תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר
תקנת עזרא · פרק מז
והנני מוצא לנכון להביא דברי התומים סי' קי"ז סקי"א בזה וזה לשונו. אמרינן בערכין (דף כ"ט ע"א) ההוא גברא דאחרימנהו לנכסי וא"ל רב יהודא שקול ד' זוזי ושדינהו בנהרא כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל וכו' ופריך הגמ' אפי' פרוטה נמי ומשני לפרסומי מילתא, ופסק הרמב"ם פ"ח מה' ערכין ה"י דבעי דוקא ד' זוזי או קרוב לזה ולא סגי בפרוטה, אבל הרי"ף בפ"ק דע"ז פסק דלפדות הקדישות בזמה"ז בפרוטה סגי והקשה עליו הר"ן הרי בגמרא מבואר דבעינן ד' זוזי, ונראה דס"ל להרי"ף הא דבעינן לפרסומי אין זה בהקדישות דיהיה ח"ו חשד דהוא מועל בהקדש בלא פדיון דבזה לא נחשדו ישראל למעול מעל בקודש ועיין ריטב"א בב"מ פרק הזהב דעל הקדש כל ישראל נאמנים דלא נחשדיהו שמעל בקודש, ומסייעו דברי הש"ס אין אדם עושה קנוניא על הקדש, רק בערכין שם דאחרימנהו לנכסי והיה מקום לומר דמתכוין לחרמי כהנים. כמו דאמר שם עולא באמת אילו הואי התם הוה יהיבנא הכל לכהנים, ולכך ציוה להשליך ד' זוזי לנהרא לפרסם שסתם חרמים לגבוה ולא לכהנים דחרמי כהנים אין להם פדיון, אבל במחרים להדיא לגבוה או המקדיש אין צריך פרסום כלל וכמש"כ לכן השמיטוהו הרי"ף, ולדינא פסק היש"ש בב"ק פ"ה סי' ל"ה כהרמב"ם דבעי ד' זוזי וכו' עכ"ל התומים:
והנה דעת הרא"ש הוא כהרמב"ם והר"ן אע"פ שבפ"ק דע"ז הביא דברי האלפס דפודה בפרוטה ולא העיר עליו כלל, ורק בפלפלא חריפתא שם סי' י"ג הביא קושית הר"ן ולא תירצה, דז"ל השמ"ק בערכין שם אות ז' לפרסומי מילתא ופדיון כרם רבעי אין צריך שיהא ד' זוזי לפרסומי מילתא דדוקא הקדש דאית ליה קלא צריך לפרסם גם הפדיון שידעו שאין נהנין מן ההקדש אבל כרם רבעי אין לו קול הרא"ש ז"ל עכ"ל [והפלפלא חריפתא בע"ז שם כיון מעצמו לדברי הרא"ש האלה ע"ש) הרי להדיא דעת הרא"ש דבהקדש סתמא נמי בעי ד' זוזי לפדיון דאל"כ לא הוה מקשה מכרם רבעי מידי, אבל מ"מ ראיתי שהרגמ"ה בפירושו לערכין שם ס"ל כהרי"ף וכחו שתירצו התומים ז"ל, דז"ל רגמ"ה בפירושו שם הנדפס בש"ס דווילנא משום פרסומי מילתא דבר פדייה הוא הוא דאצרכיה ד' זוזי דחשיבא עכ"ל, הרי לפנינו דרוח הקודש הופיעה בבית מדרשו של התומים דפרסומי מילתא היא לפרסם דבר פדייה הוא כלומר שאין זה חרמי כהנים דלאו בני פדייה הם וזה ברור, ונראה דגם התוס' בערכין שם (דף כ"ז ע"א) ד"ה המקדיש שדהו ס"ל כמו כן כהרי"ף דהרי ז"ל שם. דאי שלא בזה"ב מחללו אם ירצה אפי' לכתחילה על שוה פרוטה לפי שאין בו ריווח להקדש כדאיתא לקמן בסוף פירקין ההוא דאחרים לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודא א"ל שקול ד' זוזי אחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרי לך עכ"ל, וכבר העיר התוי"ט שם וכן העיר הגאון ר' בצלאל מווילנא ז"ל בהגהותיו דאיך כתבו התוס' דיכול לחלל על שו"פ והם בעצמם הביאו תוך כדי דיבור לשון הש"ס שקול ד' זוזי אחיל עלייהו, אלא ודאי דהתוס' ס"ל נמי כהרי"ף והרגמ"ה דבהקדש לא בעינן פרסומי מילתא וסגי בפרוטה והביא רק ראיה מסוף פירקין לדבריהם דבזמה"ז אין רווחא להקדש אם יפדה בשוויו שהרי ישליך הפדיון לנהר משו"ה אפי' לכתחילה פודה שוה מנה על שו"פ ולענ"ד כן הוא גם דעת רבינו יונה ר"פ כיצד מברכין שכתב שם וז"ל ודין הפדיון כך הוא וכו' ואח"כ יקח פרוטה אחת וכו' ואח"כ יאמר יהיו הפירות אלו מחוללין על זה ואח"כ ישחוק אותה הפרוטה וכו' ובה"ג כתב שיפדה אותו בד' זוזי וסמך ע"ז מפני לשון אחר שמצאו בערכין שאמר זיל שקול ד' זוזי ופריק עלייהו ושדינהו בנהרא ול"נ שלא אמרו ד' זוזי בדוקא אלא אפי' בפחות הוא מחולל כדאמרינן והא אמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל וכו' ומינה שמעינן שהלכה כשמואל שאם חיללו על שו"פ מחולל וסגי ליה בהכי בחו"ל ואפי' לכתחילה מותר עכ"ל בקיצור, ואמת שדבריו צריכין ביאור ואכמ"ל אבל זה ברור דס"ל כהרי"ף והרגמ"ה ז"ל, וגם בפסקי תוס' במס' ע"ז (דף י"ג אות כ"ב) איתא בזה"ל הקדיש קרקעות שוה מנה יחלל על שו"פ וישליך לנהר וכו' עכ"ל, אכן בפסקי תוס' יומא אות ל"ח ס"ל דבעינן ד' זוזי ע"ש [ויש שם טעות הדפוס הניכר שבמקום מטלטלין צ"ל מקרקע ובמקום ומקרקע יחלל צ"ל ומטלטלין ירקבו עיי"ש ותבין] ואני אינני יכול כאן להאריך יען שכ ענין פרק זה הוא בא כאן רק למילואים לדין הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל שהארכתי בו הרבה באיזה מקומות בספר זה ובספרי תקנת השבים, ואולם הנני חושב לי לחובה לכתוב בזה שלדעתי גם דעת הראב"ד פ"ח ה"ח מה' ערכין כדעת האלפס ורבינו יונה ואין צורך הרבה לדברי מרן הכ"מ שם דמש"כ הראב"ד פרוטה הוא לאו דוקא, אלא דדוקא קאמר אע"פ דלא נקט לה דרך השגה על הרמב"ם:
ואחרי כל דברינו אלה הנה. מבואר דשלש מחלוקות בדבר, הרי"ף ורגמ"ה והראב"ד ורבינו יונה ותוס' באיזה מקומות ס"ל דלא מבעיא מע"ש וכרם רבעי אלא אפי' הקדש נמי לא בעי לפדיונם ד' זוזי וסגי בפרוטה, והרמב"ם והרא"ש והר"ן ס"ל דהקדש בעי ד' זוזי לפרסומי מילתא כיון דהקדש אית ליה קלא גם הפדיון בעי פרסום משא"כ מע"ש ונט"ר שאין להם קול סגי הפדיון בפרוטה, ובה"ג ותוס' בכורות (דף נ"ג ע"א) ד"ה מעות ותוס' ר"ה (דף ל"א ע"ב) ד"ה וביקש והמרדכי פ"ק דע"ז בסו"ד וכן משמע קצת בתמים דעים סי' קל"ב [ודע דהראב"ד בעל ההשגות אינו הראב"ד בעל התמים דעים כמו שהוכיח כבר בספר מלבושי יו"ט ח"ב סי' ז' מח"מ] ועוד באיזה מקומות בתוס' ס"ל דאפי' מע"ש ונט"ר נמי בעי ד' זוזי לפדיונם, ועיין בב"י ליו"ד סי' קצ"ד ובד"מ ובב"ח ובפו"ד שם ואכמ"ל, ודע דלענ"ד אם ההקדש שוה פחות מד' זוזי כגון ששוה רק ג' זוזי או פחות מזה עד פרוטה לכו"ע לא בעי לפדיונו ד' זוזי דיותר משוויו אין צורך לתת בזמן הזה לכל הדיעות ודו"ק: