תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
הלכות בשר בחלב · שאלה יד
בדין פת הנלוש עם חלב. אם הוא פת מרובה אם מועיל חילוק הפת להרבה בעלי בתים באופן שיגיע לכל אחד דבר מועט:
תשובה
א כבר העירותי בענין זה בתשובתינו ח"ג הלכות בב"ח ושם הוריתי דיש מקום להתיר ולסמוך על דעת מוהר"ל זקנו של הכו"פ ועל דעת מהרי"ט דס"ל דשרי בחילוק הפת וכעת ראיתי להעיר בו שנית משום דראיתי להרב בספר חמודי דניאל הלכות בו"ח אות י"ב שכ' וז"ל ובספר כרו"פ כ' בשם אביו זקנו שצוה לחלק הפת לבעלי בתים הרבה לכ"א דבר מועט עכ"ל. ונראה דאין לסמוך ע"ז דהא אמרינן בחולין דף נ"ג. ההוא שרקפא דס' דרוסות חנקינהו ושדינהו בנהרא. ופריך ולישהינהו יב"ח ומשני אתו בהו לידי תקלה. ופירש"י איידי דהוי בהו טובא לא מצי לאיזדהורי בהו ואתי למיכל חד מינייהו עכ"ל וכ"פ בש"ע לחלק בין רבים לא'. ואמאי ליזבנינהו לישראל א' א'. או יתן להם במתנה. וכן משמע כאן דאמרו כל הפת אסורה משמע דאין לו תקנה עכ"ל הספר הנ"ל:
ב ולי עני יראה דמהאי דחולין הנ"ל אין ראי'. דהא באמת במרדכי וסמ"ק והג"מ חולקין וס"ל דאף בא' נמי אסור לשהות יב"ח. דגם בא' איכא למיחש לתקלה בזמן רב של יב"ח. והכי נקטי' כוותייהו. כדפסק מרן רמ"א. מש"ה אף רש"י והרשב"א והט"ו וסייעתם דמקילין בא' לא הקילו כ"א בא' ממש אבל לא ע"י תקנת החלוקה לישראל א' א'. היכא דהוו רבים מעיקרא מטעם דעכ"פ בכה"ג גם המה מודים לדעת המרדכי וסמ"ק וסייעתם משום דהוי חששא קרובה שמא ישכח א' מהם ויבא לידי תקלה בזמן רב של יב"ח. משא"כ בנ"ד דבפת מועט לכ"ע שרי והוא היתר פשוט כיון דהוי לזמן מועט של אכילת יום א' לא אתי לידי תקלה מש"ה אף בפת מרובה שרי ע"י תקנת החלוקה לכ"א דבר מועט. ובמחילה מכ"ת הרב דימה שני העניינים להדדי והם רחוקים זה מזה מרחק רב כדאמרן הילכך אין משם ראי':
ג וראי' הב' שהביא מהא דאמרו כל הפת אסורה משמע דאין לו תקנה. אף דראי' זו כ"כ גם הרב שפ"ד סי' צ"ז סק"א יעו"ש. לי עני יראה דגם מזה אין ראי' כלל. חדא די"ל כמ"ש הרב בבינת אדם (שער או"ה סי' נ"א) דהכוונה הוא שאסור עד שיעשה התקנה דמצינו כ"פ בגמרא דנקט אסור סתם. והכוונה הוא עד שיתקן כמו שהביא הבינת אדם שם יעו"ש. ועוד אני עני אוסיף דלענ"ד אדרבא מלשון הש"ס בזה להיפך משמע מדנקט בברייתא (פסחים דף ל') אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה דלשון כ"ל ולשון כול"ה מיותר והוי סגי למינקט ואם לש הפת אסורה. וכן גם בש"ע ריש סי' צ"ז כ' נמי ואם לש כל הפת אסורה דמאי הוי חסר אם יכתוב הפת אסורה בלא תיבת כ"ל. ע"כ נראה דבדקדוק נקטו כן הברייתא והשו"ע. להשמיענו מזה דמועיל תקנת חלוקת הפת. וזה הוא מדוקדק יפה בלשון זה דכל הפת כלומר דוקא כשהפת הוא כולו במקום א' שאצל בעה"ב א' יש כל הפת אז הוא דאסור דאז הוא פת מרובה וחיישינן בי' לתקלה. משא"כ כשמחלקו לחלקים להרבה בעה"ב. שאין כאן אצל כל א' כל הפת כ"א מקצת ממנו שהוא דבר מועט אז באמת שרי. והוא דקדוק נכון לפענ"ד. ע"כ מאחר דנדחו ראיותיו נ"ל לדינא עיקר כמ"ש שם בתשובתינו דבמקום הפסד יש לסמוך ע"ד מוהר"ל ומהרי"ט להתיר לחלוק הפת להרבה בע"ב כנלענ"ד: