תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
חושן משפט הלכות חזקות · שאלה מט
בדבר הכפרים וארענדע"ס שנתגרשו היהודים מהם ואח"כ כשניתן רשות לחזור. אם שייך החזקה בהם להארענדארע"ס הראשונים. אם לא:
תשובה
**(ידוע דעכשיו אנחנו מחויבים לשמור גזירת המלך ודינא דמלכותא דינא וכל זה נכתב רק לפלפולא בעלמא:)**
א הנה בתשובתינו (ח"ד דיני חו"מ) פלפלנו בזה בעזה"י ושם העלינו ב"ה דהחזקה שייך להמחזיקים הראשוני' ואחר כתבי תשובה הנ"ל לשנים הרבה יצא לאור ספר תשו' שם ארי' מהרה"ג ר' ליבוש נ"י מזאסלאב. וראיתי שם בחלק חו"מ סי' ל"ה שהעיר נמי מדין זה. והעלה נמי לדינא כן. דהחזקה הוא של בעלים הראשונים. אך דעתו שם דאף אם ברור שנתייאשו הבעלים הראשונים נמי לא אבדו חזקתם. מטעם דענין התקנות שתיקנו בזה שאסור לשום אדם להשיג גבול מי שכבר החזיק באיזה כפר הי' רק מצד התקנה ולא מצד הדין ורק מצד עשיית הטוב והישר. ולענין עשיית הטוב והישר אין חילוק בין לפני יאוש או אחר יאוש. והאריך שם בראיות דגבי עשיית הטוב והישר צריך להחזיר להבעלים אף לאחר יאוש יעו"ש. ומסיק וז"ל וכן נ"ל דאע"ג דשהו שנים רבות ונתייאשו מחזקתם מחמת אורך הזמן. מ"מ עכשיו שניתן רשות לישראל לשכור כפרים ולשבת שם ישובו איש אל אחוזתו ואל חזקתו הקודמת אע"ג דנתייאש. אך אם בא אחר ושכר הכפרים וישב שם איזה זמן ובעל החזקה לא מחה בידו ולא ערער כלום. ואח"כ בא לתבוע חזקתו בזה נראה דאבד חזקתו והוי מחילה וכו' ועכ"פ בג' שנים בודאי מחל חזקתו לכ"ע וכו' אם לא שיש לו איזו אמתלא טובה למה שתק ולא מחמת מחילה והדבר תלוי בראות עיני הדיינים עכ"ל:
ב ואני עני דעתי ההדיוטית נראה עיקר דהיכא דידעי' בבירור שנתייאש מהחזקה אבדו חזקתם דאין לנו להחמיר בזה טפי ממה שהחמירו בעלי התקנות הקדמונים דמהני יאוש גבי חזקות כדמשמע מתשו' מהרשד"ם (סי' רל"ט). שהבאתי בתשובתינו (ח"ד דיני חו"מ) יעו"ש. וכדכתב המג"א גבי חזקת מצוה שהבאתי שם. וכדעת מהרי"ק ורמ"א בחו"מ ס"ס קנ"ו לענין חזקת ישוב דאם נתייאשו מועיל יעו"ש. ומה שהביא הרב שם ארי' ראיות דלענין עשיית הטוב והישר אין חילוק בין לפני יאוש בין לאחר יאוש מההוא דאיתא בחו"מ (סי' רנ"ט ס"ז ברמ"א) דאע"ג דהמציל מהארי ודוב וזוטו של ים הרי אלו שלו מחמת שנתייאש. מ"מ טוב וישר להחזיר. וכן איתא שם ס"ה. דאפי' במקום שרוב עכו"ם דמתייאש מ"מ מצד עשיית הטוב והישר מחויב להחזיר. הרי חזי' דאפי' אחר יאוש שייך טוב וישר להחזיר א"כ בחזקת הכפרים דמעיקרא נתקנו התקנות רק משום עשיית הטוב והישר. וזה שייך גם לאחר יאוש כמו שנתבאר. א"כ ממילא דגם אחר יאוש לא אבד חזקתו. ועוד ראי' ממה דקיי"ל דשומא הדרה לעולם. והוא מטעם עשיית טוב וישר כדאית' בסי' ק"ג. הרי דאפי' לאחר שנים רבות שכבר נתיאש מלפדות הקרקע מ"מ אמרי' דשומא הדרה לעולם ואפי' לאחר יאוש עכ"ל:
ג לענ"ד אין ראיותיו מכריעין כלל. ואדרבא מהאי טעמא גופי' דכתב דחזקת הכפרים הוא רק משום עשיית הטוב והישר. א"כ אין ללמוד כלל מהתם. דשאני התם דקודם יאוש חייב מדינא להחזיר. דקודם שנתייאש הם ממש ממון של חבירו. בהאי הוא דאמרו. דאף לאחר יאוש חייב להחזיר משום עשיית הטוב והישר. משא"כ בהנך חזקות דאף קודם יאוש אין חיוב להחזיר מדינא ורק מצד הגדרים והתקנות משום עשיית הטוב והישר גזרו בזה. א"כ הבו דלא לוסיף עלה. ודוקא לפני יאוש. אבל לא לאחר יאוש. וכעין שאמרו במקום אחר תקנתא לתקנתא לא עבדי'. וה"נ כיון דגם קודם יאוש עיקרו רק משום עשיית הטוב והישר ולא מדינא. רק מצד תקנה. איך נחמיר בו כולי האי להוסיף ולומר דאף לאחר יאוש מה דאף במקום דלפני יאוש הוי ממש מדינא. מ"מ לאחר יאוש אינו מדינא רק מצד הטוב והישר. שגם בזה יחויב להיות כן הא ליתא. אלא מסתבר יותר דכאן גבי חזקות דכפרים וארענדע"ס וכיוצא כל שנתייאשו הבעלים מהחזקה אבדו חזקתן. ואין חיוב להמחזיקים השניים להחזירם לבעלים הראשונים כנלענ"ד:
ד איברא דמטעם אחר נראה לי לדון בכאן בנ"ד שנתגרשו מהכפרים שלא מדעתם ורצונם רק מחמת גזירה יש שפיר מקום לומר דאפי' בידוע שנתייאשו לא אבדו חזקתם. מטעם דהנך חזקות ס"ל לרוב הפוסקים לדונם כקרקעות. ואין יאוש לקרקע ואין קרקע נגזלת. וכבר כתבתי כן בתשובתינו (ח"ד דיני חו"מ) ואף אם נימא דנשוי אותו לספיקא דפלוגתא אי דינם כמטלטלי או כמקרקעי. מ"מ הא כבר כתוב אצלינו בתשובתינו (חלק ד' דיני חושן משפט) דגבי ספק בחזקות ובפרט בהך ספיקא דאי כמטלטלי או כקרקע מוקמי' החזקה בחזקת המחזיק הראשון יעו"ש. וה"ה כאן כיון דלמ"ד דס"ל דדינם כמקרקעי לא מהני יאוש ביצא שלא מדעתו. יש להחזיקם בחזקת הראשונים משום הך ספיקא דשמא דינם כמקרקעי:
ה וראיתי בתשו' שם ארי' שם הביא מתשו' רדב"ז (ח"ג סי' תקל"ג) דחזקת חנות מהורמנותא דמלכא הוי רק כמו מטלטלים ומהני יאוש יעו"ש. ולי עני יראה דאפשר דדווקא בחזקת חנות על הלואה בריבית דוגמא דתשו' מהרי"ק שהובא במהרי"ט והעתקנוהו בתשובתינו (ח"ד הנ"ל ע"ש) בההוא דווקא כתב דהוי רק כמו מטלטלים. מאחר דאין החזקה בעצמה של חנות רק החזקה הוא הרשות מהממשלה להלוות לעכו"ם בריבית משא"כ בהנך חזקות של כפרים וקרעצמי"ס דהחזקה הוי בגוף הבתים י"ל דגם הרדב"ז מודה דהוי כקרקע או עכ"פ ספק ולא מהני יאוש. שוב ראיתי שכ"כ בהדיא הרב בתשו' שם ארי' סי' ל"ו בדעת הרדב"ז הנ"ל כדברינו ונהניתי. אבל מ"ש הרב שם ארי' בסי' ל"ה הנ"ל להוכיח דלא מהני יאוש בחזקות מטעם דחיוב עשיית הטוב והישר שייך גם בלאחר יאוש. דלפי טעמו זה משמע דס"ל דאף למ"ד דדינם כמטלטלי. ואף ביצא מהכפר מדעתו ונתייאש ג"כ לא אבד חזקתו (כל שיצא משום איזה אונס בעלמא אף שלא נגזלה ממנו) זה לא נהירא כלל לענ"ד כדאמרן לעיל. ומ"ש הרב שם ארי' דאם שתק ולא מיחה איזה זמן ואין טעם לשתיקתו אבד חזקתו בזה דינו דין אמת כמו שמבואר מזה אצלינו באריכות בתשובתינו חלק ד' הנ"ל יעו"ש: