אור ברסלב

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר

תקנת עזרא · פרק ד

פרק ג

האחרונים הקשו על עיקר קושית התוס' שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש ברובא דחולין תמיה עצומה, דהרי קיי"ל דממונא לא בטיל כדאיתא במס' ביצה פרק משילין הרי שנתערב לו קב חטין בתשעה קבין של חבירו יאכל הלה וחדי ע"ש, ואע"ג דשם מבואר בסוגיא דאיסור תחומין שבו בטיל שפיר, זהו רק באיסור תחומין שהוא איסור בפ"ע ואינו תלוי באיסור גזל דאפי' אם הוא משאילו כלי ביו"ט הוה נמי כרגלי הבעלים, אבל בהקדש דיסוד האיסור דמעילה הוא מטעם שמעל ונהנה בנכסי גבוה וא"כ איך שייך ביטול כיון דממונא לא בטיל הרי מעל בממון הקדש זהו תוכן קושית רבים, ובאמת כן מוכח גם בסנהדרין (דף צ"ד ע"ב) דאמרינן שם אמר להם נביא לישראל ואספו שללכם וכו' א"ל והרי ממון של עשרת השבטים מעורב בו עיי"ש, דמשמע מלשון הגמרא דממון של עשרת השבטים הוי המיעוט מעורב ברוב ממון של הגוים, וקשה דלבטלו ממון של עשרת השבטים ברוב, וע"כ דבממון לא שייך ביטול כדאיתא בביצה שם, וע"ז אמרו כמשק גבים שוקק בו דכיון שנפלו ביד נכרים טיהרו, דקנו אותם הנכרים בכיבוש מלחמה או ביאוש, וא"כ מאי מקשו התוס' דלבטיל פרוטה של הקדש ברובן וראיתי בשואל ומשיב מהדורא ג' סי' של"א שכתב דאין על התוס' קושיא כלל מטעם ממונא לא בטיל, משום דזה לא שייך רק בהדיוט אבל בהקדש דמזיק בידים פטור מה"ת, והכא דנפלה ממילא הרי הוא לא הזיק כלל ולא נשאר רק איסור וזה בטיל וזה פשוט עכ"ל, ולי הדבר תימה דמה ענין מזיק לכאן הרי ממון הקדש נשאר גביה וקא משתרשי ליה, דגם בהדיוט כה"ג לאו מטעם מזיק חייב רק מטעם דממון חבירו גביה הוא וכי יאכל הלה וחדי בתמיהה, והא ראיה שהרי מזיק מתנות כהונה פטור ופריך ע"ז הש"ס בחולין (דף קל"א ע"א) מהא דהרי שאנסו בית המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר, ומשני שאני התם דקא משתרשי ליה עיי"ש, וא"כ גם כאן כיון דאיכא עליה חובה ומצוה לתת הפרוטה להקדש ומשתרשי ליה ודאי חייב לשלם מדין ממון ועיין בנתיבות בח"מ סי' קכ"ח סק"ד ודו"ק:

אולם הקצוה"ח בספרו שב שמעתתא שמעתא ו' פ"ד כתב ליישב וזהו תוכן דבריו, דכי מעיינינן שפיר קושיא זו על התוס' ליתא, דנהי דבהוצאת ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה אתינן עלה מכח הוצאת ממון שלא כדין. אבל להיפך הוצאת ממון מרשות גבוה לרשות הדיוט לא איכפת לן כלל מכח ממון שבו אלא רק מתורת איסור שבו ואיסורא גרידא הרי בטל ברוב ככל איסורין שבכל התורה, והביא עוד ראיה להך כללא דבמעילה לא אתינן עלה מכח ממון שבו רק מכח איסור, מהא דקיי"ל עד אחד נאמן באיסורין כל שבידו, וגבי ממון ודאי דלא מהני כלל הא דבידו רק אם בא בתורת מיגו ממש אז נאמן עד אחד, וא"כ מאי קאמר הש"ס ביבמות ר"פ האשה רבה הקדש נמי אי קסבר וכו' משום דבידו לפדותו, הא כיון דאין זה מיגו הא דבידו לפדותו דשמא אינו רוצה להוציא ממונו לפדות ההקדש של חבירו, כמש"כ הרא"ש בגיטין פרק הניזקין וז"ל דאטו בשופטני עסקינן שיתרום טבלו של חבירו, אלא כיון דבידו לתקנו הו"ל כבעליו עכ"ל, הרי דלא מטעם מיגו רק מטעם בידו אתינן עלה, וא"כ מה לי ממון הדיוט מה לי ממון הקדש ואיך נאמן להפקיע ממונא דהקדש, אלא ע"כ לומר דעד המעיד להוציא מהדיוט לגבוה דין ממון יש לו וע"כ אין עד אחד נאמן גביה, אבל להוציא מרשות גבוה לרשות הדיוט אין להשקיף עליו מצד ממון רק מצד איסור שבו, ומשו"ה לענין ביטול נמי שפיר בטיל ככל איסורי תורה, ולכן שפיר הקשו דליבטיל פרוטה של הקדש האסורה ברובא דהתירא עכ"ד, והסברא נותנת כן שהרי קיי"ל דיש מעילה בקונמות ואפי' בקונם פרטי ושם לא שייך כלל דין ממון הקדש שהרי ממון הדיוט ממש הוא היינו של המדיר ותו דהרי יש מעילה גם בחרמי כהנים עד שלא באו ליד כהן ואיזה ממון הקדש יש בהם הרי ניתנים לכהן והם ממונו של כהן לכל דבר אלא פ"כ דענין מעילה הוא ענין איסור לבד לא ענין ממון [ועיין השמטה א']:

והנה הרבה יש לדבר בהאי ענינא דהקדש אם דין ממון יש לו אם לאו ולקמן נאריך בזה איה"ש, אך אנכי אתנהל לאטי לרגל הענינים אשר לפני ולרגל הסדר אשר סדרתי לי בעריכת הקונטרס הזה בעזרתו יתברך שמו:

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה