תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יורה דעה הלכות נדה · שאלה כד
ע"ד שאלתו אשר אשה אחת בתולה. נשאת לבעלה. ומצאה דם כראוי ואחר טבילתה נבעלת עוד הפעם ובדקו ולא מצאו דם רק כתם ש"ז הי' על הסדין גדול מאוד ואח"כ נבעלה עוד כ"פ ומצאה דם אי יש לתלות אותו הדם בדם בתולים ונאמר דלא פסקה מח"ת ומה שלא נמצא דם באותו הפעם השני משום דחיפהו ש"ז או לחוש לה לרואה מחית:
תשובה
א הנה לא ידעתי מקום ספיקו הרי בש"ע מפורש דכל שהפסיקה פ"א ולא ראתה דם מח"ת לא תלינן עוד בדם בתולים ולמה לא התנה גם שלא מצאה ש"ז ג"כ. ובע"כ דאין חילוק בזה רק כל שלא מצאה דם הוי רמ"ת. והטעם דשני תליות לא תלינן לומר דדם זה הוא מדם בתולים. וגם לומר מה דלא ראתה מקודם הוי חיפהו ש"ז זה לא תלי'. דדי לתלות קולא א' ולא ב' וכו' דדם בתולים אם בא. הרבה הוא ואינו נחפה לגמרי בש"ז לכך יש להחמיר. מה גם דהטור בסי' קפ"ז לא הביא כלל דין זה דתולין בדם בתולים לענין רמ"ת. ובע"כ דס"ל דלדידן דאין בועלין על דם טוהר ומחזקי' הכל לדם נדה יש להם גם דין רמ"ת. והיינו דס"ל כיון דנ"מ בדם זה לענין דאורייתא אם הוא דם טהור. וגם לענין דרבנן להיות רמ"ת אז גם בדרבנן הולכין להחמיר מכח דאתי לזלזולי בדרבנן כמ"ש המ"א סי' קס"ד בשם הרדב"ז. וכיון דלהטור בלא"ה יש לה דין רמ"ת לכך גם לדידן עכ"פ בפסקה פ"א אף שמצאה ש"ז על הסדין לא תלי' בדם בתולים. מיהו נראה לי להקל אם רצון האשה להיות בודקת בשפופרת מותרת אף להמחמירין דלבעל ראשון לא מהני בדיקה. י"ל דמודים בזה כיון דאפשר לתלות בדם בתולים הוי כעין ס"ס דלמא הוי דם בתולים. ואת"ל שאינו דם בתולים דלמא מן הצדדין ואף דהוי כשם אונם חד מ"מ כיון דהוי ספק שמא כדעת המתרת בבדיקה בבעל א' ובצירוף הקולא די"ל דהוי דם בתולים לכ"ע מהני בדיקה כן נלפע"ד נכון לדינא:
(הרב קנאת סופרים בהשמטות לחיבור ש"ט תשובה ט'):
הסכמה לדעת הרב קנאת סופרים הנ"ל בהוספות עוד טעמים אחרים:
ב ואחוה גם אני עני את דעתי בשאלה זה. ואען ואומר דיפה כיון הרב מהרש"ק בפסק זה. ודבריו נכונים דיש להחמיר שלא לתלות בכה"ג בדם בתולים ומלבד טעמים שכ' הרב הנ"ל. אוסיף בעניי עוד טעמים. דהרי כל עיקר דינא דהש"ע (סי' קפ"ז סי"ג) דהתיר בלא פסקה לראות גמגמו בו קצת מהאחרונים. עי' כו"פ. ועי' תשו' נוב"ת סי' צ"ד. ועי' ט"ז שם. ואף הב"י גופי' סיים דמיסתפי להקל אם לא בידים מוכיחות שהוא דם בתולים יעו"ש. וא"כ עכ"פ הבו דלא לוסיף עלה וסגי להקל היכא שבבירור לא פסקה לראות משא"כ בכה"ג. דבאמת הוא אינו מצוי כ"כ להיות דם בתולים נחפה לגמרי בש"ז. ורק לחומרא בסי' קצ"ג בבעל בעילת מצוה ולא ראתה דם החמירו לאסור משום דלמא חיפהו ש"ז. וגם שם פיקפק הכו"פ והקשה דבכולי ש"ס מחמרי' בלא מצאה דם לתלות דהיא בעולה או מוכת עץ ובאשת כהן אסרי' אותה לבעלה. ולא תלי' שנחפה הבתולים בש"ז והיינו משום דבאמת לא שכיח יעו"ש. א"כ הכא ודאי דאין להקל משום דלמא נחפה בש"ז:
השגה על ראיית המהרש"ק אך לדינא דבריו נכונים:
ג וראיתי עוד לו להרב הנ"ל שהביא עוד ראי' מהאי דבש"ס (נדה ס"ד ב') גבי בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם אמר ר' אמי דטהורה משום דלמא איתרמי לי' כדשמואל. ולמה לא קאמר הטעם דלמא חיפהו ש"ז. אלא ש"מ דלא תלינן בזה עכ"ד יעו"ש. ולדידי עני ראי' זו חלושה מאוד. די"ל דר' אמי רוצה להשמיענו דטהורה אפי' היכא שלא נמצא שום ש"ז על הסדין דאז תו לא שייך האי טעמא דחיפוי ש"ז. וקמ"ל דאפ"ה טהורה משום דלמא איתרמי לי' דהטה כדשמואל. א"כ אין מכאן ראי'. ועוד יותר תימא לי דאדמדייק מהא דר' אסי דהוא דלא כהילכתא. אדרבא הא לכאורה יש לדייק להיפך מההוא דר"ח התם דמטמא וחולק על ר' אסי וכ' הר"ן בפ"ב דשבועות על ההוא דאמר ר"ח דאם איתא דהוי דם בתולים מעיקרא הוי אתי כ' הר"ן וז"ל הילכך אמרי' דדם נדות הוא זה והאי דלא אישתכח דם בתולים אפשר שהי' מועט ונסתר בש"ז וכו' עכ"ל. וגם הרא"ש ריש פ' התינוקת כ' וז"ל וכיון שהחמירו בביאה זו לעשותה כנדה הילכך אפי' בעל ולא מצא דם כיון דרוב נשים יש להם דם בתולים חיישי' שמא הי' שם טיפה כחרדל ונאבד. או שמא חיפהו ש"ז דבהטיה לא תלינן דמלתא דלא שכיחא הוא וכו' עכ"ל יעו"ש א"כ הרי לכאורה אדרבא ראי' להיפך דלא תלי' בהטיה רק תלינן בחיפוי ש"ז. ומכאן יש לדייק טפי דהוא אליבא דהילכתא. דהכי קיי"ל כר"ח ולא כר' אסי. אכן מ"מ לדינא דברי הרב נכונים ואין ראי' מההוא דר"ח ור"ן ורא"ש הנ"ל וש"ע סי' קצ"ג דהתם לחומרא הוא דתלינן בחיפוי ש"ז משא"כ לקולא:
חילוק אחר בין האי דסי' קצ"ג להך דנ"ד:
ד ועוד דשאני התם דמיירי בביאה ראשונה של בתולה. דכיון דרוב נשים יש להם דם בתולים לכך תלינן במלתא דלא שכיחא כ"כ בכדי שלא להוציאה מהרוב הבתולות מש"ה תלי' שם בחיפוי ש"ז משא"כ בהך דנ"ד בביאה ב' דכבר הי' לה דם בתולים בביאה א'. ועכשיו בביאה שניה לא הי' נמצא דם אז ודאי לא תלי' בחיפוי ש"ז דלא שכיח אלא תלי' טפי דכבר יצאו כל דם בתוליה בביאה ראשונה וכיון דבביאה שניה פשיטא דכשלא נמצא לה דם אנו מטהרין אותה ולא חיישי' דלמא הי' דם מועט ונחפה בש"ז לטמא אותה להצריכה ז"נ וטבילה כדחיישי' לה בביאה ראשונה א"כ כיון דאף לחומרא לא חיישי' לה בביאה שניה. כ"ש דאין לתלות בזה לקולא ודו"ק כן נראה לי עני:
חדוש להקל היכי שלא הי' ביאה גמורה:
ה אך זאת נראה לי דעכ"פ היכי שבאותו פעם שנבעלה ולא מצאו דם אומרת האשה או הבעל. שלא הי' ביאה גמורה אף לפי מה דמשמע מה"ב שם שלא רצה להקל מחמת זה לחוד כ"א בצירוף עוד טעמים. יעו"ש. מ"מ היכי דיש ש"ז על הסדין ראוי לצרף זה הספק דדילמא חיפהו ש"ז להך היתירא. דלא הי' ביאה גמורה שלא להחזיקה ברמ"ת ביש לה צער וכאב. דהך היתר שלא הי' ביאה גמורה הוא היתר נכון וכדאי לסמוך ע"ז לחוד וכ"ש בצירוף חיפוי ש"ז. והרי הרב רש"ק כ' טעם דדם של בתולים הוא הרבה ואינו נחפה לגמרי בש"ז. א"כ לפי טעם זה היכי שלא הי' ביאה גמורה אפי' אם ראתה דם בתולים ודאי לא הי' כ"א מועט ומצוי שפיר בכה"ג להיות נחפה בש"ז ועוד דהא משמע מדברי התוס' (נדה ס"ד ב') ד"ה שאני דדוקא בבעילה גמורה הוא דאמרי' דהטיה לא שכיח משא"כ בביאה שאינו בעילה גמורה אדרבא אמרי' בזה בכתובות רוב בקיאין בהטיה יעו"ש וא"כ בזה דלא הי' ביאה גמורה יש מקום לתלות דהי' בהטיה מש"ה לא הי' נמצא דם. ואפי' ביותר משיעור העראה בעלמא נמי יש מקום להתיר בכה"ג כל שלא הי' ביאה גמורה כן נ"ל: