אור ברסלב
תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) תקנת עזרא › פרק כד

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר

תקנת עזרא · פרק כד

פרק כג

נתבאר איפא בפרק הקודם דודאי שפיר כתבו התוס' דהוה אפשר לתרץ דמשו"ה לא בטלה הפרוטה של הקדש שנפלה בכיס משום דהוה דשיל"מ, אלא דהתוס' בעצמן דחו תירוץ זה וכתבו דהא ליכא למימר, דדבר שיל"מ דרבנן הוא עכ"ל, ופי שנים ברוח דבריהם אלה, חדא דכיון רק מדרבנן לא בטל איך יביא קרבן מעילה הא הוה חולין בעזרה מה"ת, אלא דמשום זה לחודא אין קושיא דהרי קושית התוס' היא אליבא דר"ע, ור"ע הרי ס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דס"ל דקרא דוזבחת לאיסור נחירה אתי כדאיתא בחולין דף י"ז וא"כ שפיר מייתא קרבן דהם אמרו והם אמרו, אלא שעוד כלול בדבריהם כונה יותר עמוקה היינו דכיון דמדאורייתא שפיר בטלה א"כ מדאורייתא לא יחול הפדיון והפדיון לא יחול עליו קדושה כלל דהרי הוא מחלל חולין על חולין, וא"כ אין זה דבר שיל"מ כלל, דהרי לא נוכל לומר עד שתאכלנו באיסור ע"י בטול פדה אותו ותאכלנו בהיתר שלא ע"י בטול, הא מדאורייתא לא יחול כלל הפדיון ולא יתוקן האיסור וממילא אין כאן דשיל"מ אפי' מדרבנן כן היה אפשר להעמיס הכונה בדבריהם והבן זה:

אבר אם נימא דכונת התוס' כאופן השני שכתבנו דכיון דמדאורייתא בטיל אין כאן פדיון כלל ולא הוה דבר שיל"מ כלל, א"כ הרי יקשה לנו הש"ס בנדרים (דף נ"ח ע"א) דשם קאמר ר"ש בהדיא דהקדש הוה דשיל"מ ע"י פדיון, וע"כ צריך לומר דכונת התוס' היא כפשוטה דנהי דהוה דשיל"מ מ"מ כיון דדשיל"מ הוה רק דרבנן לא יוכל להביא קרבן מעילה דהוה חולין בעזרה כאופן הראשון שכתבנו לדחות, אבל מ"מ קשה דהכל טעמא מאי הוה הקדש שנתערב דשיל"מ ע"י פדיון הא הפדיון לא חל כלל מה"ת כיון דמה"ת כבר נתבטל, וא"כ לא שייך לומר עד שתאכלנו ע"י בטול תאכלנו בהיתר והדבר צ"ע כעת, אמנם כל זה הוא לסברת רש"י ריש מס' ביצה דדשיל"מ דלא בטיל הוא מטעם דעד שתאכלנו באיסור ע"י בטול וכו', אבל לסברת הר"ן בנדרים (דף נ"ב ע"א) דהא דדשיל"מ לא בטיל הוא מטעם דהוה כמין במינו דהיתר בהיתר משו"ה לא בטיל אפי' לרבנן דר' יהודא כידוע, א"ש דודאי הקדש כיון דישל"מ ע"י פדיון קודם שנתערב עכ"פ שפיר לא בטיל וא"ש הש"ס בנדרים, וגם דברי התוס' במעילה דכתבו דדשיל"מ דרבנן הוא נמי א"ש, דאפי' לסברת הר"ן נמי דשיל"מ רק מדרבנן לא בטיל, ורק משום חומרא דרבנן אמרינן דדבר שיל"מ הוה כמין במינו ולא בטיל וכן משמע, להדיא לשון הר"ן גופיה שם שז"ל, וכך נראה לי טעמו של דבר שיל"מ דחזינן לרבנן ור"י דאפלגו במין במינו אי בטיל אי לא ואמרינן בפרק הקומץ רבה במנחות (דף כ"ב) דשניהם מקרא אחד דרשו דכתיב ולקח וכו' ומשו"ה אמרינן דבדשיל"מ נטו רבנן משום חומרא לדר"י דכיון דאין זה חלוק מן ההיתר לגמרי באיסור והיתר שהרי אף הוא סופו להיות ניתר כמוהו וכו' שכל שהוא מוסיף היתר החמירו בבטולו שמפני שעתיד להיות ניתר אמרו שלא יתבטל במינו עכ"ל, הרי בהדיא דגם להר"ן דשיל"מ דלא בטיל הוא רק מדרבנן, דנטו רבנן בדשיל"מ משום חומרא לדר"י והחמירו בבטולו מדרבנן, ואולם לפי"ז נוכל לומר בכונת התוס' דמעילה כאופן השני שכתבנו וגם מנדרים הנ"ל לא יוקשה מידי. אבל נבאר תחילה שיטת רש"י ושיטת הר"ן בדשיל"מ בעזהשי"ת בקצרה, במה דנפ"מ ביניהם לפ"מ שכתבו והאריכו בדבריהם גדולי האחרונים עיין בספר ברוך טעם בדין דשיל"מ ועוד אחרונים:

א

לטעמו דרש"י ז"ל דדשיל"מ לא בטיל משום דעד שתאכלנו וכו', גם בנתערב מין בשאינו מינו כשיש ממשות של איסור והוא דבר שיל"מ נמי לא בטיל אפי' באלף, והסברא דההיתר לא יקרא על שם האיסור הבטל כי אם על ההיתר המבטל דחוקה, אבל כשאין שם ממשות של איסור רק טעמו בלבד ויש ששים נגדו בהיתר דכבר בטל טעם האיסור לגמרי כיון שהוא אינו מינו בטיל שפיר אף בדשיל"מ, אבל במין במינו דלא שייך בטול הטעם שהרי הטעם של האיסור ושל ההיתר שוין, אפי' אם בהתערובות רק טעם האיסור בלבד נמי לא בטיל אפי' באלף בדשיל"מ, אבל לסברת הר"ן אפי' כשיש בתערובות ממשות האיסור נמי. אם הוא מין בשאינו מינו שפיר בטיל דלא שייך לומר דנטו רבנן לדר"י משום חומרא בדבר שיל"מ כיון דהוה מי בשאינו מינו בעצם וגם לר"י מין בשאינו מינו הרי בטיל שפיר אין כאן מקום לנטות לחומרא, ועיין ברמב"ם פט"ו ה"ב ממא"א ודו"ק:

ב

טעמו של רש"י מספיק גם לענין הא דקיי"ל דדשיל"מ גם בספק דרבנן אסור, דעד שתאכלנו באיסור ספק דרבנן תאכלנו בהיתר גמור, אבל טעמו של הר"ן לא שייך רק בעניני תערובות אבל לא לעניני ספק דרבנן דמה זה ענין למין במינו וזה פשוט:

ג

טעמו של רש"י מועיל גם דלא נימא כל דפריש מרובא פריש בדבר שיל"מ דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, אבל טעמו של הר"ן אינו מועיל רק לענין בטול ברוב אבל לא לענין כל דפריש מרו"פ, שהרי קרא דולקח מדם הפר בענין בטול. ברוב הוא ולא בענין כל דפריש מרו"פ, ועיין באו"ח במג"א סי' תקי"ג ס"ק י"ג ובחידושי רע"א שם הביא דהר"ן באמת מסתפק בזה בפ"ג דבינה אי אמרינן כד"פ מרובא פריש בדשיל"מ ודעתו שם נוטה יותר להתיר ועיין לקמן פרק ל"ד מש"כ בארוכה:

ד

סברת הצל"ח שהובאה בפ"ת ליו"ד סי' ק"ב סק"ו דדשיל"מ לא שייך רק בדבר של אכילה וכיוצא בו, אבל בדבר טלטול ותשמיש לא שייך חומר של יש לו מתירין שהרי יכול לטלטל ולהשתמש גם היום וגם למחר, לא שייך רק לסברת רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שהרי בין כך ובין כך יותר מפעם אחד לא יאכלנו, ולמה זה יאכלנו היום באיסור ולא למחר יאכלנו מחר בהיתר ולא היום. אבל בטלטול ותשמיש לא שייך זה דהרי גם אם יטלטלו היום יטלטלנו גם מחר, אבל לסברת הר"ן משום מין במינו ודאי דגם בטלטול ושימוש לא שייך בטול בדבשיל"מ, ועיין בפני יהושע ביצה פרק אין צדין ד"ה הא גופא קשיא אמרת בא ומצאן וכו' עיי"ש:

ה

יש מקום לומר דלסברת רש"י גם אם המתיר אינו עתיד לבוא מאיליו נמי הוה דשיל"מ, דהרי כיון דעכ"פ יש לו היתר י"ל עד שתאכלנו באיסור וכו', אבל לסברת הר"ן דהוה כהיתר בהיתר י"ל דזה אינו רק כשההיתר עתיד לבוא מאיליו דאל"כ אין זה היתר בהיתר, וכן מצינו מפורש בשיטה מקובצת בב"מ (דף נ"ד) בשם הר"ן דהיתר שאינו בא מאיליו לא הוה דשיל"מ רק דוקא בדבר שעומד לכך כגון קונמות דמצוה לאתשולי עלה וכגון מעשר שני דעומד לפדייה או להביאו לירושלים וכן הוא דעת מהרש"ל ביש"ש כידוע, ולפי זה דוקא הקדש שאינו ראוי בעצמו לא למזבח ולא לבדה"ב כמטבע דעומדת לחללה הוה דשיל"מ, אבל דבר הראוי בעצמו למזבח או לבדה"ב אינו דשיל"מ לשיטת הר"ן, מיהו עיין לקמן פרק ל"ד:

ו

לפי מה שכתבו התוס' ביבמות (דף פ"ב ע"א) ובמנחות (דף כ"ב) דר' יהודא מודה דמין במינו ביבש בטל שפיר, דהרי כל עיקר לימודו של ר"י דמין במינו לא בטיל הוא מדם הפר ודם השעיר שהוא לח בלח אבל יבש ביבש שפיר בטיל, וא"כ לסברת הר"ן דדשיל"מ מטעם מין במינו לא בטל א"כ ביבש ביבש דלא שייך סברא זו דהרי מין במינו יבש ביבש בטל לכו"ע גם דשיל"מ צריך להיות בטיל, אבל לפי סברת רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, גם ביבש ביבש דשיל"מ לא בטיל דאין חילוק בזה בין יבש ללח:

ז

עוד יש חילוק בין טעמו של רש"י לטעמו של הר"ן ז"ל בנדר מאיזה דבר ונתערב ברוב היתר וכיון דהאיסור נהפך להיתר הרי הוה כאכלה כולה דאין נשאלין עוד עליה, וא"כ הא דקיי"ל דנדור אינו בטיל ברוב משום דשיל"מ ע"י שאלה היינו רק בנשתייר מקצת מהדבר הנדור שלא נתערב דהוה אז כאכלה רק מקצתה דמהני שאלה, אבל בנתערב כולו דלא מהני עוד שאלה שפיר בטיל לטעמו של רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ע"י שאלה, דאדרבה כיון שנתבטל לא מהני שאלה, אלא דמדרבנן מהני כיון דמדרבנן לא בטיל א"כ אתה עושה סיבה מהמסובב שהרי באמת צריך שיהיה דין דבשיל"מ על גוף הדבר שעל ידי זה גזרו חז"ל דלא לבטיל, וכאן כיון דבלא גזרת חז"ל ליתא בשאלה שפיר בטיל ולא גזרו חז"ל, אבל לטעמו של הר"ן גם בנתערב כולו לא בטיל כיון דמעיקרא הוה איתא כשאלה הוה כמין במינו ודו"ק,

ויש להרוס על מנת לבנות הרבה מאוד בכל פרט וכלל שכתבנו בזה אבל אין אני נכנס כאן לפלפל בדיני דשיל"מ לארכם ולרחבם, רק הנחוץ לענין ביאור דברי התוס' במעילה אשר זהו מטרתי כאן, ונאמר דכיון דסברת הר"ן לא אזלה בספק דרבנן בלא תערובות בדשיל"מ שלא יהא מותר כמש"כ לעיל אות ב', וגם סברת הר"ן לא אזלה בתערובות יבש ביבש כמש"כ לעיל אות ה', וכיון דבסוגיא דריש ביצה מבואר מפורש דגם ספק דרבנן בדשיל"מ אסור וגם תערובות יבש ביבש לא בטיל בדשיל"מ, שהרי ספק ביצה שנולדה ביו"ט הוא ספק דרבנן ואסורה, ותערובות בצים הוא תערובות יבש ביבש ומ"מ קיי"ל דלא בטיל, ע"כ מוכרחין אנו לומר דהר"ן מודה בדברים וענינים המוכרחים מהש"ס ואין להמלט בשום עצה, לסברת רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, אלא דס"ל להר"ן דסברת רש"י לא שייך רק בספק דרבנן בלא תערובות דלא הוה כאן בטול, וכן בתערובות יבש ביבש דג"כ עדיין לא נתבטל האיסור לגמרי שהרי אם יוכר האיסור אחר התערובות ישוב לאיסורו, משו"ה י"ל עד שתאכלנו באיסור וכו', אבל בתערובות לח בלח שנתבטל האיסור לגמרי לא שייך לומר עד שתאכלנו באיסור שהרי אין כאן איסור כלל, משו"ה חידש הטעם דבלח בלח בדשיל"מ מודו רבנן לר"י דבמין במינו ליכא בטול מדרבנן עכ"פ דהוה כהיתר בהיתר, והיתר בהיתר גמור אפי' מין באינו מינו לא בטיל ודו"ק:

ועל פי כל הדברים האלה נאמר דהתוס' סוף מעילה אזלי בשיטת הר"ן, ומשו"ה כתבו דאין לומר דמשו"ה לא בטלה פרוטה של הקדש בכיס משום דהוה דשיל"מ ע"י פדיון. הא ליכא למימר דדשיל"מ דרבנן הוא עכ"ל, פירוש דבשלמא הא דאמרינן בנדרים (דף נ"ח רע"א) דהקדש לא בטיל משום שיל"מ ע"י פדייה י"ל דמיירי בלח בלח ושייך בהו סברת הר"ן דהוה כמין במינו, דכיון דהו"ל היתר ע"י פדיון קודם שנתערב הוה במין במינו כהיתר בהיתר ומשו"ה לא בטיל, אבל כאן בתערובות פרוטות דהוה יבש ביבש דלא שייך סברת הר"ן כלל, רק שי"ל סברת רש"י דלא בטיל משום דעד שתאכלנו באיסור, וכו', וא"כ כאן כיון דדשיל"מ דלא בטיל הוא רק מדרבנן ומה"ת כבר נתבטל, וא"כ מה"ת לא יתפוס פדיונו כלל ולא יוכל לאוכלו בהיתר, א"כ אין זה דשיל"מ כלל אפי' מדרבנן ודו"ק שעמוק הוא בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה