תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר
תקנת עזרא · פרק מח
נשוב מעט לדברי התוס' דידן במעילה (דף כ"א ע"ב) ד"ה פרוטה וכו' שכתבו וז"ל תימא ולבטיל האי פרוטה של הקדש שנפלה, וכי תימא דבר שיש לו מתירין הוא ע"י פדיון ואפי' באלף לא בטיל הא ליכא למימר דדבר שיל"מ דרבנן הוא עכ"ל, הנה הא דדקדקו וכתבו דהוה דשיל"מ ע"י פדיון ולא כתבו דהוה דשיל"מ ע"י שאלה דהרי נשאלין על הקדישות, פשוט הוא דאולי בשיטת הר"ן בנדרים (דף נ"ט) ויתר הראשונים העומדים בשיטה זו דרק נדרים דמצוה לאיתשולי עלייהו, אבל הקדישות דליכא מצוה לאיתשולי לא הוה דבר שיל"מ רק מטעם פדיון, ומשו"ה לא מיקרי הקדש דשיל"מ רק בקדושת דמים אבל קדוה"ג דאין לו פדיון לא הוה דשיל"מ אע"ג דמצי לאיתשולי עליו כיון דליכא מצוה. לשאול על הקדישות, אבל בספר בית הבחירה להרב המאירי שם בנדרים כתב דהקדש הוה דשיל"מ מטעם שאלה אע"פ דליכא מצוה למשאיל עלה, ולא דמי לתרומה דשם הוא מחויב להפריש ולא שייך טעותא משא"כ הקרש דנודב מרצונו ויוכל להיות דטעה וישאל עליו עכת"ד עיי"ש, וא"כ גם קדוה"ג הוה דשיל"מ היכא דהוא דבר הנידר ונידב ורק דבר שאינו נידר ונידב כמו חטאות ואשמות דמו לתרומה דכיון דליכא מצוה לאיתשולי עלייהו לא הוה דשיל"מ מטעם שאלה כיון דבאו בחובה ולא שייך בהו טעותא, ונפ"מ בזה גם לדידן לענין דבר הנאסר בשבועה דליכא מצוה לאיתשולי עלה, דלהר"ן ודעימיה לא הוה דשיל"מ כמו שהביא הפתחי תשובה ביו"ד סי' ק"ב סק"י באריכות והשיג על הפמ"ג בפתיחתו לה' פסח שכתב דגם שבועות הוה דשיל"מ ע"י שאלה, ולדברי הרב המאירי גם שבועות הוה דשיל"מ וא"כ דברי הפמ"ג יש להם מקום, ומ"מ לדינא לענ"ד שיטת התוס' והר"ן עיקר וקצרתי:
ויש לענ"ד מקום להוכיח דגם הרא"ה ס"ל בזה כהרב המאירי, דהרי על מש"כ הרשב"א הובא בשו"ע יו"ד סי' ק"ב סעי' ג' דכלי שנאסר מבליעת איסור שנתערב באחרים בטיל ברוב ואין זה דשיל"מ מפני שצריך הוצאות להגעילו, חולק עליו הרא"ה בבד"ה הובא בש"ך שם סק"ח וסובר דבכלי טעמא אחרינא איכא דלא בטיל לבד מטעם דשיל"מ דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול וכיון דאפשר להוציא האיסור, מתוכו ע"י הגעלה הוה כניכר האיסור עיי"ש. ולכאורה קשה דלפי"ז הרי גם הקדש קדושת דמים דג"כ אפשר להוציא האיסור ע"י פדיון ועומד הוא ע"כ לפדיון נקרא ג"כ הוכר האיסור ולא בטיל לבד מטעם דשיל"מ, וגם מצד הסברא נראה דכיון דהוה כהוכר האיסור מה"ת לא בטיל ועיין להלן בדברינו בפרק זה, וא"כ למ"ל להש"ס בנדרים (דף נ"ח ע"א) לומר דהקדש לא בטיל מטעם דשיל"מ תיפוק ליה מטעם דכיון דאפשר לפדותו הו"ל כהוכר האיסור ומה"ת לא בטיל, וע"כ לומר דלהרא"ה כונת הברייתא בנדרים שם בהקדש קדושת הגוף דלית ביה פדיון ומ"מ הוה דשיל"מ והיינו ע"י שאלה, הרי מוכח א"כ דהרא"ה ס"ל כהמאירי דכיון דיכול לשאול על הקדישו אע"פ שאין נשאלין אהקדישות אלא מדוחק ומצוה לאיתשולי ליכא מ"מ הו"ל דשיל"מ, ולענ"ד דוחק גדול הוא לחלק בין אפשר להוציא האיסור ע"י הגעלה מע"י פדיון ושניהם להרא"ה כהוכר האיסור דמי:
ובקדושין (דף ס"ו ע"ב) פליגי ר"ט ור"ע במקוה שנמדד ונמצא חסר דר"ט מטהר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע ור"ע מטמא ור"ע שם דן מקוה מבעל מום ור"ט דן מבן גרושה וחלוצה ולסוף הודה ר"ט לר"ע, ומסיק אביי טעמא דגם ע"א מהימן אע"פ דמכחישו דא"ל שלח ואחוי עיי"ש, וכתבו שם התוס' ד"ה שלף ואחוי מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר פד אחד נאמן עליו ואפי' ע"א מכחישו, וכתב המקנה שם דגם רבא מודה למסקנא לטעם דשלף ואחוי עיי"ש שקצרתי מאוד כאן, וכתב הח"ס באהע"ז ח"ב סי' ס"ז וז"ל, מה"ת בודאי אין ע"א נאמן כלל נגד החזקה ואהא דהך שלף ואחוי אין שום פסוק או ראיה בש"ס אלא הש"ס אומר כן גבי בעל מום מסברא וע"כ היינו טעמא עד שתאכלהו בספק איסור אכלהו בהיתר כיון דאיכא לברורי כמו ביש לו מתירין, וא"כ ביש לו מתירין הא קיי"ל בהוצאה מרובה, וטרחא גדולה לא אמרינן הך סברא, וא"כ ה"נ לא נימא שלח ואחוי אלא בכגון הך דבעל מום וכו' עכ"ל עיי"ש, והנה אע"ג דהח"ס קרי להא דאפשר לברר איסורו דשיל"מ ודשיל"מ מדרבנן הוא כמש"כ התוס' שהבאתי לעיל, מ"מ הך דבשיל"מ דשלח ואחוי ע"כ דאורייתא הוא דהרי בע"מ דפסול לעבודה ע"פ עד אחד מדאורייתא הוא, וגם הא דמקוה שנמצא חסר טהרות שנעשו ע"ג טמאות נמי מה"ת הוא כנראה להדיא מהתוס' חולין (דף יו"ד) ד"ה ודילמא ובכ"ד, והב"ח בתשובותיו סי' א' שכתב דאינן טמאות רק מדרבנן כבר השיג עליו התבו"ש סי' ב' ס"ק ל"ב, הנה כי כן אנו רואין דהיכא דאפשר לברר איסורו כהך דשלף ואחוי אפי' אם נקרא אותו דשיל"מ מ"מ מה"ת אסור כדאמרינן בעלמא הא למ"ל קרא סברא הוא, דכיון דיש לברר איסורו בלי הוצאה מרובה וטרחא יתירה על אתר אין לסמוך על חזקה דמעיקרא וכיוצא בזה, והדברים ברורים:
ולפי"ז להרא"ה דס"ל דכל היכא דאפשר להוציא האיסור ע"י הגעלה הוה כניכר האיסור כיון דיש לברר איסורו א"כ מה"ת לא בטיל לדברינו כמבואר לעיל, וכיון דתערובות הקדש בקדושת דמים יש כח לברר ולהוציא האיסור ע"י פדיון א"כ להרא"ה מה"ת לא שייך ביה דין בטול ברוב ומיושב שפיר קושית התוס' במעילה הנ"ל, אכן התוס' במעילה אזלו בשיטת הרשב"א דאף שאפשר להוציא האיסור ע"י הגעלה מ"מ לא מיקרי ניכר האיסור אלא דהוה דשיל"מ ככל דשיל"מ דעלמא דרק מדרבנן לא בטיל, ולא דמי להך דשלח ואחוי דהתם האיסור שהוא המום וכן חסרון המקוה כבר מבורר בפ"ע וחסר רק לפתוח העינים לראות המום ולמדוד המים. אבל בבליעה שבכלי וכן תערובות ההקדש בחולין אשר באשר הוא שם אין האיסור ניכר שפיר בטיל מה"ת ומשו"ה הקשו התוס' שפיר דאע"ג דהמטבע היא דבר שיש לו מתירין ע"י פדיון מ"מ הרי אינו בטיל רק מדרבנן וא"א להביא קרבן, וקצרתי מאוד בזה ודו"ק, דבעיקר הדבר רציתי כאן להזכיר שיש דשיל"מ דמה"ת אסור כגון שלף ואחוי דלכו"ע אסור מה"ת וזה נתבאר בדברינו בעזה"ש, משום דבזה מתורצת מעיקרה קושית התוס' במעילה אשר אנו עסוקים בספר הזה בו לשיטת הרא"ה עכ"פ כמו שנתבאר בישועתו יתברך: