אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה לד

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה לד

תשובה לג

ישראל עושה חיל בפרדס נכנס ומטייל ירוץ בכוחו שגיב כאיל. ה"ה כבוד אה"נ ידידי הרב המאוה"ג המופלא חרוץ ושנון זית רענן נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוה' ישראל משלם זלמן נ"י אב"ד בק"ק חענטשין יצ"ו:

אף כי תואר פניו לא ראיתי. אף לא ידעתי לכנות אותו לשארי הקרוב אלי מעכ"ת כי עד כה לא ידעתי מקור קרבות המשפחות אבל אכנהו לפארי תהלה כי הגיעני אמרותיו מגלה עפה במיא דעמיקא ורדיפא אפיק ועייל שפה בפלפולא חריפא והנה אניח הרבה מפלפול ואשיב כאשר ישים ה' בפי הלכה ברורה ועושה שחר ועיפה ישביע נפשי השוקקה ועייפה לשמור ולהבין תורת ה' המתוקה מנופת צופה:

תורף שאלתו היא שנסעו אנשים והניחו שני אנשים בדרך א' שמו ר' משה וא' ר' יוסיל ואמרו להם שיבואו להם על פסח וביום המועד אחרו פעמי עקבותם ולא נודם אי' הם. ואח"כ נכתב להם שנהרגו שני האנשים ונסע לשם אנשים וכבר הוציאו היוני' מהמים איש א' והי' מונח תשעה ימים ואח"כ קברהו:

ואחר ביאת האנשים הוציאו א' בפניהם וראו שלא הי' לו פצע בפנים רק על הראש הי' לו שני פצעים קטנים והכירו בט"ע שהוא ר' יוסיל שהניחו אותו בדרך וגם הכירו כל המלבושים שהיו עליו בט"ע וכשחפרו הקבר לקבור את ר' יוסיל חפרו קבר של ראשון והי' מונח מכוסה במלבוש שקורין קאפטין והכירו אותו היטב בט"ע שהוא ר' משה שהפני' שלו הי' שלם וגם הקאפטין הכירו ופני' של ר' משה הי' נתפח מאודי ע"כ השאלה:

והנה לפי מ"ש הרשד"ם הובא בק"ע סי' שמ"ב כשהוציאוהו מן המים אין לחוש שנהרג ושהה כמה ימים טרם שהושלך אל המים אלא תלינן מיד שנהרג הושלכו למים א"כ ההיתר לאשת ר' יוסיל מבואר (מצד שידעו מהריגה שנאמר שלא נסמך על ט"ע דאמרי בדדמי בנ״ד ששני' הכירו אותו אין לחוש לבדדמי ובלא"ה יש לפלפל הרבה בדין זה והארכתי במ"א בס"ד בתשו' ארוכות). אולם מעכ"ת פקפק מנין לנו להקל ולסמוך ע"ז שלא נתלה שלא הושלך מיד למים כיון שידעינן שנהרג. אף דרשד"ם מיירי שידוע שנהרג שהרי סיים דתלינן שנהרג ולא כתב דתלינן שלא נהרג כלל. מ"מ פקפק מעלתו אם נסמוך ע"ז. והוסיף די"ל אף המקילים בספק שהה ג' ימים י"ל משום דהעמד אותו בחזקת חי ואמרינן שלא נהרג קודם ג' ימים אבל כיון שהריגה הי' וודאי קודם ג' ימים וליכא חזקת חי אין להקל מספק דשמא לא הושלך מיד למים:

באמת הב"ש ס"ק פ"ד כתב די"ל שם נמי ליכא חזקת חי דחיישינן שהוא אדם אחר ולא נודע לנו דבר ממנו לא שייך להעמידו בחזקת חי אולם אין דבריו מחוורי' דכל אדם יש לו חזקת חי ואנו אומרי' על הגוף הנמצא הרי וודאי הי' חי מוקמינן שנהרג תוך ג' ימים כמו דאמרינן בנגע בא' ומצאוהו מת דלר"מ טהור דמעמידין אותו בחזקת חי ולרבנן דטמא הוא לחומרא כמבואר ריש נדה ובעירובין דף מ"ה ומבואר אף שלא נודע מהות של אדם זה מ"מ מעמידין גוף הנמצא מת בחזקת חי. ובתשו' נודע ביהודה האריך בזה ורצה לומר דהווי חזקה שאינה מבוררת וממס' עירובין שזכרנו מוכיח דמוקמינן בחזקת חיים לר' מאיר ע"כ הוי חזקה אלימתא. ורבנן לא פליגי עליו אלא לחומרא אזלינן בתר שעת מציאה כמ"ש תוס':

אולם נראה כוונ' הב"ש הוא כך דוודאי אם נמצא א' הרוג ולא נודע מי הוא כל הנשים שבעליהם הלכו מהם אמרינן שבעליהם חי דמוקמינן לבעליהם בחזקת חי אף שנמצא א' מת והרי ע"כ איש א' מת שהי' חי מ"מ לא נספק בשום אשה שמא בעלי' הוא מת דכיון דיש לכל א' חזקת חי אין לספק עליו שמא הוא המת ואף לקולא מוקמינן כל א' בחזקת טהרה בזא"ז בשני שבילים אף שע"כ א' נטמא אנו אומרים הוא טהור כ"ש דלחומרא מוקמינן כ"א בחזקת חי אף שע"כ א' יצא מחזקת חי אין תולין בזה שהי' ברור לנו שהי' חי שהוא המת להכי שפיר כ' הב"ש דלא מהני חזקת חי של בעלה לומר שמת בקרוב דאדרבה משום חזקת חי שלו אמרינן שלא מת כלל ואיש אחר הוא המת דמשום שמת או נהרג איש א' לא נתרע חזקת חיים של כל העולם ואנו מחזיקי' כל העולם בחזקת חיים דרובם הם חיים. זה ברור א"כ ע"כ מאן דמיקל בספק תוך ג' ימים אינו משום חזקת חי רק משום דס"ל חששא דנתפח הוא חשש דרבנן ואזלינן בספיקא לקולא:

אמת שהריב"ש סי' תע"ט הרבה להוכיח דהוי ספיקא דאו' דהא תני אין מעידין אלא עד ג' ימים. בהדי הנך דחשיב מגליד וסימני' בגופו כו' והנהו ע"כ מדאו' אין מעידין ולכאורה הווי מצי הריב"ש להוכיח מגופי' כמו דמוכיח דמגליד הוי דאו' מדבעי למפשט מנטבע הא שם במים שאל"ס הרי רק מדרבנן ואי אין מעידין על המגליד דרבנן מאי ראי' יש ממים שאין להם סוף בדרבנן לא חששו ע"ש ראי' זו הי' יכול להוכיח דמוקי פ' האשה שלום דחזירו לאלתר והוא שם מיירי שטבע במים שאל"ס דהוא דרבנן ל"ל לאלתר הא הווי רק חששא דרבנן דנתפח ע"כ נתפח חששא דאו' הוא. רק די"ל שם מיירי שלא ראה הטביעה והווי חששא דאו' וס"ל אף בלא ראה הטביעה בעי לאלתריותו שם הקשה הריב"ש מנ"ל למקשה להקשות שמא יש חילוק בין דאו' לדרבנן אבל לפום קושטא י"ל דחיישינן אף במים שאל"ס לחששא דנתפח אף שהוא מדרבנן. אך אכתי הווי מצי הריב"ש להוכיח מהא דמוכיח דר"י לקולא פליג דאסקו' כו' שמא מיירי שם שראה הטביעה והווי חששא דרבנן מנ"ל להוכיח ע"כ נתפח חששא דאו'. ויש לדחות דמשמע שלא הי' מכירו שום אדם רק השושבינים ראהו שנטבע אך הא קשיא להריב"ש מאי ראי' מהא דתני בהדי אינך הא בבכורות יש בכור ד' מ"ז ע"ב לחד שנוי' הא דאין מעידין על הפרצוף פני"אלא עם החוטם דהוא דרבנן אף דתני בהדי אינך אפ"ה קאמר דהוא דרבנן א"כ י"ל חששא דנתפח נמי הוא דרבנן. אך לכאורה נראה דהוא חששא דאו' דהא דרשו חכז"ל במדרש באבי' ששהה אותן ג' ימי' להעביר הצורה ואי מדאו' אין חשש רק דרבנן חשו לחומרא מה מועיל במה ששהה אותן ג' ימים מסתמא יכירום ע"כ הוא חששא דאו'. אך י"ל אם ראו שנתפח הוא חששא דאו"אבל כשאין רואין שנתפח מדאו' שרי וחכמים חשו שנתפח ושפיר השהה אותן שסמך מסתמ' יהי' נתפחין ולא יהי' ניכר אבל באין רואי' שנתפחי' מדאו' שרי אף אחר ג' ימים והווי רק חששא דרבנן שמא נתפחו ואינו ניכר ובאמת מהרי"ט כ' אם רואי' שלא נתפחו שרי לסמוך יש לפרש דמיירי בספק אם הוא תוך ג' ימים שרי משים שרואי' שלא נתפח אבל בוודאי אחר ג' ימים אסור מדרבנן וכ"כ בתשו' נודע ביהודה לפרש כך דברי מהרי"ט והביא ראי' לזה דאל"כ מאי פשיט ר"י לקולא פליג מדהתירו לאסקו' ממיא נוקי שרואי' שלא נתפח וא"ל דעובדא לא"ה הווי דז"א דהא שם ע"כ לא נתפח דהא מיא צמתי נהי דמקשה לא ידע סברא זו עכ"פ מוכח דעובדא לא הווי בנתפח דהא לפום קושטא שם לא נתפחו ע"כ אף כה"ג אסור עכ"ד (במ"א הארכתי בראי' זו) באמת מלשון מהרי"ט לא משמע כך א"כ בנ"ד שר' יוסיל לא נתפח יש מקום להקל מצד ספק שמא שהה חוץ למים דהא לא נתפח ודומה לספק שהה ג' ימים:

אך לדעתי י"ל מהרי"ט התיר לאו משום ספק דיש ראי' מדלא נתפח רק ס"ל באומר שראה היטב ולא נתפח יש להקל ובסתמא אמרינן שמא נתפח אף שלא הכיר שנתפח מ"מ שלא התבונן היטב שלא נתפח אסור א"כ אזדא ראי' תשו' נודע ביהודה די"ל שם עובדא הווי שלא התבונן היטב שלא נתפח א"כ י"ל ברואה שנתפח מדאו' אסור ובאינו ניכר שנתפח בדרבנן אסור ובהתבונן היטב שלא נתפח אף מדרבנן שרי כך הי' אפשר לפרש דברי מהרי"ט ז"ל בתשו' ל"ד אולם וודאי דמהרי"ט לא סמך להקל כי אם בספק כמ"ש בתשו' ל"א בהדיא עכ"פ בלא הי' היכר שנתפח הווי רק ספיקא דרבנן ושרי בספק א"כ יש מקום להתיר אף נ"ד דהוי ספיקא דרבנן דחששו שמא נתפח ולאו אדעתי':

והנה מעלתו כתב אף אי הוי ספיקא דרבנן יש מקו' להחמיר כיון דאתחזק איסורא דאשת איש ובחזקת איסור אף ספיקא דרבנן להחמיר אומר אני דלא דמי להדדי דהרי קי"ל ספק מים שאובים טהור כיון דהוא ספיקא דרבנן אף דגברא בחזקת טומאה רק כיון דמדאו' שרי ואזדא חזקת טומאה רק מדרבנן אסור וכאן יש ספק אם יש האיסור דרבנן שרי ול"ד להא דמחמירי' ביש חזקת איסור בדרבנן דהיינו שהי' בבירור איסור דרבנן וספק אם נסתלק האיסור דרבנן כיון שהי' חזקת איסור דרבנן מחמירי' אבל בספק אם הי' איסור דרבנן וחזקת איסור דאו' וודאי נסתלק לא נסתפק שהי' כאן האיסור דרבנן ומקילין בזה וא"ל שאני התם בספק מים שאובים דיש חזקת מקוה נגד חזקת טומאה ותולין שלא נפלו ג' לוגין דז"א דהא מתירין נמי בוודאי נפלו ג' לוגין וספק הי' מקוה מ' סאה דליכא חזקת מקוה ואפ"ה אין מעמידי' טמא על חזקתו ע' יו"ד סי' ר"א סעי' ס"ז. אולם תוך הג"ע לא הוזכר שראו שר' יוסיל לא נתפח רק כתב שהכירוהו תיכף אולם אף בהא יש מקום להתיר משום ס"ס שמא השליכוהו תיכף למים ואת"ל שלא השליכוהו תיכף מ"מ הוא ספק שמא נשתנה פניו דאף וודאי אחר ג' ימים רק מספק אין מעידין שמא נשתנה פניו ולא בוודאי נשתנה ואף אם הוא נשתנה מ"מ שמא הוא האיש הנראה פניו כך דאף אם פניו נשתנו אינו וודאי שהוא איש אחר שפניו כמו זה האיש רק עיקר האיסור הוא שאין כאן הכרה טובה כשהוא אחר ג' ימים ומ"מ ספיקא הווי וא"ל דאינו מתהפך די"ל דהא צריכי' אנו לדון תחילה אם שהה ג' ימים בלא מים ואח"כ אם נשתנה כמו בנשבר הגף דצריכי' אנו לדון תחלה מתי נשבר דאי נשבר אחר שחיטה אין כאן ריעותא לומר שניקבה הריאה הה"ד הכא אם לא שהה אין לנו לחוש לאחר כלל ואף שם א' לא הווי מה"ט כמו דשרינן ביש בה צפורן דשמא לא נכנס ארי כלל ואם נכנס שמא לא דרס (דמהך דעצם שנשבר יש לדחות דספק א' מתיר אף האבר משום מצוי פרוש לכן הבאתי ראי' מספק דרס דבשביל שי"ל שאין כאן ריעותא כלל לא חשיב שם א'):

ואין להשיב ע"ז מה שדחה בפני יהושע לחידושיו ס"ס במקום חזקת אשת איש דכבר כתבנו במקום אחר בס"ד לפלפל בראיותיו שאינם מוכרחי' להשיב על הרשב"א וגם בלא"ה הכא לא חשיב חזקת אשת איש דחזקה דאשה דייקי מרע לחזקה דא"א כמ"ש תוס' כתובות דף כ"ב ואף דאיכא נמי חזקת חי לפי מ"ש ליישב דברי הב"ש כשיש לומר אחר הוא שלא ידענו אותו הוי חזקת חי של בעל אשה זו חזקה מעליא מ"מ חזקת אשה דייקי מרע לשני חזקות כמו דמרע בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ואף דחשוב אקבע איסורא לענין אשם תלוי מ"מ הוי רק ספיקא ושרינן בס"ס וגם הכא איכא ספיקא שמא הלכה כר"ת ואיכא שלשה ספיקות ושמא לא שהה כלל חוץ למים ושמא הלכה כר"ת ושמא אף ששהה מ"מ אינו איש אחר כיון שפרצופו כשל בעלה לא הי' איש אחר שנשתנה פניו דודאי הא דאין מעידין לאחר ג' ימים אינו משום דודאי שאיש אחר הוא רק משום ספק אסור:

ומה שהאריך מעלתו אף אי נתפח חששא דרבנן דאין להקל משום ספיקא דרבנן דרוצה לדמות לגבינ' כיון שאסרו משום ספיקא דאו' הוי כגופו של איסור ואין להקל משום ס' דרבנן אינו דומה כלל חדא שם כתב הש"ך סי' ק"ל ס"ק י"ח הטעם דגבינו' בלא גזירות חכמים הי' ספק ומשום גזירה הוי כודאי אבל בנתפח החשש הוא רק דרבנן דמדאורייתא אין לחוש לנתפח ותו שם לענין ספק הוחלפו בבית עכו"ם לא שרינן שידוע שיש לו גבינו' אסורות אבל כאן אמרינן שמא לא שהה כלל ולא נכנס בכלל איסור כללי כ"ש דבס"ס שרינן אף גבינו' כששני הספיקות בגופן ולא ספק אחד ע"י תערובות א"כ מצד הס"ס יש להתיר אשת ר' יוסף:

אולם לאשת ר' משה קשה מצד זה להתיר כי אין מועיל אם נאמר כדברי מ"ב בתשובה כיון שא' נמצא תולין שחבירו לא נפרד ממנו ונהרג עמו זה אינו מספיק כי אם בנמצא שניהם הרוגים סמוכי' זה לזה אבל כשהוציאוהו זה כמה ימים מקודם מתוך המים ואח"כ ר' יוסיל אין הכרח שנהרגו ביחד ואולי ר' משה הי' כבר תוך המים ולא נהרג ביחד עם ר' יוסי ואף שנכתב להם שנהרגו שני אנשים לא הוזכר מי הי' אולי אחרים היו:

ועתה נשים לב להיתירי' שכתב מעכ"ת ההיתר ראשון כמו דסמכינן אסימנים דרבנן במידי דרבנן כך י"ל לא חיישי' לשאלה בחששא דרבנן דכיון בממון לא חשו לשאלה כמו שתקנו לסמוך על סימנים מזה רוצה מעלתו לומר כמו דסומכי' על סימני' דרבנן במידי דרבנן כך לא נחוש לשאלה במידי דרבנן אף שמעלתו פלפל בזה בחכמה במה שיש להשיב משני יב"ש וכדומה אבל גוף הדמיון אי אפשר לסמוך ע"ז להקל דנהי בממון הקילו שלא נחוש לשאלה אבל כיון דמדאורייתא חיישינן לשאלה מנין לנו שהקילו בדבריהם שלא לחוש כיון שאין שום סברא לומר שלא השאיל ול"ד לסימנים דרבנן דעכ"פ יש סברא שאינו שכיח כ"כ שיזדמנו בסימני' שוין אבל לענין חשש שאלה אין לנו להקל בזה ובממון עשו התקנה דבעל ניחא בזה כו':

וההיתר השני של מעלתו משום דהשאיל כל בגדיו הוי ככלי' דלא מושלי. ואף דב"ש כתב אסימנים דרבנן אין לסמוך ע"ז מ"מ במידי דרבנן נוכל לסמוך ע"ז כיון דמדמה סברות כלים לא מושלי לסימני'. הנה גוף הדבר אין לו שחר לומר כמו דעל סימנים אין לסמוך מדאורייתא כך אין לסמוך על סברות כלים לא מושלי. אך עינתי בדברי ב"י בתשובה ולא זה דרך כונתו רק בא לומר אי סימנים דרבנן י"ל דאין לסמוך על סברות כלים לא מושלי דאי סימנים דרבנן מפרשינן ברייתא דמצאו קשור שמצאו בעצמו ויש לו ט"ע ונאמן במגו וא"כ אף חשש דשאלה לא קשה. די"ל נמי שיודע בודאי שלא השאיל ונאמן במגו כיון שמצאו בעצמו וכ"כ מהרש"א א"כ אין לנו לחלק בזה אי בהני כלי' לא מושלי המעיין שם ימצא שכך כוונת הב"י ולא שבא לדמות חששא דסימני' לחששא דכלים לא מושלי אינשי:

ההיתר השלישי שכתב מעלתו שיספיק גם לאשת ר' משה אף שלא הי' רק קאפטין ולא כל בגדיו כיון דשם לא שכיחי שיירות ויהודי' הווי לא הוחזקו ולא שכיחי שיירות ומדמה למ"ש ח"צ בתשובה קל"ד לסמוך על סימנים דרבנן בלא הוחזקו ואין שיירות מצויות לא ידענו מה ענין זה לזה האם יחשוב מעלתו זה ללא הוחזקו שלא נודע שיש שם יהודי הח"צ סמך שלא הוחזק א' בסימני' כאלו אבל לחשוב זה ללא הוחזקו שלא נודע שיהודי' שם ואנו בעונינו נדים ומטולטלי' בכל המנינו' מי יסמוך ע"ז ואף על גוף דברי ח"צ כתבתי במקום אחר דקשה לדמות לא הוחזקו בסימנים אמצעי ללא הוחזקו יב"ש דהרי לשני יב"ש מדאורייתא אין לחוש כמ"ש תוס' בבא מציעא וסימני' מדאורייתא אינם מועילי' א"כ איך נדמה לא הוחזקו יב"ש ללא הוחזקו בסימני':

וההיתר הרביעי קשה יותר אף אם נאמר כשיטות דברי ח"צ דאין לחוש לשאלה דיחיד אין לומר זה בנ"ד כיון דלא הי' שם אנשים הרבה יתכן שהשאיל למי שהי' עמו ואין זה ענין לשאלה דיחיד כיון שלא הי' אחר עמו שישאיל לו אך למ"ש דהוי שאלה דיחיד שהשאיל לאיש כזה שישתנה צורתו בזה נדבר בסמוך בשם תשו' עבודת הגרשוני אך גוף דח"צ תמוהי' דהא ביבמות דף קט"ו מוכח דלא חיישינן לתרי יצחק מחבי בר נאני דלא חיישינן דלמא מסר לי' כו' ולפי דברי ח"צ אין ראי' דלא חיישינן דמסר לי' דהוי מסירה דחד דמ"ש שאלה דחד ממסירה דחד אולם בתשובות אחרים נתקיימו אצלי דברי ח"צ באופן זה דלפי' רמב"ן לא חיישינן דמסר לי' משום סברות כאן נמצא א"כ אין לחוש לשאלה נמי משום סברות כאן נמצא אך נראה ברור דאין סומכי' על כאן נמצא אלא דלא נחוש לתרי יצחק לומר שיצחק אחר שלא נודע ממנו בא לכאן והלך לאספמיא וזה שהי' כאן הי' נעלם אין לחוש אבל אם לא הזכירו בשמו רק סתם איש א' הלך מקורטבא כו' ונחסר כאן איש א' אין אומרים שאיש אחר לא הי' כאן רק זה האיש שהי' כאן ונעלם הוא הלך דהרי רבא תולה דלא חיישינן לתרי יצחק להכי צריך שני סברות כאן נמצא ותרי יצחק:

א"כ בשאלה לכ"ע נחוש ולא מהני תרי יצחק אבל לחד יש לסמוך על כאן נמצא והארכתי בזה בס"ד בכמה תשובות אולם בנ"ד נדבר מזה לקמן אי דומה לחד ושארי היתרי' חלושי':

אך מה שנראה לסמוך להתיר שתי אנשים עפ"י דברי הגאון בתשו' עבודת הגרשוני שאלה ע"ב כתב בפשיטות לסמוך להתיר אחר ג' ימים אף דנתפח דאין לחוש למלתא דלא שכיחי שישאנה צורתו זה שהשאיל לו בגדיו לצורתו ואף בוודאי נתפח יש סברא זו אף אי נימא בודאי נתפח הוי דאו' דמ"מ השינוי לא שכיחי ובעה"ג הביא ראי' לדבריו מדהביא ר' הדין אעפ"י שיש סימני' אחרי אין מעידין אלא על הפרצוף פנים עם החוטם ולא אחרי הדין אין מעידין אלא תוך ג' ימים ע"כ שם מהני סימן כלים דאין לחוש לשינוי ושאלה אבל בלא החוטם אינו הכרה כלל לא מהני סימן כלים:

אולם אני השבתי עליו לחד שינוי בבכורות דפרצוף בלא החוטם הווי הכרה מדאורייתא רק מדרבנן החמירו א"כ תקשי למה לא מהני סי' כלים בפרצוף בלא החוטם נימא נמי דלא שכיח שישאיל למי שידמה פרצופו לו אף דליכא חוטם כיון דמדאורייתא הוי הכרה (ובזה ישבתי בס"ד קושית הב"ש בה' גיטין כתב הש"ע דסומכים על כיס וארנקי וכאן בעגונה לא כתב כן וישבתי בס"ד דוודאי לכאורה מאי פריך הש"ס ממצאו קשור שאני הכא מדאו' אין לחוש לשני יב"ש להכי לא חשו לשאלה אבל במידי דאוריית' נחוש לשאלה רק הש"ס פריך להך שינוי בבכורות דפרצוף בלא החוטם נמי מדאו' הוי הכרה ואפ"ה לא מהני סימן בגדיו משום שאלה מקשה שפיר ממצאו קשור אבל אידך שינוי בבכורות יכיר לחוד כו' ולא מהני פרצוף בלא החוטם מדאו' אין הכרח דכלים לא מושלי כו' די"ל מצאו קשור שאני דבמידי דרבנן לא נחוש לשאלה ולהכי בסי' י"ז לא רצה לסמוך בש"ע על תי' כלים לא מושלי דשמא באידך שינוי דמצאו קשור שאני דהוא חששא דרבנן ובמצאו קשור בלא כיס לא נתיר נמי דשמא קיי"ל כהך שינוי דפרצוף בלא חוטם מהני מדאו' ואפ"ה חיישינן לשאלה ע"כ מצאו קשור שרי משום דהני כלים לא מושלי ואי אפשר להתיר בשאר כלים אבל מצאו קשור בהני כלים ממ"נ שרי ולהכי שפיר הביא זה בה' גיטין):

והנה אף שלפי מ"ש להך שינוי חיישינן בפרצוף פנים אף שהוא מדרבנן לשאלה מ"מ שאני התם שאינו הכרה טובה בלא חוטם מדרבנן אבל לאחר ג' דהחשש הוא שישתנה פניו. וע' בעה"ג שאלה ע"א דרוצה לומר דשני עדים מהני דהוא רק חשש בדדמי א"כ הוא מלתא דלא שכיחי שישאיל לאיש כזה. אף שנראה לי דאם נתפח בבירור אינו חששא דרבנן מדהושיב שומרים ע"כ סמך מסתמא הי' נתפח ולא יוכר הצורה מ"מ זה החשש אף שמכירי' הצורה לומר שאחר נשתנה צורתו לזה זה אינו מדאורייתא דהא הפוסקי' דהקילו בספק תוך ג' מיירי אף דנתפח דאי רואי' שלא נתפח הוי דעת מהרי"ט להקל לכ"ע בספק ע"כ ס"ל אף בנתפח לא הוי חששא דאורייתא שנשתנה דאל"כ למה הקילו מספק ואף שי"ל דאינהו מיירי שלא הביטו אם נתפח להכי הקילו קשה הא זה החשש דאו' דיתפח אחר ג' מדהושיב שומרי' ע"כ סמך שבודאי יתפחו א"כ אכתי למה הקילו מספק כיון שרגילי' שיתפח אחר ג' ואי נתפח הוי חששא דאורייתא א"כ למה ניקל מספק נתפח ע"כ החשש שינוי אף שמכיר בט"ע הוא חששא דרבנן והא דהושיב שומרי' שסובר כיון שדרך שיתפח לא יכירו בט"ע אבל אי מכיר הווי חששא דרבנן דחשו שטועה בדמיונו שנזדמן איש אחר שקרוב צורתו לזה ולכן ע"י השינוי נדמה כזה וזה לא שכיחי ולכן לא חיישינן לשאלה א"כ נוכל לסמוך על סברות עה"ג אף בודאי נתפח והיתר זה של עה"ג הסכימו עמו הרבה גאונים והגאון מוה' ישעי' אב"ד מפ"פ דמיין וכ"כ שם בתשובה צ"ז שהסכים בהיתר זה הגאון מהר"י ז"ל בשגם שיש לצרף דברי המבי"ט בנמצא הרוג בדרך שהלך ונאבד תולין שהנמצא הוא הנאבד וכיון שכתבו להם שני אנשים נהרגו ואותן שני אנשים נאבדו יש לתלות שאלו נהרגו וביותר אם ר' יוסיל לא נתפח והוא הנהרג והנאבד וכתבו שני אנשים נהרגו יש לתלות שר' יוסיל הוא בין שני אנשים שנהרגו כיון שעכשיו נמצא נהרג ונאבד שם פשיטא יש לסמוך שעליו כוונו להעיד בעדותן והם העידו שנים נהרגו אז יש לסמוך על הסוברים שאין לחוש שנתלוה אחר עמו ג"כ א"כ שניהם נהרגו כאחד כדברי הכותבי' שנים נהרגו. וגם י"ל דסברות כאן נמצא הכא נמי דחששא שישתנה פניו של זה לזה הוי כחששא דיב"ש וביב"ש אף בהוחזקו בממון לא חיישינן דמסר ליה נמי ליב"ש משום כאן נמצא הה"ד דאין לחוש להשתנות פניו דהוא חששא דרבנן ושהשאיל לו ובהוחזקו הוי ודאי חששא דאורייתא דמשו"ה לא מהני סי' דרבנן לרב אשי דצ"ל דנוקי בהוחזקו אמת מפי' הרי"ף משמע רב אשי מוקי בלא הוחזקו ופליג אדרבה ומ"מ בעי סימנים מובהקים אף דהוא חששא דרבנן אך י"ל להרי"ף אף בלא הוחזקו הווי חששא דאורייתא למאן דחייש ליב"ש אף דרי"ף חולק בין עגונה לגט היינו שמכריע כך מסברתו אבל למאן דחייש י"ל דחייש מדאורייתא תו י"ל רב אשי מוקי בכל גווני ובהוחזקו בעי סימן מובהק רק מדלא מוקי בלא"ה ובלא סימן מוכח דלא ס"ל כרבה רק מ"ש תחלה נסתר למ"ש מעלתו לדמות חשש שאלה לסימני' כי היכי דסמכינן במידי דרבנן אסימנים דרבנן כך י"ל בשאלה לא נחוש במדרבנן. דקשה להך שינוי הכרת דפרצוף פני' בלא חוטם הוא חששא דרבנן איך מיישב אעפ"י שיש סימנים בכלי' דסימנים לא מהני הא במידי דרבנן מהני סימנים דרבנן ואם הוא מפרש משום חיישינן לשאלה הא הוא נמי דרבנן ע"כ במידי דרבנן חיישינן לשאלה אך י"ל הך שינוי מוקי כלים בחוורי וסומקי אך בלא"ה כתבנו לעיל דאין לדמות חשש דסימנין לשאלה אף אם הוא דרבנן ומדינא יש לסמוך על דברי עה"ג אף שכתבנו דקשה לשינוי דפרצוף בלא החוטם מדרבנן אין מעידין וחיישינן לשאלה מ"מ י"ל דשם אינו הכרה מדרבנן וי"ל שאלה אבל לומר שנשתנה פניו אדם אחר זה אינו מצוי ולחוש שלאותו השאיל הא לא חיישינן ובלא"ה בחשש שאלה רבים מגדולי ראשונים ס"ל דאין לחוש לשאלה ויש לצרף כל הסברות להתיר שני נשים אלו מכבלי העגון באופן שיסכים עמנו עוד אחד מרבנן דפקיעו שמייהו ומפורסמים בדור לבעלי הוראה וחכמה ואח"כ יתירום ב"ד של שלשה כמ"ש זקיני הגאון מוה' ר' יעקב שור הובא בפוסקי' וה' יצילינו משגיאות ויורנו בתורתו נפלאות:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה