תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
חושן משפט הלכות חזקות · שאלה נא
הבונה בית כנגד חלוני ביהכ"נ כמה צריך להרחיק מן החלונות שלא יאפיל על חלוני ביהכ"נ. ואם בנה כבר ולא הרחיק כשעור המצטרך. אם יכולין הקהל לכופו לסתור את ביתו. או דלמא בדיעבד כשכבר בנה מה שעשה עשוי:
תשובה
א באו"ח סי' ק"נ ס"ד כ' וז"ל הבונה כנגד חלון ביהכ"נ אין מספיק לו בהרחקת ד' אמות לפי שהוא צריך אור גדול עכ"ל. הנה לא באר בהדיא כמה שיעור צריך להרחיק יותר מד' אמות. אמנם בפמ"ג שם באשל אברהם סק"ד כ' בשם א"ר שכ' בשם כנה"ג דח' אמות סגי יעו"ש. וכ"כ בדגול מרבבה (הנדפס בגליון המגיני ארץ) בשם כנה"ג יעו"ש. והנה ספר כנה"ג אינו ת"י לראות טעם סברא זה. ונחזי אנן בעניותינו. והנה מקור הדין זה הוא בב"י בשם ס' אגודה בפרק השותפין יעו"ש. ועיינתי בספר אגודה. וראיתי שם שכ' זו"ל מפירוש ר"י הבאתי ראי' על א' שבנה נגד בה"כ ורצה להרחיק רק ד' אמות ואמרתי דבהכ"נ צריך אורה גדולה כמו איספלידא דהכא עכ"ל. והנה כוונת האגודה הוא לדברי התוס' בפ' השותפין (דף ז' ע"א) שכ' שם וז"ל ומפרש ר"י דאיספלידא דהכא הוי אכסדרה שיש בה אורה גדולה שפרוצה ברוח א' וכו' עכ"ל יעו"ש בתוס' ד"ה איספלידא. הנה גם ממקור הדין שבאגודה הנ"ל אין שום הוכחה כמה צריך להרחיק יותר מד' אמות. והנה לכאורה תימא גדולה על האגודה ועל השו"ע שסתמו הדברים ולא פירשו. דמי יודע כמה הוא השיעור של אור גדול. לכן נראה לי עני לפרש בכונתם דדעתם הוא דכיון דבהכ"נ צריך אור גדול טפי מאור דבבית לכך אינו מספיק כאן בשיעור הרחקה בד' אמות לחוד דהוא השיעור של הרחקה מהחלונות של בית אלא צריך הרחקה יותר מד' אמות. ואין שיעור להאי יותר דאף במעט יותר כמו אמה א' סגי. דהעיקר בעינן שיהי' אור בהכ"נ גדול מאורה שבבית. והכי הוא מדוקדק בלשון של האגודה והשו"ע דמשמע מלשונם בהדיא דרק בהרחקת ד' אמות לחוד אינו מספיק בבהכ"נ אבל ביותר מעט סגי. ומה דכתבו דצריך אור גדול ר"ל שיהי' גדול מאור שבבית המרוחק בשיעור ד' אמות. דידוע בחוש דאף מעט הרחקה יותר גורם אורה טפי. ומה"ט ניחא מה דסתמו ולא פירשו השיעור כמה צריך להרחיק. משום דבאמת אין לזה שיעור. אלא כל שהוא ביותר מד' אמות סגי. וזה גופי' הוי ראי' גדולה לזה דאילו הי' דעתם דצריך דווקא איזה שיעור על ההרחקה היתירה מד' אמות. כל כה"ג ודאי לא הי' להו לסתום. אע"כ כדכתיבנא. אולם סברת הכנה"ג נראה שדעתו דכיון דלא פירשו בהדיא כמה שיעור צריך להרחיק יותר מד' אמות. מסתבר לי' דעכ"פ בח' אמות ודאי סגי. דהוא שיעור כפול מהשיעור שבהרחקת בית דכיון דשיעור ד' אמות הוא הוי שיעור להרחקה העיקרית גבי בית אין להחמיר יותר משיעור הזה לגבי ההרחקה הנוספת ועודפת כאן. וגם כיון דהך שיעורא דד"א הוא ניהו שיעור חשוב שגורם אורה. גבי הרחקת בית. ממילא כאן דבעי אור גדול בעינן עוד שיעור ד"א דהוא שיעור חשוב להביא אור דאז כשניתוסף שיעור זה הוי שפיר אור גדול. זה נראה לי בטעם סברתו של הכנה"ג. אכן מאחר דלענ"ד נראה דיש פנים לפרש בדעת האגודה והשו"ע דאף בפחות מח' אמות נמי סגי כל שהוא יותר מד' אמות עכ"פ באמה א' יותר. הילכך נראה לענין דינא דודאי לכתחילה יש לחוש להצריך הרחקה ח' אמות. אכן אם יש דוחק בקרקע המקום. ואחד רוצה לבנות לו בית סמוך נגד חלונות בהכ"נ וא"א לו להרחיק בשיעור ח' אמות. מחמת דוחק המקום של המגרש אין הקהל יכולין לעכב עליו בנין הבית אף אם אינו מרחיק בשיעור ח' אמות. ומטעם שאגיד ב"ה:
ב דנראה דעכ"פ מידי ספק לא יצא. דדלמא כוונת האגודה והשו"ע כמו שכתבנו אנן לעיל דאפשר עוד שגם הכנה"ג לא קאמר דשיעור זה של ח' אמות הוא לעיכובא דבפחות לא סגי בודאי אלא דעיקר כוונתו הוא להשמיענו דבח' אמות ודאי סגי דאין להסתפק כלל על יותר משיעור ח' אמות. אבל אפשר נמי דסגי גם בפחות כל שהוא ביותר מד' אמות. והנה ודאי היחיד שבא לבנות הבית הוא בא בכח רשות והורמנותא דהשר או המושל שהעיר הזה היא שלו. וא"כ יד זה היחיד הוי כיד השר הבא מכחו. והשר שגוף כל קרקע העיר שייך לו הוא בודאי מיקרי מוחזק בקרקע זה וממילא נמי הוי גם היחיד הבא מכחו כמוחזק. והקהל הבאים לעכב עליו מחשבו כרוצים להוציא מהיחיד המוחזק. ואמרי' בזה הממע"ה. ואינם יכולים להוציא לעכב על היחיד עד שיבררו בבירור גמור דשיעור ח' אמות הוא לעיכובא וכיון שאין יכולים לברר זה. והדבר עומד בספק. אמרי' אוקי קרקע זו בחזקת מרי' דהיינו בחזקת השר והיחיד הבא מכחו. כדין כל ממון המוטל בספק דמוקמי' אותו בחזקת המוחזק והמוציא מחבירו עליו הראי'. ואין סתירה לדברינו מההוא דמבואר בהגה"ת מר"ן רמ"א בחו"מ סי' ד' דאם יש חלוקים וטענות ביניהם הקהל נקראים מוחזקים לגבי היחיד. הא ליתא דאדרבא משם גופי' ראי' לדברינו דהא סיים שם רמ"א וז"ל והא דנקראים מוחזקים לגבי יחיד דווקא בעניני מסים אבל לא בשאר דברים עכ"ל. והטעם מבואר שם בתה"ד ובסמ"ע ובאר הגולה כיון שהמס הם גובים ליתנו למלך הרי הם כיד המלך וצריך היחיד לברר זכותו לפני המלך. דכל טענת ספק וראי' שאינה ברורה חשוב השר כמוחזק עד שיברר היחיד שהוא פטור עכ"ד יעו"ש. א"כ בנ"ד דאדרבא היחיד הבונה הבית הוא בא מכח השר. הוי ידו כיד השר. והשר נקרא בודאי מוחזק בכל ספק הבא על ענין טענת הקרקע מהארץ המיוחדת לו. והוי ג"כ היחיד מוחזק. והקהל נקראים מוציאים. ואינם יכולים להוציא בלא ראי' ברורה כדכתיבנא. כן נלענ"ד:
ג ואין לומר דכיון דענין טענת הקהל בזה אינו מענין ממון מדבר הרשות בעלמא. רק מענין הנוגע לביהכ"נ הצריך אור גדול. והו"ל ענין דררא דמצוה וקדושת בהכ"נ. והו"ל כספק איסורא ולחומרא. גם זה ליתא לענ"ד. דנראה לי דכיון דדין זה דביהכ"נ אינו מספיק בהרחקת ד"א אינו מבואר כלל בגמרא רק באגודה וש"ע. הלכך נראה לי דלא מיחשוב זה כ"א כאיסורא דרבנן ולא כד"ת. וא"כ ממילא לגבי ספיקו יש ליזיל לקולא ככל איסורי דרבנן דספיקו לקולא. כן נ"ל:
ד ופוק חזי מ"ש בתשו' חת"ס סופר (חיו"ד סי' קל"ח) בנידון שנשאל ע"ד הבונה בית במקום שלא הי' שם בית מעולם דהוי חשש סכנה ע"פ צוואת ר"י חסיד וכ' דאין לחוש לזה וז"ל ואולי בבונה בית שלא לצורך להרחיב לו משכנות בחוץ לארץ ולהתיאש מן הגאולה בכיוצא באלו הוי בינינו סכנה ואינם מצוה להגן אדרבא כי היכי דאיכא מצוה בא"י בבתים משום ישוב א"י ה"ה בהיפוך בח"ל. אבל בעוה"ר בארצות פזורנו כי לא נשא הארץ לשבת אותנו. וישמחו אלי גיל כי ימצאו מקום פנוי לבנות עליו בית ומצוה רבה נמי עביד להמציא מקום דירה לשה פזורה עד ישקיף ה' וירא וכו' לדעתי איכא מצוה וכדאי להגן וכו' עד אבל צרכנו מרובים וישיבתינו מצער נראה דאין להקפיד בכיוצא בזה עכ"ל יעו"ש באורך קצת. א"כ מאחר דגם בענין חשש סכנתא דחמירא מאיסורא דן הרב ז"ל להקל מטעם דבזה"ז מדוחק איכא מצוה בבנין בתים אף בח"ל כל שהבנין הוא לצורך. מכ"ש דיש ללמוד מזה להקל בנ"ד דאין בזה רק משום הידור מצוה שיהי' בבהכ"נ תוספות אור ועיקר האיסור בבונה בית נגד החלונות של בהכ"נ בהרחקת ד' אמות לחוד חשוב רק כאיסורא דרבנן כדאמרן לעיל. כ"ש דיש לילך בספיקו להקל על הבונה בית דגם הוא עביד מצוה ומה יעשה בזה שהמקום הוא דחוק אצלו ואינו ביכולתו להרחיק שיעור ח' אמות. אין זה כדאי להחמיר על הבונה לעכב עליו בנינו. שילך נע ונד מטולטל מדירה לדירה כנלע"ד:
ומה שהקהל טוענים לעכב בנין הבית סמוך לבהכ"נ מחמת שהמקום המגרש הפנוי הזה היו אנשי הקהל מתקבצים שם בכל זמן קידוש לבנה. לקדש שם הלבנה. וטוענים שיש משום זה קדושה במקום מגרש הזה. ואסור לבנות עליו בנין בית דירה. נראה לי דזה ודאי אינו טענה. דהא מבואר בש"ס ופוסקים וטור ושו"ע או"ח סי' קנ"ד ס"א דכל מקום שמתקבצים שם לפרקים להתפלל שם. אבל אין מתפללין שם בקביעות אין בו משום קדושה יעו"ש א"כ ה"ה בזה מה שמתקבצים שם רק בעת קידוש לבנה מיקרי נמי דרך עראי ולא חשיב משום זה מקום קביעות לתפלה ואין בו משום קדושה. כן נראה לי:
ה ואם עבר היחיד ובנה בית דירתו נגד חלוני בהכ"נ ולא הרחיק ממנו רק ד' אמות ראיתי בספר זכור לאברהם חח"מ אות נ' שכ' וז"ל מי שבנה כותל נגד חלון בהכ"נ ברחוק ד"א. ואנשי בהכ"נ תובעים שיסתיר כולו וירחיקהו יותר כי בהכ"נ צריך אור רב העלה הרב ב"ד ז"ל סי' פ"ח דאין לכוף אותו כיון שכבר בנה עכ"ל ס' זכור לאברהם. והנה אין ספר ב"ד הנ"ל לפנינו לראות טעמו ונימוקו. אכן לענין גוף הדין גם דעתי הקלושה מסכמת עמו דכן נראה ממשמעות לשון האגודה והשו"ע דרק לכתחילה קודם שבנה יכולים לעכב עליו שירחיק יותר משיעור ד"א דודאי אילו הי' הדין לכופו לסתור בנינו אף בדיעבד. לא הוו שתקו מזה להשמיענו רבותא טפי. וכמו דכתבו הטור והשו"ע בסי' ק"נ שם ס"ג דמי שהגביה ביתו יותר מבהכ"נ י"א דכופין אותו להשפילו יעו"ש. אלא ש"מ דכאן דווקא לכתחלה אין מניחין אותו אבל כשכבר בנה אין כופין אותו לסתור. ועוד דהא אף בהגביה ביתו יותר מבהכ"נ ג"כ אין הדין מוסכם מכ"ע לכופו לסתור ומה"ט כתבו הטור והשו"ע בלשון יש אומרים. דמשמע דיש חולקים. וכן הוא באמת דעת רש"י שמביא בב"י שם. והכי משמע נמי דעת ר"ח המובא שם כמו שיראה המעיין בבית יוסף. א"כ דון מינה דהא האי דינא דאסור להגביה ביתו יותר מהבהכ"נ הוא חמור טפי מהך דהרחקה יותר מד"א. דאיסור ההגבהה הוא מדינא דגמרא (פ"ק דשבת דף י"א) ואסמכוה אקרא לרומם את בית וכו' והחמירו בה מאוד דאמרו דכל עיר שגגותיה גבוהים מבהכ"נ סופה ליחרב ח"ו יעו"ש בש"ס. משא"כ האי דינא דההרחקה הנ"ל אינו מדינא דש"ס כלל. א"כ כיון דגם במגביה הוי דעת קצת פוסקים דאין כופין אותו להשפילו אחר שכבר בנה. מכ"ש בזה דהרחקה דהוא קיל טפי מהתם י"ל שפיר דכ"ע מודו בה דלאחר שכבר בנה אין כופין אותו לסתור. זה הוא מה שנ"ל לענ"ד להסכים עם דעת הגדול הרב ב"ד הנ"ל:
ו שוב עיינתי בב"ח סי' ק"נ ס"ד הביא נמי דמפי' רש"י ור"ח משמע דס"ל דדיעבד אין כופין אותו להשפילו מיהו בש"ע כ' דעת י"א נראה דס"ל דכיון דעונשו חמור טובא דכל עיר שגגותיה גבוהים מב"ה סופה חריבה לכך החמיר כסברת י"א דכופין להשפילו עכ"ל הב"ח עו"ש מוכח מזה דדווקא בענין זה דהגבהה דהוא חמור טובא הוא דיש להחמיר גם בדיעבד משא"כ בנידון זה דהרחקה. דאינו חמור כ"כ אין להחמיר בו עכ"פ בדיעבד. הנלע"ד כתבתי:
אורח חיים הלכות בציעת הפת (כדי שיהי' חבורינו חלק זה כלול מכל ד' חלקי השו"ע הצגנו כאן תשובה אחת מתשובתינו אשר אתנו ב"ה בכתובים על האו"ח ואחרון אחרון חביב)