תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
יו"ד הלכות שמחות · שאלה מ
מי שהוגד לו ע"פ עכו"ם שמת ח"ו א' מקרוביו שחייב להתאבל עליהם במיתתם. אם חייב לנהוג אבילות ע"פ דיבורו של העכו"ם אם לא:
תשובה
א הנה אם העכו"ם אמר כן בדרך מתכוין להגיד ולהעיד. פשיטא לכ"ע דאין נאמן העכו"ם ואין מתאבלין על פיו. אך באומר כן במסל"ת. בזה איכא פלוגתא דרבוותא. דדעת הרמב"ן והראבי"ה דנאמן לגבי אבילות כי היכי דנאמן עכו"ם מסל"ת גבי עדות אשה. ומהר"ם מרוטונבורג ס"ל דאינו נאמן. והנה בש"ע יו"ד סי' שצ"ז ס"א פסק בסתם דנאמן עכו"ם מסל"ת וכן סתם ושתק ליה מרן רמ"א בהג"ה. וכן נראה דעת הש"ך שם וכ' שכ"פ הב"ח. אולם הט"ז שם בשם רש"ל מביא תשו' אור זרוע דהר' ישעי' אומר דאין עכו"ם נאמן במסל"ת כ"א בעדות אשה. אבל בכל עדיות דעלמא אין עכו"ם נאמן לא להקל ולא להחמיר יעו"ש. ומשמע שכן מסכמת דעתו של הט"ז עצמו גם הרב ברכי יוסף כ' על דברי הש"ע וז"ל אבל רבינו ישעי' הראשון בתשו' כו' סי' קכ"ח כ' בפשיטות דאינו מתאבל ע"פ גוי במסל"ת והאריך בזה עכ"ל הרי דפליגי בזה הפוסקים. ואין אתנו הכרעה ברורה לדעת אחרי מי נלך בדין זה. ונחזי אנן בעניותינו. ולכאורה הי' אפשר לומר כיון דקיי"ל בכמה דוכתי דהלכה כדברי המיקל באבל. כן גם כאן נלך אחרי המקילין דאין העכו"ם נאמן לענין אבילות אף במסל"ת. אולם ע"ז לחוד צ"ע כיון דיש אומרים והוא ע"פ דעת התוס' דלא נאמר כלל זה כ"א בדברי מחלוקת התנאים ולא בדברי מחלוקת הפוסקים. בשגם דלן בעניותן נהירא לן ראיות הרמב"ן המחמיר הם חזקים. דבמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי והילכך לא בעינן בכה"ג עדות גמורה. וסיים שם הרמב"ן וז"ל וזה הכלל כל עדות שמשיאין אשה על פיו קרובים מתאבלין עליו הובא בהרא"ש פ' אלו מגלחין סי' ל"ב. וכ' שם הקרבן נתנאל וז"ל הכוונה כיון דמשיאין האשה על פיו ש"מ דמחזיקין בחזקת מת. ואם נאמר שאין נאמן להתאבל עליו דמחזיקינן בחזקת חי א"כ הוי כתרתי מילי דסתרי אהדדי. וכיון דהימנוהו אפי' במקום אחר נמי נאמן. דאין דין א' חלוק. פ"א יהי' נאמן. ופ"א כשאין לו אשה לא יהי' נאמן עכ"ל. ודבריו נכונים בפירושו להרמב"ן אך כבר קדמו בזה הב"ח שכ' נמי כן לפרש כן דברי הרמב"ן יעו"ש. ועכ"פ לפי ביאור זה. הוויין דברי הרמב"ן נכונים מאוד. גם מבואר שם בהרא"ש עוד כמה ראיות גדולות להחמיר באבילות ע"פ עכו"ם מסל"ת ומסקנת הרא"ש נראה דדעתו נמי כהרמב"ן והראבי"ה כמו שיראה המעיין שם. גם הטעם שכ' הרמב"ן דנאמן משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי הוא טעם נכון מאוד. דהא אף להקל בנאמנות עכו"ם מסל"ת שאומר שאין טעם איסור בקדירה. או באומר על הפרה שכבר ילדה ואין ולד זה בכור כ' הש"ך ביו"ד סי' צ"ח סק"ב ותשו' חוות יאיר סי' ל"ו דנאמן עכו"ם משום ה"ט דהוי מלתא דעבידא לגלויי יעו"ש. כ"ש דמהני האי טעמא להאמין עכו"ם להחמיר ומעתה מאחר שהמחמירין מביאין ראיות גדולות וחזקות לדבריהם וגם בעלי הש"ע המחבר ורמ"א פסקו כן בסתם. וגם הש"ך דהוא בתרא לגבי הט"ז פסק נמי כן. וכ"פ הב"ח. קשה מאוד להקל נגדם. הגם הלום ראיתי בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סוף סי' ר"א משמע מתוך לשונו שדעתו נמי כדעת רמב"ן וסייעתו לחייב להתאבל ע"פ עכו"ם מסל"ת יעו"ש. גם דעת הגהות מיימוני פ"ז מה' אבל נמי כן יעו"ש. ע"כ דעתי הקלושה ג"כ להחמיר בזה ע"פ עדותו של עכו"ם מסל"ת:
ב וסבור הייתי לומר. דאף היכא שהעכו"ם מתכוין להעיד. מ"מ היכא דאיכא רגליים לדבר. יש להחמיר להאמין את העכו"ם ולהתאבל על פיו. ומטעם דהא הגאון נו"ב (חלק אה"ע סוף סי' ל"א) חידש מלתא חדתא דעדות גוי שאינו מסל"ת. עם צירוף מעלה דרגליים לדבר עדיף ממסל"ת היכי דאין רגליים לדבר. וא"כ בעדות אשה שנאמן מסל"ת אף דליכא רגליים לדבר ק"ו היכי דאיכא רגליים לדבר שנאמן אף בלי מסל"ת יעו"ש. וא"כ גם בזה בעדות דאבילות לפי דעת הפוסקים דמסל"ת נאמן להתאבל על פיו וכמו שהוכחנו באות הקודם להסכים עמהם. א"כ כ"ש וק"ו במעלה דרגליים לדבר בעדות עכו"ם במתכוין להעיד דעדיף טפי ממסל"ת. אולם נתיישבתי דז"א דהא הנו"ב שם מסיק שחלילה לסמוך ע"ז אפי' לצירוף בעלמא יעו"ש וגם הרב חתם סופר חלק אה"ע (ח"א סי' מ"ו) חולק בזה על הנו"ב יעו"ש וא"כ מאחר דלענין עדות אשה אין סומכין להתיר בזה. יש לומר דאדרבא יש למחות במי שירצה להחמיר ולנהוג אבילות ע"פ עדות זה. וכ"כ הרב בס' זכור לאברהם (ה' אבל אות א') דאם ירצה איש להחמיר ולהתאבל אף במתכוין להעיד. דיש למחות בידו דאתי למיטעי להתיר האשה יעו"ש. וכן נראה עיקר דכיון דאף במסל"ת דלכ"ע נאמן לגבי עדות אשה אפ"ה איכא בזה פלוגתא דרבוותא לגבי אבילות אם נאמן. כ"ש בזה דאף גבי עדות אשה אין זה ברור לסמוך על עדות עכו"ם במתכוין להעיד אף ברגליים לדבר. פשיטא שאין לסמוך עליו לגבי אבילות. וכן נראה להביא ראי' לזה ממ"ש הרב ברכי יוסף סי' שצ"ז והרב עיקרי הד"ט (ח"ב סי' ל"ו אות ב') בשם תשו' פנים מאירות דמי שכתב לו סוחר עכו"ם בבי דואר שמת אחיו. כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אי מתאבלין בעכו"ם מסל"ת ומדברי הרמב"ם נראה דאף בנאמנות עכו"ם מסל"ת להשיא אשה ה"מ אם מגיד בע"פ אבל בכתב לא מהני ה"ה הכא דאין להתאבל עכ"ל יעו"ש ע"כ נראה דה"ה לענין נ"ד וכדאמרן. והנה בהאי סברא דרצה הנו"ב לחדש גבי היתר אשה. לדעתי הקלושה ג"כ הוא תמוה. דהוא נגד דברי הגהות רמ"א באה"ע סי' י"ז סוף סעיף ט"ו. דמבואר שם דאף ביש אומדנות המוכיחות שמת אסורה לינשא ע"פ עדות עכו"ם שאינו מסל"ת ורק אם נשאת לא תצא יעו"ש. ולכאורה רגליים לדבר לא עדיף מאומדנות המוכיחות. ע"כ נראה ודאי דה"ה וכ"ש לגבי אבילות אין נאמן להתאבל על פיו אף ביש אומדנות המוכיחות שמת אם אינו מסל"ת. אך זאת אפשר לומר דאם הוא קצת מסל"ת אף שאינו מסל"ת ממש. אז בצירוף אומדנות מוכיחות יש להחמיר להתאבל על פיו לפמ"ש הבית שמואל בקונטרס עגונות (קיצור פסקי תשו' מהר"ם לובלין) אות שט"ז בשם תשו' מהר"ם לובלין להתיר בכזה בעדות אשה יעו"ש א"כ אפשר לומר דהה"נ לגבי אבילות לפי מה דהסכמנו להשוות אבילות בזה לדין היתר אשה. וצ"ע הנלענ"ד כתבתי. (ומיהו ביש רגליים לדבר טובא אפשר נמי דיש להחמיר אף באינו מסל"ת כלל דאז מסתבר מסברא דיהי' עדיף ממסל"ת. ועיין תשו' ח"ס חיו"ד סי' קי"ב משמע שם דאף לגבי איסורין נאמן עכו"ם היכא דיש רגליים לדבר טובא):