תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
הלכות בשר בחלב · שאלה יא
רוטב הבלוע מאיסור ונופל כשהוא חם על חתיכה חמה יבשה בלא רוטב אם נאסר החתיכה מאותו רוטב. א"ד אמרינן גם בזה שאין הבליעה שבאותו רוטב יכול לצאת ממנו בלא רוטב אחר:
תשובה
א ראיתי להרב חו"ד (סי' ק"ה ס"ק י"ג) שכ' שאף בדבר צלול שבלוע מאיסור אינו יוצא ממנו הבלוע בלי רוטב יעו"ש ולענ"ד הוא תמוה מאוד ונגד הסברא. ואדרבא מבואר בפוסקים דבדבר צלול לא שייך בלוע כלל רק שמתערב יחד כמו שהארכנו בזה בתשובתינו ח"ג הלכות תערובות. ועוד לענ"ד יש סתירה מפורשת לדבריו מדברי התוס' פסחים דף ע"ה ב' ד"ה יטול. דשם כתבו וז"ל וא"ת נגע בחרסו של תנור אמאי סגי לי' בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו. וכל דבר הנאסר בצלי דקי"ל דאינו נאסר אלא כ"ק מחמת הרוטב שבו יאסור עד כדי שיטול את מקומו ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כ"א מעט וכו' עכ"ל יעו"ש. ומעתה אי איתא כדברי החו"ד קשה מאי הקשו התוס' דהנאסר כ"ק משום הרוטב שבו יאסור כ"נ. והוצרכו לתרץ ברוטב מועט הלא מעיקרא לק"מ דהא הרוטב שבכ"ק הוא איסור בלוע ואין בלוע יוצא בלי רוטב ובשלמא מה שהקשו תחילה מנגע בחרסו של תנור ניחא דשם הוי הקליפה איסור מחמת עצמו שנצלה מחמת דבר אחר אבל מה שהקשו אח"כ מדבר הנאסר בצלי אין זה רק בלוע. א"ו דכיון שהוא רוטב צלול לא שייך לומר בי' אין בלוע יוצא ממנו בלי רוטב. וראיות החו"ד שם מצלי ומליחה דאף שנמס השומן מהחתיכה הבלוע מאיסור ונפל על האחרת וכן הציר הנוטף מן החתיכה הבלוע מאיסור ע"י מליחה ונפל על חתיכה אחרת אף שהוא צלול אפ"ה אינו אוסר. אין זו ראיה די"ל שם הטעם משום דכיון דמהחתיכה אין יוצא בלוע בלי רוטב מש"ה הו"ל השומן והציר נפרד לגמרי ושרי בשאר איסורים דאין הנאסר אוסר אלא במקום שגוף האיסור עצמו הולך שם עי' מש"ז סי' ק"ה ס"ק י"ד (והתם בתוס' לא שייך לומר נפרד דהרוטב שבכ"ק כולו בלוע מאיסור) ואין להקשות א"כ לישתרי לאכול השומן והציר הנוטף בעינו לק"מ די"ל כיון דמהרש"ל ס"ל דבצלי ומליחה יוצא בלוע בלי רוטב ואוסר גם האחרת וגם כיון דהר"ן חולק אהך סברא דאין הנאסר וכו' יעו"ש בפכ"ה בסוגיא דטיפת חלב. ומש"ה חיישינן לסברתייהו להחמיר עכ"פ בגוף השומן והציר הבעין. אבל לענין לאסור אחרים סמכי' אסברא דנפרד ואין הנאסר וכו'. משא"כ בשאר דבר צלול ורוטב הבלוע מאיסור שפיר יכול לאסור אחרות ואין ראיות החו"ד מוכרחין כלל:
ב בשגם שעיקרו של הסברא הוא תמוה מאוד כמו שתמהנו לעיל דהא דמבואר בפוסקים דבדבר צלול המתערב לא שייך בלוע כלל וממילא דלא שייך בו ג"כ פליטה מאחר שהוא מעורב הכל יחד כמ"ש בתשובה (ח"ג הלכות תערובות) באריכות מזה יעו"ש. וביותר לפי המבואר בהרא"ש סוף מס' עכו"ם שכ' שם וז"ל ואין להגעיל כלי ב"י אם לא שיהי' במים ס' כנגד כל הכלי דמה שנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו וכו' ויש שרוצים להתיר להגעיל אפילו כלי ב"י אע"פ שאין ס' במים ובלבד שישים הכלי במים בשעה שהן רותחין ומביאין ראי' מפכ"ה (ק"ח ב') כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח בשר אסור וחלב מותר משום דמיבלע בלע מיפלט לא פלט בשר את החלב שבלע עד דנח מרתיחתו א"כ ה"נ מיבלע בליעו המים את פליטת הכלי מיפלט לא פלטו לתוך הכלי מה שבלעו ממנו. ולאו כלום הוא דלא שייך לומר כך בשמנונית המתערב עם המים דודאי בכל מקום שהמים נבלעים. השמנונית מיבלע עמהם. דדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה וגם אחר שיניחו המים מלבלוע כל פליטת הכלי שגמר הכלי כל פליטתו הדר פלטו (עי"ש בפלפולא חריפתא) וגם אין סברא לומר דכי היכי דאמר מיבלע בלע מיפלט לא פליט מה שבלע ה"נ מיפלט פליט מיבלע לא בלע מה שפלט. כי הכל מתערב עם המים ואינו נפרד ונבלע עם המים לכלי (יעו"ש בפלפולא חריפתא) עכ"ל הרא"ש. הנה מדברי הרא"ש אלו סתירה מפורשת ומבוארת לסברת החו"ד הנ"ל. חדא דכמ"ש הרא"ש לענין נידון דידי' דחילוק יש בין דבר גוש לדבר לח דגבי דבר לח לא שייך לומר הסברא מיבלע בלע מיפלט לא פליט משום דדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה ובכל מקום שהמים נבלעים. נבלע ג"כ השמנונית שבתוכם. כן ה"נ מה"ט ממש הוי חילוק בין דבר גוש לדבר לח לענין בלוע יוצא בלי רוטב. דגבי דבר לח הבלוע מאיסור לא שייך לומר שהבלוע לא יצא ממנו דכיון דהוא מעורב הכל אינו נפרד זה מזה ובכל מקום שהלח נבלע. גם הבלוע שבתוכו נבלע עמו. ועוד דלפי דברי החו"ד א"כ בהך דינא דהרא"ש הנ"ל גופי' נמי נימא כן דהשמנונית הבלוע במים אינו יוצא מן המים לתוך הכלי בלא רוטב אחר. ואיך כתב הרא"ש דלאחר שנחו פלטו. האגם אחר שנחו לא פלטו לפ"ד החו"ד. א"ו דהא ליתא כלל אף בלא טעם שכתב הרא"ש דדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה. והילכך אפילו אם נימא גם בלח הסברא דמיבלע בלע וכו' מ"מ סברא דאינו יוצא בלא רוטב ודאי לא שייך בדבר צלול. מטעם דלמה נצריך רוטב אחר להוציא את הבלוע מאחר דיש כאן רוטב ומאי שנא רוטב זה מרוטב אחר. ומש"ה שפיר כתב הרא"ש דלאחר שנחו פלטו. ומכ"ש דלפי דברי הרא"ש הקודמים שכתב דבדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה ולא שייך הסברא דמיבלע בלע וכו'. פשיטא דמכ"ש לענין בלוע יוצא בלי רוטב ודאי לא שייך גבי דבר צלול. והא גם דין זה נלמד מהא דאמרו (בחולין ק"ח ב') אי לימא לא ניער כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט וזה לא שייך בדבר לח כמ"ש הרא"ש לענין נידון דידי' כן נראה לפענ"ד ודו"ק: