תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
חושן משפט הלכות חזקות · שאלה נ
רב או שו"ב או ש"ץ שנעדר ח"ו בר מינן והניח בן קטן שלא הי' ראוי אז בעת העדרו למלא מקום אבותיו. ומינו הקהל אז איש אחר במקומו. אח"כ כשהגדיל הבן ולמד ויכול עכשיו למרא מקום אבותיו ובא עכשיו בטענת חזקת אבותיו ורוצה לדחות את הרב או השו"ב וכיוצא שמינו במקום אביו. אם טענתו טענה אם לא:
תשובה
א כבר העירותי בענין זה בתשובתינו ח"ד דיני חו"מ. והבאתי דברי הדבר משה ואשל אברהם גבי שו"ב כה"ג דפסקו דכשנתמנה אחר בסתם על מקום אביהם אמרי' דכיון דאידחו הבנים אידחו. וכתבנו שם לחזק סברא זה וליישב הקושיות שהעירו ע"ז חכמי הזמן יעו"ש. ועוד המצאתי ב"ה ראי' גדולה מש"ס דיומא (דף י"ב י"ג) והוכחנו משם דבכל המינויים כשכבר נתמנה אחר במקום הראשון אזי לעולם אין מדחין האחר ולא מורידין אותו מגדולתו למנות הבנים במקומו עיי"ש בתשובתינו הנ"ל (אות ד') ותמצא נחת בעזה"י:
ב ולאחר ימים רבים שכתבתי תשובה הנ"ל. מצאתי בעזה"י ממש כדברינו בספר שו"ת תולדות יצחק (דיני ש"ץ ומינוי ת"ח כלל א' כלל ב'). ומשום דחביב עלי דבריו שכוונתי בעז"ה לדעתו. והוא מלתא דשכיח וענין נחוץ הוא לדינא. והספר הנ"ל אינו מצוי ת"י כל אדם. לכן אעתיק לשונו בקיצור. ושם השיב (על נידון שהי' במקום א' שאחר פטירת הרב לא הי' בנו ראוי להוראה ומינו רב אחר במקום הראשון ושמש בכתר הרבנות בהסכמת העדה כמה שנים. ואח"כ לבשו כמעיל קנאה ויורו עליו חצי משטמה להורידו מכסאו. ובן הרב המנוח בא בטענה שיש לו חזקת אביו לתת משרת הרבנות על שכמו) וזה לשונו הנה מקודם נבאר אם צריך הבן למלאות מקום אבותיו להיות חכם בהוראה כמוהו. ומקור דין זה נובע מש"ס כתובות דף ק"ג ע"ב וכו'. ולכאו' קשה האיך הי' ממנה לגמליאל בנו לנשיא. הרי מבואר ברמב"ם פ"ג מה"ס ה"ח וכו' הרי מבואר בדברי הרמב"ם הנ"ל דהמעמיד דיין שאינו חכם בחכמת התורה עובר בלא תעשה. אע"כ מוכרח לומר דנהי דלא ממלא מקום אבותיו בחכמה אבל אעפ"כ הי' חכם בחכמת התורה רק לא כ"כ כאביו. א"כ נשמע מן הדא דהבן צ"ל חכם בחכמת התורה. רק דל"צ להיות חכם כ"כ כמו אביו. וא"כ אם בן הרב הנ"ל לא הי' בעת מיתת אביו ראוי להוראה לא יוכל למלאות מקום אביו לשבת על כסאו ולשאת על שכמו עבודת הקודש. ומכש"כ להוריד אחר מגדולתו כו'. והנה אף דמבואר ביו"ד סי' רמ"ה בהג"ה אפי' בנו וב"ב לעולם קודמים לאחרים כ"ז שממלאים מקום אבותיהם ביראה. והם חכמים קצת ולכאו' צריך להבין הרי ע"כ צ"ל חכם גמור בחכמת התורה כמ"ש לעיל מדברי הרמב"ם. דאל"ה עובר בלא תעשה. אמנם מקור הדין נובע מהרמב"ם פ"א מה' מלכים. ושם מבואר דמעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו שיהי' חכם. ואם לא יהי' חכם בודאי אסור לו להיות דיין. אולם הא תינח היכא דלא נעשה אחר אז יתן לו עצה להיות מלמדין אותו אבל היכא דנתקבל אחר בודאי אין מורידין אותו. וכן מפורש יוצא מדברי הגאון בעל אשל אברהם באו"ח סי' נ"ג בשוחט שהוחזק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והוחזק אחר בה. וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענתם טענה. ומביא ראי' מת"כ פ' צו וכו' מדלא אמר ישמש תחתיו עד שיהי' בנו ראוי. משמע להדיא כיון דאידחי אידחי ע"כ. א"כ מבואר מכל זה דאם נתמנה אחר בעוד הבנים קטנים אין מורידין אותו ולפ"ז בנידון שאלתינו חלילה לבן הרב המנוח להסיג גבולו ואין לו שום טענת חזקה נגדו. ונראה להביא ראי' עצומה. דהיכי דנתמנה אחר אין ביד הבן להורידו מכח חזקת אביו. מש"ס יומא דף י"ב ע"ב שם ת"ר אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ר' יהודה אומר ראשון חוזר לעבודתו. ושני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט כו' א"ר הלכה כר"י. ומודה ר"י שאם מת ראשון חוזר לעבודתו ופריך הש"ס פשיטא מ"ד הוי לו צרה מחיים קמ"ל ע"כ. וקשה הלא מדברי הש"ס משמע שהדין הזה נוהג לדורות וכן הוכיחו התוס' שם מזה דאפי' בזה"ז נ"מ לפרנס הממונה על הציבור עיי"ש וא"כ קשה הלא מן הדין שייך הכהונה גדולה לבנים. ומדוע יהי' שייך להשני הלא אם חזר ראשון לעבודתו עומד בחזקתו כמקודם וכו' וא"כ מאי פריך הש"ס פשיטא דלמא מיירי שהניח בן הממלא מקומו. וא"כ שייך הכהונה לו. ומדוע יזכה השני אע"כ מוכרח לומר כיון שהי' לו פ"א התמנות שוב אין לבן חזקה נגדו וכו'. וא"כ ה"נ אם נתמנה אחר לרב אין מורידין אותו ואין חזקת הבן טענה כלל נגדו וכו' ועיין במג"א או"ח סי' נ"ג ס"ק ל"ג ומבואר שם דכלל גדול בכל המינוים שהבן קודם. אולם לפי דברינו הנ"ל שביררנו היכי דכבר נתמנה איש אחר קודם שהי' הבן ראוי לאותו ההתמנות. בודאי אבד הבן חזקתו בלי שום פקפוק כלל וזה ברור להלכה ולמעשה. דברי הכותב להלכה ולמעשה. הק' יצחק הלוי איש הורוויץ עכ"ל תשו' הנ"ל בקצרה יעו"ש:
ג הנה אתה רואה שב"ה אנא בעניותי כוונתי ממש לדעת הרב הג' הנ"ל. וראיתו שהביא מהש"ס דיומא הנ"ל. הוא ממש הראי' שהבאתי בתשובתינו הנ"ל (באות ד') וב"ה קיימתי' מסברא וגם הנה לפניך שגם לענין פסק הדין. פסק בפירוש להלכה ולמעשה דאין הבן יכול לדחות כלל את האחר שנתמנה. וכמו שפסקנו ג"כ אנן בעניותן שם בתשובתינו הנ"ל. ות"ל שהנחני בדרך אמת. ושזיכני לכוין לדעת הגדול. שש אני על אמרתיך וכו':
ד אמנם כן בגופא דהך ראיתינו שמש"ס דיומא הנ"ל אגב דאתי לידן נעורר בה עוד ונימא בה עוד מלתא בעזהי"ת. כי לכאורה יש מקום לפקפק בהך ראי'. ולומר דאדרבא אי איתא דהאי דאמרו שם דמודה ר' יוסי שאם מת הראשון חוזר השני לעבודתו מיירי אף היכי דהראשון הניח בן הראוי למלא מקומו. א"כ תקשה באמת קושית הרב הנ"ל דמה פריך הש"ס פשיטא. מה פשיטות הוא זה. הלא חידוש גדול הוא דאף שמן הדין שייך הכהונה גדולה להבנים מ"מ בכה"ג אין הבנים דוחין להשני. ועכ"פ הו"ל להש"ס ליישב ולומר דהא קמ"ל דאע"פ שיש להראשון בנים מ"מ אין הבנים יורשין בזה את חזקת אביהם. וחוזר השני לעבודתו ומדלא תי' הש"ס כן. א"כ יש מקום לכאורה לומר דהתם מיירי רק היכי שהראשון לא הניח בנים שיוכלו למלא את מקומו. אבל היכי שיש להראשון בנים. אה"נ דאין השני חוזר לעבודתו. והרב הנ"ל שכ' הראי' מההוא דקאמר הש"ס פשיטא. ובאר הראי' ממה שיש להקשות על קושית הגמרא למה הוא פשיטא. קצר בדבריו ולא באר כל הצורך. דאדרבא איך מוכח מזה. דלמא משום הך קושיא גופי' מה שקשה על הגמרא דפריך פשיטא. בהכרח לומר ולפרש דהתם מיירי היכי שלא הניח הראשון בנים. והוי לכאורה אדרבא ראי' לסתור:
ה אמנם באמת הראי' הוי חזקה כראי מוצק אלא שהרב הנ"ל לא באר כל צורכו. ואנן בעניותן נבוא בעזה"י למלאות את דבריו. והוא. דזה ודאי א"א כלל לומר דכוונת הש"ס והפוסקים בהאי דאם מת ראשון. חוזר השני לעבודתו. דווקא בלא הניח הראשון בנים. דאי איתא הכי תקשה קושיא רבתי על הש"ס דקאמר סתם בזה"ל ומודה ר"י דאם מת ראשון חוזר השני לעבודתו. דמשמעות הלשון בסתמא משמע דתמיד הוי הדין כן דלאחר מיתת הראשון חוזר השני. והו"ל לפרש ולומר דאם מת ראשון ולא הניח בנים חוזר השני. וכן על הפוסקים שסתמו כן נמי תקשה הכי. דהא משמעות סתימת לשון הש"ס והפוסקים משמע דהעכוב על השני שלא יחזור תליא רק בחיי הראשון. אבל אחר סילוקו אז אין עוד שום עכוב עליו. ואי איתא דיש עכוב עליו גם מחמת הבנים. קשיא ודאי איך סתמו דבריהם ונקטו בלשון המורה להיפוך. אע"כ דודאי בכל גווני אמרינן דכשמת הראשון חוזר השני לעבודתו וא"כ השתא כשפריך הש"ס פשיטא. קאי גם אהיכא דהניח בנים ומדלא תירץ דהא קמ"ל דסד"א דביש לו בנים לא יחזור השני לעבודתו מוכח דהגמרא ס"ל דגם ביש לו בנים הוי פשיטות גמור דאין השני נדחה מפני הבנים הבאים בחזקת האב מאחר שזה כבר נתמנה. והוי כחו הבא מכח עצמו עדיף מכח הבנים הבאים רק מכח האב. א"כ הוי שפיר ראי' חזקה מהגמרא הנ"ל בכל המינוים (לפי דברי התוס' דהתם דכתבו דזה הדין נוהג גם בכל המינוים) דאין טענת הבן מכח חזקת אביהם טענה כלל במקום שכבר נתמנה אחר תחילה. כן נ"ל עני ובודאי גם הרב הנ"ל כיוון לזה:
ו ודע עוד דבמה שכתבנו בתשובתינו הנ"ל (אות ו') דאם התנו עם מי שנתמנה שממנים אותו עד שיגדיל הבן מהני יעו"ש. גם בזה צ"ע בהתמנות של קדושה כמו רב וש"ץ (ושו"ב צ"ע) מאחר דאמרו מעלין בקודש ואין מורידין א"כ מה מהני התנאי. דאי איתא דמהני התנאי אם כן גם התם ביומא בכה"ג למה ס"ל לר' יוסי דאינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין. הא יש תקנה שיתנו אתו בפי' שממנים אותו לכ"ג עד שיוכשר הראשון. מיהו הא מצינו בפי' דמועיל תנאי לענין הורדה מקדושה לתשמיש חול. עיין ש"ע או"ח סי' קנ"ד ס"ח ובמג"א סי' קנ"א ס"ק י"ד. ובפרט בענין מה שמתנים שיהי' קודש רק עד זמן פלוני. אז לאחר הזמן נתבטל הקדושה עיין סי' קנ"ד באו"ח ט"ז סק"ז. וא"כ מסתבר דה"ה לענין זה מועיל התנאי שמתנים עמו שיהי' ממונה עד שיגדיל הבן וההוא דכה"ג שם צ"ע לפ"ז ואין הזמן מסכים עמדי כעת לעיין בו כל הצורך: