תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר
תקנת עזרא · פרק מו
כבר דיברנו בפרקים הקודמים הרבה על אודות פדיון הקדש ואבאר כאן עוד דבר מה, הנה זה לשון הגאון הנפלא הרש"ש ז"ל בב"מ (דף נ"ד ע"ב) על דבר קושית התוס' שם ד"ה ולא מתנא תנא וז"ל, עיין מש"כ, פ"ד דמע"ש משנה ח' ומדברי הרמב"ם פ"ה הי"ג מהל' מע"ש למדתי דבמעות על מעות אין מוסיפין חומש עיי"ש וא"כ א"ש המשנה לנכון ואולי מכאן לקח זה הרמב"ם והכ"מ לא חשף לנו מקורו עכ"ל, ואני אמרתי להסביר דבריו ע"פ מש"כ רבינו יונה ר"פ שלשה שאכלו דלכך צריכין הבעלים להוסיף חומש במע"ש כדי שלא יערים ויפדה פחות משוויו, וזה א"ש שחלל מעות על שוה כסף או שו"כ על מעות אבל מעות על מעות דליכא לכאורה חשש זה אין צריך להוסיף חומש, ולפי"ז י"ל דבפדיון הקדישות ג"כ אין הבעלים צריכין להוסיף חומש רק כשפודה מטלטלין וקרקעות וכדומה הני דכתיב בקרא בפירוש, אבל כשמחלל מטבע של הקדש על מטבע של חולין אין צריך להוסיף חומש, שהרי ז"ל הרמב"ם סוף הל' תמורה ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע שטבע של אדם נוטה להרבות קניניו ולחוס על ממונו ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש עכ"ל, ודבריו מתאימים בהקדש עם דברי רבינו יונה במע"ש הנ"ל, וא"כ בפודה מטבע במטבע א"צ להוסיף חומש כאמור לעיל במע"ש, והיה אפשר להביא אסמכתא לזה מלשון המשנה במעילה (דף כ"א ע"א) כיצד יעשה נוטל פרוטה או כלי של חולין ואומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהוא מחולל ע"ז, ופירש"י שהבעה"ב שהוא המקדיש הוא מחלל אותה ע"ש כדי להציל החנוני ממעילה, וקשה איך יחלל הפרוטה על פרוטה הרי צריך להוסיף חומש, ויהיה מזה אסמכתא דבמחלל מטבע על מטבע א"צ להוסיף חומש:
אולם הרי התוס' בב"מ שם (דף נ"ד) ס"ל להדיא דגם במחלל טיבעא אטיבעא מוסיף חומש כמבואר מקושייתם. וכן מבואר ברש"י ובמנחות דף פ"ב ע"א) אהא דאיתא שם המתפיס מעות מע"ש לשלמים כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשין אחד לקודש ואחד למעשר וכתב רש"י ז"ל וז"ל כשהוא פודן לאותן מעות מע"ש שמחללן על פרוטות או על דינרין עכ"ל, ה דס"ל מפורש דגם מטבע אמטבע מוסיף חומש:
ואפשר דמשו"ה פי' הרמב"ם והרע"ב במעילה שם דכיצד יעשה קאי אחנוני שהחנוני מחלל ע"ש והחנוני כיון שאינו הבעלים המקדישים הרי א"צ להוסיף חומש משו"ה מחלל הוא פרוטה על פרוטה ותו לא, ולרש"י במעילה שם ע"כ צ"ל דכיון דחומש אינו מעכב לא מיירי בו התנא ודו"ק:
ודברי הרמב"ם סוף הל' תמורה וכן דברי רבינו יונה בטעם הוספת החומש כשפודין הבעלים הקדש ומע"ש, לענ"ד תמוהין מאוד מכמה טעמים, חדא דהרי בערכין (דף כ"ז פ"א) אמרינן דאדרבה הבעלים אגב דחביבה עליה טפי ופריק לה, ועוד דהרי גם המקדיש שדה אחוזה בזמן שהיובל נוהג נמי מוסיף חומש אע"פ שפדיונו קצוב בתורה ותו דהרי הקדש מטלטלין נפדה בשלשה שמאין וקרקע בעשרה שמאין וגם מע"ש שאין דמיו ידועין נפדה בשלשה שמאין כמפורש במשנה פ"ק דסנהדרין וא"כ איזה הערמה יכולין הבעלים לעשות, וע"כ דסברתם היא רק ע"ד דרוש ולא לדינא ומה שלמד הגאון הרש"ש מדברי הרמב"ם פ"ה הי"ג מה' מע"ש דבמחלל מעות על מעות אין מוסיפין חומש, לענ"ד אין הדבר מוכח כלל דז"ל הרמב"ם שם, מעות מע"ש אם רצה לצורפם בדינרי זהב כדי להקל משאן מצרפן ואם צרפן לעצמו אינו מוסיף חומש שאין זה דרך פדייה עכ"ל, הרי אדרבה משמע דרק בצורפן שאין זה דרך פדייה אינו מוסיף חומש כיון שמצרפן על דנרי זהב אבל אם פודה מטבע דרך פדיון אמטבע אחרת גם הרמב"ם מודה דמוסיף חומש דאפושי פלוגתא בין רש"י ותוס' לבין הרמב"ם לא מפשינן, ובפרט דעדיין אין אנו יודעין מקור לדברי הרמב"ם האלה גם בדין צירוף אדנרי זהב:
והנה בפ"ה ה"א מה' ערכין כתב הרמב"ם דאין הבעלים הפודין הקדישם פותחין בפחות מארבע פרוטות כדי שיהא חומש שהוא מוסיף פרוטה עכת"ד ועיין כ"מ שם ובאמת כפירוש הרמב"ם מפורש בירושלמי דמע"ש פ"ד ה"ב ובב"מ פ"ד להדיא וכתב ע"ז הלח"מ שם וז"ל כאן כתב רבינו דצריך שיהא החומש שוה פרוטה, ובהל' מע"ש פ"ה לא משמע כן וצ"ע בפ' הזהב עכ"ל, וכוונתו להקשות דבפ"ה מה' מע"ש ה"ד פסק דמע"ש שאין בחומשו שו"פ אינו מוסיף עליו חומש עכ"ל ועיי"ש בכ"מ הרי דבמע"ש אין צריך לפתוח דוקא בד' פרוטות כדי שיהא בחומשו שו"פ והוה כעין סתירה לדבריו בהל' ערכין הנ"ל, וצריך ביאור לחלק בענין החומש בין הקדש למע"ש, אולם החילוק הוא פשוט כמש"כ במרכבת המשנה שם דחומש מע"ש קיל יותר משום דיכול להערים עליו כמש"כ הר"ש והרמב"ם בפיהמ"ש פ"ד דמע"ש מהירושלמי, וגם הנאתו הרי היא לבעלים כדאיתא בש"ס דילן אביאו מיד בסמוך, משו"ה במע"ש אין מהדרין אחר החומש כל כך משא"כ בהקדש דאין להערים עליו והנאתו להקדש משו"ה חובה להדר לכתחילה שיהא בחומשו פרוטה, והרי בערכין (דף כ"ז ע"ב) פריך הש"ס למימרא דחומש עדיף בהקדש ורמינהו בעה"ב אומר בסלע וכו' אלמא דבמע"ש קרנא עדיף ומשני הש"ס הכא דחומש רווחא דהקדש הוא חומש עדיף התם במע"ש דחומש רווחא דבעה"ב וכו' חומשא לא איכפת לן עכ"ד הש"ס שם הרי דהחילוק הוא ברור, ומה"ט נראה לענ"ד ברור דאם פדה הקדש בפרוטה או בשתים ושלש פרוטות דבדיעבד הרי ודאי מחולל דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ומכ"ש הקדש שו"פ שחיללו על שו"פ שלא אינה את ההקדש דודאי מחולל, והרי אין בחומשו שו"פ מ"מ מחויב לשלם להקדש גם החומש, אע"ג דבמע"ש כה"ג שאין בחומשו שו"פ א"צ לשלם החומש כדפסק הרמב"ם הנ"ל, דחומש הקדש חמור הרבה יותר מחומש מע"ש מה"ט שכתבתי בזה לעיל, וכדמות ראיה לזה נלענ"ד מהא דקאמר הש"ס בב"מ (דף נ"ה ע"א) אלא תנא דידן דקמיירי בקדשים נתני מעשר בפרוטה, ומשני כמ"ד אין בחומשו פרוטה, וליתני חומש מעשר בפרוטה וכו' עיי"ש, ואם איתא דגם חומש הקדש בפרוטה הכי הו"ל למפרך וליתני חומש הקדש כלומר פדיון דהקדש בפרוטה שאם פדו הבעלים ואין בחומש שו"פ פטורין מלתת החומש, אלא ע"כ דבאמת בפדיון הקדש אפי' אם החומש הוא פחות משו"פ נמי חייב לתת החומש ולא דמי גם בזה למע"ש מטעמים המבוארים לעיל ותו דפדיון מע"ש כיון דההנאה היא להדיוט הרי קיי"ל דבהדיוט פחות משו"פ לאו כלום הוא, משא"כ בהקדש הרי גילתה התורה בקרא דואשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון (בב"מ דף נ"ה) דפחות משו"פ ממון הוא ודאי דחייב לתת חומש אפי' פחות משו"פ כנלע"ד ועיין בתוס' שם בערכין (דף כ"ז ע"א) ד"ה ר' יוסי סבר בכביצה וכו' ואכמ"ל: