אור ברסלב
תפארת שמואל (מיאנישפאלי) הלכות בשר בחלב › שאלה י

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי

הלכות בשר בחלב · שאלה י

שאלה ט

בדין ב' קדירות א' של בשר וא' של חלב שעומדין זא"ז בתנור ושופך מהם על התנור ולא הגיע הקילוח מא' לחבירו מאי טעם נוהגין להתיר בזה ולא חיישי' לפעפוע בתנור:

תשובה

א הנה ראיתי בספר זכרון אברהם (הלכות תערובות סי' ק"ח) וזה לשונו ודע דכ"ז בצלי אבל בב' קדירות בפרט במכוסים באופן דיש לחוש דיעלה הרתיחה ויזוב על התנור יש לאסור אפי' בתנור גדול דאין לחוש שיזוב מא' תחת השני אלא שיזוב מכ"א תחתיו מ"מ אסור לפי מש"כ הש"ך בסי' צ"ז סק"ב עי"ש. דהרי כשיזוב הא' למשל החלב נעשה כל התנור בלוע חלב דע"י אש אמרי' חם מקצתו חם כולו. ושוב כשיזוב מהשני גם אם לא יתפשט להלן עד תחת השני נאסרה דבולע מן התנור וצ"ע. ומימי תמהתי כשמבשלים ב' קדירות על כירה רותחת של בשר ושל חלב. וזב מן החלב ואח"כ מן הבשר. דכ"ז שלא ניזב תחת הקדירה שני' אין בעיניהם שום איסור. ולדעת הש"ך שם איסור גדול הוא לדעתי לכאורה. וכשעומדים בב' צדדי האש אפשר דנגעל אותו מקום וכיון שהאש בוער אין מניח להתפשט לצד השני אבל כשעומדים בצ"א צ"ע. ויותר תמוה דכשזב והלך הקילוח מחלב רותחת תחת קדירה של בשר אין אוסרים רק הקדירה של בשר. והלא גם הקדירה של חלב עם מה שבתוכה נאסרה. דהרי כמו דהקדירה של בשר נאסרה מן החלב. כמוכן נאסרה החלב מן הקדירה. וחוזרים ואוסרות את הקדירה והחלב ולא ראיתי מימי מורי הוראות נזהרים בזה עכ"ל ספר הנ"ל:

ב הנה מבואר מתוך דברי הרב הנ"ל. דאף לדעת הש"ך בסי' צ"ז סק"ב דאוסר שם את הפת בזב מן הצלי על התנור אפי' לא הגיע השמנונית להפת מטעם ספק שמא בשול מפעפע בכל הכלי יעו"ש מ"מ כאן בב' קדירות חלב ובשר בתנור א' אף שזב מן הא' על התנור ולא הגיע עד השני. ומן השני לא זב כלום פשיטא לו להרב הנ"ל דאין שום איסור אף להש"ך. דעיקר חששא דילי' הי' רק באם יזוב גם מהשני. וכונתו נראה פשוט דהא דאוסר שם הש"ך את הפת היינו משום שהפת נאפה בעינו ע"ג התנור ולכן כיון שזב שומן ע"ג התנור רחוק מהפת נבלע השומן בכל התנור ובולע הפת מהתנור. דמכלי למאכל יוצא בלוע בלא רוטב ובבלוע שומן אוסר בכולו (כבש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ג יעו"ש) משא"כ כאן בב' קדירות אם לא זב רק מא' אף שנתפשט הבלע בכל התנור ונעשה כל התנור בלוע מחלב מ"מ אין יוצא מהתנור לקדירה השני' דאין יוצא בלוע מכלי לכלי בלא רוטב אפי' בלוע שומן (כבשפ"ד סי' ק"ה ס"ק כ"ב יעו"ש) אכן באם זב גם מהקדירה השני' אף אם לא נתפשט ליגע הבעין מא' לחבירו מ"מ מאחר דכל התנור בלוע מזיבת הא' הילכך אח"כ כשזב גם מן הקדירה השני' ויש רוטב תחתיו ס"ל דע"י הרוטב הזה בולע הקדירה מן התנור ונאסרה לדעת הש"ך כן נ"ל ביאור כונת דברי הספר הנ"ל:

ג והן אמת דדעת למדן א' המובא בהעתק השאלה בתשו' חתם סופר (חלק חו"מ סי' ר"ו) דלהש"ך אסור הקדירה בכה"ג אף בלא זב רק מן קדירה א'. אך באמת תפסו עליו שם הרב השואל והרב חתם סופר. ומפני שאין הספר בנמצא ת"י כל אדם והוא דבר מצוי בכל יום ונחוץ להוראה אעתיק לשונו. ז"ל צלי הי' עומד לפנים מן האש בתנור והוא השומן זב ממנו ורחוק מן הצלי הי' עומד בתנור קדירה חולבת ושפיכת השומן לא הגיע אל מקום הקדירה רק רחוק קצת הגיע השומן והי' בדעתי להתיר הקדירה משום דהוי כשני קדירות נוגעין ואף לסברת הש"ך בסי' צ"ז דסבר דאם זב הוי ספק א' שמא מפעפע אבל בכה"ג מודה להט"ז שהבליעה בין חרסי התנור והוי כשני קדירות. ולמדן א' מתווכח עמי דלהש"ך אסור הקדירה דהא השיג על הט"ז בנה"ך ולדעתי ז"א דהוא השיג רק על נידון הט"ז דהעמידו הקדירה על מקום הפשטידא ממש דשם הוי השומן בעין משא"כ אם זב ורחוק מהשפיכה הי' הקדירה והבליעה עומדת רק בחרסי התנור. אם מפעפע. גם הש"ך מודה דהוא כשני קדירות. והא דאסור הפת אף דאינו זב תחתיו משום דהוי רק ספק א' וכלי אוסרת מאכל אף בלא רוטב משא"כ בכלי כמ"ש בעצמו בסי' ק"ה ס"ק כ"ב עכ"ל הרב השואל שם:

ד והרב ח"ס שם השיב לו וז"ל הוראתו טב הורה ואפי' על הוראתו של ט"ז נמי יש לסמוך עליו כי בנה"ך לא דחה ההוראה אלא שכ' צ"ע ולא שבקי' פשיטותו של הט"ז מפני ספיקו של ש"ך ולק"מ כמ"ש ט"ז עצמו בס"ק שאח"ז דליכא שומן בעין במקום הפלאדע"ן אלא בלוע בעלמא הוא ועיין מ"א סי' קע"ג בתחילתו עכ"ל. הרי מבואר לפניך שדעת הרב השואל ודעת הרב חתם סופר תרווייהו דלא כדעת סברת אותו למדן ודבריהם ברורים ונכונים. ותימא גדולה באמת על אותו למדן איך עלה על דעתו לומר כן דודאי שאני האי דנידון הט"ז מנידון זה. ובנידון זה אין מקום להסתפק כלל דודאי הוי בלוע והוי כשתי קדירות ואין יוצא בלי רוטב וכ"ד הרב זכרון אברהם הנ"ל כמו שפירשתי דבריו:

ה וגם בנידון דהט"ז עצמו שהניחו קדירה על אותו מקום שזב מהפשטידא נמי צדקו דברי הרב ח"ס הנ"ל שיש לסמוך על הוראתו של הט"ז וקושית הנה"ך (שהקשה דלא דמי לשני קדירות דהתם האיסור בלוע בקדירה אבל הכא האיסור בחוץ על התנור יעו"ש) לק"מ דודאי הט"ז מיירי שהי' באופן שאין שם בעין ממשות על התנור רק בלוע והוי שפיר שני קדירות וכבר קדמוהו המנ"י כלל נ"ו ס"ק כ"ב והבל"י בסי' צ"ב סק"מ ובסי' צ"ז סק"ה והסכים שם עם הט"ז מה"ט והביא כן גם מהכנה"ג יעו"ש ועיין מש"ז סי' צ"ז סק"ג ותימא על הח"ס שלא הזכירם. ועכ"פ לדינא כיון ממש לדבריהם:

ו אמנם גם היכי שזב משני קדירות על התנור ולא הגיע הקילוח מאחד לחבירו. דדעת הרב זכרון אברהם הנ"ל דאסור לדעת הש"ך ותמה על מנהג העולם ומורי הוראות דאין בעיניהם שום איסור בכה"ג. גם בזה יצאתי לישע מנהגן של ישראל שלא להוציא לעז ח"ו על כל המורי הוראות. ואען ואומר ברוח שפלה. דלענ"ד הרב הנ"ל בחנם הרעיש העולם. דהא לפי דבריו יש לאסור לגמרי מלבשל בתנור א' ב' קדירות א' של בשר וא' של חלב אף כשהם מכוסים ורחוקים זה מזה. דהא שכיח ומצוי מאוד שכשמעלין הקדירות רתיחה זב מן הקדירות ע"ג התנור. והרי דין מפורש הוא בפוסקים דשרי לבשל בתנור א' ב' קדירות א' של בשר וא' של חלב כשהם מכוסים או רחוקים זה מזה בגוונא דלא יתזו ניצוצות מזו לזה כמבואר בט"ז סי' קי"ח ס"ק י"ב ובש"ך שם ס"ק ל"ו ובמנ"י כלל ל"ב אות י"ז יעו"ש ומשמעות סתימת דבריהם שם משמע להדיא דאין שום חשש כלל במה שזב מהקדירות ע"ג התנור כל שאין הקילוח נוגע מא' לחבירו. הן אמת ראיתי שהרב פמ"ג העיר בזה להחמיר עי"ש ביו"ד סי' ק"ח בשפ"ד ס"ק י"ח דין ח'. אבל לענ"ד הדבר תמוה דא"כ למה להו שם בסי' קי"ח ליתן טעם משום איחלופי או משום ניצוצות תיפוק להו משום חשש זיבה על התנור שהוא חשש מצוי ושכיח טפי מחשש דאיחלופי ונצוצות. אלא ודאי מוכח מזה דאין חשש בזה:

ז ונחזי אנן בעניותינו למצוא באמת טעם היתר לזה. והנה באמת כבר העיר בזה הרב חוו"ד (סי' ק"ה ס"ק ט"ו) וז"ל וכן מעשים בכל יום כשעומדין בשר וחלב על הכירה ותחת כל קדירה לח ממאכל הנשפך והרי נאסר הכירה הרותחת ממאכל שתחת קדירה זו ואוסר להקדירה א"ו דאין כלי מקבל טעם בלוע אפי' ממאכל אפי' שמן. ועוד דהא אמרו דאין טעם הבלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב משמע דווקא רוטב אבל באמצעית מאכל אינו יוצא עכ"ל. אך מה אעשה שלא ירדתי לסוף דעתו. דלענ"ד לא ידעתי מאי שנא רוטב מאי שנא מאכל. כל שהוא לח צלול הו"ל דין רוטב ויכול שפיר הבליעה לצאת על ידו. ועוד דמי לא משכחת שיהי' נשפך מן הקדירה של בשר רוטב ממש דהיינו המים שמבשלין בו הבשר בקדירה וכן החלב שהוא צלול כמים מסתבר ודאי דהיא כרוטב שיכול בלוע ליצא על ידו. באופן שאין דברי הרב חוו"ד הנ"ל מספיקים לנו להצילנו מחשש זה. דמאחר דנאסר התנור ע"י קילוח של קדירה חולבת דנעשה כל התנור בלוע מחלב לפ"ד הש"ך א"כ אח"כ כשזב רוטב תחת קדירה של בשר מן הקדירה נאסרה אותו קדירה של בשר ממה שבולע מן החלב שבתנור ע"י אותו רוטב שתחתיו וכן נמי להיפך. ואמאי אנו בכל מקומותינו נוהגין להתיר בפשיטות בזה כל שלא הגיע הקילוח מא' לחבירו:

ח אכן באמת יש בזה כמה טעמים להיתר. והנה בעיקר הדין יש מקום היתר מצד דנימא דגם התם בההוא דסי' צ"ז אינו מוחלט להחמיר כדעת הש"ך לאסור אף בלא זב תחתיו. דהא באמת הכרו"פ שם תמה דהש"ך סותר עצמו דהוא עצמו ס"ל בסי' קכ"א דבשול במקצת כלי מותר להשתמש בצד השני בלא הגעלה דאינו מפעפע להבליע בכולו. ואיברא דהרב זכרון אברהם הנ"ל נשמר מזה במ"ש דע"י אש אמרי' חם מקצתו חם כולו. וכוונתו להציל בזה את הש"ך מקושיית הפלתי הנ"ל וכדבריו מבואר נמי בדברי הרב השואל שבתשו' חתם סופר הנ"ל וז"ל וראיתי להגאון בפלתי שהשיג על הש"ך מסי' קכ"א וכו' ואני לא הבנתי דבריו דהא הש"ך הסכים לקמן בסי' קכ"א (ס"ק י"ז) לבעל או"ה דע"י האש מוליך בליעתו בכולו ובנידון דהכא אם מעט רחוק מן האש זב מן הצלי הוי ע"י אש ושפיר מבליע ומפליט בכולו ורק ע"י חמין אמרי' דחם מקצתו חם כולו אבל אינו מבליע בכולו עכ"ל ולזה כיון נמי הרב זכרון אברהם הנ"ל דבזב מהקדירה ע"ג התנור שהוא חם ע"י האש מבליע ומפעפע בכל התנור:

ט אכן אי משום הא עדיין יש מקום להתיר ע"פ דברי הרב חתם סופר שם וז"ל מ"ש אהפלתי י"ל. ש"ך סי' קכ"א לא קאמר אלא אם האור מהלך תחתיו ממש אבל תנור גרוף ורק הקרקע והחרסית מלובנים מהאש אינו מפעפע יותר מבשול ואפשר גרוע מני'. ומכ"ש בתנורים שלנו העשויים מלבנים ואינם קרקע שוה וכל לבנה בפ"ע ככלי בפ"ע והו"ל קצת כמדופן לדופן יש לצרף לקולות אחרות וגם אם הי' אפר מפסיק בין השומן להקדירה החולבת נעשה פגם כשהי' היתר טרם נעשה איסור ה"ל כסרוח מעיקרא יש לצרף ג"כ עכ"ל וכל אלו הטעמים שייכים נמי בנ"ד. ואדרבא ע"פ דברי הח"ס יש מקום אתנו לו' דגם הש"ך שבסי' צ"ז מודה בהך דנ"ד דלא החמיר הש"ך כ"א התם בפת שנאפה בתנור דכיון דהתנור חם ביותר עד שראוי לאפיית הפת בזה ס"ל להש"ך דכיון שהתנור מלובן מהאש דינו כחם ע"י האש ומוליך הבליעה בכולו וגם דכיון דהתנור גרוף כדרך להיות בשעת אפיית הפת ואין שם אש דולק וגם אין שם גחלים ואפר ליכא שם צדדי היתר לומר דהאש שורף ומייבש והוי כנגעל אותו מקום ומתלבן וגם אין שם טעם היתירא דאפר פוגם משא"כ בהך דנ"ד שמבשלין בתנור דאז אין חום התנור גדול כ"כ. דלבשול קדירה א"צ חום גדול כאפיית הפת וא"כ בזה מודה הש"ך דחרסו של תנור אין דינו כחם ע"י האש ממש רק כבשול ואינו מבליע בכולו. דבמקום שהאש ממש דולק שם בשעת הזיבה מן הקדירה במקום הזה אדרבא האש שורף את השומן ומגעיל ומלבן אותו מקום וכמ"ש גם הרב זכרון אברהם בעצמו. דאף דבסי' צ"ב ס"ו בנפל על הדופן כנגד האש לא אמרי' האש שורף ומייבש כ"א בנפל מעט כגון טיפה אבל לא בנפל הרבה כמבואר שם. י"ל דהיינו דוקא בכנגד האש על דופן הקדירה משא"כ על התנור במקום האש ממש אז אפי' נפל הרבה נמי האש שורף ומייבש ואי במקום הקילוח אין שם אש דולק בשעה זו ממילא אין דינו כחום ע"י האש רק כבשול כיון שאין האור מהלך תחתיו ממש. וגם לא נתלבן הרבה ע"י האש. וגם בזה מסתמא יש אפר וגחלים עוממות בתנור במקום שפיכת הקילוח כדרך להיות בתנור שמבשלין בו ונעשה פגום ע"י האפר כמ"ש הרב ח"ס הנ"ל:

י והנה בהאי היתירא שכ' הרב ח"ס משום דהאפר פוגם יש להעיר בו דלכאורה הא הש"ך בסי' צ"ה ס"ק כ"א הניח בצ"ע האי היתירא דאפר פוגם. וגם המנ"י בכלל נ"ז ס"ק כ"ו כ' דצ"ע למעשה די"ל דבשעה קלה כזו אינו נעשה לפגם יעו"ש וכ"ד הלבוש"ר בחידושי דינים ס"ק קל"ה שאין לסמוך ע"ז יעו"ש. מ"מ נראה בנ"ד שפיר יש לסמוך ע"ז דהא בנידון זה בלא"ה הוי רק ספיקא אי בשול מפעפע בכל הכלי והו"ל ספיקא דרבנן. דהא גבי בב"ח אינו אסור מה"ת כ"א דרך בשול וכל שאין אפי' א' מהם בעין רק בלוע בכלי אין זה דרך בשול ונהי שמשום זה לחוד אין להתיר די"ל דהאי ספיקא חשוב חסרון ידיעה. או מטעם דהו"ל ספק דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן עיין כו"פ סי' צ"ז הקשה באמת על הש"ך דהו"ל ספיקא דרבנן שמא אין בשול במקצת כלי מפעפע בכל הכלי יעו"ש ועיין שפ"ד סי' צ"ז ססק"ב כתב דלא חשוב לספק דרבנן יעו"ש ועיין עוד בפמ"ג או"ח סי' תס"ז סס"ק ל"ו במ"א כ' נמי דבעיא זו אי בשול מפעפע בכל הכלי אף בדרבנן לא אמרי' ספיקו להקל יעו"ש ולא ביאר בפירוש משום טעמא מאי ולענד"נ דהוא מטעם שאמרנו. מ"מ עכ"פ בכה"ג יש לסמוך על הסברא דאפר פוגם. וכן הודה הלבוש"ר שם בס"ק קל"ו דבמקום שיש עוד צד להקל סמכי' אסברא זה דנפגם ע"י אפר יעו"ש בפרט כיון דיש כל הנך צדדי היתר שכ' הרב ח"ס הנ"ל בודאי יש לצרף כולן ולסמוך על האי היתירא דאפר פוגם באופן דנראה לומר דאף הש"ך ז"ל דהחמיר בסי' צ"ז יודה בנ"ד ומטעם דאמרן כן נ"ל:

יא עוד נראה לענ"ד לומר צד היתר בנ"ד מטעם אחר שאגיד בעז"ה דהנה הך סברא דחיישי' שהבלוע מתפשט ומפעפע בכל הכלי אף במקום שלא נגע שם האיסור לא נאמרה כ"א בבשול בקדירה במקצת כלי שיש שם רוטב והבל הקדירה. או אף באפי' בתנור באיסור שמן דווקא. כהאי דזב מן הפשטידא על התנור שבש"ך סי' צ"ז. משא"כ בכחוש אף אם אינו כחוש לגמרי ודאי אינו מפעפע בכל התנור באפי' וצלי' כ"א בבשול בקדירה ממש כמבואר להדיא במ"א סי' תס"ה ס"ק ל"ו יעו"ש. ואם אמנם שהרב פמ"ג שם תמה ע"ז דמנלן לחלק בין בשול לצלי' ואפי' והרי בש"ך יו"ד צ"ז מוכח דגם בצלי ואפי' נמי הוי ספק אי מפעפע בכולו ודווקא בחמץ שהוא כחוש לגמרי אין כח להתפשט בכל התנור. משא"כ באין כחוש לגמרי אף באינו שמן אין לחלק בין בשול לצלי' ואפי' יעו"ש. לענ"ד דברי המ"א נכונים וברורים דבהכרח לומר דמ"ש הש"ך בסי' צ"ז דגם באפי' הוי ספק אי מפעפע בכל. הוא דווקא בשמן ממש כמו דבאמת מיירי שם בכה"ג שזב מן הפשטידא שומן אבל באינו שמן ממש יודה הש"ך דאין ספק כלל דאין מפעפע בכל התנור באפי' וצלי' אף בחם ע"י האש ממש. דהא זה ידוע דלהבליע בתוך כלי קשה טפי מלהבליע למאכל וא"כ הא גם בלהבליע למאכל קיי"ל מעיקר הדין דדווקא בשמן ממש מפעפע בכולו אבל באינו שמן אינו מפעפע כ"א במקום נגיעתו בכדי שיעור נטילה שהוא כעובי אצבע. והאיך יתכן דלהבליע לתוך כלי יתפשט בכל אורך ורוחב הכלי בלא בשול ברוטב. ושאני ההוא דזבחים דמספקא לן אי בשול במקצת כלי מפעפע בכל הכלי דשם יש רוטב והבל הקדירה. וזה הוא נמי הטעם בהאי דטיפה נגד הריקן דמספקא לן שמא מפעפע בכלי דהוא נמי מה"ט כמבואר בכו"פ ובחוו"ד סי' צ"ב הובא דבריהם בתשובתינו (ח"ג) הלכות בשר בחלב משא"כ בצלי ואפי' בתנור דאין שם רוטב ולא הבל הקדירה ודאי דבכחוש אף באינו כחוש לגמרי אין יכול להבליע כ"א במקום נגיעת האיסור בכלי בכ"נ לא יותר במכ"ש מחתיכה ודו"ק:

יב אלא ברור דהש"ך בסי' צ"ז דקאמר דגם באפי' וצלי' הוי ספק אי מפעפע בכל התנור קאי בשמן ממש דווקא דבכה"ג בלהבליע למאכל ודאי מפעפע ומתפשט בכולו. ובכלי שהוא קשה טפי הוי ספק עכ"פ שמא מפעפע בכולו אף בלא רוטב משא"כ באינו שמן. וכן מורה פשטות דברי הח"י (סי' תס"א ס"ק י"ד) בחמץ הנאפה בתנור א"צ התנור הכשר כ"א במקום נגיעתו דבלא רוטב אין מפעפע בכולו בכחוש יעו"ש. ולאו דווקא בחמץ כחוש אלא ה"ה בכל איסור שאינו שמן ממש (והא דכ' המ"א סי' תנ"א ס"ק כ"ד דאמרי' חם מקצתו חם כולו לענין שמוליך בליעתו בכולו יעו"ש. התם מיירי בבשול במקום שיש רוטב והבל הקדירה משא"כ באפי' וצלי' והוא פשוט) וא"כ דברי המ"א סי' תס"א הנ"ל ברור מללו. וכן יראה להדיא מדברי החוו"ד סי' צ"ז סק"ד דדעתו כהמ"א הנ"ל ושהש"ך לא מיירי כ"א בשמן דווקא. ומטעם דבכחוש בלא רוטב לא עדיף כלי מאוכל דבצלי אינו אוסר יותר משיעור כדי נטילה יעו"ש:

יג ולפ"ז ודאי אין כאן בית מיחוש בשני קדירות חלב ובשר המתבשלים בתנור א' רחוקים זה מזה אף אם נשפך משני הקדירות תחתיהם. דהא קיי"ל דחלב הוי דבר שאינו מפעפע כמבואר בט"ז ובש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' ובסי' ק"ה בט"ז ס"ק י"ג וט"ו ובש"ך ס"ק י"ז יעו"ש ומדין חלב נראה לי ללמוד דה"ה רוטב של מים המבושל בקדירה עם בשר אפי' הבשר הוא שמן מ"מ הרוטב צלול לא נחשב כשמן דלא עדיף מחלב דאע"פ דיש בו שמנונית של חמאה מ"מ הואיל והחלב מעורב עם הנסיובי דחלבא שהוא כחוש נחשב כולו כדבר שאינו מפעפע. ה"ה ברוטב של בשר הואיל ועיקרו הוא מים אע"פ שמעורב בו שמנונית של הבשר אין דינו כשמן ממש. וכן יש ללמוד מהא דמבואר בפוסקים אחרונים לענין המתנה בין חלב לבשר. דמרק של בשר הצלול אין דינו כבשר ממש רק כתבשיל של בשר. הובא דבריהם בתשובתינו ח"ג הלכות בשר בחלב יעו"ש וה"ה לענין זה. ושאני ההוא דסי' צ"ז דשם מיירי שזב שומן בעין מהפשטידא וא"כ השתא כשזב החלב מהקדירה ע"ג התנור שהוא איסור כחוש ונבלע בתנור שאין שם רוטב ולא הבל הקדירה. דאין כאן בשול רק נחשב כאפי' וצלי' אינו מפעפע בכל התנור כ"א במקום נגיעתו בתנור בשיעור כ"נ לא יותר. וממילא במקום שזב אח"כ (או אפי' בב"א) הרוטב מהקדירה של בשר תחת הקדירה של בשר שם אין התנור מובלע מחלב כלל וכן ה"ה מה שזב הרוטב של בשר ע"ג התנור נמי אינו יכול לפעפע ולהתפשט בתנור כ"א במקום נגיעתו בכ"נ לא יותר. דהרוטב הזה שנבלע בחרס התנור אין דינו כלל כבשול רק כאפי' וצלי דהא תיכף ומיד שמתחיל להתבלע בתנור אין שם שום רוטב ולא הבל הקדירה הגורם להבליעו רק חום התנור גופי' וזה ממש נחשב אפי' וצלי והוא פשוט. א"כ במקום שיש לחלוחית חלב תחת הקדירה של חלב שם אין התנור מובלע כלום מבשר דהרוטב של הבשר אין מפעפע כלל להתם (ואע"ג דאנן לא בקיאין בין כחוש לשמן מ"מ הא בבלוע אנן בקיאין וכאן אין כאן כ"א בלוע בתנור והוא פשוט):

יד באופן דבזה אין אנו צריכים לטעמי ההיתר שבתשו' ח"ס הנ"ל אלא אף אי נימא דתנור החם נחשב ע"י אור וגם נימא דכל התנור כולו נחשב כלי א' ולא הוי כמדופן לדופן וגם לא יהי' שם אפר כלום נמי אין איסור מטעם דאמרן. אכן נ"מ בטעמי ההיתר שבח"ס הנ"ל בגוונא דנידון של השאלה המבואר שם שהעתקנו לעיל (אות ג') דצלי בשר שמן שבתנור זב ממנו שומן בעין ע"ג התנור ורחוק ממנו עומד קדירה חולבת ונשפך ג"כ חלב הרבה (דאילו רק מעט י"ל דלא נחשב רוטב להפליט הבלוע מהתנור לקדירה כדמצינו חילוק בין מעט רוטב להרבה לענין צלי בתוס' פסחים דף ע"ה ע"ב ד"ה יטול יעו"ש) דבכה"ג כיון דשומן מפעפע בכל התנור להש"ך בסי' צ"ז הרי כל התנור בלוע משומן וע"י החלב שהוא צלול הנשפך תחת הקדירה חולבת דנחשב כרוטב יכול להפליט הבלוע מהתנור להבליעה בקדירה חולבת. בזה אנו צריכין לטעמי ההיתר שבתשו' ח"ס הנ"ל. ויש לסמוך עליו בזה וכדברירנא לעיל דיש לצדד דגם הש"ך מודה בזה להתיר כן נלענ"ד הקלושה:

טו ואין לומר דגם בכה"ג נמי אין צורך לטעם היתרים שבח"ס הנ"ל. רק דבלא"ה נימא דחלב אינו נחשב כרוטב לענין זה להפליט הבלוע מהתנור. משום דדוקא רוטב מים בעינן. הא ליתא לענ"ד דמשמעות הפוסקים משמע דעיקר הקפידא הוא שביבש בלא דרך בשול ורוטב רק כעין אפי' וצלי' אינו יוצא בלוע. משא"כ ביש חלב צלול דהוא משקה הוי שפיר דרך בשול. והא שכ' הכו"פ סי' צ"ב אות י"ב דחלב לא חשוב כרוטב יעו"ש נ"ל כוונתו דדוקא טיפת חלב שהוא מועט הוא דאינו נחשב רוטב. משא"כ חלב הרבה מסתבר לי דשפיר מיקרי רוטב לענין זה. והחילוק בין מעט להרבה כבר כתבנו לעיל ראי' לזה מתוס' פסחים דף ע"ה. אחר כותבי דברים אלו עיינתי וראיתי בחוו"ד סי' צ"ב אות כ' בביאורים ומבואר מדבריו להדיא כדברינו דגם חלב שנשפך ע"ג תנור מחשיב רוטב לענין שיוכל להפליט הבלוע שבתנור אל תוך הקדירה. רק דדווקא אם הוא חלב מועט אז לא חשוב רוטב לענין זה והביא ראי' מתוס' פסחים ע"ה כמו שכתבנו אנן לעיל ראי' זו דמועט לא חשוב רוטב (אך הראי' שהביא שם עוד מצלי דאין יוצא בלוע בלי רוטב אף שמסתמא הן לחין הרבה בראי' זו יש לשדות בי' נרגא. דשאני התם דמה שניתך לחלוחית מבשר הצלי לא חשוב רוטב. דהוא רק שמנונית מבשר הצלי והו"ל על האי רוטב דין בשר הצלי עצמו ואנן בעינן דוקא רוטב בשול ולא רוטב צלי ומה"ט משמע דשם אפי' רוטב הרבה לא חשוב רוטב כמו דמשמע נמי מתוס' הנ"ל דבצלי אפי' רוטב הרבה אינו אוסר רק כדי נטילה ולא אמרי' דע"י הרוטב יחשב כבשול. אע"כ דהיינו מטעם דאמרן. ומצינו דוגמתו גם לענין טבילה במשקה דבעי נט"י דמוהל היוצא מבשר הצלי לא חשוב משקה כמבואר בש"ע או"ח סי' קנ"ח ס"ה. עי"ש במ"א סק"י ובט"ז סק"ח):

טז והנה בההוא דחום תנור אי חשוב כאש ממש אי לא. דלדעת הש"ך סי' צ"ז דס"ל דחשוב כאש ומה"ט מפעפע ודעת הרב זכרון אברהם נמי כן הוא בהדיא וכ"ד הרב השואל שבתשו' ח"ס כמו שהבאתי לעיל (אות ח') ואין כן דעת הח"ס עצמו כמו שהובא לעיל (אות ט') ושום א' מהם לא הביאו שום ראי' ממקור לדבריהם רק ע"פ סברא. ולענ"ד יש סמך גדול וראי' לב' הסברות. דתליא בב' התירוצים שבפסחים (ע"ה א) דשם איתא תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש שנאמר צלי אש ב' פעמים. והקשה שם מזה אדין ערלה ותירץ ב' תירוצים. התי' א' דגלי רחמנא גבי פסח דתנור גרוף אין זה צלי אש וילפינן מינה לשאר עניינים א"כ לפי תירוץ זה מוכח דחום תנור שהוסק לא חשוב כאש בכל דבר דבעי' אש. והתירוץ ב' שם דטעמא דכ' רחמנא צלי אש שני פעמים הא לא כ' רחמנא ב' פעמים הו"א אאש קפיד רחמנא ואפי' גרפו נמי צלי אש הוא. ולפי תירוץ זה מוכח דדווקא לענין פסח אבל לענין שאר דברים דבעי' אש הו"ל חום תנור כדין חום אש ממש. והנה מגמרא שם אין הכרע מי מהתירוצים עיקר. אך מתוס' שם ד"ה נכוה ולפי דברי המהרש"א שם דלפי דברי תי' א' ל"ק קושית התוס' יעו"ש משמע מזה דהתוס' שהקשו קושייתם ס"ל דתי' ב' יותר עיקר. ומיהו נראה כיון דיש סמך לב' הסברות ואין הכרע ברורה. לכן עכ"פ מסתבר לחלק דדוקא בתנור שהוסק הרבה בשביל אפי' או צלי' הוא דיש סברא דהוי כחום אש משא"כ בתנור שהוסק רק לבשול קדירות דאין חומו גדול כ"כ. ויש קצת ראי' מרש"י שם ד"ה אאש קפיד רחמנא וז"ל וחום התנור תולדות אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש עכ"ל א"כ משמע דווקא בהוסק הרבה בשעור שיוכל לשרוף בגד הוא דהוי כחום אש לתי' ב'. משא"כ בהוסק לבשול שלא הגיע לשעור זה. ויש ראי' למ"ש לעיל (אות ט') דאף הש"ך יודה בנ"ד. שוב לאחר זמן מרובה אחר כותבי דברים אלו ראיתי בשערי תשובה באו"ח סי' תנ"א ס"ק כ"ז שהעיר לענין אי תולדות האור חשוב כאור עצמו וכ' ממש כמו שכתבנו בעניותינו כאן דזה תלי בשני התירוצים דבפסחים הנ"ל. יעו"ש שהעיר בנידון דידי' כמו שהערנו אנן בעניותינו בעזהי"ת. ונהניתי. ועיין תוס' שם ד"ה וגרפו בשם הירושלמי. יש הוכחה מדבריהם דתנור גרוף מועיל טפי חום התנור לבשל מתנור שיש בו אש. דהאש נוצח כח התנור יעו"ש א"כ לפ"ז שפיר יש לומר דהש"ך בסי' צ"ז שהחמיר בחום התנור דמפעפע בכל התנור מיירי בתנור גרוף. כסתם תנור שאופין בו פת דסתמא הוא גרוף משא"כ בתנור שמבשלין בו קדירות שאינו גרוף אז מודה הש"ך משום דכח האש נוצח חום התנור ושורף ומייבש הלחלוחית ואין כח בחום התנור לפעפע וכבר כתבנו לעיל (אות ט') לחלק בזה בין תנור גרוף לאינו גרוף בסגנון אחר. יעו"ש. באופן דלכל הדברות יוצא דגבי ב' קדירות שמבשלין בתנור י"ל דמודה הש"ך להקל:

יז ומ"ש הרב זכרון אברהם וז"ל ויותר תמוה וכו' הועתק לשונו לעיל (אות א') נראה לי ג"כ דלק"מ כיון דלח לא חשיב חיבור כמ"ש החוו"ד סי' צ"א סק"ו וסי' צ"ב ס"ק כ' יעו"ש. מש"ה אף שנאסר החלב שתחת קדירה של בשר אינו יכול לאסור הקדירה של חלב כי הלחלוחית שרחוק מהקדירה של בשר אינו נאסר כלל משום דלח לא חשוב חיבור ודו"ק כן נלענ"ד בזה:

יח באופן דיצא לנו דמנהג המורים בדין ב' קדירות המבושלין בתנור א' של חלב וא' של בשר דאף אם זב משני הקדירות מ"מ אין אוסרין כ"א את הקדירה שהגיע אליו הקילוח של חבירו. כדין וכתורה הם מורים ובאים. ולא כהרב זכרון אברהם שתמה עליהם. הנלענ"ד בזה כתבתי:

תוכן העניינים

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה