תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה לה
לבעלי תריסין מוכתרין בנימוסין אין די באר השבחי' והקילוסין. בני עלי' לפני ולפני נכנסין ה"ה אהוביי דידיי הרבני' מאוה"ג חריפי' שנוני' מרי דשמעתתא גבורי כח רצון קוניהם עושי' עיני העדה נ"י פ"ה ע"ה ב"ד צדק ויפה דק"ק ברעסלוי יאיר נרם בהלם עלי ראשם עד כי תרבה הדעת כמים למים מכסים:
מכתבם הנחמד הגיעני ואחרי ד"ש הטוב אשיבם מפני הכבוד אני איני כדאי ששלחתם אלי אולם ענותם תרבני מפקודתם לא אסיר לחוות דעי אשר ראו עיני להתר' העגונה היושבת בקהלתם אשת המנוח וראיתי כל הג"ע ששלחתם אלי וראיתי להשיב דרך קצרה בהלכה ברורה כאשר חנני ד' וכפי פרוסות השמים הוא יצילני משגיאות ובתורתו יראני נפלאות ואדברה נגד מלכים ולא אבוש הלא כמוס עמדי בתשובתי קונטרס ארוך בס"ד בפלפול ושקלי' וטרי' בכל הלכות אלו אך כאן אכתוב רק הנובע לדינא לנ"ד מאשר נתחדש לי כהיום בעז"ה:
ידוע דעת הרא"ש ביבמות דף קט"ו והטור נמשך אחריו דהא דבעינן שראוהו לאלתר היינו בראו הטביעה אבל בלא ראו הטביעה לא בעי לאלתר דבלא ראו הטביעה לא יטעו לומר שזה הנמצא הוא בעלה אבל בראה הטביעה יטעה בקל הרואה להכי בעי לאלתר ובתשו' מהרי"ל כלל א' פי' דברי הרא"ש דלא כהטור ומפרש דהרא"ש לא כיון לחלק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה לענין לאלתר רק אף בלא ראה הטביעה בעי לאלתר רק דמחלק בראה הטביעה לא מהני לאלתר ובעי סימני' ודבריו דחוקים וכבר השיב עליהם בתשו' מוה' בצלאל אשכנזי חדא דרא"ש לא הזכיר סימני' תחלה ותו דהרא"ש כתב כמו שמחלק הר"י ולדברי מהר"י ב"ל הם גם דברי מהר"י ומה חידש הרא"ש וגם שיש לנו לסמוך על פי' דברי הטור כדברי אביו הרא"ש ז"ל שאינן כפי' מהריב"ל אך הקושיא שיש בדברי הרא"ש דלקמן מביא דברי הר"י לחלק בראו הטביעה בעי סימני' א"כ איך יפרש הך עובדא דדגלת שהביא שם תחלה דאנסב רבא אפומי' דשושבינא איך מיירי אי ראו הטביעה ליבעי סימני' ואי לא ראו הטביעה למה קאמר שם בגמ' והיא דחזיא בשעתא לרא"ש לא בעי לאלתר ואי נאמר לר"י באמת בעי לאלתר ורא"ש כתב תחלה זה לשיטת הרי"ף תקשה מנ"ל זה לשיטת הרי"ף כיון שיודה דלר"י אף בלא ראו הטביעה בעי לאלתר שמא אף הרי"ף ס"ל כך וא"ל דמוכח כך דרי"ף ס"ל כך מדלא מפרש הך דדגלת בלא ראו הטביעה ולא נפשט האבעיא ע"כ בלא ראו הטביעה לא בעי לאלתר ושם קאמר דחזיא בשעתא להכי מפרש דמיירי בראו הטביעה ונפשט האבעיא אבל ר"י מוקי שם בלא ראו הטביעה ע"כ לא בעי לאלתר בלא ראו הטביעה לבד שזה דוחק לפרש כך דברי הרא"ש שלא הזכיר ראי' זו יקשה נמי דרי"ף מוכח שפיר דהא הרי"ף מפרש הא בעיא דשמא העד משקר לא אי מעיד בדדמי דלרי"ף אף שאבעיא נפשטה מ"מ ס"ל דמעיד בדדמי ע"כ לדידה הי' אבעיא אי משקר העד דלא סמכינן אסברות עבידא לגלויי מזה שפיר נפשט מדגלת ולא מצי לאוקמי בלא ראו הטביעה דמה בכך דליכא בדדמי ואכתי שמא העד משקר א"כ אין ראי' כלל מדברי הרי"ף ובאמת הר"י ע"כ מפרש האבעיא אי העד יאמר בדדמי וס"ל זה לא נפשט דהך דדגלת מיירי שלא ראו הטביעה. וכן נראה שפי' הרא"ש ומשו"ה דחה דברי הרי"ף וס"ל בשני עדים ליכא בדדמי מדקאמר והא נשי כע"א דלרי"ף אין מזה דחיי' דהוי כע"א לענין דמשקר אבל לא לענין בדדמי. אבל הרא"ש מפרש דהאבעיא משום דבדדמי ושפיר דחה דברי הרי"ף דמשמע בתרי סהדי ליכא בדדמי מדקאמר מאה נשים כע"א דמי אבל בתרי ליכא בדדמי. ואף שרא״ש ס"ל פי' הר"י מביא דברי הרי"ף ולא נחלק עליהם דלא מוכח מדגלת לפשוט הא בעיא דלענין דין לא נחלק עליו דלא משקר העד דאף לרא"ש עכ"פ מוכח מהך דדגלת דלא חיישינן שא' משקר אבל בזה נחלק עליו דלרי"ף לא מיירי ש"ס כלל מזה אי עד אומר בדדמי וי"ל בראה הטביעה אין חשש על הכרה שיאמר בדדמי והא דקאמר בגמ' דאמרי סימני' היינו דאי לא"ה חיישינן למשקר וכיון שנפשט לא חיישינן למשקר אין חשש כלל בע"א המגיד שמכיר הנטבע דבדדמי לא אשכחן דחשו על הכרה ולמשקר לא חיישינן ואח"כ הביא פי' הר"ח דפי' דהא דקאמר ואמרי סימני' דחיישינן על הכרה נמי שאומר בדדמי וזה לא נפשט מהך דדגלת די"ל דמיירי שלא ראו הטביעה או שמצא שלם. כן הם פי' דברי הרא"ש ועכ"פ נשאר הקושיא אי מיירי שם בלא ראו הטביעה ואפ"ה קאמר דחזיא בשעתי' ע"כ בעי לאלתר א"כ מאן למד דלהרי"ף לא בעי לאלתר בלא ראו הטביעה. וזה שתירץ בתשו' מוה' בצלאל דהך דדגלת מיירי בשתי עדי' שראו הטביעה ולהכי סמכינן אהכרה ולא בעי סימני' ולהכי בעי לאלתר וכן עלה במחשבה לפני טרם ראיתי דברי התשובה זו. אך לפמ"ש אי אפשר לפרש כך דא"כ הי' להרא"ש לדחות דברי הרי"ף דהשתא אין ראי' מהך דדגלת אף דלא משקר העד די"ל שם מיירי בשני עדים ע"כ ע"ז לא נחלק הרא"ש דמיירי בע"א דלא כמוהר"ר בצלאל. ותו אי בשני עדים מיירי אמאי בעי לאלתר בהך דדגלת אף שכתב הח"מ וב"ש די"ל בב' עדים נמי בעי לאלתר היינו מטעם שכ' הב"ש דבשהה חוץ למים ג' ימים משנה פנים ואז אינו ניכר אף לשני עדים אבל אי נימא טעמא דבעי לאלתר משום דאומר בדדמי כמ"ש הרא"ש ומשו"ה מחלק בלא ראה הטביעה לא בעי לאלתר דליכא בדדמי למה נחוש ששני עדים יאמרו בדדמי הא לדעת הרא"ש שני עדי' לא יאמרו בדדמי. והב"ש ס"ק צ' צידד לומר אף דבעי לאלתר אף בלא ראו הטביעה אין הכרה דפני' נשתנה רק ס"ל טעמא דחש משום בדדמי אף אי לא ראו הטביעה מ"מ כתב בשני עדי' אין חשש בדדמי ולא בעי לאלתר כ"ש להרא"ש דס"ל אף בע"א בלא ראה הטביעה אין חשש דליכא בדדמי וכיון שהטעם משום בדדמי למה בשני עדים בעי לאלתר אף בראה הטביע' ע"כ דהרא"ש מוקי הך דדגלת בע"א מדבעי לאלתר ונסתר תי' מוה' בצלאל ז"ל. ותו יש להקשות על תי' של הרא"ש דמיירי שנמצא שלם איך מישב הך דדגלת אי נמצא שלם איך בעי למפשט שם דריב"ב לקולא פליג מדמעיד אחר ג' ימים הא הרא"ש כ' לקמן כדברי ר"ת אם נמצא שלם אף אחר ג' ימים מעיד וצריכי' אנו לישב זה בדוחק דמיירי שהי' שלם ופניו נחבל אחר מותו דמכה שבחיים וכ"ז דחוק ולא העלה ארוכה לדברי הטור שהביא הך דדגלת וס"ל בלא ראו הטביעה לא בעי לאלתר ובראה הטביעה בעי סימני' והוא סתירה מבוארת דאיך מיירי הך דדגלת:
לכן נראה לענ"ד ליישב כך דברי הרא"ש והטור דס"ל בלא ראו הטביעה לא בעי לאלתר דלאלתר לא בעי רק משו' בדדמי ובדגלת מיירי שלא ראו הטביעה ומ"מ בעי לאלתר דבלא"ה ראוי להשית לב דבהך עובדא דדגלת כ' הרא"ש וכ"כ הרי"ף דבעי חזיא בשעתי' דהמים משני' פניו ולא כ' משום דהעד אומר בדדמי ובד' קט"ו כ' דבעי לאלתר משום בדדמי וכן הרי"ף כ' לעיל ואי לא מסהיד חיישינן הא אומדן קמסהיד ולא כ' אי אמר לאלתר חיישינן שבאמת נשתנה והב"ש ס"ק צ' שזכרנו כ' דיש חלוק בטעמים אלו אי בעי לאלתר משום בדדמי או משום שינוי פני' דנ"מ בשני עדים אי בעי לאלתר לכן נראה דרי"ף ורא"ש ס"ל שם בדגלת מיירי שכבר שהה במים ג' ימים דביבשה נשתנה אחר ג' ימים ובמיא צמתי אבל בתר דשהה אח"כ נשתנה ואין שם הטעם משום בדדמי ובעי לאלתר אף למי שלא ראה הטביעה דכיון דהמים משני' אין חלוק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביע' כמ"ש הב"ש ומהריב"ל שם ס"ק הנ"ל וכ"כ הריב"ש דנ"ל לפרש כך הך דחזיא בשעתי' שמיירי אחר ששהה ג' ימים בעי לאלתר רק שכתב שהרשב"א אינו מפרש כך אבל דעת הרא"ש נראה שכך הוא דשם מיירי אחר ששהה ג' ימים ובעי לאלתר משום שינוי פני' ולא משום בדדמי וכאן כ' להרי"ף דלא הזכיר שינוי רק כ' טעמא דאומדנא דמיירי כשלא שהה ג' ימים ואז מחלקי' בין ראה הטביעה ללא ראה דבלא ראה הטביעה בכה"ג לא בעי לאלתר א"כ נלמד מדברי הרא"ש והטור בלא שהה במים ג' ימים לא בעי לאלתר כשלא ראה הטביעה אבל אי שהה ג' ימים במים בעי לאלתר אף כשלא ראה הטביעה וכה"ג אף בשני עדי' בעי לאלתר כיון שהטעם הוא דמים משני' פנים אין חילוק בין ע"א לשני' כמ"ש ב"ש לשיטת מהריב"ל ויש ראי' דרי"ף מפרש כך הך דדגלת דהוא כ' שם דהא דמיא צמתי היינו היכא דליכא מכה משמע באיכא מכה לא צמתי ולא כ' באיכא מכה אף שלא שהה ג' ימים אין מעידי' רק פריך באיכא מכה על הדיוק ע"כ מפרש הנ"מ דאיכא מכה קאי רק על שהה וכ"כ בתשו' נודע ביהודה לפרש דברי הרי"ף ונכון הוא. א"כ כך נפרש נמי הך דחזיא בשעתי' דקאי אי שהה. והנה על דברי הרא"ש סמך עצמו בתשובת צ"צ להתיר בלא לאלתר וכן בתשו' מוהר"ר בצלאל ותשו' הב"י וידעתי כמו כן שנמצאו חולקי' בתשו' מהר"א ששון ומ"ב ועה"ג ושארי תשובות הרבים:
ועתה נראה נ"ד למה הוא דומה לכאורה נראה לדמות ללא ראו הטביעה אף שהוגד לי שזה האיש הנאבד איזה ימים מקודם מ"מ אף לעה"ג דס"ל בשמע הטביעה נמי הוא כראה הטביעה לענין בדדמי מ"מ בשמע שנאבד האיש לא שמענו דזה הווי כראה הטביעה דמהיכן יודע שנאבד ע"י הטביעה שמא ערק לעלמא ואין לדמות זה לראה הטביעה אף ששמעתי שטרם שהלך מאשתו אמר שיטבע עצמו עביד אינש דגזי' כו' ולמה יתלה העד שנטבע וגם מי יודע אם העדים שהכירוהו ידעו שזה אמר כך ואף אם נאמר דהוי כראה הטביעה לענין בדדמי מ"מ כיון דהטעם הוא משום בדדמי אין סומכי' על הכרה דבשני עדים לא אמרינן בדדמי וכאן הי' הרבה עדים המכירים אותו. לכן אף שנמצא האיש תוך החפירה ולא הי' מים רק רגלו היה במים וגם המקום שמונח שם סמוך למים מ"מ אין זה חשוב כמונח במים וניכר שהי' תוך המים ובא לכאן אח"כ והוי כשהה ולא לאלתר חזוהו. מ"מ יש להקל בראוהו כמה עדים והכירוהו אך כיון ששהה כמה ימים במים כתבנו דהרי"ף ורא"ש כתבו שם דאי לא חזי' בשעתי' המים משני' הפנים אף כמה עדים לא מהימני ולכ"ע בעינן לאלתר. אך כבר הסכימו הפוסקים להקל בספק שהה ונמצא שלם כן הוא בב"ש ותשו' רשד"ם וק"ע ותשו' מהרי"ט ואף שנאבד כמה ימים מקודם כבר כ' בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' ל"ה דמ"מ אינו ברור שנהרג אז בשעה שנאבד א"כ הי' כאן נמי מקום להקל שנמצא שלם וספק אי שהה ג' ימים לסמוך על כמה אנשים המכירים אותו דהא בלא שהה במים אף שלא הי' לאלתר מהני שני עדים המכירים כמ"ש לעיל ומספק תולין שלא שהה. ואף אם נאמר כאן כיון שנאבד אז מסתמא אז טבע עצמו והרי שהה ג' ימים מ"מ ממ"נ יש להתיר דאם נפל אז במים ושהה ג' ימים עד שמצאוהו וראוהו הרי הוא מת שעכשיו מצאוהו מת ע"כ אנו חיישינן שמא הוא אחר ולא בעלה שנפל אז למים והרי באחר הוי ספק אם שהה ג' ימים במים ונשתנה צורתו למה נתלה שאדם אחר שהה ג' ימים כיון שלא ידענו שנפל אחר למים ובספק שהה ונמצא שלם יש לסמוך על הכרה ונאמר שלא שהה זה הנמצא ג' ימים דאם אנו חוששי' שבעלה חי הוא ואינו הנמצא ע"כ אנו נחוש שלא נטבע במים כשאמר שיטבע עצמו או שיצא מהמים א"כ אין ראי' משעת האבידה דהא אנו אומרים שהוא חי וחוששים שאחר נטבע כמו כן נאמר שהוא נטבע תוך ג' ימים דהרי אז בשעת האבידה לא נטבע או יצא מהמים וחזר ונטבע ואף שחשש זה רחוק דהא בש"ס בעי למימר דלא חיישינן שמא פינן ומדמה לשומשמי ודחי דחיישינן שמא אתרמי חושבנא אבל זה רחוק דאותן אדם עצמו נטבע כאן ויצא וחזר ונטבע כאן דהיציאה עצמו מהמים הוא רחוק וראיתי בתשו' נודע ביהודה הקשה באמת כך על עובדא דדגלת דנאמר בעל יצא ממים וחזר ונטבע אף זה רחוק כ"ש בידענו הטביעה במים שאל"כ ת"ל ששהה עד שתצא נפשו א"כ הוא חששא דרבנן שיצא לכן אין לחוש שהוא הוא שחזר רק להמפרשים דלא מיירי שראו הטביעה ולא ידענו ששהה עד שתצא נפשו שפיר י"ל דיצא והה"ד נ"ד לכן מפרש בתשו' הנ"ל דמיירי שראינוהו שנטבע ומכירים אותו ע"י סימן עיי"ש ואני כתבתי בתשו' בס"ד די"ל שמיירי שראינוהו צף חמשה ימים במים באופן שזה הנמצא ודאי שהה במים ג' ימים. אבל בנ"ד שפיר יש לסמוך על ספק שהה ושלם להתיר ואין לומר מסתמא שהה ג' ימים במים דהרי ידענו שנאבד זה זמן מקודם ג' ימים דממ"נ שריא דאם נסמוך על האומדן זה לומר כיון שנאבד תחלה ועכשיו נמצא ודאי שהה ג' ימים ונסמוך שהנאבד הוא הנמצא שאז נטבע הרי ראינו שמת בעלה ע"כ חששתינו הוא דאין הנאבד הוא הנמצא ובעלה של זו לא נפל תוך המים וכיון שאינו הוא הנמצא ולא נתלה בשביל אמירתו שאמר שיטבע עצמו שהוא טבע עצמו אז א"כ נימא שנטבע תוך ג' ימים או שנאמר שנפל למים והלך משם. ותו דעכ"פ כיון שאנו אומרים שהנמצא אינו הנאבד למה נתלה שנמצא זה ששהה ג' ימים במים או ביבשה הרי הוי ספק שהה ושלם ותולין שהנמצא הוא בעלה שאז לא נטבע ואח"כ נטבע תוך ג' ימים בשביל שיש לנו עליו הכרה והוא שלם ודאי אינו אחר דלמה נאמר שאחר שהה ג' ימים ונדמה צורתו לבעלה דהרי לא ידענו שנטבע אחר קודם ג' ימים אין תולין מספק שאחר שהה ג' ימים:
אך נראה לומר כך ויתיישב נמי בהך דדגלת דבעי לפשוט דריב"ב לקולא פליג ובעי למימר ששהה ג' ימים נמי אין מעידין לת"ק דריב"ב ולא תקשי נמי קושיא זו הא אם אנו אומרים שאינו בעלה הנטבע מנין אנו יודעי' שזה הנמצא שהה ג' ימים. ואם בעלה חי ולא מת אז מהטביעה נתלה שנטבע מקרוב תוך ג' ימים ולמה נתלה שהוא אחר ושהה ג' ימים דהא מספק אין תולין בג' ימים לכן נדחק בתשו' נודע ביהודה לאוקמי בגווני כמ"ש לעיל. דנראה לומר דודאי כיון שאם ברור לנו שזה הנמצא שהה ג' ימים אין סומכי' על הכרה דאין הכרתינו טובה כששהה ג' ימים א"כ כשנודע שזה נפל במים קודם ג' ימים (להה"א דבמים נמי בעי ג' ימים או לדידן בשהה ג' ימים ולא חזיוהו לאלתר דלא מהני הכרה) ועכשיו נמצא אי אפשר להתיר אשתו דאם הנמצא הוא בעלה אין לתלות במציאות רחוק שנפל למים ויצא וחזר ונטבע ע"כ אם בעלה הוא זה הוא הוא שנאבד ובודאי ששהה ג' ימים א"כ ע"כ אין לנו בצורה זו הכרה טובה דאם הוא שהה וודאי נשתנה ואין לנו בו הכרה טובה א"כ איך נוכל לסמוך על הכרה זו שהוא בעלה שעל כרחינו אנו מודים שאין לנו בצורה זו הכרה טובה כיון שהוא בעלה ודאי שהה ואין ט"ע גרוע שלנו מועיל להעיד שהוא בעלה וי"ל שהוא אחר א"כ אף בנ"ד אם הוא בעלה תולין במה דמסתבר שנטבע כשנאבד ועל כרחינו אין לנו בו הכרה טובה כיון ששהה במים ג' ימים ולא חזיוהו לאלתר א"כ אין לסמוך על הכרתינו שעל כרחינו אין לנו הכרה גמורה שזו בעלה. וי"ל עוד שהרי לדעתי אף בלא שהה ג' ימים איכא למימר דאומר בדדמי והוא אחר רק להחולקי' ס"ל דאין לתלות שאומר בדדמי י"ל הטעם דמן הסתם מכירו היטב אבל בנ"ד ששהה ג' ימים אם הוא בעלה ואין לו בצורה זו הכרה טובה שהוא בעלה י"ל שהוא אחר ואומר בדדמי. אך אף ניישב כך הך דדגלת יש מקום בנ"ד להתיר דמהרי"ט כתב אם אומרים שמכירי' אותו יפה יש להקל אף בשהה ומוקי הך דדגלת שלא אמרו שהכירוהו יפה יפה אך לא רצה לסמוך על סברא זו והניחה בצ"ע עדיין:
עכ"פ נראה דודאי אי שהה ג' ימים הוא רק חששא דנתפחו ולדעת הרבה פוסקים הוא רק חששא דרבנן וכ"כ בעה"ג בפשיטות והרשב"א הניח בספק הדבר והפוסקים שפסקו להקל בספק שהה שהוא ספיקא דרבנן ובצירוף אם שלם סומכי' על סברא זו שהוא דרבנן א"כ אין לנו לומר דודאי הוא שאף שאומר שהכירו יפה שאינו מכירו דהא יתכן שיוכר אחר ג' ימים. רק מ"מ לא רצה מהרי"ט לסמוך ע"ז אי ודאי זה הנמצא שהה ג' ימים דשמא אחר הוא ונדמה צורתו לזה אף שאומר שמכיר הצורה יתכן שצורת אחר נשתנה לצורת האיש בעל של האשה זאת לגמרי ולא מהני הכרה יפה לכן לא סמך עצמו מהרי"ט על שאומר שמכירו יפה דדלמא אחר נשתנה לצורת בעלה לכן אומר שמכירו יפה אבל זה לא חש מהרי"ט שמא אינו מכירו יפה כשאמר שמכירו יפה רק דחש שמא נדמה לגמרי לצורתו של זה ולא מהני הכרה יפה. אבל בנ"ד דאם הוא אחר הרי אין לתלות שאחר שהה ג' ימים דלמה נאמר שאחר שהה ג' ימים דהרי ספק שהה מקילי' וסומכי' על דיעה זו בצירוף אם הוא שלם לומר שלא שהה. א"כ אם אחר הוא ע"כ לא נשתנה צורת אחר מצורת בעלה דהרי תולין שלא שהה האחר ג' ימים ואיך נראה לנו שהוא צורת בעלה. ע"כ החשש שלנו דאין לנו לסמוך שזה בעלה משום שעל כרחינו אין לנו בו הכרה טובה דאם בעלה הוא ודאי שהה ואינו ניכר א"כ י"ל שאחר הוא שאינו שהה ג' ימים וצורת האחר לא נשתנה ואף שנדמה לנו שזה צורת בעלה הרי אין לנו בנמצא זה הכרה טובה בהא ודאי נוכל לסמוך כשאומרים שמכירי' יפה כ"ש כמה עדים שיש להם הכרה ויודעים שזה דומה לצורת הנאבד באופן שאי אפשר שיהיה אחר שלא שהה ג' ימים ולא נשתנה הצורה דאז אין דומה הצורה זו כלל לצורת הנאבד שאנו טועים שהוא צורת בעלה כשאומרים שמכירי' יפה אין לנו לחוש לזה שאין מכירי' דלא נאמר שמשקרים וטועים בזה דהרי אף אי שהה ג' ימים אפשר שיכירו בהכרה טובה. ועכ"פ אחר שלא נשתנה אינו דומה לצורה זאת כלל. ותו בשני עדים אין לחוש לבדדמי רק אנו חוששי' בשהה ג' ימים שהמים שינו הפנים ואם הוא אחר ולא שהה ג' ימים ע"כ המים לא שינו הפנים ומה"ת יטעו על הצורה זו לומר שהוא בעלה דווקא אם ידענו שהנמצא שהה שלשה ימים תולין שאחר הוא נשתנה פניו ובזה אינו מועיל הכרה יפה ולא שני עדים כיון שהמים משנים הפני' אבל אם אחר הוא ולא שינו המים את פניו והוא תוך ג' ימים רק שכתבנו שנחוש לאחר משום שהרי אין אנו מכירים הצורה הזאת דהא תולין בבעלה ע"כ אין לנו הכרה מצורה זו אבל זה אין לחוש בשני עדים דמ"מ לא היו טועי' על איש אחר שזו בעלה דב' עדים לא אומרים בדדמי ע"כ יש להם הכרה טובה דאינו מהנמנע שלא נשתנה הצורה ואף לשיטת תוס' דחיישינן לבדדמי בשני עדים לא חיישינן לבדדמי:
והשתא ניישב הך דדגלת דלא קשה על תשו' נודע ביהודה דשם מיירי שיש ע"א המכיר אז י"ל כיון שאינו מכיר היטב הצורה י"ל שהוא אחר שלא שהה והוא טועה בדמיון שזהו צורת בעלה דאין לו בה הכרה גמורה בהצורה רק דמיון אף שאומר שמכיר יפה מ"מ ביש שני עדים אין חשש שאין להם הכרה גמורה והם טועים לומר שהוא בעלה וגם לא מצינו חשש בפוסקי' שיטעו על חשש צורת איש אחר שלא נשתנה שהוא צורה של איש אחר רק לשיטת תוס' דיש חשש לבדדמי מיישבי' הך דדגלת בלא ראה הטביעה ואין לחוש לבדדמי ועכ"פ בשני עדים המכירים אין חשש כלל בנ"ד לתלות באחר כ"ש שאומרי' שמכירים יפה שזה צורת בעלה וזה ברור:
ולבד זה יש היתר ברור לאשה זאת מדברי עה"ג תשובה ע"ב שכתב שיש להתיר ע"י הכרה בט"ע מלבושים והכרת פרצוף אחר ג' ימים דזה רחוק שיזדמן שישאל כלים לאיש זה שידמה צורתו למשאיל ומדייק כך מסידור המשנה דלא תני אע"פ שיש לו סימנים אחרי משנה אין מעידין אלא עד ג' ימים ש"מ שם מהני סימן גופו וכליו אם הי' אחר ג' ימים א"כ בנ"ד נמי שהכירו בגדיו בט"ע יש לסמוך על הכרה אף שלא הי' לאלתר ושהה דאין לחוש שנתפח ונשתנה פני השואל להמשאיל. ועל דברי עה"ג סמכו רבים בתשובותם וע' בנודע ביהודה שכ' כ"ש שיש לצרף על סברות ר"ת שהוא שלם שהסכימו הפוסקים לצרף דעתו כשיש צד להקל וכאן יש פתח פתוח להתיר עפ"י דברי עה"ג ומצרפי' לזה דעת ר"ת אך לכאורה יש להקשות על דברי עה"ג דלפי דיוקו מסידרי המשנה א"כ סימני הגוף נמי מועילים לצרף להכרה שאחר ג' ימים אף אי סימנים דרבנן. והרי הש"ס מוקי עובדא דב' ת"ת שטבעו דחזינן לאלתר ואמרי סימנים הרי בלא אלתר חיישינן דנתפח ולא מהני סימני' ולא אמרינן להני סימני' דהאיך יזדמן שזה שיש לו סימני' כמותו נדמה פניו להנאבד ע"כ דלא מהני סימנים בכה"ג ואין ראי' מסידור המשנה דתני נמי סימני' בגופו בתר הך בבא א"כ אף על סימני כלי' אין ראי' לעה"ג מסידור המשנה. אך העה"ג לא סמך על דקדוק זה רק מצד הסברא כ' כך ובאמת בסימני כליו דבלא"ה רבים דעת הפוסקים דאין לחוש לשאלה ומהרי"ט הכריע כך ובפרט בנ"ד שהי' היכר במנעליו ובשבות יעקב כ' במנעלי' אין לחוש לשאלה ובשארי לבושי' בכתונ' כתב בתשו' זכרון יוסף דאין לחוש לשאלה כ"ש שכיון שבעלה של זו אמר שיטבע עצמו וצריכי' לחוש שהשאיל לאחר וזה האחר ג"כ נטבע טפי יש לתלות בו. ובמקום אחר כתבתי בחשש שאלה דיש לומר כאן נמצא כדקאמר בד' קט"ו דלא חייש שמא מסר בשביל כאן נמצא וחלקתי דוקא ליב"ש כמותו אמרינן כאן נמצא אבל לאדם אחר לא אמרינן כאן נמצא וכתבתי לסייע בזה"ז סברות ח"צ דלא נחוש לשאלה דיחיד א"כ כאן שנשתנה צורתו של זה להנאבד אין לחוש לשאלה דהוי שאילה דחד ולכ"ע לא חיישינן ושפיר יש לסמוך בזה על סברות עה"ג:
תו אומר אני דלא תקשי על עה"ג מהך דבעי לאלתר וסימנים דודאי אם אנו חוששי' שמא המים שינו הפנים שפיר כתב עה"ג דאין לנו לחוש שזה הנשאל הוא האדם שיכולים פניו להשתנות לצורת הנאבד אבל אם צריכים אנו לאלתר משום חשש שעפ"י דימוי מועט אומר שהוא הנטבע כמ"ש הרא"ש ולא נשתנה כלל הפנים של הנטבע רק הוא טועה אז אזדא סברות העה"ג דעל כל אדם שנמצא תולה שהוא הנטבע אף שאין כאן שינוי שבדימוי מועט אומר כך ועל דימוי כזה שפיר יש לחוש שהוא אחר ושהשאיל לזה ואינו מלתא דלא שכיחי לותר שהוא נדמה כמ"ש עה"ג באחר ג' ימים שהטעם הוא משום שנשתנה פנים ושפיר כ' עה"ג שיש לסמוך על סימני גופו וכליו שזה לא שכיח אבל לאלתר בעינן בהדי סימני' דחשש בדדמי איכא בהדי סימני' וחילוק זה ישר וברור:
ועפ"י זה נמי יש היתר לנ"ד כיון ששני עדים ויותר הכירו הצורה ממ"נ מצרפי' בהדי' הכרה דכלים דאם חיישינן שנשתנה האיך אז יש לסמוך על ט"ע דכלים משום סברות עה"ג ואם נחוש לבדדמי בשני עדים לא חיישינן לבדדמי ואף שהרי"ף חושש בשני עדי' לבדדמי כבר נחלקו עליו כל הפוסקים ופסקו דלא כוותי'. ותו דהשתא נוכל לצרף דעת ר"ח דהוא שלם וממ"נ אשה זו מותרת. ותו להרי"ף בלא"ה ניחא קושיתי על דברי עה"ג דשפיר בעינן לאלתר וסימני' ויתיישב נמי דקשה מאי מהני סימני' הא סימני' דרבנן ואכתי נחוש דהעד משקר דלרי"ף תועלת סימנים הוא דלא משקר שאמר סימני' בפני' כמ"ש ב"ש מ"מ הא סימני' דרבנן באמת להסוברים דבעי סימני' משום חשש בדדמי י"ל חשש בדדמי אינו רק מדרבנן מדס"ל להרמב"ם אם ניסת ל"ת והארכתי בזה במ"א בס"ד להכי מהני סימני' דרבנן אף להרי"ף דחשש דעד משקר וכיון די"ל דחכמים לא האמינו כה"ג העד דאשה לא דייקא הווי חשש דאו' ומאי מהני סימני' ובתשו' צ"צ כתב כעין זה גבי נשים שאין מעידין בזה"ז אך י"ל דמשו"ה סומכי' על סימנים דנהי דסימני' דרבנן היינו שיתכן שאיש אחר ג"כ יש לו סימני' אלו אבל אי לאו שיודע העד שזה הוא בעלה אותו שמכיר אותו האיך יאמר הסימני' מהיכן יודע שנטבע אדם שיש לו סימנים כאלו שיאמר הסימנים אלו בהנטבע דכיון שרואה אותו ע"כ רואה שאין זה בעלה של אשה מה"ת יסבור שיהא בו סימני' שיאמר עליו סימני' בשלמא באבידה אי סימני' דרבנן אין לסמוך אף שע"כ נאבד לו כלי בסימן זה דאל"כ מהיכן יודע שיש סימן בכלי זו הנמצא כזה מ"מ יש לחוש דלמא באמת נאבד ממנו כלי שיש לו סימן כזה רק שמא מאיש אחר ג"כ נאבד כלי בסימן כזה ולא נהדר לי' אבל הכא שרואה שאין זה הנמצא בעלה של זו דהא רואה שאין זה צורתו א"כ איך יאמר עליו סי' מאין יודע שזה האיש הי' לו סי' כאלו ולהכי סומכי' על הסי' והשתא ניחא דבעי לאלתר וסימני' דאם לא חזו לאלתר י"ל שאינו מכיר כלל הצורה רק שסובר שמא זה בעלה ואומרי' הסימני' שיש לבעלה ואף שאומר שמכירו זה אומר שקר שאינו מכיר כלל הצורה שאינו ניכר בשהה רק שאומר מסתמא זה בעלה דלרי"ף יש לומר דמשקר והשתא אין אנו צריכי' לומר דנחוש שנשתנה צורת הנמצא לצורת בעלה דלא חיישינן להכי בהדי סימני' כסברות עה"ג רק אנו חוששי' שאינו מכיר כלל הצורה ומה שאומר שמכיר הוא משקר ואומר הסימן דאומר שמא זה בעלה ואף שאינו מכיר הצורה סובר מ"מ הוא בעלה ומה שאינו ניכר הוא בשביל שלא הוציאוהו לאלתר אבל אם הוציאוהו לאלתר אין לחוש דמשקר שאומר שמכירו דא"כ הי' יודע בוודאי דאינו בעלה כיון שאינו מכירה דלאלתר הי' לו להכירו:
א"כ ע"כ אינו בעלה ואיך יאמר הסימני' מהיכן יודע שאחר יש לו סימני' ומאי יועילו לו השקר שאם אחר הוא למה יאמר שקר שמכירו הא יבדקו אותו בסימני' ולא ימצאו סימני' ויתפוס בשקרו במה שאומר שמכירו דמסתמא לא ימצאו לו הסימנים כיון שהוא יודע שהוא אחר מה"ת יהי' לאחר סימני' אלו אף דסימני' דרבנן העד אינו סומך ע"ז ומסתמא כיון שיודע שאחר הוא אז לא יהי' סימני' אלו ויתפוס בשקרו אבל אי לא חזיא לאלתר י"ל שאינו מכירו כלל וסומך מסתמא הוא בעלה כיון שיודע שנטבע וסומך שימצאו בו סימני' אלו ואומר הסימני' ובאמת שמא אחר הוא דסימני' דרבנן הוא אבל בחזיא לאלתר לא הי' אומר הסימני' כיון שיודע שוודאי אינו בעלה דבלאלתר ע"כ מכירו ואין לחוש לחשש רחוק אף שיודעי' שאין זה בעלה יודעי' בבירור שהוא צורה אחר שיודעי' שיש בו סימני' אלו לכן אומרי' הסימני' דאף דסימני' דרבנן אין חוששי' רק שנמצא א' בעולם שיש לו סימני' אלו אבל לחוש שהוא הי' כאן וכל הנשים ראוהו בפניו והכירוהו ואנחנו לא נדע שהי' שם איש אחר בסימני' אלו הוא חשש רחוק דבלא"ה אין לנו לתלות שהי' כאן איש אחד שהי' לו סימני' אלו וזה שסי' פה עם אלו הסימני' אזל לעלמא זה אין לחוש כמ"ש הרמב"ן בהך דשני יצחק דאמרינן כאן נמצא ותולין בזה שהוא הי' יצחק המת ולא בא אחר ששמו כך ואם על שם אומר כך כ"ש על סימני' שאין לחוש שהאיש א' הי' כאן בסימני' כאלו שהנשים ראוהו ובעלה של זו שהי' לו כאן באלו סימני' נאבד זכרו זה אין לחוש רק אנו חוששי' שמא אחר נטבע במקום אחר והי' לו סימני' אלו וצף ובא לכאן א"כ כיון שלא הי' כאן ולא ראו איש אחר בסימני' אלו וחזיוהו לאלתר לא משקרי שיודעי' שאין זה בעלה דהא יכולי' להכירו בט"ע ויודעי' דהוי לי' סימני' ויתפסו בשקר דלא ימצאו סימני' אלו ע"כ אינו בעלה דמה"ת יתלו שזה הנטבע יש לו סימני' אלו כיון שאין מכירי' אותו כלל ואתי שפיר א"כ להרי"ף בלא"ה לא קשה כלל על הריב"ש ודו"ק וגם אין לחוש מה שחושש בתשו' נודע ביהודה כיון שאומרי' על ט"ע דגופו בדדמי אפשר אף לט"ע דכלי' יאמרו בדדמי שהם כליו של זה כיון שיודעי' שזה נטבע הלך בכלי' אלו לבד די"ל בגוף חיישינן שמא נדמה קצת ונשתנה במותו משא"כ כלים אך הכא בלא"ה אין חשש. דהא כמה אנשים הכירו הכלים ובשני עדי' אין חשש בדדמי רק בגופו י"ל שנתפח ואף שני עדים אין מכירי' וזה לא שייך בכלי' לכן ההיתר ברור בס"ד ומעלו' כ"ת יעיינו בזה ואם יסכימו לדברי יתירוהו ע"פ ב"ד דבעינן התרה ע"פ ב"ד: