תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות נדה · שאלה כו
אם בביאה ראשונה של בתולה לא נמצא כ"א דם מועט כמו איזו טיפין ואח"כ בביאה שניה ושלישית ורביעית ראתה בכל פעם בשעת תשמיש הרבה דם מהו הדין בזה אם גם בכה"ג נתלה הכל בדם בתורים שלא להחזיקה ברואה מח"ת כיון שלא פסקה לראות ויש לה צער וכאב בכל התשמישים א"ד ניחוש לומר מדלא ראתה בפעם ראשונה כ"א מעט דם אי איתא דיש לה עוד דם בתולים. מעיקרא הוי אתי בפעם ראשונה. וש"מ שהדם של עכשיו הוא דם נדות ונאסרת לבעלה כדין רמ"ת:
תשובה
א הנה הרב רש"ק בחיבורו קנאת סופרים (תשובה י"ב) כ' בענין אחר וז"ל הנה מה דנשים אומרים שלא ראו רוב דם בתולים כאלה. לא ראינו אינו ראי'. ואטו כל הנשים שוין. יש שיש בהם דם מרובה ויש שאין להם רק מעט וכו' ואם הוי שיעור לדם בתולים לא הוו שתקו כל הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים לפרש הדין שאם דם בתולים מרובים לא לתלות בדם בתולים. ובע"כ אין לדבר שיעור וכמו שאמרו חז"ל אין כל אצבעות שוין כן י"ל בזה דאין כל הכוחות שוין ואין כל אצבעות שוין עכ"ל. א"כ לכאורה הי' מקום להקל גם בנ"ד נמי מה"ט ולומר דאין כל הכוחות שוין ואולי ביאה ראשונה לא בעל בכח מרובה ומש"ה הי' הדם מועט. ומה שבעל אח"כ הי' בכח מרובה והוי דם הרבה. וכן לכאורה יש לומר מדשתקו הפוסקים ונא פירשו זה דבכה"ג אין לתלות בדם בתולים ש"מ דבכל גווני תולין כיון שמ"מ לא פסקה פ"א מלראות דם ע"י תשמיש. ואין שיעור לדם שתראה בין שהדם שבראשונה הי' מרובה מבאחרונה בין להיפוך בכל גווני שיהי' תולין בדם בתולים כן הי' נראה לכאורה:
חידוש דין דאם תחילה ראתה דם מועט ואח"כ דם הרבה אין תולין בבתולים:
ב אבל לאחר העיון נראה לדון ולהוכיח לאסור בכה"ג וכמו שנגיד דהא בההוא דר"ח שבפ' התינוקת בבעל תחילה ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם דס"ל לר"ח דטמאה משום דאי איתא דהוי דם בתולים מעיקרא הוי אתי כ' שם הר"ן בפ"ב דשבועות וז"ל הילכך אמרינן דדם נדות הוא זה. והאי דלא אישתכח דם בתולים אפשר שהי' מועט ונסתר בש"ז וכו' עכ"ל יעו"ש והועתק נמי במעדני יו"ט על הרא"ש בריש פ' התינוקת יעו"ש. והשתא אי איתא דהיכי שראתה תחילה דם מועט ואח"כ דם הרבה גם ר"ח מודה דטהורה. תיקשה איך קאמר בזה דטמאה. הלא בהכרח אנו מוכרחין לומר דגם בביאה ראשונה חזיא דם מועט אלא שנסתר ונחפה בש"ז. ואם בחזיא דם מועט תחילה טהורה. למה בלא ראתה כלום טמאה. הלא גם בלא ראתה כלום לפנינו אנו מחזיקין אותה שראתה דם מועט. אע"כ דגם בכה"ג שראתה דם מועט תחילה ס"ל לר"ח דטמאה וגם דבאמת הכי מסתבר דזיל בתר טעמא. דהא עיקר הטעם בלא ראתה דס"ל לר"ח דטמאה היא משום דאמרי' דאי איתא דהוי דם בתולים מעיקרא הוי אתי כמפורש בש"ס וא"כ האי טעמא ממש שייך גם בזה שראתה תחילה דם מועט דאמרי' דבע"כ שכלו בתוליה במעט דם של ביאה ראשונה דאי איתא דהוי לה עוד דם בתולים. מעיקרא הוי אתי דם מרובה כמו בבעילות האחרונות כן נלע"ד:
קושי' לפ"ז על ר"ח ותירוץ ע"ז. וגם סברא לומר דגם ר' אסי מודה בזה לר"ח:
ג ואין להקשות דא"כ למה אמר בגמרא דבעל ולא מצא דם ס"ל לר"ח דטמאה. הו"ל לומר נמי זה דמצא תחילה דם מועט. הא לא קשיא חדא דהא לפי דברי הר"ן הנ"ל. ממילא מישתמע גם זה. דהא גם לא ראתה כלום הוי נמי ראתה דם מועט כאמור. ועוד די"ל אדרבא רבותא קמ"ל בזה דאע"פ שלא מצא דם כלום. וא"כ הוי מסתבר למיתלי בהטיה דהא ודאי רוב נשים יש להם דם בתולים. ואין סברא שלא יהי' לה כלל דם בתולים לכל הפחות מועט. מש"ה קמ"ל ר"ח דאפ"ה טמאה ולא תלי' בהטיה. ותלי' טפי בחיפוי ש"ז אע"פ שהוא ג"כ לא שכיח קצת ומכ"ש בזה היכי דחזייא דם מועט. דאז ודאי א"א לתלות בהטיה וגם לא נפקא מרוב נשים דיש להם דם בתולים. אלא שבתוליה מועטין (דיש הרבה שבתוליהן מועטין כמובא לעיל בשם ס' קנאת סופרים) א"כ בזה פשיטא דאמרי' דכלו בתוליה משום האי טעמא דאי איתא דהוי לה דם בתולים טפי מעיקרא הוי אתי. ואדרבא נראה לי די"ל דבזה גם ר' אסי מודה דטמאה. דא"א לומר בזה דלמא איתרמי לה כדשמואל. ומודה ר' אסי בזה דאמרי' דכלו בתוליה בזה הדם המועט. דאי איתא דיש לה דם בתולים מעיקרא הוי חזייא טפי. ועוד דדוקא בלא מצא כלום ס"ל לר"א דטהורה מאחר דלא שכיח שלא יהי' לה כלל דם בתולים. ולומר דנחפה בש"ז הוי ג"כ מלתא דלא שכיחא. מש"ה ס"ל דתלי' בהטיה. משא"כ בזה דאין צורך לתלות בחיפוי ש"ז אלא דאמרי' דבתוליה הוי מועטים בזה מודה להאי סברא דאי איתא דהוי לה עוד דם בתולים מעיקרא הוי אתי (והאי סברא לתלות הבעילה בכח מועט לא מצינו מפורש בהך דינא) ועכ"פ כיון דיש סברא הנ"ל דזה גרע טפי מלא ראתה שום דם כלום דגם ר' אסי מודה. תיפוק לן מיהא דלר"ח ודאי טמאה בזה. כן נראה לענ"ד:
קושיא מרב גידל בש"ס ותירוץ ע"ז:
ד אלא דלכאורה הא קשיא דא"כ למה פסק רב גידל בש"ס פ"ק דנדה וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל דבפסקה מלראות פ"א ע"י תשמיש ואח"כ ראתה. שוב לא תלי' עוד בדם בתולים. הוי להו להשמיעינו יותר רבותא דאף בלא פסקה מלראות אלא שהי' בפ"א דם מועט ואח"כ חזרה לראות דם מרובה שוב לא תלי' עוד בדם בתולים. וצ"ל ליישב דבאמת היינו הך. דמה לי פסקה לגמרי ומה לי שפסקה ולא ראתה הרבה דם כבעילות האחרונות. דגם זה בכלל פסקה יחשב וטעם א' לשניהם דאי איתא דהוי לה עוד דם בתולים מעיקרא הוי אתי. ועוד די"ל דגם בזה אדרבא רבותא טפי קמ"ל דלא נימא דניתלה בהטיה. ומכ"ש בחזייא דם מועט דמוכח דלא הי' הבעילה בהטיה פשיטא דלא תלינן עוד בדם בתולים:
מסקנא דפיסקא להחמיר אם לא שביאה א' לא הי' ביאה גמורה:
ה סוף דבר נראה לי עני לענין הלכה דדין זה דומה ממש לדין פסקה מלראות פעם א' ושוב לא תלי' עוד בדם בתולים. ואף שדבר חדש הוא. מ"מ הדבר מוכרע וברור לענ"ד מההיא דר"ח לפי דברי הר"ן הנ"ל וגם אין סמך להקל ולסמוך בכה"ג על דעת המהרש"ק דמתיר אפי' בלא ראתה כלום בביאה ראשונה. גם זה אינו. מאחר דלפי דברינו יש סברות לומר דאדרבא זה מיגרע גרע טפי מלא ראתה כלום ושאפשר דאף ר' אסי מודה בהא לדר"ח לכן נראה לי דאין להקל בזה. אך כ"ז היכי שגם ביאת דם מועט הי' ביאה גמורה. אבל היכי שלא הי' ביאה גמורה. פשיטא דיש להקל בזה. ולומר מה דלא חזייא דם הרבה כביאות האחרונות הוא משום דלא הי' ביאה גמורה. כמו דאנו מחלקין לטהרה בלא ראתה דם היכי שלא הי' ביאה גמורה כבהג"ה סי' קצ"ג ודו"ק כן נ"ל: