תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות נדה · שאלה כט
מי שרוצה להחמיר על עצמו לפרוש מאשתו שמצאה כתם. ושאלה לחכם מורה הוראה על הכתם והתירה:
מי רשאי להחמיר על עצמו לבטל עונת אשתו דומיא דשאר הוראות שמחמירין ת"ח ע"ע שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם א"ד אינו רשאי בלי מחילת אשתו:
תשובה
א בדבר זה נתעורר ונשאל הרב ח"ס חיו"ד סי' קמ"ט והאריך שם בדין מה שמבואר ברמב"ם ובשו"ע אה"ע סי' ע"ו ס"ה דטייל שנעשה ת"ח אין אשתו יכולה לעכב. אי זה אפי' בצווחת כדמשמ' מלשון הרמב"ם והמחבר הנ"ל. א"ד כדמשמע מלשון רש"י והרא"ש משום דמסתמא אינה מקפדת אבל בעומדת וצווחת לא. ומפלפל בזה והעלה שכל הפוסקים שוים בזה דאפי' צווחת לא מהני דסתם בנות ישראל רוצות שיהי' בעליהן ת"ח. וההוא אתתא דממאנת יצאה מחזקת הכשרות ואמרי' השתא הוא דאיתרעי ובשעת נשואין לא לכך נתכוונה ולא נשתעבד לה מעולם. ולא אשגחי' השתא בצווחא דילה ומסיק שם וז"ל ומעתה נבוא לנ"ד נמי כיון שכן דרכן של פרושים שבישראל להזהר מדבר שהורה בו חכם נהי דבעת הנשואין לא הי' מתנהג עדיין בפרישות רק כשאר ת"ח לא מצית למיטען לא קבלית עלאי שתהי' חסיד ופרוש אלא אמרי' כיון שנשאת לבחור רגיל הוא זה שעתיד להיות פרוש וחסיד. וזקני ת"ח כל זמן שמזקינין וכו' וכשם שאמרו אשרי לנשותיהן של אלדד ומידד שזכו לנבואה ה"ה כל מדרגת מעלת עבודת השם שמחה הוא לאשתו. וכשצווחת אמרי' השתא הוא דאיתרעאי ומעולם לא נשתעבד לה עכ"ל והובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קפ"ח סק"ב ובאה"ע סי' ע"ו סק"ד יעו"ש:
ב ולי העני נראה להביא סיוע לדברי הגאון ח"ס מההוא דש"ס כתובות (כ"ב ב') דבעי מני' שמואל מרב אמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אי מהני אמתלא ופשיט לי' רב דמהני וקאמר בגמרא דאפ"ה לא עביד שמואל עובדא בנפשי'. ופירש"י שם וז"ל פ"א אמרה לו אשתו כן ונתנה אמתלא לדברי'. ופירש הימנה עד שטבלה עכ"ל והנה ברור דלאו משום דשמואל פליג עלי' דרב אלא משום דרצה להחמיר על עצמו כמש"כ הב"י סי' קפ"ה וז"ל ואע"פ שהרי"ף כ' הא דלא עבד שמואל עובדא בנפשי' נראה שלא לפסוק דחיישי' לה כתבה. דהא לא פליג שמואל עלי' דרב בהדיא אלא שרצה להחמיר ע"ע וכדדייק לישנא דלא עבד עובדא בנפשי'. אפשר דאי הוי בעי לה מני' אורויי נמי הוי מורה דנאמנת כרב ולא כ' אלא ללמד שמי שרצה להחמיר ע"ע מידת חסידות הוא לו ולא תימא דחסידות של שטות הוא דהא אשכחן דשמואל החמיר על עצמו עכ"ל. וכ"כ נמי בספר קרבן נתנאל על הרא"ש שם ס"ק ע"ז יעו"ש ופסקי' נמי מרן רמ"א בשו"ע סי' קפ"ה יעוין שם:
השגה על המהרש"ל ביש"ש בפירוש הנ"ל האחרון שפי' משום שמא לבשה בגדי נדה:
ג והנה ראיתי למהרש"ל ביש"ש כתובות פ"ב סי' ל"א שכ' וז"ל ושמואל לחומרא בעלמא הוא דעבידי. ואפשר מפני ששמואל שאל בה ונסתפק ורב התיר לא עביד עובדא להקל כי דרך גנאי הוא לת"ח להקל במידי דצריכה רבה. דומה להא דאמרי' בפא"ט אבל אח"כ אפשר אם הי' בא מעשה לידו כה"ג הי' נוהג בה היתר וכו' ואפשר נמי דשמואל החמיר לפי שלא הי' דבוק אצל אשתו בחדר א' ולא ידע אם שינתה בגדי נדה ומסתפק הי' שמא שינתה בגדי' והוחזקה נדה בשכנותי' דלא מועיל אמתלא עכ"ל היש"ש יעו"ש והנה אם כי יודע אני ערכי השפל ומי אני לבוא להשיג על דברי רבינו מהרש"ל ז"ל עכ"ז תורה היא וכו' וניתן רשות לתלמיד. ואומר אני בעניי דפי' האחרון של המהרש"ל הנ"ל דחוק הוא. דמשמעות הש"ס משמע דבעובדא זו של האי גוונא דהאיבעיא שלו ששאל בדין אמרה טמאה אני וכו' ולא הוחזקה נדה בשכנותיה כלל. גם בהא גוונא ממש לא עביד עובדא בנפשי'. וכ"נ שהבינו הב"י ורמ"א ז"ל דאל"כ איך כתבו ללמוד מני' דמי שרוצה להחמיר ע"ע מדה של חסידות הוא. הא אין ראי' משמואל דהוא משום דהי' מסופק שמא לבשה בגדי נדה. אע"כ דהם ס"ל דשמואל משום האמירה לחוד הי' מחמיר ע"ע. גם כל עיקר דבריו תמוהים דהי' לו לשמואל לשאול לאשתו ע"ז אם היתה לובשת בגדי נדה אם לא. דהא ודאי לא היתה חשודה בעיניו למשקרת ח"ו. והיא גם היא אשת חבר כחבר מסתמא ודאי ח"ו לא היתה משקרת. והי' שמואל יוצא שפיר מספק זה ע"י שאלתו את פיה אע"כ דהעיקר הוא כמו שפירש תחילה דרק משום האמירה לחוד כיון שהי' ההיתר ע"י הוראת רב מש"ה החמיר שמואל ע"ע דומיא דת"ח המחמירין על עצמם שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם. והנה משמע מסתימות הש"ס דשמואל עביד כן בלא נטילת רשות מאשתו. וכן משמע סתימות הב"י ורמ"א דא"צ רשות מאשתו מי שרוצה להחמיר בזה. א"כ יש ראי' מזה דה"ה בנידון שאר הוראות שבה' נדה שהורה המורה להיתר דרשאי הבעל להחמיר ע"ע אף בלי נטילת רשות מחילה מאשתו כן נלע"ד:
ד שוב ראיתי שהעיר בזה הרב לחם ושמלה סי' קפ"ד סק"ט שהביא האי דחת"ם סופר הנ"ל וכ' וז"ל וכן בעובדא דשמואל י"ל כיון דתלייא בנאמנות יוכל לומר איני מאמינך והח"ס לא נסתפק רק בהא דאין מקום לאסור רק להחמיר מצד שהורה בה חכם וגם בזה העלה שם דיכול להחמיר ע"ע עכ"ל. ועוד כ' שם בהג"ה וז"ל וקצת י"ל דשמואל מדעת אשתו פירש שמחלה לו עונתה וכו' אך מדלא נזכר בעובדא דשמואל שהביאו התוס' מירושלמי שביקש ממנה ומחלה לו נראה דגם בלי מחילתה פירש עכ"ל. ודבריו שבהג"ה כנים. אך מ"ש בפנים לא נהירא דלאו מטעם נאמנות פירש דפשיטא שהיתה אשתו נאמנת בעיניו רק מטעם הוראת חכם שהורה בה רב החמיר ע"ע כמ"ש בהדיא המהרש"ל ביש"ש הנ"ל א"כ שפיר יש ראי' לנידון הח"ס הנ"ל מהך עובדא דשמואל הנ"ל וכדאמרן. אך אם נימא לדחות הראי' מהך עובדא דשמואל הכי נימא די"ל שאני בזה דהיא עצמה היתה הגורמת במה שאמרה לו תחילה טמאה אני וכיון דהיא עצמה בדבריה גרמה לזה מש"ה היא דאפסידה אנפשה ורשאי הבעל להחמיר ע"ע בלא נטילת רשות משא"כ בשאר הוראות בדיני נדה. אכן באמת גם זה אינו דחי' דכיון דיש לה אמתלא טובה על אמירתה א"כ לא פשעה כלום באמירתה ולא שייך בזה לומר היא דאפסידה אנפשה. וא"כ אילו יהי' הדין בשאר הוראות דאין רשאי הבעל להחמיר ע"ע גם בזה הוא הדין כן אלא ודאי יש ראי' שפיר מעובדא הנ"ל כפסק הח"ס הנ"ל ודינו דין אמת כן נראה לענ"ד:
ה ונראה עוד סמך מדברי הרא"ש פרק תינוקת סי' ג' וז"ל ומ"ש שגזרו בבנות ישראל' כל רואה ט"ד שיושבת עליו ז' נקיים אפי' ידוע שבא מהצדדין לא ידעתי אנה רמוזה גזירה זו מן הש"ס וכו' אם אדם חשוב מרוב ענותנותו ופרישותו אינו רוצה לסמוך ע"ע לעשות מעשה ינהוג פרישותו לעצמו אבל לא ניתן ליכתב בספר להורות בו לדורות הבאין עכ"ל. הרי מוכח מדבריו אלו דאדם חשוב רשאי להחמיר ע"ע באיזה פרישות וא"צ ליקח רשות מאשתו דכן משמע מסתימת לשונו דא"צ נטילת רשות. הנלע"ד כתבתי בזה: