אור ברסלב
תפארת שמואל (מיאנישפאלי) הלכות בשר בחלב › שאלה יג

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי

הלכות בשר בחלב · שאלה יג

שאלה יב

עובדא אתא לקדמאי באיש עני א' שבשלו לו תבשיל מבשר ריאה. וידוע שדרך בשר הריאה לצוף למעלה מחוץ לרוטב ולקחה בעה"ב כף כדי לדחוף את קצה בשר הריאה שהי' קצתו צפה למעלה מחוץ לרוטב לשקעו בתוך הרוטב. ותיכף באותו רגע כשנגעה בו בקצה הכף. הרגישה שהכף היא חולבת והסירה ידה באופן שע"י נגיעתה הכף החולבת בקצה בשר הריאה לא נגע כלל הכף בתוך הרוטב וגם אותו קצה בשר הריאה לא נכנס בתוך הרוטב ע"י נגיעת הכף בו. והכף היא תוך מעל"ע מתשמיש חלב רותח אך כבר עבר עלי' לינת לילה א' ומה שיש בכל הקדירה מהבשר והרוטב יש בו ס' נגד מה שנתחב קצה מקצת הכף:

תשובה

א הנה אם היתה דוחפת את בשר הריאה לתוך הרוטב בשעת נגיעתה בו בכף הי' הדין פשוט בפשיטות להתיר התבשיל והקדירה משום דהרוטב תיכף מערב הטעם שבכף בכל הקדירה וכולו מצטרף לבטל את קצה הכף הנתחב בס' מאחר שניער מיד וכ"כ הרב בספר חמודי דניאל (הלכות תערובות אות ל"ד) וז"ל אם בישלו בשר הריאה בקדירה או ירקות וכדומה והוא צף למעלה מן המים ולקחו כף טריפה ודחפו למים לא אמרינן דנאסר תיכף כמו חתיכה מקצתה ברוטב בסי' צ"ב ס"ב לרש"י עי"ש ובסי' ק"ה ס"ז בהג"ה דכלי אוסר אפי' בלא רוטב עי"ש בש"ך ס"ק כ"ג דכאן הוי כמו ניער וכיסה דבא תיכף לקדירה וכל הקדירה מצטרף כמ"ש סי' צ"ב ס"ג עכ"ל הרב הנ"ל והוא פשוט. אך בגוונא דנ"ד איכא לעיוני בי':

ב דלכאורה כיון שלא נדחף לתוך המים א"כ הו"ל דין מקצתה ברוטב דלרש"י אין שאר הקדירה שברוטב מסייע לבטל האיסור שנפלה על אותו חתיכה ומכלי יוצא בלוע בלי רוטב ומסתמא יש שם באותו קצה בשר הריאה הצף למעלה רטיבות קצת דאוסר גם בכלי בלא רוטב כדי נטילה מדינא עי"ש בש"ך (ק"ה ס"ק כ"ג) א"כ נאסרה בשר זו כדי נטילה במקום נגיעת הכף דאף דלדידן דנהגינן לשער בס' קי"ל דברטיבות קצת אוסר גם בכלי בכולו עד ס' כמ"ש הש"ך שם. היינו רק להחמיר אבל מ"מ לא להקל דאף אם יש ס' בכל החתיכה מ"מ בעי נטילה ובכחוש הנטילה אסור מדינא אע"פ שיש ס' בחתיכה ואם בישלו אח"כ צריך בחתיכה גופיה ס' נגד הנטילה משום איסור דבוק. עיין מש"ז סי' ק"ה ס"ק י"א. א"כ גם כאן נאסר מבשר הריאה כדי נטילה אע"פ שיש בכל הקדירה ס' ואח"כ כשיבא לתוך המים צריך ס' בקדירה נגד כל אותו חתיכה דכולה נאסרה מהנטילה מחמת איסור דבוק (דכף הוי גוש והוי דינא הכי דדוקא בצלול והבל הקדירה נאסרה גם לרש"י אותו חתיכה כולה כמ"ש הש"ך סי' צ"ב משא"כ באיסור גוש לרש"י אינו נאסר אותו חתיכה כ"א כ"נ אלא דאח"כ כשנכנס בתוך הרוטב נאסרה אותו חתיכה כולה מחמת הנטילה משום איסור דבוק ובעי ס' בקדירה נגד כל החתיכה. עיין היטב ביאור אותן דינים בחו"ד סי' צ"ב ועיין מש"ז סי' צ"ד סק"ז בשאלה בכף שתחבוהו לגרויפי"ן) וכאן בשר הריאה אין בו שמנונית והבלוע חלב שבכף ג"כ אינו שמן עיין סי' צ"ב בט"ז וש"ך סק"ג דחלב לא חשוב איסור שמן. והוי הנטילה מדינא ואף להש"ך בסי' צ"ו סק"ט דבחצי חתיכה לא אמרינן חומרא דאיסור דבוק. י"ל דזהו דוקא גבי שאר איסורים דחתיכה נ"נ בהו הוא מדרבנן משא"כ בב"ח דחנ"נ מה"ת י"ל דמודה הש"ך להלבוש ומהר"ם לובלין שהביא שם דאמרינן דכשהנטילה נעשה נבילה אם בישלה אח"כ צריך ס' בחתיכה נגד הנטילה מחמת איסור דבוק יעו"ש. והכי משמע דעת החו"ד בסי' צ"ב גבי אותן דינים דחתיכה שמקצתה ברוטב יעו"ש דכתב שם דאמרינן איסור דבוק מחמת הנטילה יעו"ש. (שוב ראיתי שכ"כ להדיא החו"ד שם ביאורים ססק"ט דגם הש"ך מודה בבו"ח דאמרינן איסור דבוק בנטילה עיי"ש) והכי מסתבר להחמיר בבו"ח עכ"פ כיון דגם בשאר איסורים נוטה ג"כ דעת הפמ"ג בסי' צ"ו סק"ט ובסי' ק"ה מש"ז ס"ק י"א להחמיר וכן נוטה דעת הכו"פ בסי' צ"ו סק"ג יעו"ש א"כ תיפוק לן מיהא להחמיר בבו"ח וכן לפי מה שהסברנו בתשובתינו ח"ג הלכות בב"ח טעמו של דבר משום דלא הוי דרך בשול או משום דלא הוי איסור מסויים וניכר ודמיא ללח בלח דלא אמרינן חתיכה נ"נ יעו"ש א"כ הא גם בלח בלח ובמליחה וכבישה שאינו דרך בשול לא מקלינן לענין נעשה נבילה כ"א בשאר איסורים משא"כ בבו"ח עיין שפ"ד סי' צ"ב ס"ק ט"ז. ואף דלר"י דס"ל מקצתה ברוטב ככולה ברוטב לדידי' אין שום איסור בנ"ד דכל הקדירה מצטרף תיכף לבטל הכף מ"מ הא אנן נהגינן להחמיר מספק כרש"י לאסור אותו חתיכה אף שיש ס' בכל הקדירה ומכ"ש בבו"ח. א"כ לפ"ז לכאורה בנ"ד אסור כל התבשיל והקדירה דמאחר דלרש"י נאסר מתחילה כדי נטילה והנטילה מגיע תוך הרוטב נאסרה כל החתיכה מהנטילה משום איסור דבוק ושוב נאסר כל מה שבקדירה מאותו החתיכה כיון דאין במה שבתוכו ס' נגד כל החתיכה. וממילא דה"ה דגם גוף הקדירה נאסר. כן הי' נראה לכאורה במושכל ראשון:

ג אמנם כן אחר העיון היטב ראיתי בעזה"י בנ"ד כמה צדדי היתר וכמו שנבאר בסייעתא דשמיא ית'. ראש דבר נאמר דהנה בהך פלוגתא שבין רש"י לר"י במקצתה ברוטב כתב הש"ך בסי' צ"ב סק"ד וס"ק י"ג דדעת כל המחברים והאחרונים כר"י יעו"ש. ומשמע שכן דעתו נמי לפסוק הלכתא כר"י (דלא כט"ז שמצדד לקיים ההלכה כרש"י) ועיין מנח"י כלל כ"ז ס"ק י"ז וז"ל שמעתי ממ"ו חמי זקני הגאון המפורסם וכו' שאווזות שצולין באגנים וכו' ונשכח הלב בתוכו שהי' מפקפק קצת לאסור בזה מטעם שיש לחוש לדעת רש"י שהובא ביו"ד סי' צ"ב וכו' אך אמר שאין להחמיר בזה חדא דהא מבואר בש"ך סי' צ"ב סק"ד וי"ג שדעת כל האחרונים והמחברים כר"י וכו' אף שהט"ז בסי' צ"ב סק"ב כתב שמשמעות הרמב"ם והשו"ע משמע שפוסקים כרש"י מ"מ כבר האריך הש"ך בנה"ך להשיג עליו וכו' ודבריו מוכרחים וכו' עכ"ל לענינינו יעו"ש. מבואר מדבריו שדעתו כדעת הש"ך דדעת ר"י עיקר להלכה. ואף דשם בנידון הנך אווזות צירף שם עוד טעמים להיתר אף לפ"ד רש"י יעו"ש מ"מ עיקר יסודתו הוא על הטעם הנ"ל שהעתקתי משום דדעת ר"י עיקר (והבל"י בסי' ע"ג שהחמיר בהאי דינא דהנך אווזות אין דבריו מוכרחים) ועיין תשו' נו"ב קמא חיו"ד סי' כ"ה בדין הנך אווזות הנ"ל וז"ל ואני מורה להקל ולא מטעם זה לחוד דקי"ל כר"י בחתיכה שמקצתה ברוטב אלא גם מטעם אחר וכו' יעו"ש משמע משעור לשונו. דעכ"פ הוא מודה דלהלכה קי"ל עיקר כר"י ושגם מטעם זה לחוד הי' אפשר לסמוך להקל אלא שלרווחא דמלתא צירף עוד שאר הטעמים שכתב שם. ועי"ש עוד באמצע התשו' שכ' וז"ל וכיון שרוב הפוסקים מסכימין לדעת הר"י דקצתו תוך הרוטב מהני. ממילא אין חשש כלל וכו' יעו"ש משמע נמי כן. ולכן לולא דמסתפינא הוי אמינא בעניותי דאף דלכתחילה יש לחוש לחומרא לדעת רש"י מ"מ המורה להקל לסמוך על דעת הפוסקים כר"י אף במקום שאין שם צירוף שאר טעמים אין מזחיחין אותו מהוראתו. ומכ"ש במקום הפסד מרובה או שעת הדחק. אך מסתפינא לסמוך ע"ז לחוד. ואמינא דבנ"ד יש עוד טעמים להיתר:

ד דהנה בש"ס פכ"ה טיפת חלב שנפל על החתיכה אם יש בה בנ"ט אסורה. דפליגי בה רש"י ור"י דלר"י מיירי בכולה חוץ לרוטב ולרש"י מיירי במקצתה ברוטב. ומשמע ודאי מלשון אם יש בה בנ"ט אסורה. דאותו חתיכה כולה אסורה. דהא דמשמע במרדכי פכ"ה ע"ש ראבי"ה דלפי' רש"י במקצתה ברוטב אין הבליעה הולך כלל למקום הרוטב רק אותו מקום שחוץ לרוטב (והיינו בשיעור כדי נטילה) נאסר ונעשה נבילה. ומפרש אליבא דרש"י דמ"ש אם יש בה בנ"ט אין ר"ל בכל החתיכה. אלא ר"ל באותו מקצת שחוץ לרוטב. עיין ב"ח סי' צ"ב סוף ס"ד וכו"פ שם סק"ו שהביאו דברי המרדכי יעו"ש. הוא נסתר ונדחה מדברי הפוסקים. עי' ב"ח שם שכתב שהוא דוחק לפרש כן ואף שאח"כ כתב שבמרדכי משמע להדיא שכך צריך לפרש יעו"ש. מ"מ באמת דברי המרדכי עצמו דחוקים בזה. דמשמעות פשטות הלשון אם יש ב"ה משמע בכל החתיכה וכ"כ הכו"פ שם שדעת הפוסקים אליבא דפירש"י אינו כן דמשמע דכל החתיכה מצטרף לבטל וש"מ דהבליע בכולו עי"ש. והקשו האחרונים הט"ז והש"ך ומהרש"ל מההוא דסי' ק"ה דבלא רוטב אין אוסר כ"א כדי נטילה ותירצו לחלק בין איסור צלול לאיסור גוש (דהתי' הא' דחלב שמן נדחה יעו"ש) ומשמעות דבריהם משמע דגם לרש"י קאי החילוקים האלו והכי משמע נמי מהמנח"י שם בהך דאווזות הנ"ל יע"ש. אבל יפה דיבר בזה הרב פמ"ג (במש"ז סי' צ"ב סק"ג) דדוקא לר"י דמוקי למשנה בכולה חוץ לרוטב ואוסר כולה לדידי' בע"כ לחלק בין צלי להבל קדירה. או בין צלול לגוש. או בין דבר המפעפע וחלב מיקרי שמן. משא"כ לרש"י דמוקי במקצתה ברוטב אין צריך כלל לאלו החילוקים. אלא דכיון דמקצתה ברוטב מהני עכ"פ דכולה אסורה יעו"ש. **(הגה"ה איברא דהראי' שהבי' שם מהב"ח סי' ק"ה ס"ד דלא כ' רק תימא לר"י ש"מ דלרש"י במקצתה ברוטב א"ש יעו"ש לענ"ד לאו ראי' מוכרחת הוא די"ל דהב"ח לשיטתו אזיל שכתב בסי' צ"ב בשם המרדכי לפרש אליבא דרש"י דלא נאסר כ"א מה שחוץ לרוטב ור"ל בשיעור כדי נטילה ואם יש בה בנ"ט ר"ל אם יש באותו מקצת שחוץ לרוטב בנ"ט וא"כ לפ"ז אין קושיא אליבא דרש"י. אך י"ל דכיון דבאמת דברי הב"ח בסי' צ"ב בשם המרדכי דחוקים כמ"ש לעיל. א"כ י"ל דהב"ח בסי' ק"ה חזר בו ומש"כ שם תימא לר"י כוונתו משום דלרש"י א"ש דאה"נ כולה אסורה במקצתה ברוטב:)** ודבריו נכונים מאוד לענ"ד. דכללא נקטינן בידינו למיעוטי מחלוקת עדיף. והשתא כשנימא דלרש"י במקצתה ברוטב באיסור גוש אין אסור אף אותה חתיכה כ"א כדי נטילה הוי פלוגתא רחוקה בין רש"י לר"י דלר"י אוסר כל הקדירה כולה ולרש"י אף אותה חתיכה לא נאסרה כולה כ"א בכדי נטילה. הילכך מסתבר שגם רש"י מודה עכ"פ במקצתה ברוטב אף באיסור גוש דעכ"פ באותו חתיכה מתפשט בכולה (ומה"ט ג"כ דוחק לפרש בדעת רש"י כפי' המרדכי הנ"ל ודו"ק) ובפרט דהכו"פ כ' לפרש דגם רש"י מודה דמעיקר שורת הדין הוי במקצתו ברוטב תיכף מתפשט האיסור בכל הקדירה כולה רק לחומרא החמיר שלא יסייע הרוטב לבטל יעו"ש. הילכך עכ"פ באותו חתיכה גופי' הוי סברא אלימתא דגם רש"י מודה דמתפשט בכולה. וא"כ היכי דנפל על חתיכה שמקצתה ברוטב איסור גוש ויש ס' באותו חתיכה כולה נגד האיסור י"ל שפיר דגם לרש"י שרי גם אותו חתיכה ולא בעי נטילה כלל. ויש ליתן עוד סעד וחיזוק לסברא זה דהא אף בצלי ממש בכחוש הוי דעת הש"ד ומהרש"ל דאין שום חילוק בין חם ע"י בשול או צלי ובתרווייהו אסור מדינא עד ס' עי' ט"ז סי' ק"ה סק"ז ובמש"ז שם. א"כ עכ"פ בחום קדירה ומקצתה ברוטב ודאי מסתבר דעכ"פ באותו חתיכה ודאי מתפשט בכולה גם לרש"י וכל החתיכה כולה מסייע לבטל האיסור. ואין אסור מה שחוץ לרוטב אף בשעור כ"נ ואף אם תפקפק קצת מ"מ נראה דיועיל כל סברות אלו לחשוב זאת עכ"פ לספק דלמא גם לרש"י מפעפע באותו חתיכה בכולו אף באיסור גוש וכחוש. וא"כ היכי דיש ס' בכל החתיכה נגד האיסור. יש להקל להתיר גם הנטילה משום דהוי ס"ס דלמא עיקר כר"י. ואף את"ל כרש"י דלמא גם לרש"י אותו חתיכה כולה מסייעת לבטל דבאותו חתיכה אף לרש"י מפעפע בכולה. ובפרט כיון דנתבאר דבאמת קיי"ל עיקר כהר"י א"כ נהי דאנו מחמירין לחוש גם לדעת רש"י תיפוק לן מיהא דבצירוף איזו צד ספק מה דאפשר לספק ולומר דבכה"ג גם רש"י מודה פשיטא דיש להקל:

ה ועפ"ז נתעורר לנו תמי' על המנ"י כלל כ"ז ס"ק י"ז בדין הנך אווזות שצולין באגנים דמקצתה ברוטב ומקצתה חוץ לרוטב ונשכח הלב בתוכו. דכ' להתיר לצרף כל העוף לס' משום דאף אם רוצין להחמיר. ולחוש לדעת רש"י. מ"מ גם רש"י מודה דבאותו חתיכה מפעפע בכולה. וכ' שם דמ"מ יש להצריך נטילה במקום דביקות הלב וכמ"ש בסי' ק"ה ס"ה לענין צלי עכ"ל יעו"ש. והוא תימא לענ"ד דמאחר דבאנו לסברא זה דאף לרש"י באותו חתיכה מתפשט בכולה. א"כ אף נטילה א"צ אם יש באותו חתיכה ס'. דהא כל עיקר אותו סברא דבאותו חתיכה מתפשט בכולה לר"י בכולה חוץ לרוטב ולרש"י במקצתה ברוטב נאמר באחרונים בט"ז וש"ך ומהרש"ל ומנ"י עצמו שם כדי ליישב הסתירה והקושיא מדין דסי' ק"ה דצלי אינו אוסר כ"א כ"נ בכחוש וכאן אוסר כל החתיכה אם יש בה בנ"ט יעו"ש. א"כ ש"מ דזה לא דמי לצלי לענין נטילה:

ו ונראה ליישב דאין כוונת המנ"י לדמותו לצלי בכחוש דשם הנטילה מדינא. ולחומרא מחמרינן בס' משום דאא"ב. מש"ה אף דיש ס' בעי נטילה. דודאי ל"ד להתם דכאן לפי סברא זה דאף לרש"י מתפשט באותו חתיכה בכולה. ודאי אינו דומה לצלי בכחוש. אלא דכונתו לדמותו לצלי בשמן דאף דשם מדינא מפעפע בכולו עד ס' מ"מ כ' המחבר בסי' ק"ה ס"ה דאף אם יש ס' בחתיכה בעי נטילה. והיינו מטעם דאף דאמרי' דמתפשט בכל החתיכה מ"מ באותו מקום שהי' דבוק האיסור נשאר בו רושם. עיין ט"ז סי' ק"ה ס"ק י"א ומנ"י כלל ל"ז סק"א. כן ה"נ דעתו גם כאן במקצתה ברוטב לרש"י אף באיסור צלול אע"ג דמתפשט בכל החתיכה גם לרש"י מ"מ בעי ג"כ נטילה אף דאיכא ס' משום האי טעמא דבאותו מקום נשאר קצת רושם. וא"כ לא קשה מידי מה שהקשינו על דברי המנ"י הנ"ל כן נלענ"ד ליישב:

ז והרווחנו בזה דעכ"פ אף לדעת המנ"י הנ"ל גם לרש"י אין הנטילה איסור מדינא רק מחומרא בעלמא ובדיעבד אם נתבשל כך אין הנטילה אוסרת כלל להצריך ס' נגדה דומיא דצלי בשמן כמ"ש המש"ז (סי' ק"ה ס"ק י"א) בשם מ"כ ופר"ח יעו"ש. וגם אם אין ידוע מקומה א"צ ליטול מסביב אך דעתי הקלושה נוטה דכיון דאף בצלי ממש בשמן הוי דעת כמה דכשיש ס' א"צ נטילה והמחמיר הוי כסיל בחושך הולך עיין ש"ך סי' ק"ה ס"ק ט"ו. הילכך בזה דמקצתה ברוטב דעדיף טפי מצלי מאחר דלדעת ר"י הוי בשול ממש ואף לרש"י י"ל דמעיקר שורת הדין ס"ל נמי כהר"י דהוי כבשול ומפעפע בכל הקדירה כולה רק לחומרא החמיר שלא יסייע הרוטב לבטל וכמ"ש הכו"פ. יודו כולם דכשאנו אומרים דגם לרש"י מתפשט באותו חתיכה בכולה. יועיל זה דאם יש ס' באותו חתיכה א"צ להחמיר כלל וליטול כ"נ:

הערה בדין האווזות שצולין באגנים ונשכח הלב בתוכו והיה קצתו ברוטב:

ח והנה ראיתי להעיר בו בדין הנך אווזות המובא במנ"י שם דהנה הוא נמשך שם בתר שיטת הש"ך לחלק בין איסור צלול לגוש גם אליבא דרש"י במקצתה ברוטב. ולכאורה תמוה דהא שם הוי הלב איסור גוש וצ"ל דכוונתו דהא עיקר האיסור הוא משום דם שבתוך הלב. והדם הו"ל איסור צלול. ואחר שעלה זאת ברעיוני. ראיתי שכ"כ באמת הנו"ב שם בדין הנך אווזות יעו"ש. אולם לפי מה שכתבנו בלא"ה ניחא דאף באיסור גוש ממש נמי דינא הכי לרש"י דבאותו חתיכה מתפשט בכולה. ויפה אף נעים הוראתו של המנ"י שם בהנך אווזות. ותמוה מאוד לפענ"ד דברי הפמ"ג במש"ז סי' ע"ב סק"ט שתמה שם על דברי הסולת למנחה שכ' דיש הרבה צדדים לקולא. וכ' וז"ל ובאמת לא ידענא מה הם הצדדים רק דעת ר"י ורש"י ולפי מה שפסק הט"ז בצ"ב כרש"י יש לאסור האווז עכ"ל בקצרה יעו"ש. ולא ירדתי לסוף דעתו בזה. דהרי הצדדים מבוארים בהדיא במנ"י שם והם שלשה צדדים חדא דקיי"ל עיקר כר"י (ולא כהט"ז שפוסק כרש"י) ועוד דאף לרש"י מתפשט באותו חתיכה בכולה. וא"כ אף לרש"י מצטרף כל האווזא לבטל הלב. ועוד דקיי"ל לשער בס' גם בצלי אף בכחוש. ולכן כ' בסולת למנחה שם דאף דבזה הצד האחרון יש לפקפק ולומר דלהחמיר חיישי' ולא להקל מ"מ כיון דבלא"ה מותר מכח שני הצדדים הנ"ל יש לצרף גם זה הצד האחרון לסניף ונחשב עי"ז הרבה צדדים כמו שאמרו בשאר דוכתי דבמקום שיש הרבה צדדים מצרפים אף ספק גרוע. ולא עוד דלענ"ד גם אותו צד האחרון הוא צד חשוב. והוא דכיון דלהש"ד ומהרש"ל אין חילוק בין צלי לבשול. וגם צלי כחוש מדינא בס' ולדידהו פשיטא דבין להקל בין להחמיר וכיון דאנן חיישי' לדעתם וקיי"ל לשער בס' גם בכחוש. נהי דלדידן אינו מדינא רק משום חומרא. ויש לחלק דרק להחמיר חיישי' ולא להקל. מ"מ עכ"פ בזה דאינו צלי ממש רק מקצתה ברוטב שפיר י"ל דאף אנן נודה מיהא בהא לשער בס' אף להקל ולומר דהכל מצטרף. ואולי אפשר דזה הוא נמי כוונת המנ"י והסולת למנחה דבכה"ג דמקצתה ברוטב דיש צדדים בלא"ה יש לומר שפיר דאף להקל נמי משערינן בס' אף בכחוש וכדעת הש"ד ומהרש"ל. וא"כ נתבאר לנו מזה דפסק הוראתו של המנ"י בדין דאווזות הנ"ל נכון שפיר:

חדוש דין במקצתו ברוטב. להקל בס' באותו חתיכה אף לדעת רש"י ז"ל ויצמח מזה צד היתר בנידון השאלה זה:

ט ומתוך אלו הדברים נתבאר לנו נמי חידוש דין. דבמקצתה ברוטב אם נפל איסור אפילו איסור גוש על אותו חתיכה. ויש בה ס' בכולה נגד האיסור יש להקל ולהתיר. אף אותו חתיכה ואף נטילה א"צ מעיקר הדין. רק משום חומרא בעלמא טוב להחמיר להסיר כ"נ. והשתא שנתבאר לנו כל זה. יש צד גדול להתיר בהך עובדא דנ"ד דלפי מה שנגעה רק בקצה ראש הכף והכף אף שהיא ב"י מבליעת חלב. לא הי' מחלב בעינו. רק מתערובות עם מים. ויש ס' באותו חתיכה בשר הריאה לבד נגד בליעת החלב לפי ערך המדומע שבלוע באותו קצה ראש הכף. וא"כ מותר אף אם נבוא לחוש לדעת רש"י וכמו שביארנו. ורק לחומרא יש לחתוך קצת סביב נגיעת הכף:

עוד חדוש דין במקצתה ברוטב אף אליבא פרש"י דלא אמרינן נ"נ ומכ"ש איסור דבוק ויהי' ג"כ צד היתר בשאלה זה:

י ועוד אני אומר. דנלענ"ד. דכיון דנתבאר ברוב הפוסקים ס"ל עיקר דהלכה כר"י. הילכך אף אם נבוא לחוש לפירש"י. מ"מ עכ"פ יש לשמוע בזה לכל מאן דמפרש דברי רש"י להקל וא"כ הא לפי דברי הכו"פ. גם לרש"י. אם מקצתו ברוטב. הרוטב מוליך איסור בכולו תיכף רק חומרא הוא דאנן מחמירין הואיל ואין האיסור נפל במקום רוטב. שלא יסייע הרוטב לבטל אבל מ"מ די דאינו מצרף אבל לומר נ"נ ושיהי' צ' ס' נגד כל חתיכה כולי האי לא מחמירין דהא שורת הדין דתיכף מתפשט האיסור בכולו וכו' עכ"ל הכו"פ יעו"ש א"כ לפי דבריו אם נבוא לחלק בין איסור צלול לאיסור גוש לפירש"י יצמח מזה לפעמים שיהי' קולא יותר באיסור גוש מבאיסור צלול. והוא היכא דאין בחתיכה גופי' ס' נגד האיסור רק בכל הקדירה כולה יש ס'. דאז באיסור צלול אסור לדעת רש"י אותו חתיכה כולה. משא"כ באיסור גוש די להסיר מהחתיכה כ"נ במקום נגיעת האיסור. אבל הא לא אמרי' דהנטילה נעשה נבלה ושאם ניער אח"כ יצטרך ס' נגד הנטילה הא לא אמרי'. וכ"ש לומר עוד חומרא דאיסור דבוק ושיצטרך ס' בקדירה נגד כל החתיכה ודאי לא אמרי' דכיון דשורת הדין אף לפירש"י תיכף מתפשט האיסור בכל הקדירה רק חומרא אנן מחמירין שבמקום נגיעתו אסור כ"נ באיסור גוש. ובאיסור צלול כל החתיכה כולה. די בזה שאנו מחמירין שאין הרוטב מסייע לבטל להתיר את החתיכה גופי' באיסור צלול. ואת הנטילה גופי' באיסור גוש אבל לא שנימא שנעשה נבלה להצריך אח"כ ס'. והשתא לפ"ז ממילא גם בנ"ד אף אם אין באותו חתיכה גופי' ס' נגד מקום הכף שנגעה בו מ"מ כיון דבכל הקדירה יש ס' אף אם באנו לחוש לדעת רש"י די בזה להחמיר להצריך נטילה. אבל שאר החתיכה וכ"ש שאר הקדירה מותר וא"צ ס' כלל אף נגד הנטילה לבד. וא"כ כ"ש היכא דיש ס' באותו חתיכה נגד האיסור כעין נ"ד פשיטא דאין להחמיר טפי משיעור הסרת הנטילה לבד וגם זה הוא רק משום חומרא וכדכתיבנא לעיל:

עוד חדוש דין דגם רש"י מודה לר"י היכי שרובה משוקע ברוטב וגם מזה יצמח צד היתר בנידון השאלה:

יא ועוד נראה לי עני לענ"ד אליבא דעת רש"י דאף אם נבוא לחוש לשיטות המפרשים בדעתו ז"ל דלדידי' במקצתה ברוטב נאסרה אותו חתיכה כולה ונעשה נבלה (או דעכ"פ מה שחוץ לרוטב נאסר ונ"נ) ובעי אח"כ ס' בשאר הקדירה נגד אותו חתיכה (או עכ"פ כנגד מה שהי' חוץ לרוטב) בניער אח"כ ולדעת הט"ז אפילו בלא ניער מ"מ נראה לי דעכ"פ בהא יודו כולהו דהיכא דאותה חתיכה מונחת רובה ברוטב רק מקצת דמקצת מונח חוץ לרוטב. באופן שמקצת משעור כדי נטילה מגיע עד תוך הרוטב בכה"ג גם רש"י יודה לר"י דהוי ככולה ברוטב ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור ולא נאסר כלום מאותה חתיכה אם יש ס' בכל הקדירה נגד האיסור. ומנא לי דבר זה הוא כמו שאגיד בעזהי"ת. עי' ב"ח סי' צ"ב ס"ד הביא לשון המרדכי ע"ש ראבי"ה שכ' וז"ל ופירש"י מקצת החתיכה מגולה ובלעה מן החלב מה שע"ג החתיכה. ואין הרוטב מפליט ומבליע בשאר החתיכות אא"כ ניער וכיסה וע"כ מיירי שאין מגיע פיעפוע חלב לרוטב. שאם מגיע לרוטב הרוטב מבליעו בכל. אלא ב' שלישי חתיכה מגולה ופיעפוע חלב מגיע עד שלישותה. ומשמע דלא אסר את השאר כיון שפיעפוע גוף האיסור אינו מגיע אליהן אפי' משהו וכו' עכ"ל יעו"ש. הרי בהדיא במרדכי בשם ראבי' מוקי לרש"י דמיירי דווקא בגוונא שרוב החתיכה הי' חוץ לרוטב ובאופן שאין הפיעפוע של חלב מגיע לרוטב. ומה"ט שפיר און אוסר השאר בלא ניער כיון שפיעפוע גוף האיסור אינו מגיע לרוטב שאם הי' מגיע לרוטב למה אין אוסר שאר הקדירה בלא ניער. הא הרוטב מבליעו בכל וע"פ דרכו נאמר גם אנן. דעוד מטעם אחר בהכרח למוקמי דעת רש"י בכה"ג. דאילו היכא שרוב החתיכה מונח ברוטב. באופן ששיעור הנטילה מגיע תוך הרוטב. אז גם רש"י מודה לר"י. דכיון שתיכף כשנופל האיסור. גם בלא רוטב האיסור מפעפע ומתפשט לתוך החתיכה עד שיעור כ"נ. וכשמגיע לשעור זה הרי אז כבר הגיע לתוך הרוטב. ותיכף הרוטב מבליע הטעם בכל הקדירה וכיון שתיכף בשעת נפילת האיסור סופו להתפשט. בכה"ג לא נעשה נבלה כלל. דכל דרך הילוכו לא נעשה נבלה. עיין מש"ז סי' צ"ב ססק"ב ובפתיחה למליחה בשם תוס' חולין (דף ק' ע"א ד"ה כשקדם) ומה"ט גם לשיטת הט"ז סי' צ"ב סק"ב דס"ל דלרש"י נאסר חלק התחתון מחלק העליון משום איסור דבוק ואוסר אח"כ כל הקדירה אף בלא ניעור. כ' שם הפ"מ לפי שיטתו דמתחילה לא הלכה הטיפה כ"א עד סמוך לרוטב יעו"ש והיינו דאי בגוונא שהטיפה הולכת עד תוך הרוטב א"א לומר דנאסר תחילה החלק שחוץ לרוטב מה"ט דאמרן וא"כ בציור האי גוונא ששעור הנטילה מגיע מקצת ממנו תוך הרוטב הרי הטיפה הולכת תיכף בלי שום הפסק עד תוך הרוטב ובשעת דרך הילוכו לא נעשה נבלה. ובהגיע הטיפה לסוף שעור הנטילה. אז כבר היא בתוך הרוטב והרוטב מערבו ומבליעו תיכף בכל הקדירה והילכך בכה"ג גם רש"י יודה דמצטרף כל הקדירה לבטל האיסור:

יב והנה הפמ"ג במש"ז כ' שם דכשכל החתיכה תוך הרוטב ופניה מגולים אפשר הט"ז יודה דאין להחמיר כ"כ יעו"ש ולענ"ד נראה דאף בכה"ג דאמרן נמי יודה הט"ז ומטעמא דכתיבנא. ונראה לי דזה נמי טעם הסברא בפניה לחוד מגולה. היינו נמי מה"ט משום דתיכף מגיע הטיפה בפיעפועה תוך הרוטב ומצטרף שפיר כל הקדירה לבטל א"כ האי טעמא שייך שפיר גם בכה"ג דכתיבנא. והנה הרב פמ"ג כ' זה בלשון אפשר. ורמז מראה מקום להב"י. וכונתו דהב"י כ' וז"ל ומיהו כשכולה בתוך הרוטב משמע ודאי דמודה רש"י שהכל מצטרף לבטל אבל הגה"מ כתבו מתוך פירש"י משמע שאפי' היתה החתיכה בתוך הרוטב וכו' אין הרוטב מסייע לבטל טעם הטיפה עכ"ל משמע מדבריו שאע"פ שכולה בתוך הרוטב רק שפניה העליונים מגולים אין הכל מצטרף וכו' עכ"ל הב"י יעו"ש ולזה כיון הפמ"ג בכותבו אפשר משום דמהב"י בשם הגה"מ הנ"ל משמע דאף ברק פניה העליונים מגולים נמי אין הרוטב מסייע לבטל לדעת רש"י:

יג ואני עני אומר. דלענ"ד יראה דאין להחמיר כלל בהא דמסתבר יפה שבכה"ג יודה רש"י לר"י דהכל מצטרף מטעמא דכתיבנא ולאו דווקא פנים העליונים מגולים לחוד. אלא אף מעט יותר בגוונא דאמרן דשעור עובי הנטילה משוקע קצתו ברוטב. וכל כמה דמצינן למיעוטי פלוגתא ולהשוות דעת רש"י לר"י עדיף טפי הילכך עכ"פ תיתי לן דלכל הפחות בכה"ג מודה רש"י לר"י ובפרט דיש טעם נכון לזה כדאמרן. והדיוק שמדייק מרן הב"י מדברי הגה"מ לא זכיתי להבין דמאן לימא לן לפרש מ"ש הגה"מ שאפי' היתה החתיכה בתוך הרוטב וכו' דר"ל אפי' כולה בתוך הרוטב רק שפניה העליונים מגולים. דאין זה משמעות מוכרח. ואדרבא אי איתא כן הו"ל לכתוב בהדיא בלשון כולה אלא דיתכן שפיר לפרש דר"ל כפשוטו שאפי' היתה מקצתה ברוטב ועיקר כוונת הגה"מ הוא להשמיענו דרש"י פליג על ר"י דלר"י כיון שהיא קצתה ברוטב הרוטב מסייע לבטל. ולרש"י אפי' אם אותה חתיכה שהטיפה עלי' היא מונחת קצתה ברוטב נמי אין הרוטב מסייע. וא"כ שפיר י"ל דגם הגה"מ יודו דרש"י לא פליג כ"א במקצתה ממש מגולה חוץ לרוטב משא"כ בכולה או רובה מונחת ברוטב גם רש"י יודה לר"י דהרוטב מסייע לבטל:

יד ואף אם נודה להב"י בהבנתו מדברי הגה"מ. מ"מ הא באמת הדרכי משה חולק ע"ז. וכ' דבמרדכי לא משמע כן דכ' שם דמיירי שמקצתה מגולה עי"ש וכוונת מרן רמ"א ז"ל להמרדכי הנ"ל שהעתקתי (באות י"א) דכ' דרש"י מיירי דווקא שאין מגיע הפיעפוע חלב לרוטב. אבל היכי שהיא רק פניה העליונים מגולים או אפי' מעט יותר כל שהפיעפוע של חלב יגיע עד תוך הרוטב בכה"ג גם רש"י יודה לר"י דהכל מצטרף לבטל ע"ש בד"מ אות א'. גם באות ב' הביא נמי לשון המרדכי דלרש"י אין לאסור הקדירה בלא ניער דאף באותו חתיכה שרי מה שבתוך הרוטב כיון שפיעפוע גוף החלב אינו מגיע לשם דאי מגיע לשם למה לא יצטרף כל הקדירה לבטל יעו"ש בד"מ הרי מבואר להדיא מהמרדכי והד"מ דכל שחתיכה זו מונחת כ"כ ברוטב עד שפיעפוע גוף החלב המפעפע בכח נפילתו יוכל להגיע לתוך הרוטב. גם רש"י מודה בזה דהכל מצטרף ובזה נראה דגם הט"ז יודה להמרדכי וד"מ הנ"ל דלא פליג עליהם רק ע"ז דאף שלא הגיע פיעפוע גוף החלב לרוטב רק עד סמוך לרוטב מ"מ נאסרים שפיר אף בלא ניער כל החתיכה וחוזרת ואוסרת שאר הקדירה. אבל בזה יודה גם הט"ז דכשמגיע פיעפוע החלב עד תוך הרוטב וכגוונא דאמרן דגם לרש"י הכל מצטרף כן נלענ"ד. ולפ"ז יש בנידון עובדא דידן צד היתר גדול מאחר דרק מעט מן המעט הי' מונח וצף חוץ לרוטב באופן ששיעור הנטילה הי' מקצתו שקוע ברוטב:

טו ועוד נראה לי צד היתר בנ"ד כיון שכבר עבר לינת לילה על הכף מבליעת החלב. א"כ מצרפינן עכ"פ דעת ר"ת דס"ל לינת לילה פוגם. והו"ל ס"ס שמא דעת ר"י עיקר דמקצתו ברוטב ככולה ברוטב והכל מצטרף לבטל הכף. ואת"ל לחוש לדעת רש"י שמא כר"ת דלינת לילה פוגם והו"ל נטל"פ. ועי' מנח"י כלל נ"ט סק"ט בשם ספר זכרון משה דבספק א' סמכי' על ר"ת דלילה פוגם. ומסכים לדינא גם דעתו כן לסמוך עליו בהפ"מ יעו"ש וא"כ נראה לי דכ"ש בספק זה דשמא הלכה כר"י דבלא"ה רוב הפוסקים מסכימים דעיקר כהר"י פשיטא שיש לסמוך להתיר בכה"ג משום ס"ס שמא כר"י ושמא כר"ת:

היוצא לנו בהך עובדא דיש להתיר כל התבשיל וגם אותה חתיכה. רק יש לחתוך קצת סביב נגיעת הכף אם ניכר מקום נגיעתה. ואם אינו ניכר בטל ברוב בחתיכה גופה כנ"ל:

תוכן העניינים

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה