תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות נדה · שאלה ל
בדין כתמים בבגד צבוע. אם הוא צבוע לבן אם הוא ג"כ בכלל בגד צבוע דאינו מקבל טומאת כתמים. ומהו הדין אם הבגד אדום או ירוק בטבע שלא מחמת צביעה. ואם יש להחמיר בזה כדעת הגה"מ שכתבו דדין זה אינו אלא לטהרות ולא לבעלה:
תשובה
א אעתיק פה דברי הרב מהרש"ק ז"ל מה שכתב בחיבור קנאת סופרים בסוף השמטות לחיבור שנות חיים ס"ס קל"ד. וזה לשונו מה ששאל במה שגזרו חז"ל דבגד צבוע אינו מקבל כתמים. אם הוא צבוע לבן מה דינו. הנה מראה לבן אינו בכלל סתם צבוע. וסתם צבוע הוי רק שאר מינים ולא לבן. ומה ששאל אם הוא אדום או ירוק בטבע. הנה זה מן הנמנע שיהי' אדום וירוק בטבע רק בע"כ החוטין תחילה נצבעו והיינו בגד צבוע עכ"ל. והנה דבריו בקצרה וצריכים ביאור קצת. ונראה לי לבאר כונת הרב השואל ודעת הרב המשיב. דשתי אלו השאלות המה קשורים זה בזה כמו שנגיד בעזה"י. דהנה הרמב"ם (פ"ט מה' איסורי ביאה ה"ז) כ' וז"ל לא גזרו על כתם שימצא בו (פי' בדבר שאינו מקבל טומאה). ולא במקבל טומאה אא"כ הי' לבן אבל כלי צבעונים אין חוששין לכתם הנמצא בהן עכ"ל. ועלה על דעת הרב השואל להסתפק בצבוע לבן. דאולי הכוונה במ"ש אא"כ הי' לבן ר"ל שהוא לבן בטבעו אבל צבוע אפי' לבן אין מטמא משום כתם דעיקר תלוי במה שהוא צבוע. מדלא תלי במראה לומר בזה"ל אבל בשאר מראות משמע דתלוי עיקר במה שהוא צבוע ואפי' יהי' לבן ומה"ט הי' מסתפק נמי באדום או ירוק בטבע. דאולי בזה אף שאינו לבן מ"מ כיון שאינו צבוע הוא אוסר בו משום כתמים דדוקא צבוע בעינן ומ"ש אא"כ הי' לבן אין הכונה לבן דוקא אלא קורא לבן למה שלא נצבע שאז הוא לבן מסתמא. אבל ה"ה אפי' אינו לבן אם אינו צבוע דומה ללבן שאין טמא בו משום כתם. דלא תלוי הדבר בהמראה רק בהצביעה באופן דשתי אלו השאלות קשורים זה בזה. וע"ז השיב לו הרב רש"ק דאינו כן דאפי' צבוע לבן אינו בכלל סתם צבוע. וסתם צבוע הוי רק שאר מינים ולא לבן. וכלומר דלכן כשקאמר בגמרא וברמב"ם דבגד צבוע אינו מקבל כתמים לא תלוי מלתא בהצביעה רק בהמראה שאינו לבן דאילו צבוע לבן אינו נקרא סתם כלי צבוע והוא בכלל הי' לבן דנקט דמקבל כתמים וממילא כיון דאפי' צבוע לבן אינו מקבל כתמים משום דלא תליא הדבר במה שהוא צבוע רק במראה שהוא משאר מראות לא לבן ממילא דה"ה אם הוא אדום או ירוק בטבע אע"פ שאינו צבוע כלל נמי אינו מקבל כתמים כיון שאין מראהו מראה לבן אך כדי שלא יקשה א"כ למה תלו הגמרא והרמב"ם בדין כלי צבוע הו"ל לתלות רק בהמראה ולכתוב אבל שאר מראה אינו מקבל כתמים. לזה כ' לתרץ דבאמת הוא מן הנמנע להיות אדום או ירוק בטבע. רק שאר מראות בא ע"י שהחוטין נצבעו ומש"ה א"ש מה דתלו הדבר בהצביעה כן נ"ל ביאור כונת הספר הנ"ל:
ב ונענה גם אנן את חלקינו ודעתינו הקלושה בדין אלו ב' השאלות. ואען ואומר כי ודאי הדין דין אמת דאף צבוע לבן נוהג בו כתמים וכן להיפך אם הוא אדום או ירוק בטבע אינו מקבל כתמים. ומלבד טעם הרב הנ"ל. דלענ"ד א"צ כלל לטעמו בשגם מ"ש גבי אדום או ירוק בטבע שהוא מן הנמנע. לדעתי הקלושה יתכן שיש במציאות שיהי' מין בגד אדום או ירוק בטבע מצד גידולו וברייתו לא בידי אדם. ולא ידעתי למה יהי' הדבר מן הנמנע ועוד שהרי משנה מפורשת בנגעים (פרק י"א משנה ג') הצבועים בידי שמים ושם בתוי"ט דפשתים לית בה צבוע בידי שמים עיי"ש ש"מ דשאר בגדים יש בהם צבועים בידי שמים והיינו אדום או ירוק בטבע אך הדין הוא אמת מטעם אחר. דהנה הטעם מה שלא גזרו טומאת כתמים על בגד צבוע מבואר בפירש"י נדה דף ס"א ב'. משום שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור יעו"ש והביא נמי טעם זה הב"ח סי' ק"צ בשם פירש"י הנ"ל. והביאו נמי בשו"ת מעיל צדקה סי' ס"ב. ועיי"ש שהביא עוד פירש"י שאין הכרת הדם ניכר כ"א ע"ג מטלית לבנה ומה"ט כל שאר מיני צבעונים מצילין לפי שאין בהם הכרת הדם יעו"ש וכן הביאו טעם זה עוד שאר אחרונים. וא"כ זיל בתרן טעמא דכל שהבגד הוא מראה לבן אפילו יהי' צבוע אכתי כיון שהוא לבן שניכר בו הכתם היטב שפיר גזרו בו משום כתמים. וכן להיפך אפילו אינו צבוע רק שהוא אדום או ירוק בטבע כיון שאין ניכר בהם הכתם כמראה דם ממש דמי לבגדים צבועים דמה לי צבועים בידי אדם או צבועים בידי שמים סוף סוף הרי אינו לבן רק צבוע ואין הכתם ניכר בהם ולא גזרו בהם. וכ"כ בהדיא בספר חכ"א דבגדים צבועים בין בידי אדם בין בידי שמים אין נוהג בהם כתמים יעו"ש.
השגה על ספר חכ"א בדין עורות:
ג אכן שם יצא לחלק דעורות הצבוע בידי שמים הואיל ומטמא בנגעים מטמא נמי משום כתמים. והוא ע"פ משנה מס' נגעים (פי"א מ"ג) דמחלק שם בין עורות לבגדים לענין טומאת נגעים יעו"ש ועפ"ז מחלק הוא נמי לענין טומאת כתמים אבל יפה השיגו בזה הרב לחם ושמלה. דהטעם של בגד צבוע אינו תלוי בטומאה אלא כמ"ש רש"י שאין הכתם ניכר בו היטב ולכן אפי' עורות הצבועים בידי שמים שהן מטמאין בנגעים מ"מ אינן מטמאין בכתם כיון שאין מראה הדם ניכר בו היטב יעו"ש ודבריו כנים. דהא מבואר להדיא ברמב"ם הנ"ל דבגדים צבועים וכלים צבועים אפי' אותן המקבלי' טומאה נמי אין בהם טומאת כתמים מוכח להדיא דאינו תלו זה בדין קבלת טומאה וצדקו דברי הרב לחם ושמלה בעורות הצבועים:
ד והשתא ממילא מבואר לנו לענין השאלה הנ"ל. דכלים אדומים או ירוקים בטבע שלא ע"י צביעת אדם נמי אין האשה טמאה בהם משום כתמים דזיל בתר טעמא דהא גם בהם אין הכתם ניכר. ועוד שגם הם בכלל בגד צבוע דהא הוא צבוע בידי שמים כדכתיבנא. ולענין צבוע לבן פשיטא דיש להחמיר בו הואיל דלא שייך בו טעם של פירש"י הנ"ל. בשגם דיש מחמירים אפי' בצבעונים הבו דלא לוסיף עלה וחלילה להקל בצבוע לבן:
ה ולענין אם יש להחמיר בכתמים בבגדים צבועים כדעת הגהמ"יי אעתיק מה שכ' בספר ברכי יוסף (סי' ק"צ אות ד') על דברי הגהת רמ"א שכ' לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונים. הביא דברי חכם א' שכ' וז"ל תמהתי על הרב בזה שלא השגיח בהגהמ"יי פ"ט דאיסורי ביאה דדין זה אינו אלא לטהרות דוקא ולא לבעלה. ועל קמאי דקמן שלא העירו עליו תמהתי ביותר וחלילה לסמוך עליו בזה (הרב דוד קורינלד בהגהותיו כ"י) וכ' ע"ז הרב הק' האזולאי זצ"ל וז"ל ולי ההדיוט נראה שאין כאן תימא דהגם דהגמ"יי כ' זה בשם ר' שמחה ומשם ראב"ן. דאם ניכר הכתם טמא מ"מ מהרמב"ם וש"פ שפסקו כר' יונתן מוכח דפליגי על ר' שמחה וראב"ן וכתמים דרבנן ומש"ה נקט להקל וזה פשוט וזה ג"כ דעת מרן ודו"ק כי קצרתי עכ"ל בשיורי ברכה. ובס' עיקרי הד"ט (סי' כ"א אות כ"ו) מביא בשם ס' טוב עין (להאזולאי ז"ל) שכ' שם פעם שנית ליישב תמיהת הדג"מ שתמה ג"כ על הרמ"א כתמיהת הרב ר' דוד הנ"ל. והרב ז"ל כ' שבשיורי ברכה שלו כ' דמשמע למרן ומור"ם מסתימות הפוסקים דפליגי עלייהו ופסקו לקולא דכתמים דרבנן עכ"ל ס' עיקרי הד"ט וכונתו לאותן הדב רים הנ"ל שבספר ברכי יוסף ושיורי ברכה שהעתקנו:
תמיה על הגהמ"יי והסכם לדעת רמ"א להקל בכתמים בבגד צבוע אף לבעלה:
ו ואני עני אוסיף. דודאי תמוה מאוד דברי הגהמ"יי הנ"ל. דאיך כ' דזה דוקא לטהרות ולא לבעלה הא אדרבא לבעלה קיל טפי מלטהר רות גבי כתמים. וכל עיקר גזירת כתמים הי' משום טהרות אלא אגב טהרות גזרו לבעלה ג"כ. ומה"ט בדבר שאינו מק"ט כיון שאין זה הדבר טמא לא גזרו גם על האשה כמ"ש תוס' נדה (נ"ח א') ד"ה כר' נחמיא. ועי' תשו' נו"ב סי' נ"ב ותשו' ח"ס סי' קפ"ב. ומה"ט לא קיי"ל נמי כמ"ש הטור בשם הרמב"ן דהעברת סמנים מועיל רק לטהרות ולא לבעלה. אלא כמ"ש הב"י סי' ק"צ בשם הרמב"ם וש"פ דגם לבעלה מועיל. וכ' שם בשם הרשב"א בתה"א דכיון דמועיל לטהרות לומר דכשלא עבר הכתם ש"מ שהוא צבע. כ"ש לבעלה דכתמים דרבנן יעו"ש הרי דלבעלה קיל טפי גבי כתמים מלטהרות. ומש"כ הב"י סי' קצ"א בד"ה כ' הגמ"יי דלבעלה חמור משום דהוא איסור כרת יעו"ש. זה לא שייך גבי כתמים דהוא רק דרבנן בזה אדרבא לטהרות חמור. וגם שם להלכה מסיק הב"י בשם הפוסקים דטהורה גם לבעלה יעו"ש. ובאמת הר"ן דחה שם לגמרי דברי הר"מ שבהגמ"יי והב"י דחק עצמו ליישב דבריו קצת. אבל פשטא דכל הפוסקים אזלי בפשיטות דבכתמים קיל לבעלה טפי מלטהרות. וא"כ באמת תמוה דברי הגהמ"יי בשם ר' שמחה וראב"ן הנ"ל וצדקו דברי הפוסקים דפליגי עלייהו וא"ש נכון דעת מרן רמ"א שהקיל בצבעונים וכן עיקר: