תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי
הלכות בשר בחלב · שאלה טו
מי שנזדמנו לו בביתו בשר טריפות מבהמות שנטרפו אצלו אי שרי לו לבשלם בשביל למוכרם לעכו"ם כשהוא מבושל. או אסור:
תשובה
א כבר העירותי בענין זה בתשובתינו חלק ג' עי"ש בה' מאכלי עכו"ם ושם כתבנו דאם בגוונא דיכול למוכרו חי בדמי הקרן אלא שהוא עושה ממנו תבשיל כדי למוכרו ביוקר ולהרויח בזה ודאי אסור ולא משום חשש תקלה מדרבנן בלבד הוא דאסור. אלא גם מה"ת אסור. דזה מיקרי עושה סחורה בדבר האסור עי"ש בתשובתינו הנ"ל שכתבנו בקצרה וכעת ראיתי להעיר בו שנית. והנה מצאתי שהעיר בזה הרב הג' בשו"ת שם ארי' סי' כ"ו והאריך בזה טובא ובמסקנא סיים וז"ל אך מצאתי ראי' בזה להתיר ממאור עינינו מהרש"א ז"ל דבחולין (ק"ו) איתא בש"ס מים ראשונים האכילו בשר חזיר. ופירש"י שהי' חנוני ישראל וכו' וכשהא"י בא בחנותו מאכילו נ' ובא יהודי א' לאכול ולא נטל ידיו וקסבר זה שעכו"ם הוא והאכילו בשר חזיר. וכתב מהרש"א הא דפתח רש"י בנבלות וסיים בחזיר משום דאסור לישראל לעשות סחורה בדבר איסור אם לא שנזדמן לו ובשר נבלות וטריפות אפשר שיהי' מצוי לו מבהמותיו שהכשירות נתן לישראל ונו"ט שלו נתן לעכו"ם לכך הי' באים אצלו לאכול בשר נבלות רק כעת נזדמן לו ג"כ בשר חזיר ונתן לו. עכ"ד. ומבואר מדבריו דנבלות וטרפות שלו יכול לבשל וליתן לאכול לעכו"ם דהא התם מיירי בחנוני שמאכיל לאחרים ואם נימא דאסור לבשל ולמכור אכתי איך בישל הנו"ט ומכרם אף לעכו"ם א"ו מוכח דמותר וברור. ועיין בב"י ס"ס קי"ז שהביא בשם ראבי"ה שהקשה כן בהא דחולין הנ"ל דהא אסור לעשות סחורה בדברים האסורים ובב"י תירץ דישראל רשע הי' א"נ בשעת הגזירה עי"ש. ואפשר דמש"ה לא תירץ כמהרש"א דנבלות וטרפות הי' לו מבהמות שלו והי' דרכו לבשל ולמכור ובשר חזיר נזדמן לו דס"ל דאסור לבשל נבלה וטריפה שלו אף דנזדמן לו אך עכ"פ בדברי מהרש"א מבואר להדיא דמותר א"כ אין למחות ביד העושים כן ויש להם על מה שיסמכו בפרט אם אין באפשרות למכור בשר חי רק מבושל ואם לא יבשלו לא יהי' נמכר כלל ויפסיד הכל בודאי יש להתיר עכ"ל הרב שם ארי':
ב ואני עני אומר דהיכא דאין באפשר למכור הבשר כשהוא חי אא"כ שיפסיד הרבה מן הקרן זה בודאי מותר לבשל וכמו שכתוב אצלינו בתשובתינו הנ"ל שם. אך מה שמשמע מדברי הרב הנ"ל דאפי' היכא שלא יפסיד ואפשר לו למכור הבש' חי נמי יש לסמוך להתיר לבשל הבש' ולמכור ולסמוך ע"ד מהרש"א הנ"ל זה ליתא לענ"ד. וכבר אנן בתשובתינו שם רמזנו בקיצור לדברי הרב ברכי יוסף חא"ח סי' קפ"א אות ו'. וכאן אעתיק לשונו קצת. דמשם מבואר דאין לסמוך על דברי מהרש"א הנ"ל. הנה זה לשונו. וחזה הוית להרב מהרש"א ז"ל בחידושי הלכות על מ"ש רש"י האכילו בשר חזיר וכו'. ומדברי הרב מוכח דסבר דאם נזדמנו טריפות מותר לעשות מהם תבשיל ולמוכרם וכו' ולכאורה נראה דאף אם נזדמנו לו טריפות מבהמותיו אסור לעשות מהם תבשילים ולהסתחר בהם להאכיל לעכו"ם. וכיוצא בזה כתב הרשב"ץ בתשו' וכו' ומרן בב"י סי' קי"ז הביא מהמרדכי בשם ראבי"ה וכו'. וכתב מרן דאינה ראי' דאיכא למימר ישראל רשע הי' וכו' ומדברי מרן האלו הראית לדעת דס"ל דלא כמהרש"א דלא מצא מקום לדחות ראיית ראבי"ה אלא דישראל רשע הי'. ואם איתא לדברי מהרש"א הול"ל דאין ראיה דנזדמן לו אז חזיר וכה"ג מותר. אלא מוכח דאף אם בנזדמן אסור להסתחר ובשל מבושל להרויח ככל אשר דברנו וכו' ותו ק"ק על מהרש"א דדייק לשון רש"י דפתח בנבלות וסיים בבשר חזיר דהרי רש"י עצמו ביומא דף פ"ג כתב וכו' משמע דתדיר מוכר לעכו"ם בשר חזיר עכ"ל הברכי יוסף בקיצור. מבואר דס"ל להרב ברכי יוסף דאין לסמוך כלל ע"ד מהרש"א הנ"ל משום דהא מרן הב"י ס"ל דלא כותיה. ואף שבאמת גם הרב שם אריה הרגיש בדברי הב"י הנ"ל דס"ל דלא כמהרש"א. ואפ"ה כתב דמאחר דבדברי מהרש"א מבואר להדיא דמותר יש לסמוך עליו. אני בעניי דעתי הקלושה לא כן ידמה חדא דמאחר דאיסורא זה הוא בכלל עושה סחורה בדברים האסורים דהוא מן התורה כמו שהוכחנו בתשובתינו שם אם כן בדאורייתא יש לילך אחר המחמיר. ועוד דהא ידוע דמרן הב"י הוא טפי פוסק מפורסם מן הרב מהרש"א ז"ל. ובפרט דספר מהרש"א אינו מיוסד על פסקי הלכות. רק על פירושי פשט הסוגיא. וא"כ טפי יש לנו לילך בזה אחר דברי מרן הב"י. בשגם שפירושו של הרב מהרש"א בדברי רש"י בחולין הוא מופרך מדברי רש"י עצמו ביומא דמשם משמע דתמיד הי' מוכר בשר חזיר לעכו"ם. והיינו בע"כ לא מתוקמא כ"א בישראל רשע או בשעת הגזירה כמ"ש הב"י. לכן לפע"ד צדקו יותר דברי הברכי יוסף הנ"ל שס"ל שאין לסמוך על מהרש"א הנ"ל וברור אצלי דאישתמיטתי' להרב שם ארי' הנ"ל את דברי הרב הק' ברכי יוסף הנ"ל וממילא אנן יש לנו לחוש טפי לדברי הרב הקדוש ברכי יוסף ובטלו דברי הרב שם ארי' נגד דברי הרב הקדוש האזולאי ז"ל:
ג ואני עני אוסיף בה עוד. דהלא גם מדברי מהר"ם שי"ף בחולין מוכח נמי דלא ס"ל כמהרש"א הנ"ל. דזה לשונו. שעת הגזירה הי' וכו' ולכן הי' מותר להתעסק בבשר חזיר וכ"כ הב"י עכ"ל. הרי מדלא פירש כפי' המהרש"א הנ"ל מוכח דס"ל דבלאו שעת הגזירה הי' אסור להתעסק ולבשל אף בנזדמנו לו וכההוכחה שהוכיחו הרב ברכי יוסף ז"ל והרב שם ארי' מהב"י הנ"ל. והכי באמת סיים המהר"ם שי"ף ז"ל דכ"כ הב"י. הרי שגם הוא ז"ל הסכים להב"י בזה ומשו"ה לא רצה לפרש כפירושו של המהרש"א ז"ל. והשתא א"כ הוויין דברי הרב מהרש"א ז"ל יחידאה נגד דברי הב"י ומהר"ם שי"ף ז"ל. בשגם שידוע שהג' מהר"ם שי"ף הוא בתרא לגבי הרב מהרש"א ז"ל וכבר ראה דבריו ולא הוי ניחא לו. והסכים לדברי הב"י. הילכך בודאי אין לסמוך בזה ע"ד המהרש"א ז"ל כן נ"ל:
חדוש להוכיח דאף לפירוש המהרש"א נמי אין ראיה לומר דס"ל דשרי לבשל טריפות שנזדמנו לו. ודלא כמו שהבינו בדעתו הרב ברכ"י ושם ארי':
ד ועוד דלפי ענ"ד בעיקרא דמילתא מה שהוכיחו מדברי מהרש"א ופירשו בדעתו דאיהו ס"ל דשרי לבשל טריפות שנזדמנו לו ולמכור לעכו"ם אין הדבר מוכרח לענ"ד. די"ל דאה"נ גם מהרש"א מודה דאסור לבשל. אלא דהוא ז"ל מפרש בכוונת פירש"י שם מ"ש דכשעכו"ם בא בחטתו הי' מאכילו נבלות. דאין ר"ל שהיהודי בעצמו הי' מבשלם. ומאכילו בשר נבלה מבושל. אלא ר"ל שהי' מוכר לו בשר נבלה חי והעכו"ם עצמו הי' מבשלו שם בחנותו ואוכלו שם. וכן נמי מה דסיים רש"י ובא יהודי וכו' והאכילו בשר חזיר. נמי אין ר"ל שנתן לפניו בשר חזיר מבושל אלא ר"ל שמכר לו בשר חזיר כמו שהוא חי והיהודי בשלו אח"כ שם בחנותו ואכלו שם. ואף דלשון מאכיל"ו נבלות ולשון והאכיל"ו בשר חזיר דנקט רש"י (ולא נקט בלשון הי' מוכר לו) יורה דכבר בשלם החנוני ישראל והיו מתוקנים ומזומנים כבר לאכילה אין זה הכרח די"ל דנקט כן משום גרירת לשון הש"ס דנקט לשון אכילה (מים ראשונים האכיל"ו בשר חזיר). ועוד דנקט כן משום דגם האכילה גופי' ג"כ הי' שם בחנות זה לא כשאר חנויות שהלוקח נוטל הדבר שקונה לביתו. ושם בהאי עובדא הי' הקונים הבשר מהחנוני. היו מבשלים שם ואוכלים שם בחנותו ומשו"ה נקט לשון מאכילו. אבל לא שהיהודי בעצמו הי' מבשלם ולפי זה יש לומר שפיר דגם המהרש"א מודה דאסור לבשל:
ה וכד נעיין שפיר נראה בעליל דכן באמת מוכח כן מדקדוק לשון רש"י בחולין. וביומא. דזה לשונו בחולין שהי' חנוני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ומבשל"ם ומאכילו וכשא"י בא בחנותו מאכילו נבלות וכו'. יעו"ש. וביומא פי' שם וז"ל ומוכר לעכו"ם בשר חזיר מבוש"ל יעו"ש. הרי דגבי בשר שחוטה פירש בהדיא ומבשל"ם. וגבי נבלה לא כ"כ. דהו"ל לכתוב הי' מאכילו נבלות מבושלים. כמו שפי' בהדיא ביומא דהי' מוכר בשר חזיר מבושל אלא נראה דה"ט משום דכאן בחולין דפתח בנבלה. משום דמפרש דהי' ישראל כשר כפי' המהרש"א הנ"ל. משו"ה בע"כ לומר דאף אותו בשר נבלה שנזדמנו לו ג"כ לא הי' מבשלם בעצמו ודוקא בבשר שחוטה הי' מבשל בעצמו. משא"כ נבלות לא הי' מוכרם לעכו"ם רק חיים ולא מבושלים. משו"ה לא נקט כאן בחולין בנבלה לשון מבושל. וכן הבשר חזיר שהאכילו נמי לא הוי מבושל. משו"ה לא נקט בחולין גבי בשר חזיר לשון מבושל מאחר דמיירי לפי פירושו בישראל כשר כפי' המהרש"א הנ"ל אבל שם ביומא דפירש רש"י דגם תמיד הי' מוכר בשר חזיר והיינו משום דשם תפס רש"י לפרש כדרכו של הב"י דמיירי דהי' ישראל רשע או שעת הגזירה. א"כ ממילא כיון דהי' מוכר בשר חזיר בדרך האסור (ולא בנזדמנו דוקא) משו"ה שפיר שם לפרש דגם הוא עצמו הי' מבשל הבשר חזיר ומוכרו מבושל ומה שתמה הרב ברכי יוסף על המהרש"א מפירש"י דיומא אין זה קושיא כלל לפי דרכינו. דנהי דשם מפרש רש"י באנפא אחרינא וכדרכו של הב"י מ"מ לפי לשונו כאן בחולין דפתח בנבלה ומסיים בבשר חזיר. מתפרש שפיר כפירושו של המהרש"א. אבל לענין דינא אין סותרים כלל אהדדי דברי פירש"י דחולין. אדברי רש"י דיומא. דאף לפי דבריו בחולין וכפי פירוש המהרש"א הנ"ל מ"מ ס"ל הדין אמת דלבשל הטריפות אסור אף בנזדמנו לו. וכמו שדקדק באמת מה"ט להשמיט שם בחולין לשון מבושל גבי בשר נבלה וחזיר כדכתיבנא. והא דב"י הוצרך ליישב דהי' רשע או שעת הגזירה ולא פי' כפי' המהרש"א. אפשר משום דהי' משמע לו טפי בלשון אכילה. לומר שהי' מוכר הבשר חזיר מבושל משו"ה הי' מוכרח לומר דהי' רשע או שעת הגזירה. באופן דלפי דברינו נראה דלענין דינא אינם מחולקים כלל הב"י ומהרש"א לכן ודאי לענין דינא נראה עיקר כמ"ש דבמקום דאין הפסד אסור לישראל לבשל הבשר טריפות שנזדמנו לו. ודלא כדעת הרב שם ארי'. הנלע"ד כתבתי: