אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה לו

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה לו

תשובה לה

שאלה מעשה שהי' כך הי' ישמעאל א' העיד לפני יהודי במסיח לפי תומו האיך שסיפר לפניו ישמעאל א' רבים וכן שלמים מגדולי הראשוני' ממשיכים את ידיהם מלהיות עבדו לפ"ת כי מצא חביות קטן עם י"ש של איש פלוני ב"פ מעיר פלוני שהי' מכירו והלך לאשת פלוני ואמר לה כי מצא החביות והביא לה החביות ואותו לא ראה ולא ידע והיא אמרי' תאמרי לך וחפש אותו אולי תמצא אותו אזי אתן לך ששה אריות ובאם לא תמצא אותו אתן לך שלשה אריות ויחפש אותו ומצא אותו תוך נהר טונא שלם והכירו בט"ע ממש שזה הוא פב"פ מעיר פלוני ואח"כ חשב מחשבות און אם אגיד להאשה הנ"ל מבעלה אז תעליל עלי אני הרגתיו מאחר שהבאתי תחלה הברילקא שלו ופן אהי' לבוז ע"כ חזר והשליך אותו אל תוך המים והשיב להאשה לא מצאתי אותו כל זה העיד היהודי לפני ב"ד צדק שהוא שמע מישמעאל הנ"ל שהגיד לפ"ת מפי ישמעאל אחר זה הוא תורף השאלה כפי אשר הגידו לי בע"פ. אך גוף הכתבי' והגב"ד לא ראיתי ועתה יורני המורה לצדקה מה לעשות בדינה של האשה האומללה הזאת ושכרו תהי' מאל דגול מרבבה אם יחוש לתקנו' עגונות וישיב לזה תשובה:

תשובה עם היות כי כבר הקדמתי כי גוף השאלה בכתבים לא ראיתי ע"כ מהראוי הי' להשים יד לפה ולהשיב אחור ימיני ולא להרים ידי לכתוב מדברים אלו שלא אהי' כמו שנאמר עליו למשמע אזניו ישפוט כי ידוע כי בדיני' אלו לפעמי' בתיבה אחת מהורסת כל הבנין ונפל כל היסוד אולם צעיר אנכי לימים ועדיין לכלל אלה לא באתי להיות מורה הלכה בפני רבותי הגאוני' נ"י אשר המה בחיים חיותם יתן להם ה' שנות חיים להאריך ימיהם ובפרט בדבר חמור כזה חומרא דאשת איש אשר נמנין בין רבנים המתירים עגונה מחמת גודל חומרא הנושא ומחמת עמקות הדבר בים התלמוד מים שאל"ס עמוק עמוק מי ימצאנו ע"כ לא יחשדוני הקורא כי כתבתי דבר למעשה כי למדה זו לא באתי אולם באמת משלה אני כותב בזה ע"ד משל באם הי' אירע כך הייתי דן בקרקע לפני רבותי כך בפלפולא בעלמא להם משפט הבחירה לראות ולהכיר את הבחור להם והם יורו הלכה למעשה ואני איני אלא כמפלפל בדברי הראשוני' ושכר תלמוד בידי ולא שכר מעשה ובעזרת אלקי המערכה אכתוב כל מה אשר ראיתי על ככה:

הנה לכאורה הי' נראה שאין להתיר האשה הזאת מכבלי העגון מחמת שלשה ספיקות גדולות אשר יפלו בלב כל שומע את ג"ע הנ"ל:

ספק א הוא מאחר שלא הזכיר בג"ע אם הוציאו מן המים וחזיא לאלתר אם לאו ויש בזה להסתפק שמא שהה חוץ למים וכיון דשהה שוב אין מעידי' עליו דחיישינן דלמא מיתפח תפח וכאן יש להסתפק שמא שהה א"כ אינו מועיל הכרתו כמבואר בא"ה סי' י"ז סעי' כ"ז בהג"ה דאם הוא נסתפק אם שהה אם לאו אין מעידי' עליו וזה הוא מבלי מחלוקת כלל ע"ש אף כי נ"ל לי לומר דכאן נ"ד עדיף טפי ולאו כ"ע אסרו בה דהרי העיקר הטעם של האוסרי' כאן אף דמתירי' אם הוא ספק אימת הוא אי תו"ג או לאחר ג' היינו כמו שכתב הר"ן משום דבתו"ג אין סברא למתלי יותר תו"ג מלאחר ג' משא"כ באישתהי כיון דאין לו שהות רק שעה אחת וודאי יותר שסברא לומר ששהה יותר משעה ממאי דנימא ששהה רק שעה אחת כיון דכמה ששהה יותר משעה מקרי שהה א"כ מנין לומר דווקא שעה אחת שהה ולא יותר עכ"ד ומטעם זה אף מספק ג' ימים אוסרים אם רגלים לדבר ששהה יותר מג' ימים עי' עבודת הגרשוני שאלה ע"ב א"כ לפי זה וודאי די"ל זה הוא דווקא היכי שנמצאו חוץ למים א"כ וודאי דשהה קצת ומה"ת לתלות בשעה דווקא משא"כ נ"ד דספק הוא אם פלטי המי' אם לאו בזה אין סברא לומר טפי שמצאו חוץ למים מלומר שמצאו תוך המים והוי דומה לספק תו"ג ימים לכאורה מ"מ אכתי לא פלטינן מהא נהי דדומה להך ספיקא הרי גם בזה דעת הרבה פוסקים לאסור. ואף אם נצרף בזה דעת ר"ת דס"ל בנמצא שלם מעידין עליו אף לאחר כמה ימים אכתי אין לסמוך על זה להתיר כיון שהאחרונים נחלקו עליו והש"ע סעיף כ"ח כתב דלא נתחוורו דבריו בעיני האחרונים ואף שהב"ש ס"ק פ"ה כ' דיש לסמוך ע"ז ולצרף ספק שהה לסברות ר"ת מטעם ס"ס שמא לא שהה ואת"ל שהה שמא קיי"ל כר"ת מ"מ מאן רב גוברי' למיעבד הכי הרי אנו רואי' בשו"ת עבוד' הגרשוני שאלה נ"ט לא רצה לסמוך על ספק תוך ג' ימים וספק אי קי"ל כר"ת ולא התיר אשה עגונה מטעמי' אלו ע"ש א"כ מי יסמוך ע"ז להקל בדבר ערוה ואף דיש לחלק קצת בין נדון דשו"ת הנ"ל לנדון זה דשם הוא בדאו' דאין מעידי' אלא תוך ג' ימים הוא דאו' וספיקא דאו' כמו שכ' הר"ן דספק זה הוא ספיקא דאו' ע' רשב"א משא"כ שמא נתפח הוא חששא דרבנן כמו שכתבו האחרוני' ע"כ סמכינן על ס"ס דלשון עה"ג משמע בלא"ה נמי לא רצה לסמוך על הפוסקים אלו א"כ לכאורה אכתי מיהא לא פלטינן מחשש שמא שהה יותר משעה אחת:

ספק ב הוא דלא מהני הטביעות העין מאחר שהוא ידע מהטביעה תו אית לן למיחש שמא דימה בנפשו שזה הוא ובאמת אינו אלא אחר וזה הוא מבואר בסי' הנ"ל סעי' כ"ח דאם ראה הטביעה אף שנמצא שלם אין מעידין עליו וזה הוא דעת גדולי המורי' הרז"ה והרא"ש ושארי האחרונים וכתבו כל האחרונים דהה"ד בידע הטביעה והוא מסתבר דזיל בתר טעמא כמו בראה הטביעה אמרינן מאחר שזה אצלו ידוע שזה הוא במים ע"כ כשרואה אותו חוץ גומר בלבו שזה הוא הנמצא ע"כ חיישינן דאומר בדדמי והה"ד בידע מהטביעה נמי אומר בדדמי שזה הנטבע הוא הנמצא ונ"ד נמי מאחר שזה מצא החביות והיא בקשה אותו שיחפש את בעלה הנטבע ע"כ גמר בלבו שזה הוא בעלה כן הי' נראה לכאור' א"כ אינו מועיל כלל דברי העדות הנ"ל:

ספק ג יש לחוש בזה דהכא לא אמר הנכרי קברתיו ואף דכ' רמ"א סעי' י"ז דלא חיישינן לזה מאחר שמכירו אך דעת רמ"א אינו אלא במת על מטתו דאז אמרינן שהתבונן עליו לראותו מת ממש דדעת הרמב"ם דכל נכרי אינו מדקדק אף אי אומר מת על מטתו משא"כ במלחמה ומים יש לחוש שמא בלבלוהו המים ולא מהני מה שהנכרי מכיר אותו וכ"כ הריב"ש בעצמו הובא בב"ש דאף במים ומכיר אותו צריך לומר קברתיו ע"ש וכן מוכח בהדיא ע"פ דברי רמ"א לקמן סעיף נ' בהג"ה דאם אומר העד מצאתיו הרוג והכרתיו היטב בט"ע אינו צ"ל קברתיו ע"ש א"כ מוכח בהדיא אף כיון שהוא אומר שהכירו היטב בט"ע ע"כ הכיר אותו מתחלה ואפ"ה לא סגי אם אינו אומר מצאתיו אח"כ הרוג כו' רק אומר שנהרג לא מהני אפילו מכירו ע"כ כמ"ש לעיל ואף שח"מ הבין מדברי הרב ז"ל דכוונתו הוא דסגי בהכרתיו ומשו"ה השיג עליו מ"מ הוא ס"ל דלא סגי בהכרה והביא ראיה מדברי הריב"ש הנ"ל ואף לדברי רמ"א נמי לא מהני אלא באומר ראיתיו אח"כ הרוג ע"כ סגי בהכרתיו אבל באומר מתחלה נהרג והוא מכירו לא סגי וגבי מת על מטתו מהני ע"כ כמ"ש לעיל וגם נ"ל דדברי רמ"א כנ"ל באמת משום הכרתיו וודאי דלא סגי רק הכא כיון שהחביות נמצא בהא לא שייך בדדמי דסבר המרדכי איכא דעביד סמתרי וחי' היינו אם עושים לו מיד רפואה יכול להחיות ע"כ חיישינן שמא מיד שפירש ממנו עשו לו רפואה וחי' אבל אם אומר שמצאו אחר כמה שעות או יומים תו לא חיישינן שמא יחי' ע"י רפואה דוודאי כבר מת בשעות אלו דאם הי' מתחלה חיות כ"כ לא הי' טועה עליו שהוא המת והא דמצריך הרב בהג"ה שיאמר הכרתיו היטב היינו דחיישינן שמא אחר הוא הנמצא פה ע"כ מצריך לומר הכרתיו כן נראה לי ברור הפשט ברמ"א ומה שמחלק הח"מ בין ראה הריגה ללא ראה לענ"ד לא ידעתי מה חילוק יש בזה לענין עביד סמתרי דכסבור שלא מת אכתי ניחוש דלמא עבדו לי' סמתרי אף שלא ראו הריגה דלמא מצאו מת לפי סברתו ובאמת אינו מת:

והיותר נ"ל בדעת הרמ"א הוא דאם אומר מצאו בין הרוגי' אמרינן דוודאי התבונן עליו לראות אם מת הוא אם לאו בשלמא בשעה שהם מורים בזיקי' אינו יכול לעצור ברוחו ולהתבונן אליו משא"כ במצאו הרוג כן נראה לי דעת הרמ"א וסברא זו בשו"ת פני' מאירות חלק א'שאלה כ"ט ע"ש ואף שעבודת הגרשוני שאלה ס"ז כתב דאפי' מי שרואה המלחמה סומך ואומר ע"ד הדמיון ומזה מוכח דאף דהיכי דירא על נפשו אפ"ה חיישינן לבדדמי היינו משום שאי אפשר לו להתברר זה ומכיון שראה הטביעה אומר זה על הדמיון אבל הכא שאפשר לו להתברר זה ולהתבונן עליו וודאי דמהני דאנן תלינן שוודאי התבונן עליו והרי גם בע"ב ה"ג ס"ו דבריו שם סמכו על דברי רמ"א אלו ע"כ לחלוק כמ"ש דהרי צ"ל אם ראה ירידה למלחמה הוא ראה אותו ואי אפשר לו לברר זה סומך ואומר ע"ד הדמיון משא"כ כאן שיכול זה לברר וכן היכי שראה בשעת מעשה ההריגה לא יכול להעיד ע"ז דאי אפשר להתברר זה מחמת שירא על נפשו ע"כ סומך ואומר בדדמי כנ"ל פשוט ומשום הכרה לא מהני רק דהכרה מהני דלא ניחוש שמא אחר הוא אבל לא שידע בשביל זה שמת ודו"ק וכן כ' הרמ"א בהדיא וראיתיו שמת ומכיון שאומר ראיתיו שמת וודאי התבונן אליו א"כ דברי רמ"א כנ"ל והב"ש מוקי לה לדברי רמ"א שאמר שהתבונן אליו וזה דחוק בכוונתו אך מ"ש היא נכון דאמרינן שוודאי התבונן אליו כיון שאינו ירא ואפשר להתברר ודו"ק והמעיין בדברי המרדכי עצמו יראה בהדיא דלאו משום הכרה התיר רק כאן שאומר מצאתיו דבר ברור הוא ואמיתת הדבר ובזה אין לחלק בין מלחמה לשלום והיינו כדכתיבנא כיון שאומר שמצאו הרוג בזה אין להסתפק דלמא עבדי לי' סמתרי כיון שראה אותו הרוג משא"כ שאמר בשעת מעשה שהרגו תו בזה יש לחוש כיון שלא ראה אותו רק ראה הריגה ידמה שהרגו וזה פשוט ודוק בזה:

וראי' ברורה לזה מתוס' ריש פרק האשה שם ד' קמ"ד ע"ב ד"ה זמנין דאשה יריאה לעמוד שם מפני שזורקי' אבני' כו' משמע בהדיא שאם היא עומדת שם וממתינה עד שימות מהני ולא נימא שמא סבורה היא שמת ובאמת עבדו לי' סמתרי וחי' ע"כ אם הוא עומדת זמן מה וראתה לא חיישינן להכי והה"ד הכא שאומר שעמד אח"כ וראה וודאי דמהני ואף שעה"ג סי' ס"ז כתב מדברי שאר פוסקי' משמע דאף דהיכי דאינה יריאה נמי לא מהני אמירת העד מ"מ היכי שאומר שהתבונן היטב וודאי דמהני והה"ד בזמן שלא נתלי בסמתרי מהני או שהרוגי' מכירים בלא התבוננו' דהרי החוש יעיד ע"ז אדם שיש לו קצת רפואה ניכר בקל אך התם האשה לא תראה אותו כן המה פשטן של הדברים. באמת על עה"ג הנ"ל יש לי לתמו' דהוא דחק את עצמו בחנם לחלק בין היכי שהחזיקה מלחמה בעולם להיכי דלא החזיקה ומדלא חלקו הפוסקים בין היכי שהעד בסכנה וכ' דהם חולקים על תוס' הנ"ל ובאמת אין כאן מחלוקת התוס' כתבו זה לגבי אשה כדאמר בש"ס זמנין דשלו' כו' מינטרה כו' ע"ז כתבו תוס' דהכא אף האשה לא מנטרה משום הסכנה אבל העד בלא"ה לא מנטר דמאי אכפת ליה ע"כ חיישינן לבדדמי ואף היכי דאינה בסכנה והראי' שהביא מן מפולת שלומר דהתם אי אפשר לה לראותו מאחר שנפל עליו מפולת ע"כ לא תראנה אותו כמו בראה הטביעה דודאי לא מהני משום דאמר בדדמי על הטביעה אף דהיא אינה בסכנה רק דאי אפשר לה לראותו מאחר שנפל למים הה"ד מפולת והראי' מנפלו נכרי' אורחא דמלתא קתני והראיה מרבינו ירוחם כל הרואה יראה שר"י ביאר דבריו כמ"ש דבעינן אי אפשר לה לראותו ופשיטא דאי אפשר לה להמתין אבל הכא אפשר דה"א דתמתין משום זמנין דרחמא לי' אשמועינן משום סכנה תברח ותמלט על נפשה וזה ברור ומעתה כ"ע מודים לסברות תוס' ורשב"א מיירי בעד כנ"ל וחילוק שהוא מחלק בין ראה הטביעה ללא ראה אין לו שחר דאי משום מגו אתי עלה אם כן בלא"ה היא נאמנת רק דאנן אמרינן לא אתי מה לשקר ומרע לחזקה א"כ מכיון דלפי דבריו אמרה בדדמי אף בלא סכנה א"כ איך אתי מה לשקר ומרע לי' לחזקה ודוק מ"מ יוצא לנו דלא מהימן הנכרי בלא קברתיו אם יש לנו לחוש שמא חי הוא ובלבלוהו המים כן יש לחוש לכאורה:

אך כי דייקת אין בחששא זו ממש דהכא ודאי דלא בעינן קברתיו חדא דהרי אומר הוא דראה אותו לאלתר העלאה הווי כמו התם אם אומר נמצא הרוג דזה הוא אמיתת הדבר ואין לספק בזה כלל רק בשעת טביעה אמרינן בדדמי אבל כשמצאוהו מת יכול להבין דהרי יכול לראות אותו כל כך כמו שירצה והוא דומה ממש לדין של רמ"א וכמו שזכרתי וזה נ"ל שהוא דעת הרי"ף וכדמשתמעין דבריו דכתב גבי טביעה ואשתמודענא כו' ולא הזכיר קבורה וגבי מלחמה כתבו עד דאמר קברתיו כו' ע"ש ע"כ דגבי מלחמה מיירי שעת הריגה ע"כ מצריך קברתיו משא"כ בטביעה מיירי בהעלאה דטביעה לא מהני משום מים שאל"ס ע"כ לא מצריך קברתיו וזה הוא דעת השואל בתשובת הריב"ש דלא כהריב"ש הנ"ל דמצריך קברתיו בהעלאה ותדע דא"כ גם במים שיש להם סוף ניחוש הכא שמא בלבלוהו המים. ע"כ בהעלאה לא חיישינן. א"כ זה דומה ממש להך דכתב רמ"א א"כ הוא מותרת לעלמא. ואף דרמ"א מצריך שאמר הכרתיו יפה יפה וכאן לא אמר בזה הלשון כמו שדקדק עה"ג שם. ומלבד שאפשר לומר דהכא היינו יפה יפה שאומר דבר ברור לי שזה הוא כו' ושם מודה עה"ג אי הווי ודאי לשון ברור ע"ש אך אפי' אינו דבר ברור נמי סגי דמה שצריך להכירו יפה יפה אינו מחשש שמא חי הוא רק שמא אחר הוא ולקמן פ"ד יתבאר דלא חיישינן לאחר ואינו צריך יפה יפה:

ואין להשיב על דברי כיון שביארתי דכיון דאין האשה יכולה לראות אמרה בדדמי א"כ למה לי' להש"ס לומר זמנין דמחו ליה בגירא ורומחא כו' הווי לי' לומר דזמנין דמורי' חצי' אי אפשר לה לראות ואמרה בדדמי ואם הי' נסתר סברא זו הי' נסתר כל הבנין שבניתי בזה כאשר המשכיל יבין. אך באמת נ"ל דאין כאן קושיא בזה דודאי כיון דשלום בינו ובינה לא אמרה עד דחזיא שנפל עליו חצי' או רומחא שאז גמרה בדעתה שמת ואי לא"ה אינה אומרת שמת אף דלא הי' אפשר לה לראות אינה אומרת כלל משא"כ אם היא רואה שנפל עליו חצי' ורומחא אז שופטת היא בדעתה שמת בבירור מאחר שאי אפשר לה לראות אותו מחמת חיצי' ורומחא שמורים במלחמה ונפל עליו מפולת כיון שנפל עליו ואי אפשר לה לראותו ג"כ אמרה בדדמי אבל אם אפשר לה לראותו אף כה"ג נמי היא אינה אומרת בדדמי ע"כ כתבו תוס' הטעם שמורים חיצי' כו' זה הוא פשוט:

ועוד נ"ל דהרי כבר כתב מהר"י ז"ל היכי דהעיד עד מפי עד תלינן שהזיז אותו ממקום למקום דבשלמא קברתיו הוא דבר רשום לא תלינן אמר קברתיו דכיון דהוא דבר רשום ודאי הי' מספר המעשה משא"כ הזזה ממקום למקום לא אתי לספר וכן כתבו כל האחרונים א"כ אין חשש כאן במאי דלא אמר קברתיו ועוד דהכא כיון שאומר שחזר והניח אותו לתוך המים הוי הזזה ממקום למקום וזה ברור א"כ אין חשש במאי דלא אמר קברתיו ואזדא לה ספק ג' אך הני ספיקותי הראשונים לכאורה הם ספיקות קיימים אך לברר אותן ספיקות הראשונים נלענ"ד באופן זה ומתחלה נציע שיטות ודיעות גדולי פוסקים ראשונים:

הנה הרי"ף כתב על שמעתתא דעד א' במלחמה ביבמות ר"פ האשה שלום וז"ל הגמ' ע"א במלחמה מהו טעמא דע"א מהימן משום מלתא דעבידא לגלויי לא משקרא האי נמי לא משקר או דלמא טעמא דע"א משום דאתתא דייקא ומינסבא והכא לא דייקא ת"ש מעשה בשני ת"ח שטבעו והתיר רבי נשותיהן עפ"י נשים. והכא במאי עסקינן דאמרי אסקוני' וחזיני' לאלתר וקאמרי סימנים דלא עלייהו סמכינן אלא אסימני'. וכתב הרי"ף ע"ז מאחר שהעתיק לשון הגמ' וליכא למגמר מינה דע"א או אנשים כו'. ולא אפשט בעיין ומיהא מהא דאמרינן בסמוך האי גברא דטבע בדגלת ואסקוהו ואנסבא רבא לדביתהו אפומא דשושבינא שמעינן דע"א במים שאל"ס נאמן ודוקא היכי דאמר דחזיני' לאלתר ואשתמודע לי' דהוא פלוני וכדמסיק בהך דב' ת"ח ובהך דדגלת והה"ד לע"א במלחמה היכי דאמר קברתיו ואי לא מסהדי הכי אפי' תרי לא מהימנא כ"ש חד סהדי דחיישינן דלמא אאומדן דעתא קמסהדי וכן הלכתא עכ"ל הרי"ף. ובדברי הרי"ף אלו נחלקו האחרונים דעת הה"מ בדברי הרי"ף דמפרש אבעי' בדלא אמר קברתיו משום חשש דלמא קמסהיד העד בדדמי אבל בדאמר קברתיו מהימן העד דלא חיישינן לבדדמי ולהא לא חיישינן דלמא משקר העד עכ"ד והרב בעל פ"מ בחלק שלישי ותשובותיו שאלה תמה עליו הרי הרי"ף כ' דהאבעי' נפשטת משמעתא דדגלת וכדבריו בזה לא היתה בעיא מעולם עכ"ד ע"ש:

ובאמת אין בזה אף ריח קשיא דהרי"ף הכי כתב באמת מוכח מהכא דלא אפשט אבעי' ועד א' אינו נאמן ולא ידעינן אימת אי באמר קברתיו אי לא רק מדחזינן בהך דדגלת דקאמר דנאמן שמעינן דמעיקרא לא אבעי' לי' היכי דלא חיישינן שהעד יאמר בדדמי רק בעי כי לא אמר קברתיו ובהכי הסוגיות לא פליגי כן נ"ל ביאור דברי הרי"ף להה"מ דאין זה פשיטות רק הוכחה לפי' האבעיא וע' מהריב"ל לחלק ב' שאלה י"ו שהקשה קשיא הנ"ל בשם פ"מ ולענ"ד נראה כמ"ש ברור. אך לכאורה הא קשיא א"כ למה כתב הרי"ף דסגי אי אמר אשתמודענ' ליה ולא הזכיר סימנים דהרי מש"ס מוכח דבעינן סימני' דוקא והרי כבר נתבאר דהסוגיות אינן חלוקות לפי' זה א"כ קשיין אהדדי דהכא בעינן סימנים והתם לא בעינן סימנים ואם נפשך לומר דנפשט הבעיין א"כ הה"ד בקברתיו נמי נפשט בעיין ע"כ דמספקא לי' בהכי. ולפום רהיטא הי' נ"ל לומר דהרי"ף ס"ל כשיטות תוס' שיתבאר בסמוך דס"ל דלא בעינן סימני' רק אי ראה הטביעה אבל אי לא ראה הטביעה סגי בט"ע א"כ י"ל דרי"ף כתב אי אסקיני' ולאלתר חזיני' ואשתמודענא ליה דאיהו פלוני מהני ולא הזכיר הטביעה בזה י"ל דר"ל דלא ראה הטביעה ע"כ סגי בט"ע לחוד בלא סימני' אף זה דחוק בכוונת הרי"ף דא"כ הי' לו לבאר הדין בראה הטביעה דצריך סימני' ולא מהני טביעת עין:

ועוד הי' קצת נראה בעיני לומר דהרי"ף מפרש כפי' המרדכי בשם ר"י שיתבאר לקמן בס"ד דמפרש חזינן לאלתר וסימנים הם תרי אוקימתא וסגי אי אמר חזיתי' לאלתר לחוד ע"כ יפה כתב דסגי אי אמר שהתבונן אליו שהוא פלוני. אך גם זה דחוק דהוא העתיק לשון הש"ס לאלתר וסימנים ולא הזכיר או או כמ"ש המרדכי א"כ אי אפשר להעמיד זה הפי' בדברי הרי"ף אך הנ"ל נכון בדעת הרי"ף הוא דס"ל להרי"ף דלא חיישינן כלל שמא אמר בדדמי אם הוא אומר שהכירו בט"ע להא לא חיישינן דאם הוא אומר שמכירו לית לן למיחש למידי וחששא זו לא אשכחן בשום דוכתא רק מה שחיישינן לבדדמי הוא שמא חי הוא ע"כ אם ראה אותו לאחר הטביעה לית לן למיחש למידי כמו שזכרתי לעיל בהתרת ספק א' דבכה"ג לא חיישינן לבדדמי שמא חי הוא כיון שמצאו לאחר הריגה הוא דומה לנמצא הרוג ובזה א"צ קברתיו והוא כדעת הרב השואל בתשו' הריב"ש אך דהכרה צריך שמא אחר הוא ומ"מ באמת הש"ס נקט חד הכרה דפסיקא דהיינו סימני' אף בלא ט"ע דמיירי סימנים מובהקים כפי' ר"י בתוס' ובאמת אף ט"ע נמי מהני דהש"ס חדא נקט וזה מוכח הרי"ף משמעתא דדגלת דאף ט"ע לחוד מהני וזה מדוקדק בלשון הרי"ף דכתב בתר הך דאשתמודעיני' דמסיק בהך דשני ת"ח כו' ובאמת לכאורה הוא היפך מאי דמוקמינן הכא דלא סגי בהכרה לחוד ע"כ דהוא מפרש דחד מלתא הוא ע"כ כתב בהך דשני ת"ח הנ"ל לאלתר ובהך דדגלת הנ"ל הכרה לחוד כן נ"ל פי' הרי"ף לפי' הה"מ אך פי' זה דחוק הוא בלשון הגמ' דקאמר והכא לא דייקא דאמרה בדדמי כו' אמאי לא קאמר הש"ס דהעד אומר בדדמי ומה לי לדיוק האשה וכבר דחו התוס' דפי' בשביל קשיא זו ועוד קשה לי מהא דקאמר דקאמרי סימנים דלאו עלייהו קסמכינן כו' נ"ל פי' הנ"ל אף אי עלייהו סמכינן נמי לא אכפת לן כיון דבכה"ג אין העד אומר בדדמי ס"ל ע"כ דיעה זו דחוקה לפי פשטא של סוגיא זו:

עוד הביא ה"ה דיעה אחרת לפרש דעת הרי"ף דמפרש האבעי' בין בקברתיו בין בדלא אמר קברתיו אי אמרינן הטעם משום מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי אז לא חיישי' לבדדמי ואי אמרינן הטעם משום היא דייקא ומנסבא אף אמר קברתיו לא מהני ומן שמעתא דדגלת נפשטה האבעי' בדאמר קברתיו אבל בדלא אמר קברתיו הווי אבעי' דלא אפשטי' עכ"ד. ולענ"ד הקלושה אי אפשר להעמיס זה הפי' בדברי הרי"ף דהרי כבר נתבאר זה מכל הש"ס ופוסקים דהך חזקה דלא משקרי אינשי במלתא דעבידא לגלויי גרע משני עדים המעידים דלא חשדינן להו שיאמרו שקר וזה מוכח מעדיות דעלמא דאין ע"א נאמן וב' עדים נאמנים ולא סמכינן על הא מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי ועוד שארי הוכחו' ברורים המראין זה בש"ס כידוע לכל המתחיל א"כ האיך אפשר לומר דאי אמרינן הטעם דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי לא חיישינן שיאמר בדדמי ואמאי כתב הרי"ף דבשני עדים חיישינן לבדדמי ואמאי יגרעו שני עדים מע"א אי אית לי' האי סברא משני עדים דודאי אינו מדקדק יותר משני עדים ע"כ אין הפי' זה עולה יפה בדברי הרי"ף ובזה נסתר גם פי' הראשון:

עוד לשלישי' פי' חדש בדברי הרי"ף ולזה הסכים הריב"ש בדלא אמר קברתיו כ"ע מודים דחיישי' שאמר בדדמי אף להטעם במלתא דעבידא לגלויי חיישינן לבדדמי אך הספק הוא בקברתיו אי חיישינן דמשקר אי לאו דלבדדמי לא מספקינן ועל קברתיו כ' הרי"ף שנפשט מן בעי' דדגלת וזה הפי' מרווח יותר אך נפלו ע"ז קושיות בפוסקים חדא הקשו ע"ז א"כ איך פשט מהך דשני ת"ח לפנים ס"ד אף דראו העלאה א"כ נהי דלא משקר אכתי ניחוש דלמא קאמר בדדמי ע"כ קושייתם אך זה אינו מתרי אנפי חדא נ"ל לומר דהמקשה באמת הקשה אף על בדדמי אך אי הוי מקשי בהדי' על בדדמי הייתי אומר דלא אמר בדדמי וזה היא פשיטותי' כיון דלא חיישינן לבדדמי אפי' כ"ש דלא חיישינן למשקר כיון דאנן אמרינן דסמכינן עליו שאינו סומך על הדמיון רק אומר כמו שיודע כ"ש דיש לסמוך עליו דאינו אומר שקר במזיד וזה פשוט:

ועוד נ"ל והוא פשוט דהרי הרא"ש כ' במים שיש להם סוף יכול להיות דאומר ששהה כדי שתצא ולא ראה אותו יוצא משם בזה ל"ש בדדמי אבל במים שאל"ס דלמא המים העלהו לאיזה מקום שאין עין אדם שולטת כיון שאינו רואה שפת הים ע"ש א"כ המקשה דלא הוי ידע מזה הסברא מזה דמים שאל"ס אשתו אסורה או דס"ד דמיירי במים שיל"ס הוי ניחא לטעמא בדדמי די"ל דמיירי שעומד כדי שיעור שתצא נפשו וליכא חשש לבדדמי אך הקושיא הוא דלמא משקר ולא עמד שם שיעור זה. והמתרץ הקשה לו באמת הרי מים שאל"ס הוא ולא צריך טעמא לבדדמי דבאמת אנן חיישינן שמא העלהו המים כן נלענ"ד נכון. א"כ אין קושיא כלל על המקשה. אך עוד הקשו ע"ז הפוסקים לטעמא דחיישינן דלמא משקר א"כ מאי מתרץ דקאמרי סימנים אכתי ניחוש דלמא משקרי ולא מצא סימנים ותירצו ע"ז הרשב"א והר"ן דהווי קאמרי שיש סימנים אלו באנשים אלו ואנו ראינו שכדבריהם כן הוא עכ"ד (וע' ש"ת פ"מ חלק א' שאלה כ"ט שתי' זה מסברא דנפשי' ואשתמיטתי' הרשב"א והר"ן הנ"ל) אך לענ"ד אין פי' זה מחוור כנ"ל בדברי הגמ' דא"כ למה קאמר דקאמרי אסקיני' וחזיני' לאלתר וקאמרי סימנים ולפי פי' הנ"ל הם לא מעידין על העלאה דהרי אנו רואי' העלאה ואם ר"ל שהם מעידי' שראו לאלתר ואנחנו לא ידענו מזה ז"א לבד דאין להאמינה בזה קשה הא ע"כ הם לא ראו הנטבעים דאי ראו אותם לא מהימני מה דאמרי שיש סימנים אלו בהם דהרי ראו אותם ובשביל זה ידעו ע"כ דלא ראו אותם כלל והש"ס קאמר בהדיא דחזינן לאלתר א"כ אי אפשר לפרש כדברי הפ"מ הנ"ל שהם לא ראו הנטבעים וגם דעדות נשים לא יתכן דזה אינו על פיהם. אך בתשו' מהריב"ל חידושי דיני' חלק א' הביא בשם תשו' הר"ן סי' ל"ט דמתרץ הכי דאינם מכירים האיש כלל אלא אומרים מצאנו הרוגים עם סימני' אלו ואנו יודעים שת"ח אלו היה להם סימני' אלו א"כ ליכא למיחש לשקר דמנין ידעו שהי' להם סימנים אלו והריב"ל כתב ע"ז דאינו מתורץ בזה הקושיא שפ"מ ולא ביאר למה ואולי כיון לזה דכיון דלא אסמכינן על ע"א רק מטעם דהיא דייקא ומינסבא והכא לא דייקא כלל א"כ הווי ככל עדיות ובוודאי דאין לסמוך ע"ז דמנין יודע נשום סימני' אלו בהם כמו דלא סמכינן בשאר עדיות ע"ז. הסברא דאפשר שמעו מאחרים שמספרים מהם דודאי באומדנא כזה און עדו' נאמנים בשאר עדיות רק כאן מקילין משום דהיא דייקא וכאן היא לא דייקא הרי הוא כשאר עדיות ואין נאמנים בעדויות אלו כך הוא עיקר הקושיא (ומה שרצה שם מהריב"ל לפרש זה כמרדכי הקושיא הנ"ל ונדחק בתי' ר"י יתבאר בסמוך בע"ה הכוונה הנכונה בזה בשיטות הנ"ל):

ומה שנראה לענ"ד בישוב הקושיא הזאת הוא דודאי אף למאי דחיישינן דלמא משקר אין הכוונה בזה לומר דלעולם הוא משקר דמה"ת ניחוש שאומר שקר רק דהפשט הוא דאנן חיישינן מחמת שגומר בלבו שזה הוא הנהרג ע"כ סבר דלאו עבירה קעביד במאי שאומר שקר שקברו כיון דהוא יודע שזה נהרג ע"כ דחיישינן שאומר שקר קברתיו וכן גבי טביעה מחמת שזה הוא שופט שזה נטבע אף דאינו מכירו היטב אומר שזה הוא כאלו מכירו היטב דבאמת ודאי לא חיישינן מחמת בדדמי וסבור שזה הוא בבירור הנטבע דאי אפשר להיות דומה ממש בצורתו לזה הנטבע רק דחשש הוא מחמת שזה מכירו מעט דימה בלבו שזה הוא הנטבע ומשקר ואומר שזה הוא הנטבע וכן בכל הני לאפוקי שאי אפשר לתלות כך שאומר זה מחמת דמיון לא חיישינן ליה דמשקר ורוצה להתיר אשת איש לעלמא דאין אדם חוטא ולא לו א"כ לפי"ז בהך דקאמר סימני' אין לומר דמשקר ואין לו סימנים והוא אומר שקר דיש לו סימני' בו דנ"ל לשקר לא חיישינן וליכא למימר דדימה שזה הוא ע"י טביעות עין ואומר שקר שיש לו סימני' דאיכא למימר שאינו מכירו כלל ולא הי' לו בו ט"ע מעולם רק אומר הסימני' שמצא בו ובהא אין לחוש שאומרי' שקר שלא מצאו אלו הסימני' דמה"ת היו משקרים במאי היו תולין דנימא דמשקרי כן נראה לי ביאור דברי הגמרא וע"כ הביא הרי"ף ראי' דלא חיישינן לשקר מהך דדגלת דהיינו לשושבינא וע"כ ניחא מה דהביא הרי"ף ראי' מהך דדגלת ולא מהך דגישרא ע"ש:

אך לפי דרכינו ניחא דבאמת איכא לדחוי' הך ראי' דהתם מיירי בסימנים ע"כ הימנו לסהדי וכן תי' הב"ש באמת וליכא למימר אכתי אמאי מהימנו אותם בסימני' דלמא משקרים דלא הי' מכירו מעולם דלא הי' במה לתלות כו' ע"כ הוכיח מהך דאסקוהו אפומי' דשושבינא ר"ל אותו הרגיל עמו (דלא כפי' הנ"י דהוא שם האיש רק כפי' שאר מפרשי') א"כ אף סימני' לא מהני די"ל שדימה שזה הוא משקר ואומר שמצאו בו סימני' אלו ובהכי ניחא נמי ראי' להרי"ף דאף בתרי סהדי חיישינן לבדדמי דאל"כ מאי פריך מהך דנשי' כו' דלמא משום שהם כמה נשים לא חיישינן לבדדמי (אף דהם פסולי עדות והב"ש כתב דהם כחד אכתי מנ"ל להש"ס להוכיח מכאן לע"א דלמא שאני הכא דאיכא דיעות ע"כ לא חיישינן לבדדמי ומנ"ל להש"ס להקשותן) ואין לומר דהוכחה הוא דלא משקר דודאי אף בכמה נשים חיישינן דלמא משקרי כיון דאין נאמנים לעדות דלפי מ"ש לא חיישינן דמשקרי רק משום חשש בדדמי וכאן לא חיישינן לבדדמי ע"כ לא חיישינן לשקר ע"כ דאף בתרי סהדי חיישינן לבדדמי ואין חילוק כלל ולקושית הרא"ש יפה תירץ פ"מ שם ע"ש ע"כ יפה מוכיח הרי"ף דלא חיישינן דלמא משקר מהך דדגלת:

ולענ"ד נראה עוד ראי' ממים שיש להם סוף דתנשא וא"ל כתי' הרא"ש דשהה עד שתצא נפשו די"ל אכתי אמאי מהימן לומר ששהה עד שתצא נפשו דלמא שקורי משקר מחמת שיאמר בדדמי שודאי מת ע"כ משקר ואומר ששהה עד שתצא נפשו והיא לא דייקא ע"כ דלא חיישינן למשקר ודוק בזה. ומעתה נתבאר שיטת הרי"ף על מכונו:

ובזה אפשר לומר דהתוס' והרא"ש לא פליגו על הרי"ף בזה ושנ"ל דלשקר לא חיישינן רק התוס' כתבו דאם לא נמצא שלם חיישינן שאומר בדדמי ולא מהני ט"ע אף שאומר שמכירו היטב אכתי אנן חיישינן שאומר זה בדדמי ולא משום שקר ובזה מודה לרי"ף דלשקר לא חיישינן וכן חילוקו של הרא"ש בראה הטביע' נמי צ"ל באופן זה דבלא ראה הטביעה חיישינן דאומר בדדמי ולא דמשקר וע"כ ניחא קו' האחרונים אמאי לא תי' הש"ס או דנמצא שלם או דלא ראה הטביעה דכיון דלפום סברא זו רוצה לדחות הפשיטות דלא מוכח דלא משקר דיש לומר דמשקר אף בנמצא שלם או לא ראה הטביעה יש לחוש דמשקר ע"כ מוקי בסימני' משא"כ לפום קושטא דלא חיישינן שמא משקר כנ"ל ע"כ מחלקי' חלוקי' הנ"ל התוספות והרא"ש וזה ברור:

ובהכי ניחא נמי מה שמקשי' הרשב"א והר"ן על תי' ר"ת דמחלק בהך דאין מעידין אלא תוך ג' ימים דזה הוא דווקא בלא נמצא שלם אבל בנמצא שלם מעידין אפי' אחר כמה ימים ועוד דשמא דווקא בסימני' הוא דקאמר הכי אבל ע"י ט"ע ונמצא שלם מכירים אפי' אחר כמה ימים וע' תוס' יבמות ד' ק"כ ע"א תוס' ד"ה אין מעידי' מאי פריך הש"ס מהך דדגלת בד' קכ"א והוכיח דריב"ב לקולא פליג שמא מיירי בנמצא שלם. והכירו ע"י ט"ע עכ"ד וכבר תירצו בזה כל המחברים בענין זה ואף אנכי לא אמנע מלכתוב מהנלענ"ד ותורה נדרשת במ"ט פני' דבאמת י"ל דהש"ס לא רצה לתרץ דמיירי דנמצא שלם דתפשט אבעיא דהכא דניחוש שמא משקר ע"כ דמיירי ע"י סימני' הוכר ולא ע"י ט"ע דלא חיישינן דמשקר. וצ"ל דר"ת מפ"ה כפי' הנ"י דשושבינא שם האיש א"כ י"ל דלא הכירו מעולם והווי כמו הך דשני ת"ח ואפ"ה כתב ר"ת שפי' דמותר בנמצא שלם ולא חיישינן דמשקר דאף דלא נפשט מהך דדגלת נפשט מהך דמים שאל"ס כנ"ל ומכיון דמיירי בסימני' אז אין מעידי' אף בשלם לאחר ג' ימים כמ"ש לעיל בשם התוס' א"כ נכונים הם וברורים ודו"ק:

ובהכי ניחא נמי מאי דאיכא לתמי' לר"ת דמפרש הך בלא נמצא שלם וכן התוס' כתבו כאן לחלק בין הך דהכא ובעינן סימני' ולא סגי בט"ע היינו בלא נמצא שלם ומה שנהגו להתיר היינו בנמצא שלם א"כ הך דלקמן דקאמר דמיא עדיפא מיבשה שאינם משנים הפני' אף לאחר כמה ימים במאי עסקינן אי לא נמצא שלם דהא כתבו תוס' אף במים לא מהני אחר ג' ימים ומיד שהועלה מן המים לא מהני ואיך קאמר התם דלא ליתסר אלא דחזי' בשעתי' ואי מיירי בנמצא שלם א"כ אף ביבשה מהני אף לאחר כמה ימים ומאי אריא מים וזה הוא קושיא גדולה לכאורה. אך לפי מ"ש ניחא דהתם מיירי בלא ט"ע רק בסימני' ע"כ מהני במים ולא ביבשה דביבשה לא מהני סימני' לאחר כמה ימים ואם שהה אף מים לא מהני כן צריך לפרש לפי פי' התוס':

אך זאת יש לתמו' הרי רש"י פי' לעיל דלהכי בעינן דחזיו' לאלתר שהוציאוהו מן המים משום דמים משני' צורת הפני' הרי אדרבה לקמן אמרינן דמים מיצמת צמתי היכי דליכא מכה ע"כ פי' התוס' בלא שינוי' דאמר בדבר מועט שאלו המה בעליהם של אלו ולפי מה שפי' ר"ת לקמן דהכא בלא נמצא שלם מיירי קשה אכתי אמאי הכי יאמרו בדדמי ולקמן גבי הריגה קאמר אין מעידין אלא תוך ג' ימים ומוקי לה בלא נמצא שלם אכתי האיך מהימן תוך ג' דלמא קאמר בדדמי א"כ צריך אתה לחלק ולומר דמים משנים הפני' והדרי קושית תוס' לדוכתי' אדרבא מיא מצמת וכה"ג כ' הריב"ש בשם קצת דעות להקשות האיך נימא אם שהה מתפח תפח אם לא שהה ג' ימים במים מה"ת יגרע מיבשה ונהי דשם תירצו דתפיחה משנה יותר אבל הכא הקושיא במקומה עומדת ואם נפשך לומר כיון שהי' במים מיד שמעלים אותו ליבשה נשתנה טפי מאלו הי' מיבשה מתחילה א"כ לא הקשו תוס' כלל לפי' לרש"י במאי דכ' דמים משתני' כו' ועוד דאין סברא לחלק בזה ואף די"ל הפשט בדברי תוס' דכתבו כדמפרש ר"ת לקמן בהך דאין מעידי' כו' דמיירי כשנשחת צורת פני' כו' ר"ל והכירו ע"י סימני' ולא ע"י ט"ע דזה לא מהני אף תו"ג ימים אף זה אינו דהרי ר"ת כ' בהדיא לקמן דמהני תו"ג ימים וכן כ"הרא"ש בהדיא ע"כ נ"ל דהא דלא מהני ט"ע אף לאלתר במים היינו אף לאחר ג' ימים דבכה"ג ביבשה לא מהני כלל אף סימני' ע"כ הכא לא מהני ואין חילוק בין מים ליבשה רק בעינן סימני' (וגם דיש חילוק בשני עדים דלא שייך בדדמי להחולקי' על הרי"ף אך אי אפשר לאוקמי הך דלקמן בשני עדים כמו דאוקי בעל פ"מ דבזה מהני אפי' בשהה חוץ למים דהרי להרא"ש אף אי לא ראה הטביעה מהני אף דשהה. עי' תשו' מ"ב שאלה מ"ה ע"כ דכיון דלא חיישינן בכה"ג לבדדמי לא חיישינן לאתפח ונדמה לו שהוא זה ואף להחולקי' בזה על הרא"ש היינו דאף בלא ראה חיישינן לבדדמי אבל מודים היכי דלא חיישינן לבדדמי אף שהה מהני ובשני עדים וודאי לא חיישינן לבדדמי אף שהה מהני א"כ אי אפשר לאוקמי בשני עדים ועוד להרא"ש וודאי דין כך. וקשה לשיטת הרא"ש ע"כ כמו שחלקתי בפני' ואף שמהריב"ל חלק א' שאלה א' כתב בפשט דברי הרא"ש והטור דבלא נמצא שלם צריך לאלתר אף בלא ראה הטביעה א"כ הווי אפשר לאוקמי בלא נמצא שלם ובשני עדים. אך זה אינו דהטעם דשם לא מהני הכל משום דכיון דאינו שלם חיישינן לבדדמי אף שמכירו מעט אומר שהוא הרבה א"כ בשני עדים אין לחוש לזה בבירור. ואף שח"מ כ' בזה בתשו' בנידן ר' פנחס מארלא שנטבע וכתב דיש לומר אף שני עדים לא מהני בשהה ע"ש. מ"מ י"ל דזה כ' קודם שזכר סברת הטור דמהני כלל בשהה אבל לאחר שהזכיר דמהני בנמצא שלם עכ"פ אלמא דאינו נתפח כ"כ שאפשר להכיר כלל בשני עדים נמי יכולים להכיר אף בלא נמצא שלם דע"כ מאי דסגי בהכי בט"ע גבי לאלתר סגי התם בשהה דהרי הרא"ש משוי להו ודימה אותם לפי' זה דקאי האי ויראה שכ' הרא"ש אתרווייהו על לאלתר ועל סימני' ע"ש. א"כ כמו בט"ע סגי בב' עדים כך סגי גבי שהה ודו"ק. אך זה אינו דהרי בלא נמצא שלם לפי' מהריב"ל הנ"ל יש חילוק א"כ י"ל דיש חילוק בין סימני' לאלתר בב' עדים ג"כ אך סברא הנ"ל נשארת וע' תשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"א כתבו בהדיא בשני עדים א"צ לאלתר אף בראה הטביעה ע"ש ואינו נכנס לחילוק זה בין נמצא שלם ללא נמצא שלם ובאמת אין לחלק בהכי כמ"ש לעיל בס"ד כיון דשם בנמצא לא חיישינן ה"ה בזה בלא נמצא שלם גבי שני עדים כמו שכ' בתשו' הנ"ל לענין ראה הטביעה ע"ש ודו"ק:

ועוד ראי' ברורה דע"כ הרא"ש לא מוקי הך דדגלת בשני עדי' דע"כ הי' הגירסא לפניו אפומא דשושבינא ואינו אלא חד דאי גרס אפומייהו כנ"ל א"כ הי' לו להשיג על הרי"ף דמוכיח מהך דדגלת דעד אחד נאמן הא יש לומר שם מיירי משני עדים ע"כ ס"ל כגירסת הרי"ף ואינו חולק בזה על הרי"ף רק מחלק חילוקי' אחרים א"כ מוכח להרא"ש דשם לא מיירי רק בע"א והדרא קושיתיי לדוכתי' האיך מיירי הך דלקמן ע"כ כמ"ש לעיל). וגם במים הא דלא מהני ט"ע היינו לאחר ג' ימים אבל תוך ג' ימים כיון דביבשה מהני מה"ת לא מהני במים (דאי אפשר לאוקמי מתני' בשני עדים ע"כ מהני בלא נמצא שלם תוך ג' ימים דזה דוחק במתני' וגם הדין אינו כך דהרי משיאי' ע"פ ע"א ועוד דע"א במלחמה בעי' לי' משום דלמא חי הוא אבל במצאו מת לא חיישינן למידי כמו שכ' המרדכי וזכרתי זה לעיל והכא מיירי אף בלא נמצא שלם דמייתי עלה הך דשני ת"ח דמיירי בלא נמצא שלם וגם יש הכרחים אחרים שאין לפרש כך ואין להאריך בזה) כן נ"ל ביאור לפרש שיטת הר"ת אך להרא"ש שלא הביא תי' תוס' דסימני' כלל רק הביא תי' תוס' דמחלק בין נמצא שלם ללא נמצא שלם ועל זה יפול הקשיא שפיר א"כ ממ"נ האיך מיירי הך דדגלת אי נימא דמיירי בנמצא שלם אף ביבשה נמי מהני מאי אריא מים ואי לא נמצא שלם אף מים לא מהני וליכא לאוקמי ע"י סימנים דאז לא מהני ביבשה דהרא"ש לא הביא תי' זה ע"כ צ"ל דמיירי בלא נמצא שלם ולא ראה הטביעה דבכה"ג ביבשה לא מהני ובמים מהני א"כ מוכח אף בלא נמצא שלם נמי מחלק הרא"ש בין ראה ללא ראה הטביעה. ובנמצא שלם לא מחלקינן כלל בהכי א"כ אין לחוש מאי שידוע מהטביעה בנ"ד דכיון דנמצא שלם אין לחוש בזה וגם נמצא תוך ג' ימים ובזה אף הרא"ש מודה דלא חיישינן דאמר בדדמי כיון שהוא תוך ג' ימים כנ"ל. אך הא ליתא דהרי אנן חיישינן שמא אחר הוא א"כ מה בכך שטביעה של זה הי' תוך ג' ימים אכתי ניחוש דלמא אחר הוא וטביעת האחר הוא לאחר ג' ונשתנה צורתו לזה באמת אם הי' לו סי' בבגדיו הי' מהני דהרי בבגדי' הטעם דאין סומכי' משום דחיישינן לשאלה א"כ מוכח שגם זה נטבע תו"ג ימים ודומה לזה מצאתי אח"כ בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ' ע"ש אבל בנ"ד לא הזכיר סי' בבגדי' ע"כ אין לסמוך על תוך ג' ימים:

אך נלענ"ד היתר אחר דהרי וודאי בהריגה אין חילוק בין ראה ההריגה ללא ראה וכן מוכח בהדיא מש"ע סי' י"ז סעיף כ"ז אם קול יוצא שזה ההרוג ואח"כ מצאוהו לאחר ג' ימי' מותר ממ"נ כו' ע"ש אם הקול אמת הרי נהרג ואם הקול אינו אמת י"ל שעתה לאחר ג' ימים ואי אמרינן דחיישינן לבדדמי ניחוש שהקול אינו אמת והוא אומר בדדמי אחר הקול דהרי ידע הריגה הווי כראה וליכא למימר דהכירו אותו שלא ידע מהקול דניחוש שמא שמע מהקול כמו דחייש במ"ב שאלה מ"ה דחייש שמא ידע הכומר שזה נטבע ע"ש (אף כי באמת אין דבריו מוכרחי' דבנידון ההוא לא ידע שום אדם מזה שזה נטבע ע"ש) ועוד כל הפוסקי' לא חלקו בזה:

ועוד ראי' ברורה מעה"ג שאלה ס"ז דכ' שם דהי' מהני אי הי' אומר לשון בירור שיודע בוודאי שזה הוא ההרוג ע"ש אף שראה ירידה למלחמה לא אמרינן דסומך ואומר ע"ד הדמיון כיון שידע שזה ירד למלחמה לא מה שאומר זה הוא שמצאתיו דהרי הש"ס מדמה ירידה למלחמה לטביעה. ע"ש בתשו' הנ"ל שהביא בשם רשב"א וז"ל המעיד על אשה צריך לומר קברתיו אבל אם לא אמר קברתיו אינו נאמן דכל שהוא רואה שיורד למלחמה או שראה שנטבע סומך ואומר ע"ד הדמיון עכ"ל:

הרי דמשוה להו לענין בדדמי ואפ"ה מהני אי אמר אח"כ הכרתיו וכן כתב הרמ"א בהדיא בהגה"ה סעיף נ' שהבאתיו לעיל דאם אמר מצאתיו אח"כ כו' מהני שאומר הכרתיו אף דראה ההריגה:

והח"מ שמחלק בין ראה ההריגה ללא ראה היינו לענין חשש שמא חי אבל להך חששא שמא אחר הוא לא חשו וכן מבואר מתשוב' כל האחרונים וע' תשו' מ"ב שאלה מ"ד ביאר בהדיא דין זה אף שהקול הי' שנהרגו אלו האמין להכרתם ע"ש א"כ לפ"ז תקש' מה"ת במים אם ראה הטביעה חיישינן לבדדמי ובהריגה אם ראה הריגה לא חיישינן לבדדמי עכצ"ל אם נמצא שלם אף הרא"ש מודה דלא מחלקינן בין ראה הטביעה ללא ראה דהרי בהריגה לא מפלגינן והרא"ש מביא לקמן תי' ר"ת על מתני' דאין מעידין ע"ש רק עיקר החילוק דמפלגינן היינו בלא נמצא שלם דבכה"ג אין מעידי' בהרוגים ובהא מחלקינן בין ראה ללא ראה וגם זה אינו אלא תוך ג' א"כ מוכח דעת הרא"ש להקל א"כ לפ"ז בנ"ד דלהרי"ף והרמב"ם פשיטא דאף ראה הטביעה נמי שרי וגם דעת הרא"ש יש לפרש דאין מחלק רק בלא נמצא שלם ובנמצא שלם אינו מחלק כלל וכאן נ"ד נמצא שלם וגם לא שהה אין לחוש דהרי נמצא שלם וכבר הסכימו כל האחרונים לסמוך עלינו בשהה עי' תשו' כנסת יחזקאל שאלה נ"א שהעתיק דברי ר"ת להלכה וכן הסכימו כל האחרונים ונ"ל דאין כאן אלא ספק וגם ספק תוך ג' ימים כולי האי י"ל כ"ע מודים בהא וגם לפי מה שהוכחתי ע"כ בראיות ברורות הנ"ל בנמצא שלם אין לחוש למידי וכ"ש נ"ד דלא הווי ידוע הטביעה דבעצמו נסתפק בדבר ולא ידע אם הוא נטבע וע' בתשו' כנסת יחזקאל שאלה הנ"ל כתב לומר אף בקלא א"צ סימני' רק לאלתר צריך ע"ש א"כ הכא שאין קול אפי' י"ל דלא מקרי ידע הטביעה וכ"ש שיש לצרף בזה דעת המרדכי הובא בש"ע בהגה"ה דבעכו"ם מסיח לפ"ת לא שייך כלל בדדמי אף דבאמת לכאורה נ"ל לחלק בזה דהנה הב"ש ס"ק קנ"ד דחק שם למה לעיל הרשב"א והר"ן מחמירי' דחיישינן שמא אמר בדדמי עכו"ם מסיח לפ"ת לענין טביעה דחיישינן שמא אחר הוא ולענין הריגה מקילין ע"ש ולפענ"ד הוא חילוק פשוט דשם כתב המרדכי הטעם דעכו"ם אומר כמו שרואה ר"ל לא הי' אומר דבר ברור שנהרג רק הי' מספר האיך ראה הריגה משא"כ בטביעה האיך הי' לו לספר יותר אם זה הוא או לאו כיון שדומה שזה הוא אי אפשר לו לספר בענין אחר וזה ברור. מ"מ יש לצרף סברא זו לסניף להתרה ועוד דדעת הר"י בר מרדכי דלאלתר לחוד סגי ולא חיישינן כלל לבדדמי שמא אחר הוא רק אנן חיישינן שמא חי הוא וזה הוא קושית המרדכי שם ותי' ע"ז שפיר כיון שראה לאחר העלאה ליכא למיתלי במידי ר"ל דלא חיישינן דחי הוא כיון שמצאו אח"כ כמו שכ' המרדכי בהך דמלחמה אם מצאו אח"כ ומכירו היטב לא חיישינן דלמא אחר הוא ועיקר התירוץ הוא דחזיי' לאלתר ואז לא נשתנה הצורה ולבדדמי לא חיישינן כלל ולשמא חי הוא לא חיישינן כיון דמצאו לאחר העלאה או דקאמרי סימני' מובהקים ואין צריך לאלתר ועכ"פ לשמא חי הוא לא חיישינן כיון שהי' לאחר העלאה כן הוא הפשט במרדכי ע"ש א"כ לדידי' לא חיישינן כלל לבדדמי ומסולק קושי' מהריב"ל על המרדכי הנ"ל דאיהו לא כיון מעולם להקשות דלמא משקר ואין זה הוא רק אחר רק הקשה דלמא אומר בדדמי על המיתה וזה הוא שקר שאומר וודאי מת כי חי הוא רק אומר בדדמי או כמ"ש לעיל כיון ששופט בנפשו שמת הוא ע"כ אומר שברי לו ובאמת דלמא חי הוא על זה תי' דאחר העלאה ליכא למיתלי במידי ובוודאי לא משקר דאין אדם חוטא ולא לו כמ"ש לעיל ובוודאי לא משקר דאז יוכל להתברר לו וזה ברור ולזה כיונו התוס' במה שכתבו ז"ל השתא ס"ד שראה הטביעה ולא העלאה ר"ל דאם ראה העלאה לא חיישינן דמשקר על המיתה ואין לומר אף בראה הטביעה והעלאה נמי מצינן לאשכוחי ומשום בדדמי לא מהימן דז"א דהרי המקשה הבין עתה הפשיטות על הך דמשקר ובזה לא פשיט מידי ע"כ דהבין הפשט דמיירי בלא ראה העלאה וכמ"ש לעיל דעמד עד שתצא נפשו דבדדמי לא חיישינן רק דלמא משקר אבל אם ראה העלאה ולא הטביעה או אף הטביעה לא חיישינן לשקר דהרי יכול לראות אז בבירור. (ולהא לא חיישינן שמא לא העלהו אותו די"ל חדא דידעו דהעלו אדם ועוד דבהא לא משקר דבמאי יתלה שיאמר דבר שלא עשה מעולם בשלמא שהה עד שתצא נפשו אף דלא שהה כ"כ הוא סבר בשהייתו יצא נפשו ואינו שקר כ"כ שאומר ששהה הרבה כי דימה אף מעט ששהה הוא די. וכן מה שאומר שמכירו הרבה מעט שמכירו סבר שהוא די משא"כ העלאה ליכא למיחש להכי. ובזה נסתר מ"ש לעיל בסימנים דגם שם לא חיישינן לשקר אף בשושבינא יש לחלק קצת אך לעיל בלא"ה ניחא דהרי"ף הביא משושבינא דגרס אפומא כו' משמע חד סהדי משא"כ בהך דגשרי לא הי' מוכח חד סהדי וזה פשוט:

ועוד יכולני לומר דהכא מיירי שלא ראה הטביעה ע"כ במאי יתלה ומשקר בהעלאה ואפ"ה כתבו התוס' שפיר דע"כ מיירי בראה הטביע' ולא ראה העלא' דאי ראה שניהם וקו' המקש' הוא דלמא משקר הוא שלא העלאהו קשה אף לדידי' דלמא אמר בדדמי אינו זה שנטבע ע"כ מפרשים תוס' דלא ראה העלאה וסבר שאינו ובדדמי אומר דשהה עד שתצא נפשו רק דהקשה דלמא משקר שלא שהה ואינו מת ודוק היטב) ע"כ מסולק קו' מהרש"א בזה ועוד הי' נראה לי בישוב קושית מהרש"א כי באמת הכא מיירי שאשה אינה יודעת מהטביעה א"כ היא דייקא דמאין יודעים לסמוך על דברי העד וכ"כ במלחמת ה' אך אם העד אומר הטביעה והעלאה אינה מדקדקת רק מיד שתדע הטביעה סומכת ותנשא לאחר אבל אם אינו אומר אלא על העלאה מדקדקת לידע העלאה ולא סמכה על העד ע"כ כתבו תוס' שפיר דלא ראו העלאה דאי ראה העלאה היא אינה סומכת וכי משני דחזי' לאלתר או או קתני כמ"ש ר"י במרדכי ע"כ כ' הר"י כאן דמיירי בסימני' מובהקי' דהוא תי' באנפי נפשי' ואפשר אף כשמזכיר טביעה והעלאה נמי איכא האי סברא ע"כ מתורץ קושיא מהרש"א הנ"ל ודו"ק א"כ בנ"ד מותרת היא לעלמא דאיכא ספיקא טובא ספק שמא הי' תוך ג' ימים והלכה כדעת האומרים תוך ג' אף שהה מהני וספק שמא לא שהה כלל וספק שמא הלכה כר"ת וספק כיון שלא ראה הטביעה אף לאלתר אין צריך וספק שמא מסל"ת לא חיישינן לבדדמי וגם על לא ראה הטביעה אינו ספק דזה הווי ראה הטביע' וספק שמא קיי"ל כרמב"ם והרי"ף ושאר גאו' דלדידהו לא מחלקינן בהכי או כר"י שבמרדכי וספק שמא הרא"ש מודה בזה כיון שנמצא שלם אף הרא"ש לא מחלק בהכי וגם ספק דמסל"ת אינו אומר בדדמי וספק דבתו"ג ל"ח אף לראה הטביעה וכל זה אינו אלא ספיקא דרבנן וגם די"ל דהאבעיא בש"ס בע"א במלחמה הוא אי חיישינן לבדדמי כמ"ש גדולי המורי' א"כ העיקר גופי' הוא ס' ואין להחמיר כ"כ ע"כ היא מותרת לכל ב"י אך כבר הקדמתי בתחילת התשובה שזה אינו רק שקלא וטרי' לחדודי ולא למעשה אני אומר כי אני לכלל זה לא באתי עדיין וגם אני מבחוץ בדבר זה:

והשם יצילינו משגיאות ויורינו נפלאו' מתורתו זה כתבתי זה היום כליתי מעשי יום א' טבת תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לפ"ק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה