תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
הלכות בשר בחלב · שאלה טז
בשנת תר"מ (לפ"ק) הי' במדינותינו יוקר גדול מקמח דגן. והיה דוחק גדול לעניי ישראל. ובאו ושאלו על לחם כהוגן איך שהקאזנ"א מכרה אז פת חתוך יבש שקורין (סעחירי"ש) שנשאר ממה שהוכן לאנשי חיל למלחמה. ובאו עניי ישראל לשאול אי שרי להו לאכול פת זה. א"ד אסור משום פת עכו"ם:
תשובה
א הדין הזה מפורש להדיא בב"ח יו"ד סי' קי"ב עי"ש בסוף הסי' וז"ל ונראה דפת חתוך הרבה שמוליכין עמהם אנשי המלחמה שמייבשין אותם וממלאין ממנו חביות הרבה אין בו איסור. דידוע דלא קנאו מישראל. ואין לחוש למה שמחתכין אותן בסכין של גוי דחתיכה א' או ב' דנתקנח בו' השומן שדבוק ע"פ הסכין בטל ברוב שאר החתיכות וכדכ' רבינו בטא"ח בה"פ גבי זיתים שכבשן מיהו אין היתר אלא בפת פלטר. אבל בפת בעה"ב אסור והא דכ' או"ה דאסור לקנות פת חתוך מן הגוי שמא קנאו מישראל היינו לומר פת פלטר. אבל פת בעה"ב בלא"ה אסור בין חתוך בין שלם. ואם הוא ספק אם הוא של ב"ה או של פלטר ובדוכתא דליכא למיחש שמא קנאו הגוי מישראל שרי דבספק דרבנן אזלינן לקולא עכ"ל הב"ח והובא בקיצור בפמ"ג יו"ד סי' קי"ב שפ"ד ס"ק כ"ב עי"ש. ונראה לי דבהנך דנ"ד אף שנאפה הפת בבתי עכו"ם בעה"ב. (שהממשלה פקדה כן על אנשי מדינתה שיאפו הפת בכל בתי העכו"ם בשביל אנשי החיל) מ"מ אין זה נחשב כפת בעה"ב רק כפת פלטר. דפת בעה"ב לא הוי רק מה שאופה הבעה"ב בשביל צורך אכילת אנשי ביתו. משא"כ בכה"ג שאפוהו בשביל האנשי חיל נעשו כל הבעה"ב כפלטרין לענין זה. ועוד דעיקר אזלינן בזה בתר דעת הקאזני"א שהיא עיקר בעה"ב על פת זה. ומסתמא הי' כן דעת הקאזני"א מעיקרא לאפות הפת על דעת זה שאם לא יהי' צורך לאנשי חיל ימכרו הנשאר א"כ הוי כנאפה בשביל מכירה דחשוב פת פלטר. ובפרט דהרבה מהם הקאזני"א קנאה הרבה פת מהרבה פלטרין הנאפה בכוונה כדי למכור להקאזני"א. א"כ אף אם נחשוב הקאזני"א עצמה לבעה"ב לענין זה ולא כפלטר. מ"מ כיון שנקנה מפלטר נחשב פת פלטר כמבואר ביו"ד סי' קי"ב ס"ז יעו"ש. ואפילו אם נדון קצת על פת זה לספק בו אם הוא כפת פלטר או כפת בעה"ב נמי שרי כמו שנתבאר דשרי בספק כן נלענ"ד:
ב ונראה לי דאף לדעת הש"ך סק"ט שכ' דיש ליזהר מפת פלטר עכו"ם היכא דיש פת ישראל יעו"ש. מ"מ בנ"ד דהעניים מוכרחין לזה מחמת הדוחק והיוקר לכ"ע שרי. דזה דומה לההוא דס"ה שהפת עכו"ם יפה יותר דהוי כפת דחוקה לו ושרי כן ה"ה וכ"ש בזה דפת ישראל דחוקה להעניים מפני היוקר. ופת זה דעתם נוחה בו יותר מפני שהוא בזול בכה"ג כ"ע מודו דשרי בפת פלטר כן נלענ"ד:
ג וע"ד החשש שראיתי בפתחי תשובה סי' קי"ב סק"ב בשם שו"ת מים רבים לאסור פת נחתום משום שהנחתום עוסק ג"כ בשומן של דבר אחר וא"א שלא יתערב בפת יעו"ש. נראה לי ג"כ דאין לחוש כלל בפת זה כמו שאומר חדא דאף בסתם פת פלטר נראה לי דחשש הנ"ל הוא חומרא בעלמא ומעיקר הדין מותר דלמה נחזיק איסורא בדבר כיון דיש לומר דבשעת עוסקו בפת בעריכתו ואפייתו לא הי' עוסק בדבר אחר. ובפרט לחוש שמא נתערב הרבה כ"כ עד שעור כדי נתינת טעם ובפת והוי ס"ס שמא לא נתערב כלום ואת"ל נתערב שמא הי' מועט באופן שנתבטל בתוך הפת בס'. ועוד דאף אם ניחוש להחמיר בסתם פת עכ"פ בפת דנ"ד הנעשה הרבה מאוד בב"א. ודאי הוא חששא רחוקה לחוש על עירוב בתוכו בשעור נתינת טעם. לכן נראה לי להתיר את הפת חתוך יבש של אנשי החיל לעניי עמינו בני ישראל בעת שנת היוקר הזה עד שירחם השי"ת ויפקוד את עמו בלחם. כן נלענ"ד. ושוב שמעתי שכן נשאלו ע"ז גדולי רבני מדינתינו והתירו להם: