תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות נדה · שאלה כז
אשה שמצאה בליל טבילתה דם אחר התשמיש ופירשה מבעלה הלילה של הטבילה שני' ויצתה נקיה וטהורה אם צריכה עוד לעשות כן לפרוש עוד בליל של טבילה כדעת החוו"ד שכ' שצריכה לעשות כן תמיד ומ"ש בשו"ע שא"צ לפרוש בל"ט ג' היינו אם עברה ושימשה מתחילה בל"ט:
תשובה
השגה על דע' החו"ד שמחמיר במצאה דם בל"ט אח"ת לפרוש בכל ל"ט. אלא די לפרוש בל"ט ב' לחוד אף אם לא עברה ושימשה:
א נראה דאין לחוש כלל לדעת החוו"ד. וכבר הערנו מזה בתשובתינו סי' כ"ג וכתבנו שם דדברי החו"ד תמוהים דמשמעות הגהמ"יי והש"ע לא משמע כן ושם כתבנו בשם האחרונים הסד"ט ומהרש"ז ומלב"ט כולם כתבו בפירוש להיפך דאף בלא שימשה נמי אינה חוששת לל"ט שלישית ומה שהקשו הסד"ט והחוו"ד דכיון דחיישינן שהטבילה והתשמיש גרמו לראי' א"כ אמאי לא תיחוש לליל טבילה ג' דהא אכתי לא עקרה. ומה שלא ראתה בל"ט ב' הוא משום דלא שימשה. כמו דאמרי' בכל ווסת המורכב ממקרה וזמן דאינו נעקר אא"כ בא המקרה והזמן יעו"ש ומשום קושיא זה הכריחו להחוו"ד לפרש דכוונת הש"ע הוא דוקא בעברה ושימשה. לענ"ד הא לית' אלא כמו שתירצנו אנן בעניותינו בתשובתנו סי' כ"ג דלאו משום ווסת בהרכבה אתינן עלה רק משום צירוף הג' חששות ביחד שמא הטבילה גרם. ושמא התשמיש גרם. ושמא תרווייהו יחד גרמו. וא"כ כיון שפורשת בל"ט ב' אף דלא עברה ושימשה אז תו ליכא ג' חששות דחשש שמא הטבילה לחוד גרם אזלה לה דהא חזינן שלא ראתה בל"ט ב'. ומשום ב' חששות לחוד דשמא התשמיש גרם או שמא טבילה ותשמיש יחד גרמו. לא חיישינן להצריכה לפרוש מבעלה כיון דהוי רק כקפיצה עיין בתשובתינו הנ"ל. לכן נראה עיקר דלא כדעת החוו"ד הנ"ל וכשפירשה בל"ט ב' סגי בזה וא"צ לפרוש יותר:
סיוע מדעת הרב מהרש"ק בק"ס שפסק נמי לדינא כן דלא כהחו"וד:
ב שוב מצאתי שכן פסק לדינא הרב מהרש"ק בס' קנאת סופרים תשובה ל"ג וז"ל הנה לית מאן דחש לדברי החוו"ד בזה דלשון הגהמ"יי והש"ע לא משמע כן חדא דאם כדבריו איך לא לישתמיט מלפרש דמיירי בעברה ושימשה. ועוד מדכתבו כשתגיע טבילה אחרת ולמה לא כתבו בקיצור כשתטבול מוכח דדוקא כשיגיע טבילה שאחר זו שראתה צריכה להפריש ולא יותר ומה שהקשה הסד"ט והחוו"ד לק"מ דבשלמא כל ווסת וכו' אבל באם ראתה אחר התשמיש הרי י"ל כמה צדדים. א' שמא הוא מן הצדדים ושמא יומא דקא גרים ולא התשמיש כלל. ואם השימוש גרם אולי התשמיש לבדו גרם והרי כבר שימשה ולא ראתה. אך זה נראה אם יגיע ליל טבילתה ביום החודש שראתה אז כיון די"ל דהטבילה ויום החודש גרמו כן אז לא תשמש בליל טבילה זו אבל אם אין הטבילה ביום החודש או ביום ל' מראייתה אז אין צריכה לפרוש עוד בליל טבילה ודי במה שפירשה פ"א וכו' ע"כ תוכן דבריו עיי"ש. והנה בעיקר התירוץ שתירץ על קושיית הסד"ט והחוו"ד יש לעיין קצת מיהו עכ"פ לדינא פסק ממש כדעתינו הקלושה. וכן העיקר ואין מקום יותר להאריך בזה: