוסק הרמב"ם כרב משום דבפסחים (דף ל"ה ע"ב) ת"ר יכול יצא אדם ידי חובתו בטבל תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת טבל, ופריך ואיסור חמץ להיכן אזיל אמר רב ששת הא מני ר"ש היא דאמר אין אחע"א, רבינא אמר אפי' תימא רבנן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ בלבד יצא זה שאסור אף משום בל תאכל טבל, ופריך מידי בלבד כתיב אלא מחוורתא כדרב ששת עכ"ל הגמ' שם, הרי דסתמא דגמ' ס"ל דמידי לבד כתיב וזהו כרב ודלא כלוי ועיין בגליון הש"ס להגרע"א שם:

אות י"א

אבל לענין אכילה טהורין בפ"ע וטמאין בפ"ע, היינו משום דאין איסור חע"א כמש"כ התוס' ושאר מפרשים, כבר הקשו רבים דהא בשבועות (דף כ"א ע"ב) ובחולין (דף ק"ב ע"ב) כתבו התוס' בד"ה שאין בו כזית דעל חצי שיעור חל איסור אחר ובשו"ת הגרע"א סי' ע"ו כתב בפשיטות להיפוך והוא פלא שלא הביא כלל התוס' דחולין] וא"כ כאן אמאי לא יצטרפו, ותירץ הרב חיי אריה עפ"מ דמשמע מדברי התוס' ביבמות (דף פ' ע"א) ד"ה נעשה סריס למפרע דרב ס"ל התראת ספק לא שמיה התראה, וא"כ אם אכל חצי זית מטהורה וח"ז מטמאה ואח"כ תוך אכילת פרס יאכל עוד ח"ז מטמאה, הרי בודאי יצרפו שני חצאי זית מהטמאה למלקות ולא ילקה על לאו דנבלה, וא"כ הו"ל התראת ספק כשמתרין בו משום לאו דנבלה שמא יאכל אחר החצי זית מטמאה עוד ח"ז מטמאה בתוך אכילת פרס, וא"כ לא ילקה משום נבלה, ויש לפלפל בזה עוד לדינא דהרמב"ם פוסק כאן כרב אע"ג דפוסק דלענין מלקות התראת ספק שמה התראה, אכן עוד נדבר להלן איה"ש בעיקר כלל זה דאיסור חל על חצי שיעור לכן אקצר כאן:

אות י"ב

ואולם בעיקר פלוגתא דרב ולוי לפ"מ שרש"י ותוס' פירשו דפליגי אם איסור חל על איסור אם לא צ"ע, דהרי נבלה אטמא לא הוה לא כולל ולא מוסיף ולא בבת אחת וליכא מ"ד שיהא אחע"א בכאלה, ובשלמא להלח"מ (בפ"ט מה' מאכא"ס ה"ד) שכתב דעל חלב נבלה לוקין ועל חלב טמאה אין לוקין כמפורש ברמב"ם (בפ"ג מה' מאכא"ס) אפשר דנבלה הוה איסור כולל, אבל להפמ"ג ביו"ד סי' פ"א ס"ק א' שכתב דגם על חלב נבלה וטרפה אין לוקין קשה מאוד, להכי כתב הרב דרך ים שלולא פי' הראשונים הנ"ל היה מפרש פירוש אחר דכו"ע ס"ל באמת דאין איסור נבלה חל על טמאה, והא דס"ל ללוי כאן דנבלה וטמאה מצטרפין הוא דאזיל לשיטתיה בחולין (דף ק"ח ע"ב), דחצי זית בשר וח"ז חלב דרב ס"ל דאינו לוקה על בישולו רק בבא מיורה גדולה, דס"ל דאיסור אכילת בשר בחלב ילפינן מלא תאכל כל תועבה משו"ה בבא מיורה גדולה כבר נעשה תועבה ומצטרפין שפיר ח"ז הבשר עם ח"ז החלב דהוו משם אחד לא תאכל כל תועבה, אבל בלא באו מיורה גדולה אין לוקין לא על הבשול ולא על האכילה, ואם הוה יליף איסור אכילה מלא תבשל אז גם אם היה בא מיורה גדולה לא היו מצטרפין, ולוי ס"ל שם דאיסור אכילת בשר בחלב ילפינן מלא תבשל וס"ל דמצטרפין ח"ז בשר עם ח"ז חלב אף בלא באו מיורה גדולה ולוקין על אכילתן ובישולן ע"ש, והאור חדש בפסחים (דף כ"א) כתב דכל הסוברים דלא ילפינן איסור אכילת בשר בחלב מלא תאכל כ"ת, ס"ל דלא תאכל כל תועבה לא קאי כלל על דבר שנעבדה בו עבירה בבישול כרב אשי שם (דף קי"ד), אלא אתי לכלול כל המאכלות האסורות כר"מ בע"ז (דף ס"ו ע"א) ע"ש דר"מ ס"ל כך, וא"כ הרי לוי ס"ל כר' מאיר ורב לא ס"ל ע"כ כר"מ, והנה בע"ז שם אמרינן ר"י משום ר"מ מנין לכל האיסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז ת"ל לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל ע"ש בגמ', וא"כ י"ל דלוי לשיטתיה דס"ל כר"מ א"כ מצטרפין לדידיה נבלה וטמאה דהוה משם אחד כדס"ל לר"מ, ורב לשיטתיה דלא ס"ל כר"מ ולא תאכל כ"ת אתי רק לדבר שנעשה בו עבירה כבשר בחלב משו"ה ס"ל דנבלה וטמאה אין מצטרפין דהוו מב' שמות עכת"ד, ואינני רואה להאריך בזה שהוא רק ע"ד החידוד:

אות י"ג

אמנם הא דלא פירשו רש"י ורגמ"ה ותוס' דרב ולוי פליגי אם איסור חל על איסור דחצי שיעור, נלע"ד משום דמסוגית הש"ס בכריתות (דף כ"ג ע"ב) מוכח לכאורה דעל חצי שיעור נמי אין איסור חל, דאיתא שם דגם לרבי בקדשים איסור חל על איסור אפי' קל על חמור דהא מעילה לרבי במיתה ואיסור חלב קדשים חמור שהוא בכרת, ומ"מ חל אפי' לרבי איסור מעילה על חלב דקדשים ע"ש, ואם איתא דעל חצי שיעור חל תמיד איסור אחר א"כ מאי ראיה היא דילמא לא גלי קרא אלא דיש מעילה בקדק"ל, ונפ"מ לענין שיצטרף ח"ש אימורין לח"ש קדשי בדה"ב כהא דתנן בריש פרקין קדשי מזבח עם קדשי בדה"ב מצטרפין זע"ז למעילה, או אפי' באכל כזית שלם מחלב אלא שאכלו בשיעור שהות יותר מכדי אכילת פרס דמשום חלב אינו חייב דדינו כאוכל חצי שיעור, ומשום מעילה חייב דהא מעילה מצטרפת אפי' לזמן מרובה כדתנן לקמן (דף כ' ע"א), [וכן הקשה באמת בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ל"ה ותירוצו שם תמוה ואכמ"ל, אלא די"ל עפמש"כ התוס' במנחות (דף י"א ע"ב) ד"ה כגון דכמו דאמרינן כל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו, ה"נ אמרינן להיפך דכל שאינו בב"א אינו בזא"ז וכתבו דכ"ש הוא זה, וא"כ אם נימא דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור, וע"כ לאוקמי ריבויא דקד"ק למעילה רק באכל בזא"ז ולא בב"א, א"כ תקשה הא כל שאינו בב"א אינו בזא"ז ולא ימעול כלל ואכמ"ל בזה יותר] או שאכל חצי זית חלב והיה שוה פרוטה דמשום חלב פטור דהוה ח"ש ומשום מעילה חייב דיש שיעור שלם, אלא ע"כ דהש"ס ס"ל לדבר פשוט דהיכא דאין אחע"א אפי' על חצי שיעור לא חל, ושפיר מוכח מדחל איסור מעילה על איסור חלב דקדשים ש"מ דבקדשים חל איסור על איסור אפי' קל על חמור, אבל מ"מ יש לומר דאין זו ראיה מוחלטת כל כך:

דהנה כבר הבאתי שהתוס' בשבועות (דף כ"ג ע"ב) כתבו דעל חצי שיעור חל שבועה ואין זה מושבע ועומד מהר סיני וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' שבועות, וי"ל דהא דשבועה וכן שאר איסור חל על חצי שיעור הטעם הוא משום דהא דח"ש אסור מה"ת הוא לא שיש בו איסור בעצם אלא משום דחזי לאצטרופי, וכתבו רבים דהוא כעין גדר וסייג דגם מה"ת מצינו גדרים וסייגים עיין בשדי חמד ערך גזרה, ולהכי שבועה וכן איסור אחר חל על ח"ש כיון דח"ש מצד עצמותו היא היתר, אבל הרי כתב הר"ן בשבועות פ"ג דחצי שיעור דחלב אין איסורו משום דחזי לאצטרופי אלא דנתרבה מכל חלב, וכן נלע"ד בקדשים דקיי"ל בפסחים (דף מ"ה ע"א) ובנזיר (דף ל"ז ע"ב) דהיתר מצטרף לאיסור א"כ ע"כ דח"ש דידהו אסור מה"ת בעצם, וא"כ בחלב ובקדשים ודאי דאין איסור חע"א אפי' על חצי שיעור, ושפיר דייק הש"ס בכריתות שם דבקדשים אחע"א מהא דחל איסור מעילה על חלב הקדשים, משא"כ בסוגיין דאיירינן בשארי איסורין שפיר י"ל דלוי ס"ל דחל איסור על איסור דחצי שיעור, ובזה תתיישב גם קושית השאגת אריה סי' סמ"ך דמאי פריך הש"ס בנזיר (דף ג' ע"א) קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס הוא, הא קידוש והבדלה יוצא במלא לוגמיו שהוא רק רובא דרביעית ושיעור חיובא דנזיר הוא ברביעית, וכמו דשבועה חלה על ח"ש ה"נ אין כח בח"ש לבטל מצות קידוש והבדלה וכן הקשה גם השיטה מקובצת בנזיר שם, ולדברינו א"ש דכיון דבנזיר נמי היתר מצטרף לאיסור כמבואר בפסחים ובנזיר שם א"כ גם בנזיר ע"כ ח"ש אסור בו מה"ת מצד עצמותו לא מצד סייג וגדר, א"כ גביה אין איסור חל גם על חצי שיעור וכן אין שבועה חלה על ח"ש, ושפיר יש כח בח"ש לבטל קידוש והבדלה:

ובזה תירצתי מה שיש להקשות בתוס' זבחים (דף מ"ה) ד"ה והשוחטן בחוץ שכתבו דר"ש הוא משום דאין איסור חע"א ואיסור מעילה קדים לפגול, ולכך בקדשי עכו"ם דליכא מעילה. ס"ד דליחייב משום פגול [והא דהקשה שם בהגהות הרש"ש דהא איכא לאו לאוכל קודם זריקה והניח בצ"ע, כתבתי במקו"א דבקדשי עכו"ם ליכא לאו דלא תוכל לאכול בשעריך וא"כ בקדשי עכו"ם אין לאו קודם זריקה, ועוד י"ל דאיסור פגול חמור דחייב כרת ושגגתו חטאת וא"כ י"ל דחל לענין קרבן דשוגג לענין לאו לחודא ליכא עבירה לדעת הר"ן ר"פ הנחנקין וכ"כ הרמב"ן בפי' התורה פ' ויקרא, ורק היכא דבמזיד יש כרת בשוגג חייב חטאת, וא"כ הא דאוכל נבלה ביוהכ"פ פטור לר"ש הוא רק ממלקות אבל קרבן בשוגג חייב ואכתי צ"ע בזה ואכמ"ל] ועכ"פ מבואר בתוס' דהא דאין פגול בעולין הוא משום דאיסור מעילה קדים, וקשה לכאורה לפ"מ שכתבו התוס' שם בשבועות והרמב"ם הנ"ל דעל חצי שיעור חל שבועה וה"ה שאר איסור חל עליו, והרי שיעור מעילה הוא בשו"פ וא"כ משכח"ל שפיר חיוב פגול בלא חיוב מעילה כגון דהכזית פגול לא שוה פרוטה והיא לכאורה קושיא עצומה, ור"ש אף דס"ל כ"ש למלקות מודה הוא לדעת התוס' במכות (דף י"ח ע"א) לענין מעילה דבעינן שוה פרוטה למלקות, דאיתא שם בגמ' אמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לר"ש לוקה חמש, ופריך ולילקי נמי משום וכל זר לא יאכל קודש, וכתבו שם התוס' דלא גרסינן ליה דהאי קר בתרומה כתיב, ואף דגמרינן חטא חטא מתרומה מ"מ סוף סוף ליתא אלא בשו"פ, ורבא לא מנה אלא אכילת כזית עכ"ד ע"ש, וכונתם ודאי דרבא לא חשיב אלא האיסורין דלרבנן בכזית ולר"ש בכל שהוא, דהא רבא אליבא דר"ש קאי ור"ש הא ס"ל דבכל האיסורין יש מלקות אכ"ש, ומ"מ כתבו דמעילה היא בשו"פ אף לר"ש ובמקו"א אמנם העלותי בארוכה דאפשר דלר"ש גם מעילה מלקות יש אכ"ש אבל דעת התוס' במכות הרי ברור כדכתבתי, ויש להביא ראיה לדעה זו דהרי בשבועות דף כ"א ע"ב איבעי' ליה להש"ס אם ר"ע כר"ש ס"ל בכל התורה דכ"ש למלקות אם לא ואמאי לא פשיט מהא דאר"ע במשנה דכריתות דף ט"ו דצירף את. עילה לזמן מרובה, והרי כתבו התוס' בשבועות דף כ"א ע"ב דבשבועה כיון דהקרבן תלוי במלקות ולא בכרת גם קרבן חייב אכ"ש לר"ש, ובמעילה נמי הרי הקרבן תלוי במלקות לא בכרת וא"כ אי ר"ע כר"ש ס"ל למה בעי צירוף כלל במעילה, אע"כ דבמעילה גם לר"ש בעי פרוטה לקרבן וה"ה לר"ע אם ס"ל כר"ש, דבפחות משו"פ לא אחשביה לעשותו ממון כמש"כ הר"ן בקדושין דאין אשה יכולה לומר לדידי שוה פרוטה בשעה שבאמת אינו שוה פרוטה אכן לפ"מ שכתבנו כאן דבקדשים דהיתר מצטרף לאיסור אין איסור חע"א גם על ח"ש כיון דגם ח"ש שלו בעצמותו ולא משום סייג, א"כ במעילה נמי אין איסור חל על איסור דחצי שיעור דמעילה נמי ודאי הוא דחצי שיעור שלו אסור בעצם כמש"כ במקו"א, והרי אפי' הנהנה בשוגג מהקדש פחות משו"פ מרבה קרא להשבון בהדיא כמפורש בב"מ (דף נ"ה ע"ב) וא"כ א"ש דברי התוס' בזבחים הנ"ל, ובזה מיושב נמי מה שיש להקשות בחולין (דף פ"ט ע"ב) דאמר שם אלא קסבר אין בגידין בנותן טעם ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא וכו' ע"ש, וקשה הרי מעילה היא בשוה פרוטה וחיוב גיד הנשה הוא בכזית ואיסור חל על איסור בח"ש עיין בראש יוסף ושאר מפרשים שם אבל לדברינו א"ש, ויש להאריך הרבה בזה ועיין בדגול מרבבה לאו"ח סי' תמ"ב ודו"ק בכ"ז שביארנו כאן בעזהי"ת על דרך הפלפול, שוב ראיתי שהאריך בענין זה בגבורת ארי למס' יומא (דף ע"ג ע"ב) ד"ה ר"ל אמר ע"ש והנלענ"ד כתבתי:

אות י"ד

שם בגמ' הא מיתת שניהם מצטרפי, אין להקשות דלמא אתיא הך ברייתא כר"מ דס"ל דכל האיסורין מצטרפין מלא תאכל כ"ת דא"כ מיתת פרה וחיי גמל למה לא יצטרפו, ובמגדל עוז ברמב"ם פ"ד הי"ד מה' מאכא"ס נראה דגריס כאן ר"מ והדבר תמוה דא"כ למה מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין, וגם מדנקט מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין ולא נקט מיתת פרה וחיי פרה דג"כ לא מצטרפי, נראה דאתי לאשמעינן דאבר מן החי נוהג בטמאה וזהו כר' יהודא:

אות ט"ו

בתוס' ד"ה מיתיבי מיתת פרה וחיי גמל וכו' וא"כ אמאי לא פריך לרב וכו' עכ"ל, הצ"ק הקשה דילמא רב כר"א דס"ל בחולין דחלקו מבחוץ חייב ע"ש, וי"ל דהא טעמיה דר"א הוא דקסבר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ע"ש, וזה שייך רק כשהם באמת מאבר אחד ויוכלו להתחבר להיות כאחד, אבל כשהם משני מינים דאינם מתחברים להיות כאחד גם ר"א מודה לריו"ח דפטור כ"כ הרב חיי אריה, ותו דהרי אין שיעוריהן שווין דאבר מטמא בכל שהיא ובשר בכזית:

אות ט"ז

בתוס' ד"ה ור' יהודא היא וכו' וה"ה לבשר מה"ח דנוהג בטמאה עכ"ל, עיין בהגהות חק נתן שכתב דכבר הוכיחו התוס' לעיל ד"ה מיתיבי דע"כ איירי לענין בשר מה"ח ולא לענין אבר מה"ח ע"ש, ונראה להביא מכאן ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מלכים הי"א דבן נח מוזהר גם על בשר מה"ח, דאל"כ לפי מה שהוכיחו כאן התוס' דלר' יהודא חייבין גם על בשר מה"ח של טמאה משום בשר מה"ח, א"כ מאי פריך הש"ס בחולין (דף ק"ב ע"א) ור' יהודה למ"ל קרא ליתי איסור אבר ולחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בבן נח וכו' ע"ש, ואי נימא דאין ב"נ מוזהר על בשר מה"ח א"כ הא אצטריך קרא לבשר מה"ח דאינו נוהג בבן נח ואעפ"כ נוהג בטמא, אע"כ דב"נ מוזהר גם על בשר מה"ח וע"ש בלב אריה ובפליתי סי' ס"ב כ"כ הרב חיי אריה:

אות י"ז

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה תנינא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה