אור ברסלב
תפארת שמואל (מיאנישפאלי) יורה דעה הלכות נדה › שאלה לא

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי

יורה דעה הלכות נדה · שאלה לא

שאלה ל

ע"ד שאלתו באשה שהלכה מבית הטבילה. והרגישה שזב ממנה דבר לח בעוסק בפנים ואז תיכף בעת הליכה תחבה מעט כתונת שלה בעומק ואח"כ כשבאתה לביתה בדקה על מקום הכתונת שלה ומצאה שם שהי' טיפת דם מעט פחות מכגריס באופן שיש לתלות במאכולת אף בזה"ז ושום מראה אחרת לא הי' שם כלל רק שהמקום מכתונת הנ"ל הי' נתלחלח כמו מליחות המים מעט וגם הטיפת דם הי' לחה מעט ומשוך. וענין הליחות מעט מורה שבא מלחלוחית המים שהי' על כשרה ממי הטבילה. ונשאלתי אם צריכה לספור ז' נקיים מחדש עכ"ל שאלתי:

תשובה

א הנה טרם כל אני אומר לו שנראה דאף ה פוסקים דס"ל דהרגשה היינו זיבת דבר לח ואף אם לא נפסוק כדעת הח"ס שהביא מ"מ אחר הטבילה ודאי יש להקל דלאחר הטבילה יתכן שנכנסו המים של המקוה לפנים להמקור וכותלי בית הרחם העמידוהו קצת ואח"כ חזרו ולכך לכ"ע אין זה הרגשה ובדיקתה בעד שאינו בדוק דינו כדין כל עד שאינו בדוק ולכך בנידון דידי' ודאי יפה הי' להקל בזה. רק גם אף אם לא ה' בעת הטבילה נמי נראה להקל לפי מה שהעלנו דהרגשה של התה"ד אינו זיבת דבר לח רק פתיחת המקור אבל זיבת דבר לח לא נחשב הרגשה ודאי יש להקל בזה ומה שחשש רו"מ כיון דהוי רוב דרוב דמים בהרגשה באין. הנה י"ל דכנגד הרוב הוי חזקת טהרה. ובחזקת מסולקת דמים ועוד כיון דאזלי' בתר הך דיעה דזיבת דבר לח אינה הרגשה. א"כ מאי בין זה לכל הבודקת בעד שאינו בדוק ומצאה פחות מכשיעור שהיא טהורה והנה כ' רו"מ בשם איזה ספר שכ' בשם תשו' ח"ס שפסק נמי לקולא. והנה ראיתי בח"ס בסי' (ק"נ) שטעמו מכח חזקת טהרה כמ"ש. והנה לפ"ז דוקא אם כבר היתה טהורה אבל אם קודם טבילה נמצא כן היתה טמאה. ולדעתי אפי' תוך ז"נ טהורה כדין עד שאינו בדוק בעלמא. והנה ארווחנא ע"י רו"מ שעיינתי בתשובה הנ"ל וראיתי שהרגיש בו דהמאכולת שלנו נתקטנו. וכ' שם חילוק מדעתו דבעלמא הוי שיעורו כשיעור הראשונים. ואף דעתה נתקטנו המאכולת מ"מ כיון דעיקר כתם ניתקן לטהרות. רק מכח דלא תהי' ע"י כתמיה טמאה לטהרות וטהורה לבעלה תקנוהו גם לבעלה. וכיון דעיקר טומאת הכתם הוי בשביל טהרות דהוי רק בדורות הראשונים אין לנו להחמיר יותר מאז אבל אם הרגישה זיבת דבר לח. אף שמטהרה מ"מ בעינן שיהי' הכתם קטן בענין שיש לתלות במאכולת שלנו כן תוכן דבריו. והנה מ"ש בזיבת דבר לח שיהי' הכתם קטן אני מודה לו. אבל מ"ש דבעלמא הוי שיעורו גדול איני מודה לו. והנה בזה אני מקבל הודאתו דהוא מודה דבזמנינו ראוי לשער בכתם קטן. ומ"ש דהוי דומיא דטהרות איני מודה לו מתרי טעמי חדא דאם הי' לנו טהרות עתה גם בטהרות היינו מטמאין בכתם קטן רק שאנו טמאין ואין לנו טהרות והמניעה מצד אחר אבל אם הי' לנו טהרות גם בטהרות היינו מטמאין בכתם קטן. ועוד אף בזמנם אם הוי ידוע להם שאינו מן מאכולת הי' טמא אף בפחות מכגריס וא"כ עתה שאין בזמנינו מאכולת גדולים וא"כ ידוע לנו שאין זה ממאכולת. ואם ידוע לנו גם אז היינו מטמאין ועוד בר מן דין נעלם ממנו דברי הט"ז ביו"ד סי' ק"צ ס"ק י"ח בשם הטור בשם הרמב"ן דלא מהני בדיקת סמנין רק לטהרות ולא לבעלה יעו"ש מבואר דלא תלינן זה בזה ולא כמ"ש הוא דהוי לבעלה רק מכח טהרות וא"כ כיון דמהני סימנין לטהרות למה לא יועיל גם לבעלה והט"ז ציין לעיין בסי' קצ"א בב"י ד"ה כ' הגמ"יי וכו' והמעיין שם יראה להדיא דאין לבעלה תליא כלל בטהרות ולבעלה חמור טפי רק בבדיקה הוי לטהרות חמור. דמעל"ע שייך רק בטהרות אבל בדינים אחרים חמור לבעלה מלטהרות ואין תלוין זה בזה ומכ"ש בנידון זה דגם לטהרות אם הי' שייך בזה"ז הי' שיעורו בכתם קטן הילכך גם לבעלה ראוי לומר כן ולכך הודאת בע"ד כמאה עדים דראוי בזה"ז להחמיר בכתם קטן עכ"ל:

(הרב קנאת סופרים בהשמטות לחיבור שיורי טהרה תשובה א'):

ב ואענה אני עני אבתרי'. הנה בדין זה אי הרגשת זיבת דבר לח מיקרי הרגשה דאורייתא אם לא. הוא מחלוקת קדומה בין האחרונים ז"ל. דדעת הנו"ב סי' נ"ה. וחוו"ד ריש סי' ק"צ והבינת אדם שער בית הנשים סי' ז' דזיבת דבר לח הוי שפיר הרגשה יעו"ש. אמנם רבו האחרונים המקילים בזה. הם השב"י שהובא בסד"ט סי' ק"צ סק"א ואחריו החזיק הסד"ט שם והוכיח כן בראיות יעו"ש. והרב ח"ס בכמה תשובות החזיק כן בכח עצום. וכ"ד הבנין עולם סוף סי' ל"ו יעו"ש. והנה אני בעניי לא הגעתי למדה זו להכריע בזה בין ההרים הרמים ולחומר העצום אני לעצמי מיראי הוראה בזה. אכן עכ"פ בכה"ג דנידון השאלה הנ"ל שיש מקום לתלות דמי המקוה נכנסו במקורה בשעת הטבילה ומזה בא לה הרגשת הזיבת דבר לח. בכה"ג פשיטא דיודו כ"ע שאין זה הרגשה ותלינן מה שנמצאת על הכתונת פחות מכגריס במאכולת. וכמ"ש הסד"ט (סי' ק"צ סק"ג) בשם שב"י באשה שהרגישה שניתז ממנה דבר לח דתלי' אותו במי רגלים והסכים עמו הסד"ט שם דכיון דאין זה עיקר הרגשה תלי' אותו במצוי יעו"ש וה"ה בנ"ד יש לתלות במי המקוה הנכנסים בגופה וכה"ג כ' הבנין עולם שם וז"ל וכ"ש בנ"ד שיש מקום לומר שמה שהרגישה זיבת דבר לח הי' בעת שהרגישה שנפלו במ"ע שלה למטה די"ל דהליחות הי' מן המעיים עצמן שהם לחים בטבע וע"י דחיקתן ויציאתם לחוץ לביה"ח זב הליחות מהם וא"כ אין כאן הרגשה כלל עכ"ל. והנה כיון שלדעתו יש לתלות הזיבה בליחות הבמ"ע שהם לחים בטבע מכ"ש כה"ג שלאחר הטבילה ודאי שכיח שיכנס ליחות מים בפנים ודאי יש לתלות הרגשת הזיבה בזה. וכיון שהאשה הזאת כבר טבלה ועומדת בחזקת טהרה וגם בחזקת מסולקת דמים בעת הזאת אחר טבילתה פשיטא דיש להקל בזה לטהר בנמצא בעד שאינו בדוק בשיעור קטן לפי מה דאפשר להיות כזה ממאכולת בזה"ז וכמ"ש הח"ס סי' ק"נ יעו"ש:

השגה ע"ד המהרש"ק והסכם עם דעת הח"ס:

ג אמנם מה שחולק הרב הנ"ל על הח"ס ומחמיר בזה"ז בכל כתם הנמצא שיהי' דוקא קטן לפי שיעור שיוכל להיות ממאכולת שבזה"ז אנן בעניין מסכים דעתינו עם דעת הרב הח"ס ז"ל דלענ"ד צדקו דבריו. דכיון דכתמים עיקרן ניתקנו לטהרות די לשער בשיעור גדול שהי' נוהג בזמניהם בשעת התקנה לטהרות. והנה מה שתמה על הח"ס לא עליו לבד תלונתו. כי הרי גם הרב בשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ז כ' כן ממש וז"ל והנה נתקשיתי בשיעורם כי יעלה לשיעור גדול יותר ממה שאפשר להיות דם כנה מתפשט לדעתי שא"א שימצא כן שיתפשט דם כנה בשטח כזה. ועכ"ז נ"ל כי כל מדת חכמים כן הוא ואפשר כי להיות באותן הזמנים כל השיעורים יותר גדול לפי ערך האנשים באותן הזמנים. ועכ"ז לא נשתנו גם בזה"ז השיעורים. כי לא הי' גזירתם אלא על שיעור כזה. והדומה לו מבגד צבוע שלא גזרו על כתמיהן ודומה לו קרקע עולם וה"נ ודו"ק עכ"ל. הרי גם הרב הגדול הזה ס"ל כן בפירוש דאף בזה"ז אע"פ שא"א להיות דם מאכולת בשיעור גדול כזה מ"מ גם עכשיו משערין בשיעור שהי' נוהג בזמניהם בשעת הגזירה. כי לא הי' גזירתן על כתמים כ"א על שיעור כזה אלא דהרב הח"ס הוסיף ליתן עוד טעם לשבח מאחר שעיקר תקנת הכתמים הי' בשביל טהרות. ואגב ניתקנו גם לבעלה. וממילא עכשיו דליכא טהרות נהי דגוף הגזירה לא בטלה מאחר שהוא דבר הנאסר במנין עכ"פ הבו דלא לוסיף עלה שלא להחמיר יותר מכפי השיעור שהי' נוהג בשעת הגזירה בזמניהם כשהי' טהרות נוהג. ודבריו הם דברי פי חכם חן. ושפתיים יושק וכמו שנגיד וקושיות הרב הנ"ל לק"מ:

ישוב ותירוץ הגון לקושית מהרש"ק ע"ד הח"ס וראי' ברורה לדברי הח"ס:

ד דמה שהקשה הרב הנ"ל דהא אם הי' לנו טהרות האידנא. היינו מטמאין האידנא גם לטהרות בכתם קטן. וכן אם הי' ידוע לנו גם אז שאין זה ממאכולת גם אז היינו מטמאין. קושיא זה כל בר דעת יבין מדעתו שאינה אף התחלת קושיא כלל. דסוף סוף מאחר דעכשיו ליכא טהרות. הילכך אע"ג דידוע עכשיו שאין זה ממאכולת מ"מ הא עכשיו בלא"ה הי' לנו לטהר כל הכתמים רק שא"א להתיר מה שנאסר במנין. והא שיעור קטן כזה לא נאסר מעולם עיין בדברי הח"ס סוף סי' קפ"ב. וראי' ברורה לדברי הח"ס ז"ל מההוא דקיי"ל כר' נחמי' דכל דבר שאינו מק"ט אינו מקבל כתמים. וכתבו התוס' בפ' הרואה (נ"ח א') ד"ה כר' נחמי' וז"ל טעמא דר' נחמי' כיון דדבר שהכתם בו טהור גם על האשה לא גזרו עכ"ל והובא דבריהם בהגהמ"יי פ"ט מהא"ב אות ה' יעו"ש והביא נמי דבריהם במעדני יו"ט על הרא"ש פ' האשה סי' ב' אות ע' יעו"ש והביאם נמי הסד"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג. ושם הביא עוד מהר"ן בחידושיו שכ' וז"ל וה"ט משום דדבר המתקבל טומאה. כיון שמה שנמצא עליו הכתם טמא גזרו בה רבנן כדי שלא יבאו לטהר הבגד. אבל כשנמצא ע"ד שאינו מק"ט לא גזרו על האשה כלל עכ"ל וכ' ע"ז הסד"ט וז"ל מבואר מדבריו דעיקר גזירת חכמים הי' לטמא בכתמים אינן אלא משום דדבר שנמצא בו הכתם טמא מש"ה גזרו רבנן גם על האשה כדי שלא יבאו לטהר הבגד יעו"ש. והשתא לפי קושיתו של הרב מהרש"ק. גם בזה נימא להקשות כן. ונימא דכיון דעכשיו ליכא טהרות יהי' משונה זה הדין דתהי' טמאה האשה בכתם אף בנמצא ע"ג דבר שאינו מק"ט. אע"כ דז"א דאדרבא האידנא כיון דליכא טהרות הי' ראוי לטהר כל הכתמים לגמרי כיון דעיקרן ניתקנו בשביל הטהרות אלא כיון שנאסר במנין אסור גם האידנא. ממילא כיון דבזמניהם שהי' נוהג טהרות לא גזרו טומאת כתמים לבעלה כ"א בדבר שמקבל טומאה כדי שלא יבאו לטהר הבגד. מש"ה גם האידנא אע"ג דליכא טהרות נמי אין נאסרת משום כתמים כ"א בדבר שמק"ט כיון שבשעת הגזירה לא גזרו כ"א ע"ז כן ה"נ ממש לענין השיעור של הכתם וכדכתיבנא:

דחיה לקושיית המהרש"ק השניה שהקשה מכח דברי הט"ז דסי' ק"צ:

ה ומה שהקשה מכח דברי הט"ז סי' ק"צ ס"ק י"ח בשם הטור בשם הרמב"ן דלא מהני בדיקת סמנים רק לטהרות. והקשה דאי איתא דכתמים אסור לבעלה מכח טהרות א"כ כיון דמהני סמנין לטהרות למה לא יועיל גם לבעלה אני עני אומר אדהקשה על הח"ס מכח דברי הט"ז הנ"ל. אדרבא יש להקשות על הט"ז שהעתיק דברי הטור בשם הרמב"ן. דהא באמת לענין הלכה לא קיי"ל בזה כהרמב"ן אלא כהרמב"ם והרשב"א והה"מ דס"ל דמהני גם לבעלה. כמו שהביא הב"י סי' ק"צ דברי הה"מ יעו"ש וכיוצא בזה בההוא דבגד צבוע אינו מקבל כתמים כ' בהגמ"י דדין זה אינו אלא לטהרות ולא לבעלה יעו"ש ואנן לא קיי"ל כן כמשמעות כל האחרונים וכ"כ הברכי יוסף סי' ק"צ אות ד' הבאתיו בתשובה הקודמת. הרי דלדידן לענין הילכתא אמת ויציב דבזה דמותר לגבי טהרות מותר גם לבעלה. וממילא דה"ה לענין השיעור של כתם נמי אמרי' כן והא שכ' הב"י בסי' קצ"א בד"ה כ' הגמ"יי דלבעלה חמור טפי מלטהרות המעיין שם יראה דכ' הטעם משום דלבעלה איכא איסור כרת מש"ה יש להחמיר בו טפי מלטהרות דליכא בו איסור כרת יעו"ש. הנה א"כ זה הטעם לא שייך כ"א בדם נדה ממש הבא בהרגשה שהוא מדאו' והוא איסור כרת. משא"כ בכתמים דהוא רק גזירה דרבנן בזה לענין לטהר לבעלה קיל טפי מלגבי טהרות מטעם דלענין טהרות למ"ד מקור מקומו טמא אפי' אי חזייא שלא בהרגשה הדם מטמא במגע עיין בתשו' נו"ב סי' נ"ב. ועיין בסד"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג במ"ש ליישב פסק הרמב"ם דס"ל דמהני העברת סמנים גם לבעלה. ולטהרות בעינן הטבילו דוקא משום דלטהרות יש חומרא בכתמים טפי מלבעלה מה"ט יעו"ש באריכות. באופן דלענ"ד דברי הח"ס כנים דבזה"ז דליכא טהרות הוי איסור הכתמים קיל טפי מבזמניהם. מש"ה אין להחמיר עכ"פ לענין השיעור טפי מהשיעור שהי' בזמן דהי' נוהג טהרות. ודאי דהמחמיר תע"ב. מיהו המקיל יש לו על מי לסמוך. מכ"ש היכי דאיכא עוד צירוף איזה צד קולא נראה לי פשוט דיש להקל ולשער בשיעור כתמים שהי' נוהג בזמניהם:

ו והראי' שהביא הרב בסי' מ"ז מדין פשפש דדוקא במקום דשכיח תולה בו עד כתורמוס. אבל היכי דלא שכיחי פשפשין אינו תולה בו וה"נ לענין מאכולת בשיעור עד כגריס יעו"ש. אינו ראי' מוכרחת כלל. דשאני מקום דלא שכיח פשפש דאף בזמניהם לא היו תולין כלל. משא"כ לענין מאכולת כיון דבזמן דהי' נוהג טהרות הי' תולין עד כגריס. תולין גם עכשיו. כן נלע"ד:

תם ונשלם הלכות נדה. לבורא עולם שבח ותודה.

תוכן העניינים

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה