תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר
תקנת עזרא · פרק מב
הנה במה שביארתי בפרק א' בדעת ר"ע אי בעינן באשם תלוי אקבע איסורא דיש בזה מחלוקת אמוראי ע"ש, תירצתי בזה היטב קושית רב גדול אחד [כעת הוא הגאב"ד דק"ק יאנאווא מו"ה נחום ברוך גינזבורג נ"י] שהקשה לי על התוס' והר"ן בנדרים (דף נ"ד ע"א) דאיתא התם בזה"ל, תנן התם השליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל לא עשה שליחותו שליח מעל, מאן תנא אמר ר"ח דלא כר"ע דתנן וכו' דאי ר"ע הא אמר כל מילתא דממליך עלה שליח מיניה הוא למעול בעה"ב ולא למעול שליח, והקשו התוס' והר"ן שם הרי לר"ע אינו לוקה דהוה ספק א"כ למה ימעול בעה"ב, והקשה לי הרב הנ"ל הא לר"ע קיימינן ור"ע הרי מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ואין לומר דלישנא דמעל משמע גם קרן וחומש ור"ע הרי מחייב על ספק מעילות רק א"ת ולא קרן וחומש, דהרי בסוף פרק בתרא דמעילה תנן נפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו וכו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וכתבו שם התוס' דר"ע לשיטתיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי הרי דשייך גם על ספק מעילה לישנא דמעל עכ"ל קושית הרב הנ"ל, והיא קושיא שראוי לתת עליה לב והשבתי לו בזה"ל, לכאורה יש ליישב בפשוטו דהרי אע"ג דר"ע ס"ל דכשמביא אשם תלוי על ספק נזירות אינו מביא עמה קרן וחומש, מ"מ מודה ר"ע לר"ט במעילה מועטת שמביא גם הקרן והחומש עם הא"ת כמבואר להדיא במשנה דכריתות (דף כ"ב ע"א) וא"כ שפיר י"ל דבשלמא במשנה דסוף מעילה דכל ההקדש שם הוא רק פרוטה ואין לך מעילה מועטת מזו וא"כ הרי מביא גם הקרן והחומש עם האשם תלוי משו"ה שפיר קתני תנא לישנא דמעל סתמא, משא"כ במשנה דתן בשר לאורחים ונתן להם כבד מי לא עסקינן דהיא מעילה מרובה וקתני מ"מ מעל סתם, ע"כ הכונה דמביא אשם ודאי דלאשם תלוי במעילה מרובה הרי אינו מביא קרן וחומש, אלא ודאי דאשם ודאי קאמר ושפיר א"כ הקשו התוס' והר"ן:
אלא דמ"מ עדיין לא נייח לי לגמרי, דהרי במעילה (דף ז' ע"א) תניא המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה וכו' שחטן והרי דמן מונח בכוסות מועלין בשתיהן נזרק דמו של אחד מהן וכו' עכלהג"מ, והקשה הבה"ז דהרי מכאן מוכח דהיתר אכילה שנינו ותיובתא למ"ד במעילה שם (דף ה' ע"א) דהיתר שחיטה או היתר זריקה שנינו והיא קושיא עצומה וע"כ לומר כתירוץ הצ"ק די"ל דבאמת בעלמא היתר שחיטה או היתר זריקה מוציא מידי מעילה, ואע"ג דעדיין לא. נזרק כל העומד לזרוק כזרוק דמי, אבל הכא כיון דשתיהן עומדין ראוין לזריקה ויכול לזרוק דם איזה מהן שירצה, ליכא למימר על דמה של אחת מהן דעומד לזרוק כזרוק דמי דדילמא יזרוק דמה של השניה, והוה דמה של זו דם מותר חטאת דפסול ואינו ראוי לזריקה, ואע"ג דכל אחת הוה כמו ספק מעילה הא ברייתא זו ר"ע היא ור"ע לשיטתיה דמחייב על ספק מעילות א"ת, ה"ה הכא נמי כיון דלא ידעינן איזהו רוצה לזרוק וכל חד הוה ספק מעילה משו"ה מועלין בשתיהן כן נ"ל ברור עכ"ד הצ"ק, וא"כ הרי מבואר דגם על ספק מעילה מרובה שייך לומר מועל סתם:
אכן לפ"מ שביארתי בפרק א' יתיישבו דברי התוס' היטב דהתוס' והר"ן בנדרים הקשו בדרך ממנ"פ, דאם ס"ל לרב חסדא כרבא ור"ז דר"ע לא בעי חתיכה אחת מב' חתיכות למה לא ימעול גם השליח, אלא ע"כ מדקאמר ר"ח דהשליח לא ימעול ע"כ ס"ל כר"נ דלר"ע בעינן באשם תלוי חתיכה אחת מב' חתיכות, ובאמר תן בשר לאורחים ונתן להם כבד הרי לא אקבע איסורא משו"ה פטור השליח מאשם תלוי, א"כ הרי גם בעה"ב פטור כאן מאשם תלוי וזה נכון מאוד בעזרת הש"י:
וידידי הגאב"ד דק"ק יאנאווא מו"ה נחום ברוך גינזבורג שליט"א כתב לי מה שתירץ בזה הגאון אב"ד דק"ק פאנעוועז ז"ל וז"ל, נ"ל דכאן לכ"ע אינו מביא אשם תלוי דמצינו בש"ס פ"ק דהוריות (דף ד' ע"א) משל למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק מבעוד יום ספק משחשכה דאינו מביא אשם תלוי, ואינו מובן לכאורה מה זה דמיון. ונראה דמה דמביא אשם תלוי הוא רק בספק אם חטא, אבל כל שהחטא הוא ודאי רק ספק בכפרה לא מהני אשם תלוי לתלות, ואל תתמה ע"ז שהרי בספק חלב ספק דם אינו מביא לא חטאת ולא אשם תלוי, דכיון דבודאי חטא יש כאן רק ספק בהבאת הקרבן לא מהני אשם תלוי וכן כאן, ולזה ס"ל דכאן דנסתפק אם הוא תולה בבי"ד דחטא בודאי יש כאן רק דספק אם הוא תולה בבי"ד בזה לא מהני אשם תלוי לפוטרו מחטאת עד שיתודע, ובזה הוא שנחלקו שם אם זה נקרא כספק בחטא כיון דהוא כאנוס, או דזהו רק פטור מקרבן וספק בפטור מקרבן לא מהני אשם תלוי, וכבר הקדימו בזה הרב עזרת כהנים פירוש על התו"כ פרשה ויקרא, והנה בזה דשליח שעשה שליחותו מעל המשלח אין זה משום דהשליח לא חטא דהא אם נזכר בעה"ב שליח מעל, וע"כ דפטורו בלא נזכר בעה"ב הוא משום דכל דבעה"ב חייב וחיובו יותר חזק נפטר השליח דשני חיובים על דבר אחד לא חייבה תורה, משא"כ בנזכר דאין על בעה"ב חיוב חייב השליח. ומ"מ בספק אם עשה שליחותו לא אמרו דיהיה חייב השליח בודאי כיון דבעה"ב פטור מספק דכל שהוא ספק לא נקרא פטור אצל בעה"ב דדוקא בפטור בודאי חייב השליח. אבל כיון שכן שוב הספק אינו בחטא כ"א בפטור אם פטור פ"י חיוב בעה"ב או שאין כאן חיוב לבעה"ב, ושוב לא מהני אשם תלוי. ואף דכל זה שייך בעלמא דחטאת משונה מאשם דאנו אומרים דאשם אינו מכפר בזה. אבל כאן הרי קרבן אחד הוא, אמנם הרי באשם ודאי אינו מתכפר עד שיביא קרן ורק באשם תלוי לר"ע מהני בלא קרן, וע"כ דכל דבא לתלות מהני גם בלא הבאת הקרן, אבל כאן ל"מ בו קרן וחומש ושוב אין כאן דין קרבן אשם תלוי כלל אף בספק אף לר"ע עכ"ל אות באות, ולפי שיש לי בענין זה קונטרס קטן מה שפלפלתי בזה עם הגאון הגדול ר' מרדכי אליהו בעל תורת מרדכי אב"ד דק"ק סאפאצקין זצ"ל אביאנו בזה ויש בו גם מעט דלא כדברי הגאב"ד דפאנעוועז:
דהנה נסתפקתי בנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שהשליח מעל, מפני שבעה"ב הוא מזיד, אם הבעה"ב לוקה היכא דלא בעי התראה כגון אם הוא חבר למאן דס"ל כן. א"ד כיון שהשליח משלם קרן וחומש ואשם שוב המשלח אינו לוקה:
והנה לכאורה אין מקום לחקירה זו דמה שנתרבתה שליחות במעילה בג"ש דתחטא הוא רק לחייב את המשלח בשוגג אבל במזיד לענין מלקות גם במעילה אשלד"ע, וכ"כ רש"י בקדושין (דף נ' ע"א) ד"ה שליח מעל ובעה"ב פטור דכיון דנזכר שלא שגגה היא גביה ושליח חייב וכו' ככל התורה כולה דאשלד"ע והעושה הוא מתחייב עכ"ל, הרי מפורש דבמזיד אשלד"ע ורק לענין שוגג יש שליח לד"ע במעילה, אמת דרש"י בחגיגה (דף יו"ד ע"ב) ד"ה שליח עניא מאי קעביד כתב וז"ל נהי דבעה"ב פטור דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא ליה בשליחותיה דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא ומיהו שליח מאי עביד עכ"ל, מבואר דס"ל דגם במזיד יש שליחות במעילה כל זמן שלא ביטל שליחותיה, אכן זה אינו דבודאי במזיד אשלד"ע גם במעילה כמפורש ברש"י בקדושין הנ"ל, רק בחגיגה שם נחית רש"י ז"ל לשיטתיה בב"ק (דף ע"ט ע"א) דמבואר שם מדבריו דכשהשליח שוגג בכל התורה ישלד"ע דהוה כמו חצר דבע"כ מותיב ביה, וכמש"כ התוס' בב"ק ובקדושין (דף מ"ב ע"ב. ובב"מ דף י"ד ע"ב), ובנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח דהו"ל השליח שוגג הוה לן לומר דשליחותיה קעביד והוה כמו שעשה בעה"ב ויפטור השליח, להכי כתב רש"י דאנן סהדי דכשנזכר בעה"ב ביטל השליחות משו"ה חייב השליח כאלו עשה על דעת עצמו וכבר התעורר הקצוה"ח סי' שמ"ח ס"ק ד' על מה ששינה רש"י פירושו מחגיגה לקדושין הנ"ל:
ולפי"ז עדיין יש מקום לחקור היכא שעשה לכתחילה המשלח במזיד להוציא מהקדש והשליח היה שוגג, דבכה"ג בכל התורה ישלד"ע לדעת רש"י והתוס' והמרדכי כמבואר בח"מ סי' שמ"ח ברמ"א ובש"ך שם ולקי המשלח, א"כ במעילה כה"ג יש להסתפק כיון דהשליח מעל כמבואר בהברייתא דנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל, אם לוקה ג"כ המשלח כיון דעכ"פ יש שליחות בכה"ג וכמו שעשה המשלח בעצמו דמי ולקי כמו בשאר איסורין דלוקה המשלח בכה"ג לדעת הפוסקים הנ"ל:
אולם עדיין אין מקום להסתפק בזה, דהרי הקצוה"ח שם סי' שמ"ח הקשה להסוברים דבשוגג ישלד"ע, א"כ בנזכר בעה"ב אמאי מעל השליח כיון דהשליח שוגג ובכה"ג ישלד"ע הו"ל כמו שעשה הבעה"ב ולא קעביד שליח מידי, וא"כ יפטרו שניהם ממעילה השליח משום דלא קעביד כלום אלא המשלח והמשלח יפטור משום שנזכר, ותירץ דהתוס' והמרדכי יפרשו כפירש"י בחגיגה הנ"ל דכיון דנזכר בעה"ב אנן סהדי דביטל את שליחותו ומשו"ה חייב השליח כיון דאין כאן משלח כלל ע"ש, וא"כ שוב אין מקום לספק הנ"ל דבנזכר בעה"ב הרי ודאי בעה"ב פטור משום דביטל השליחות, ואם עשה מתחילה את השליח במזיד והשליח שוגג הרי בכה"ג באמת השליח פטור ממעילה דיש בזה שלד"ע ודמי כמו שעשה רק המשלח ולוקה איהו והשליח פטור לגמרי וכדברי הקצוה"ח הנ"ל וא"כ שוב אין מקום לומר שיתחייבו שניהם כלל:
אכן לולא דברי רש"י והקצוה"ח היה נראה לומר דאף כשלא נתבטלה השליחות כשנזכר בעה"ב נמי מעל השליח, לפ"מ שהאריך הפנ"י בקדושין (דף מ"ב) ד"ה והא דתניא והעלה דבמעילה הא דחייב המשלח לאו מטעם שליחות הוא שהרי אפי' שלח ביד חשו"ק חייב דלא גרע ממעטן של זתים, ועיקר קושית הגמ' דלא תהני שליחות בזה משום דאשלד"ע הוא רק שלא יפטור השליח וממילא יפטור המשלח דשני מעילות בענין אחד לא מצינו ויש לחייב השליח שעשה המעשה יותר מלחייב הבעה"ב, וכ"כ הנו"ב מהדו"ק סי' ע"ה, וא"כ י"ל דכמו כן בנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח אף אם נימא כהפוסקים דכשהשליח שוגג ישלד"ע וחשיב כמו שעשה בעה"ב, מ"מ כיון דאין לחייב קרבן מעילה לבעה"ב מפני שהוא מזיד מתחייב השליח כיון שעכ"פ על ידו יצא הקרש לחולין ונתהוה שינוי רשות, כמש"כ התוס' במעילה (דף כ"א ע"א) לענין חיוב המשלח בשלח ע"י חשו"ק ע"ש וה"ה דמה"ט יש לחייב את השליח כשאי אפשר לחייב המשלח, ואע"ג דשאני התם בשלח ע"י חשו"ק דנעשה עכ"פ רצונו של בעה"ב ולא גרע ממעטן של זתים ועירוב ע"י קוץ כדאיתא במעילה שם, אבל השליח הרי לא עשה על דעתו רק על דעת המשלח, מ"מ במעילה מהדרינן אחיובא בכל אופן שהוציא הקדש לחול, והרי מבואר בפסחים (דף ל"ג ע"א) דאע"ג דבכה"ת מתעסק פטור כיון שלא נתכוין לזה ולא מקרי מעשה כלל מ"מ במעילה גם מתעסק חייב אף שלא רצה כלל בזה, ופירש"י שם ד"ה תאמר במעילה משום דוחטאה בשגגה כל דהוא כתיב, הרי דאף שלא נתכוין ולא רצה כלל בזה ובכה"ת לא נחשב זה למעשה להתחייב מ"מ במעילה חייב משום דבמעילה בכל אופן שיצא על ידו מקודש לחול מעל, (ופלא בעיני מה שלא הביא הרמב"ם בה' מעילה גמ' מפורשת הזאת דחייב במעילה אפי' מתעסק ולא עוד אלא דבפ"ו מה' מעילה ה"א בתנאי המעילה כתב "ושיתכוין ליהנות" והדבר בעיני תמוה מאוד ועד היום לא ראיתי מי שהעיר בזה, ואולם עני אני בספרים וגם ספרי הרמב"ם החדשים שעם ההגהות אין לי וצ"ע] וע"כ יתכן דבנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח אף להסוברים דיש שלד"ע בכה"ג ולא נתבטלה השליחות כלל, כיון שאין לחייב את בעה"ב נתחייב השליח, ורק כשלא נזכר בעה"ב דחייב בעה"ב מעילה שוב אין לחייב גם השליח דתרי מעילות על ענין אחד לא מצינו וכמש"כ הפנ"י הנ"ל, ואף שלדברי הפנ"י עיקר הג"ש דילפינן מתרומה הוא רק לפטור את השליח וממילא קמתחייב המשלח, מ"מ היכא דאין לחייב את המשלח כגון שהוא מזיד שנזכר, חייב השליח שהוא הוציא עכ"פ מקודש לחול:
וביותר לפמש"כ הש"ך בח"מ סי' רצ"ב סק"ד דכשנתרבתה בשליחות יד דיש שלד"ע לא מרבינן רק לחייב את המשלח ולא לפטור את השליח, וכן במעילה לא נפטר השליח ורק כשמתחייב המשלח ממילא נפטר השליח, אולם הקצוה"ח סי' רצ"ב דחה דברי הש"ך האלה ולכן לשיטתיה שפיר הקשה ע"ד התוס' מהא דמתחייב השליח במעילה, והנתיבות בסי' שמ"ח תירץ באמת קושית קצוה"ח הנ"ל ע"פ דברי הש"ך בפי' רצ"ב הנ"ל דגם השליח חייב, ואע"ג דגם הנתיבות בסי' רצ"ב דחה דברי הש"ך לענין שליחות יד. מ"מ במעילה שפיר י"ל דלא נפטר השליח אף כשלא נתבטלה השליחות יעוי"ש ודו"ק ונלענ"ד לומר שזהו דעת היש מפרשים בתוס' נדרים (דף נ"ד ע"א) ד"ה מיניה שהזכרנו בר"פ זה שהקשו דהא ר"ע מודה שאינו לוקה מספק דמספקא ליה וכו' ויש מפרשים דהיינו הא דמשני מי לא מודה ר"ע דבעי אימלוכי ומן הדין דאינו מיניה הוא ולהחמיר אר"ע דמינו הוא והאמר לעיל שאינו לוקה, ולא נראה דא"כ שליח אמאי מעל כיון דמספקא ליה אם מיניה הוה וכו' עשה שליחותו עכ"ל, ולכאורה קושית התוס' על היש מפרשים מיניה וביה עצומה מאוד, ונראה דסברי כמו שכתבנו לעיל וא"כ כיון דמשלח לא מעל מספק ממילא מועל השליח בודאי ודו"ק:
ולפי"ז יש מקום להסתפק כיון דיש שליחות בזה לשיטת התוס' וסייעתם, א"כ ממילא יש לחייב מלקות לבעה"ב כשהזיד כמו בכ"מ דיש שלד"ע דחשוב כמו שעשה המשלח ולוקה, וגם השליח חייב קרבן מעילה כמו שנתבאר ורק תרי קרבן מעילות בענין אחד לא מצינו, אבל שפיר י"ל דבעה"ב ילקה והשליח יביא קרבן מעילה וקרן וחומש, אבל מדברי רש"י בחגיגה ובקדושין מבואר דאם לא נתבטלה השליחות פטור השליח מדקמהדר לפרש דבטלה השליחות ולהכי חייב השליח, ומבואר כדברי הקצוה"ח, וגם בחידושי הרשב"א בנדרים (דף נ"ד ע"א) שם מיישב דעת היש מפרשים שבתוס' בדרך אחר, מבואר דלא כהפנ"י והש"ך הנ"ל וא"כ ברור הדבר דאם נתבטלה השליחות אין בעה"ב לוקה, וכשלא נתבטלה השליחות כגון שעשאו שליח במזיד השליח פטור לגמרי ודו"ק:
באחרית פרק זה פה מקום אתי להעיר דמה שהשיג הפתחי תשובה ליו"ד סי' רס"ו סק"א אתשובת רע"א סי' קע"ד, שרצה לומר דלפי מאי דקיי"ל מקלקל בחבורה פטור אם מל של ערב שבת בשבת צריכין אנו לומר אי עביד לא מהני והוה רק מקלקל בחבורה דפטור ומתוקן האיסור ע"ש, והשיג עליו הפ"ת שם דהרי בשבת (דף קל"ז) משמע להדיא דבזה אי עביד מהני מדקרי לה התם עשה מצוה בשכח ומל של ערב שבת בשבת ע"ש, הצדק הוא עם הגרע"א לגמרי ונעלם מהרב בעל פ"ת הש"ס דכריתות (דף י"ט ע"ב) דקאמר שם אהך פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע בתינוקות דשבת שם, הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב עכ"ל הגמ', הרי דגם הסוגיא דשבת שם אזלה למ"ד מקלקל בחבורה חייב וא"כ גם אי אמרת אי עביד לא מהני לא יתוקן האיסור, אבל הגרע"א ז"ל הרי מפלפל לפ"מ דקיי"ל מקלקל בחבורה פטור ויתוקן האיסור שפיר י"ל אי עביד לא מהני ואין להאריך שזה פשוט: