אור ברסלב
תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) תקנת עזרא › פרק כג

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר

תקנת עזרא · פרק כג

פרק כב

נשוב עתה לדברי התוס' במעילה שם בעצמן, הנה כתבו וז"ל, וכי תימא (דמשו"ה לא בטלה פרוטה של הקדש בכיס] דבר שיל"מ הוא ע"י פדיון ואפי' באלף לא בטיל, הא ליכא למימר דדבר שיש לו מתירין דרבנן הוא עכ"ל, וכבר רצו איזה גאונים להביא מכאן ראיה דהתוס' לא ס"ל כהמרדכי דדבר שנולד בתערובות אפי' אם הוא דשיל"מ בטיל וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב, דלפי"ז אפי' אם דשיל"מ היה מניעת בטולו מה"ת נמי לא היה אפשר לתרץ כאן במשנה דמעילה דמשו"ה לא בטיל משוה דהוה דשיל"מ, דהרי באמר פרוטה בכיס זה הקדש נולד האיסור בתערובות וגם דשיל"מ שפיר בטיל, ואולם כבר העירו רבים דאין כאן שום ראיה כיון דהתוס' העמידו קושיתם על הבבא דנפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו ולא על פרוטה בתוך כיס זה הקדש, דעל בבא דפרוסה בתוך כיס זה הקדש אדרבה יש מקום לתרץ באופן אחר כמו שהארכנו בזה בחלק א' מזה הספר, ובנפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו הוה ודאי אתי שפיר תירוצם דהוה דשיל"מ, אלא דדבר שי"ל מתירין הוא דרבנן, אלא שיש להעיר דהא התוס' הקשו קושיתם אליבא דר"ע, ור"ע הרי ס"ל דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא עיין חולין (דף י"ז) וא"כ שפיר יכול להביא אשם תלוי אפי' אם מניעת הבטול הוא רק מדרבנן דמייתי דרבנן אדרבנן, אבל אין זה רק הערה דלרבנן נמי קשה קושית התוס':

ודע דהיה מקום לומר דדין הפרוטות שבכיס אפי' אם נולד האיסור בתערובות נמי אם האיסור הוא דשיל"מ לא בטיל, דטעם המרדכי דלא שייך חומרת דשיל"מ בנולד האיסור בתערובות נראה דהוא משום דלא אמרינן דבר שיל"מ לא בטיל רק היכא שיש דבר שנקרא עליו שם איסור, דאז אמרינן כיון שיש עליו שם איסור עד שתאכלנו באיסור ע"י בטול תאכלנו בהיתר, משא"כ ענבים בגיגית דכל טיפה וטיפה כשיוצאת מהענבים הרי תכף נתבטלה בהיין שבגיגית. וליכא שוב לא טעמו של האיסור ולא ממשו שכבר נתבטל לעולם, לא שייך גביה חומרא דדשיל"מ דדמי למין בשאינו מינו דבטיל אפי' בדשיל"מ, משום דאין ההיתר נקרא על שם האיסור רק על האינו מינו, אבל האיסור כבר נתבטל ואיהו לא יקרא עוד בשם היתר לעולם, וא"כ ה"ה וכ"ש טיפות היין היוצא מהענבים שלא נקרא עליהם מעולם שם איסור ודמו כמו שלא היו בעולם כלל דודאי לא שייך בהם חומר דשיל"מ, והרי המרדכי מוכיח דינו מהא דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט דמהני הביטול אף דהוה דשיל"מ, כיון שאין האיסור בעולם כמבואר בפ"ק דביצה, והקשה הכו"פ ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' דמה דמיון הוא זה הא שם גבי העצים מקלי קלי איסורא משא"כ בהך דיין ונשאר בצ"ע, ולדברינו א"ש דהרי לכאורה מאי מהני גבי העצים הא דמקלי קלי איסורא לענין החומרא דדשיל"מ, הרי עיקר הנאת העצים נשארה וצריך עדיין לבטול ברוב ובדשיל"מ הרי ליכא בטול, אלא ע"כ לומר דכיון דהעצים נשרפו וליכא האיסור בעולם ואין ממשות על מה לאמר עד שחאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משו"ה בטל אף בדשיל"מ, וא"כ ה"ה גבי הענבים בגיגית דג"כ לא שייך עוד לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דמעולם לא היה עליו שם איסור וגם עתה כבר נעשה גוף אחד עם היין שבגיגית ומשו"ה בטיל אף דהוה דבשיל"מ, משא"כ אם נתערב יבש ביבש כהך דינא דפרוטות שבכיס נהי דקודם שנתערב לא היה עדיין איסור כלל באמר פרוטה בכיס זה הקדש, מ"מ עתה שנאסר אחד מהן אף ע"פ דמה"ת בטלה ברוב מ"מ הרי שם איסור יש על אחד מהן, ותדע שהרי כל יבש ביבש שנתבטל ברוב אם יכירו אח"כ את האיסור הרי בודאי ישוב להיות איסור, וא"כ הרי יש האיסור בעולם אלא דאין אנו מכירין אותו וגזה"כ הוא דבטיל ברוב, וכיון דעדיין לא נעשה ההיתר עם האיסור גוף אחד וכל אחד עומד בפני עצמו בתערובות, שפיר י"ל גביה עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דהרי הוא דשיל"מ ולא בטיל, וענבים בגיגית שאני דהוה לח בלח וכמו שנתבאר ועיין לקמן פרק מ"ט:

ובזה הוה א"ש חילוקו של הרמ"א באו"ח סי' תמ"ז סעי' ד' שפסק, דחמץ שנתערב קודם הפסח ונתבטל ברוב בששים אינו חוזר וניעור בפסח אם התערובות הוא לח בלח, אבל אם הוא יבש ביבש חוזר וניעור בפסח כן הכריע שם הרמ"א עיי"ש. ולדברינו מבואר היטב טעם החילוק דהרי חמץ בפסח הוא דשיל"מ, אלא דכיון שנתערב קודם הפסח הרי נולד האיסור בתערובות ואפי' בדשיל"מ בטיל שפיר כמש"כ המרדכי גבי ענבים בגינית, אולם זהו דוקא בלח בלח אבל לא ביבש ביבש וכמו שנתבאר ודו"ק:

אבל אע"פ שכל זה נכון בסברא מ"מ כל האחרונים לא ס"ל הכי, שהרי התירו גם יבש ביבש שנתערב ואח"כ נדר מאחד מהן אע"פ שהוא דשיל"מ, מטעם המרדכי דבנולד האיסור בתערובות ליכא חומרא דדשיל"מ, ולא עוד אלא שכתבו דאפי' הדברים דלא בטלי מטעם חשיבותן כגון חתיכה הראויה להתכבד וכיוצא נמי בטילי אם נולד האיסור בתערובות. כמש"כ האו"ה והחות יאיר הביאם הפרמ"ג ריש סימן ק"ב במשבצות סק"א ויש להאריך בכל זה הרבה כמובן, אבל עכ"פ בטלו דברינו נגד דבריהם ועוד היה לנו לדבר איזה דברים בענין זה בדבר ביאור התוס' דמעילה, אך ראיתי שהפמ"ג שם כלל בדברים קצרים את אשר היה בדעתי לכתוב עיין בו

ומ"מ בעיקר הדבר אם הוה מוכרח מדברי התוס' במעילה דלית להו סברת המרדכי דדבר שלא היה ניכר קודם התערובות בסל אפי' בדשיל"מ, ג"כ לא היה כל תמיהה בדבר כיון דבלא"ה הרי התוס' בב"ק (דף ס"ט) לא ס"ל כהמרדכי בזה כמו שהעיר כבר בחידושי רע"א ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' שם, ובשמ"ק שם תירץ באמת על קושית התוס' כסברת המרדכי עיי"ש, גם הרמב"ם דס"ל דהא דחמץ בפסח אוסר במשהו הוא משום דהוה דשיל"מ כידוע, ומ"מ הא הרמב"ם פסק דחמץ בפסח חוזר וניעור אם נתערב קודם פסח אפי' לח בלח, והביאו הרמ"א באו"ח סי' תמ"ז סעי' ד' שם בשם יש חולקים ע"ש, אלא דרמ"א הכריע בלח בלח דלא כוותיה ומי כהחכם יודע פשר דבר, אבל מוכח דהרמב"ם לא ס"ל כהמרדכי בזה, וכבר העיר בזה הגאון רע"א בספרו דרוש וחידוש מס' פסחים מערכה וא"ו ד"ה נחזור לראשונות, ותמה על הרמ"א שלא הביא דיש חולקין על סברת המררכי, ועיין בביאור הגר"א לאו"ח סי' ש"כ סעי' ב' ובביאורי הגר"א ליו"ד סי' ק"ב ס"ק ט"ז, והגרע"א בחידושיו ליו"ד סי' ק"ב שם הביא דגם הר"ן בנדרים (דף נ"ח ע"א) לא ס"ל כהמרדכי, ויש להאריך בכל זה ע"פ מה שכתבו כבר בזה גדולי האחרונים אך לדעתי די במה שהזכרנו בענין זה בחלק א' מספר הזה ביחד עם מש"כ בפרק זה לפי קוצר המקום:

אך מ"מ הנני מוצא ראוי לבאר שיש מקום לומר דהתוס' בב"ק שם לא פליגי על המרדכי אע"ג דהמג"א סי' שי"ח כתב נמי דפליגי כמש"כ גם הגרע"א הנ"ל, דהרי יש לדקדק בלשון התוס' שם שכתבו ושמא בטיל ברוב עכ"ל, דמה ספק יש בזה הרי ודאי יש רוב נגד הגדל אח"כ, אך כבר ביארנו לעיל פרק כ"ב שלדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"ט כשלא נודע התערובות מדאורייתא לא שייך בטול, והתם הן לא נודע התערובות כלל שהרי בעל השדה שאמר כל הנלקט אינו יודע אם נלקט, אלא דהאנשים שלקטו בגזלה ידעו מסתמא דבעל אותו הכרם הוא מהצנועים, ואמר כל הנלקט מחולל א"כ בטיל אז, דהא נודע להלוקט שמעורב כאן איסור והיתר, אבל הרי כבר הבאתי בפרק כ"ב דבירושלמי ערלה (פ"ב ה"א) איבעיא להו אם ידיעה של אחר לא של הבעלים מהני והובא גם בפר"ח ליו"ד סי' צ"ט. משו"ה כתבו התוס' בלשון שמא דתליא בבעיא של הירושלמי שלא נפשטה, וא"כ שפיר כתבו התוס' דאף שבא לעולם ע"י תערובות מ"מ שפיר לא בטיל משום דהוה דבשיל"מ. דהרי הטעם והסברא דהנולד בתערובות בטיל גם בדשיל"מ הוא, משום שהאיסור לא היה ניכר מעולם ותיכף שבא לעולם נתבטל, אבל התם גבי הצנועים הרי קודם שנתלקט לא נתבטל כלל דהא עדיין לא נודע התערובות לשום אדם בעולם, אלא דהביטול בא בשעת לקיטה שאז נודע התערובות להלוקט, וכיון דעד הלקיטה לא נתבטל גם אח"כ אינו בטיל משום דהוה דשיל"מ, והשמ"ק שם שתירץ על קושית התוס' בסברת המרדכי אפשר דס"ל כהאחרונים החולקים על הש"ך וסוברים דמה"ת שייך ביטול ברוב גם אם לא נודע התערובות כלל ורק מדרבנן הוא דבעינן ידיעה וידעתי שיש עדיין לפקפק בזה אבל די בזה להעיר, ועיין בדורש לציון דרוש י"ג בהגהה מש"כ בזה עיי"ש שגם הוא הסביר באופן אחר דהתוס' נמי אפשר דס"ל כהמרדכי:

ודע שהרב עמודי אור בסי' כ"ג אות ט' כתב וז"ל, והלא יסודו של המרדכי בהך דגיגית פ"ק דשבת הוא מדקאמר הש"ס בריש ביצה הנ"מ היכא דאיתא לאיסורא בעינא,. והרי מבואר שם שזה דוקא בדבר שעיקרו מדרבנן כמו מוקצה, דהא עלה קאי דקאמר שם אהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הנ"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין, ופריך ולרב אשי דאמר דבשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר, ועלה משני הנ"מ היכא דאיתא לאיסורא בעינא פי' בזה אמר רב אשי דאפי' בדבר שעיקרו מדרבנן לא בטיל אבל בדבר דליתא לאיסורא בעיניה לא, ומזה למד דינו המרדכי לענין גיגית שהוא מדרבנן, אבל באיסורין דאורייתא שאינם בטלין בדשיל"מ לא שמענו לחלק בין הוכר האיסור קודם התערובות ועיין בתשובות משכנות יעקב חיו"ד סי' כ"ט] ובש"ך יו"ד סי' רט"ו ס"ק ודו"ק עכ"ל, ואולם הרי כל גדולי האחרונים לא ס"ל כוותיה גם מהשמ"ק בב"ק שם (דף ס"ט) מוכח דלא כוותיה, והבאתי דעתו ז"ל מפני שלדבריו ודאי דאין סתירה מהתוס' דמעילה לשיטת המרדכי וזה פשוט:

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה