תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות
תשובה א
נשאלתי בדבר המעשה שהי' כך בא מכתב לק"ק ליסא שנכתב בק"ק הארשטיין וזה לשון הכתב שבא לידי לעיין בדינה העתקה מכתב שקבלתי מק"ק ליסא שהביאו איש אחד לאמר שמסרו לו איש אחד ושמו מהו' איסרל בק"ק פראג ואמר שמסרו לו אורח אחד שעבר שמה הנני נותן להאיש כ' ישראל פנחס מפרוט כתב הלז להעיד עליו שבא לכאן עם האיש המנוח כ' שמואל מליסא ונפטר כאן ונמצאת בין הכתבים שלו אגרת אשתו אלמנה מ' חנה בת מ' וואלף ובנה הילד כ' אהרן על כן נתתי לו לעדות ולראיי' בשביל אמירת קדושין ובשביל שלא תהא אשתו עגונה שבא לכאן עמו בחברותה ביום ב' לעת ערב כ"ז שבט ונפטר ער"ח אדר תקנ"ב לעת ערב כאן הורשטיין ונקבר ביום ה' אדר"ח אדר בק"ק הענא ג' פרסאות מק"ק פ"פ דמיין בשנת תקנ"ב על זאת באתי על החתום פה הורשטיין ב' דר"ח אדר תקנ"ב לפ"ק הקטון ליב בן כ' הירש שוחט זצללה"ה מפירדא ש"ץ ונאמן כאן הורשטיין ע"כ לשון הכתב מלה במלה. והן היום נשלח ליד האשה אמתחת הכתבים הנמצא ביד המנוח והיא האשה שכתבה האגרת הנ"ל. וגם נמצא תוך כתבים על שם בעלה וגם כתבים שהי' לבעלה בשותפות בית עם אחיו בק"ק ליסא. לכן דופקת אתרעא דבי דינא למצוא היתר להתירה מכבלי העיגון:
וזה אשר השבתי בנ"ד לכאו' יש מקום לומר להתיר' ע"פ עידותו של הכותב שכ' שנמצא באמתחתו שכתבה אליו אשתו האלמנה כו' נודע שאשה זאת היושבת פה היא שכתבה האגרת והרי מעיד האיש שזו שכתבה היא אשתו ותולין ששמע זאת ממנו או מהאיש שבא עמו והרי מעיד הוא על מיתת בעל האשה שכתבה האגרת ואף שהעדות הוא בכתב הסכימו להקל בעדות אשה וכבר כתבנו בס"ד סמוכי' לזה מדברי הרמב"ם דפסק בהלכות שגגות מלך חייב בשמיעת קול ותמהו עליו והכ"מ הבין דטעמא דמלך אינו חייב בשמיעת קול הוא מדרבנן דאין דנין אותו והוא תמוה דמבואר בפ' שבועת העדות מדאורייתא לא חזי וכן מבואר בהוריות משום הכי קאמר דפטור מכולן שאינו באחת ע"כ מהתורה אינו באחת דאי מהתורה חייב. נהי מדרבנן אינו עדות למה יפטור מכולן אך פשוט דמלך אינו מעיד כמבואר בסנהדרין דמשום והתעלמת אינו מעיד שאין כבודו להעיד לפני ב"ד א"כ יש לומר בעדות אשה דיכול להעיד ע"פ כתב חייב להעיד ע"פ כתבו לשלח עדותו בכתב דבעדות אשה אף ראוי לבילה לא בעי ומ"מ שפיר קאמר דאינו באחת דמדאו' עדות אשה כעדות דעלמא ולא מהני הכתב א"כ מהתורה אינו באחת. ובזה ניחא נמי דקשי' מתני' אהדדי דתחילה תני דפטור משמיעות קול ואח"כ תני חייב דהא כתבו הפוסקים משום הכי מהני הכתב דהוי כעד מפי עד וביבמות משני כאן קודם שהוחזקו כו' א"כ אף הכא י"ל קודם שהוחזקו תני דפטור משמיעות קול דלא מהני כתב ובתר שהוחזקו דעד מפי עד מהני אף כתב מהני' ויש חיוב בשמיעות קול ובפ' שבועות עדות דפוטר מלך וכן כתב הרמב"ם היינו בשאר עדות דהרי תני נמי ע"א פטור ובעדות אשה ע"א חייב וכן אשה ע"כ לא איירי מתני' בעדות אשה והרמב"ם בהלכות שגגות כתב לחייבו בשמיעות קול מיירי בעדות אשה דיכול להעיד ע"פ כתב וא"ל אף בלא כתב משכחת שיעיד לה ולא לב"ד די"ל עיקר החיוב שבועה שיעיד בב"ד אבל אינו יכול להשביע שיעיד חוץ לב"ד אבל להשביע שישלח כתבו לב"ד שפיר יכולה אשה להשביע ודו"ק ובדבר שהכתב אינו מקוים הסכימו כמו כן הח"מ להקל במקום עיגון אם הכתב של ישראל ותו בנידן דידן שהביא ישראל הכתב אין לחוש לאחד מהנשים או פסול דאורייתא שימסור לו כתב דודאי הישראל שמביא הכתב לא הי' נוטל מהם הכתב למסור לשלח לאשתו. וגם יראה דלנכרי הוא חשש רחוק שאינו חשוד לקלקל וכן פסול וגם אינו מצוי שנכרי יכתוב כתב ישראל וגם לפסול אין לחוש דרוב כשירי' הם אך לאחד מהנשים חשו ובנידן דידן אין לחוש לצרה דלמה נחשדי' שעבר על חרגמ"ה ונשא עוד אשה וחמות ובת בעלה אין לה לאשה זו וכן בת חמות רק יבמתה וגזה"כ שאין מיבמים מדינא אין יבמתה שונאה אותה ע' צ"צ רק דיש מחמירין כיון שלא התירו חכמים ע"פ עדות יבמתה אין לנו להמציא לעצמינו היתר מעדות שכבר הי' בכלל איסור וזה היא רק אם ודאי מעידה אבל אין לחוש לתלות עלי' שהיא כתבה הכתב לקלקלה דהא באמת אינה שונאה אותה אף שלא נאמין לעדותה לא נחוש עוד שהיא רצתה להעיד לקלקלה וכמו בעכו"ם דאי מעיד אינו נאמן אבל אין לחוש שהי' נכרי ורוצה לקלקלה דאינו חשוד לקלקלה כך היא יבמתה בזה"ז וגם נוכל להתודע שיבמתה אינו יכולה לכתוב כתב בלה"ק ע"כ ניחוש שתשכור אחד שיכתוב לה כתב זה ומספק לא נתלה בנכרי ופסול שיכתובו לה כמו שכתבתי לעיל דרוב ישראל כשירים ורוב נכרים אינו יכולים לכתוב כתב ישראל ולה"ק לכן מצד זה אין לפקפק וביותר בנ"ד כתב מהענא בן הרב המנוח שהי' אב"ד דשם שאמת הדבר שהש"ץ מהורשטיין בא לקהלתם ביום א' דר"ח אדר תקנ"ב עם מת ממדינת פולין ושנמצא אמתחת הכתבים אצל המת בפעקיל שלו ושלח הכתבים ליד אבי האשה לכן שפיר דמי לסמוך על הכתב אך מ"מ אין כאן היתר ברור לומר שנודע בבירור להאיש שזו שכתבה האגרת היא אשת המנוח אף שכתב שכתבה לו אשתו הוא שפט לפי המדומה אחרי שנמצאו הכתבים באמתחתו סבור האשה הזאת שכתבה אליו היא אשתו של הנפטר ולא חש לנפילה או שארי חששות וכן כתב ברמ"א אם יש קול אין לסמוך על הכתב שתולין שכתב כך משום הכתב אף הכא קרוב שנתלה שמשום זה כתב כך עבור שנמצא אצלו הכתבים וגם מהראוי הי' לחקור אצל האיש מה היא כוונתו כ"כ מהרי"ט בתשובה סי' דכה"ג לא אמרינן עדים בצד אסתן ועי' בתשו' שבות יעקב שעלה על דעת חכם א' בקידושין אף שאומר איני זוכר לחוש שמא אח"כ יזכור ויכול להתברר הדבר ומדמה לשבועה שאין להשביע במקו' שיבוא להתברר אך הש"י דחה זה דאינו חוזר ומגיד ע"ש אבל הכא וודאי יש לחוש שיתברר שלא ידע רק מאומד ותתקלקל האשה ובפרט שבן הרב מהענא כתב שהוא אינו יכול למצוא היתר אחר רק מה שנראה מתוך הכתבים שודאי אף השוחט מהורשטיין לא ידע יותר ממה שכתב א"כ לכאורה קשה להתיר מפאת הכתבים אלו ונראה אף דאין בהם חשש שאלה דלמה ישאיל לאחר אגרת מאשתו והפאס וכתב שותפות שלו והרב בח"מ בתשובת פנחס מארלען לא זכינו לראות סוף דעתו אם לסמוך על הכתבים כאלו אולם כבר נשתמשו בזה גדולים חקרי לב למצוא היתר ע"י כתבים כאלו דאין בהו חשש שאלה ולנפילה נמי לא חשו כדמוכח בש"ס דסמכו על כיס וארנקי דלא מושלי ולא חשו לנפילה אף שעל האגרת הי' מקום לחוש לנפילה דדווקא במאי דזהרי אנשי לא נחוש לנפילה אבל אגרת יש לחוש לנפילה אבל על הפאס וכתב השותפות שפיר נוכל לסמוך דמזדהרי בהו ואין לחוש לנפילה ואף שב"ש כתב בשם הב"י דאי סימנין דרבנן לא סמכינן אכיס וארנקי לא מושלי מ"מ כתבים כאלו שאין שייך שאלה כלל וודאי לא נחושי ותו הא ע"כ אף לסברא זו אוכף לא מושלי אנשי אמרינן דאנ"כ אף אי סמנין דרבנן חמור בעידי אוכף היכי מהדרינן נחוש לשאלה ע"כ לא חיישינן לשאלת אוכף (אולם במקום אחר ישבנו קושי' זו בטוב טעם) ומ"מ הסברא מצד עצמה נכונה דבכתבים כאלו וודאי דאין חשש שאלה לכל התירוצים שכתבנו שם. אולם בתשו' כנסת יחזקאל ראיתי שס"ל דנחוש באיסורא לנפילה וראיתי לכאורה נכונה דבה' גיטין פסק הב"י הך דכיס וארנקי ובסי' י"ז לא הביא ע"כ שם דנחוש לשני יב"ש לא נחוש לנפילה דחד ולשאלה אין לחוש דהני כיס וארנקי לא מושלי אבל לענין עגונה הוי נפילה דרבים חיישינן אף דרבא אינו מחלק בין נפילה דחד לנפילה דרבים באיסורא נחתינן דרגא ומחלקינן בין נפילה לחד לדרבים ותירוץ זה עלה בלבי טרם ראיתי תשו' הרב בכ"י. אך דחיתי זה דהא אביי קאמר ביבמות דף ט"ו לנפילה לא חיישינן הוא ס"ל בממונא נמי רק לנפילה דחד לא חיישינן ולא אנחית דרגא לחוש באיסור אף לנפילה דחד מאין לנו דלרבא נחתינן חד דרגא וגם בתו' שם מבואר דרבא לא חש אף באיסור לנפילה וגם בעיקר קושי' שלא הביא בסי' י"ז דין כיס כו' נראה לישב דהב"י כתב בתשובה דהרי"ף מפרש הך דמצאו קשור נאמן כשמצא הוא בעצמו משום מיגו ע"ש ונראה דס"ל כמו שכתב מהרש"א במס' גיטין בכלים ליכא סימן מובהק ואין להתיר על כיס וארנקי רק שמשכחת לה על ט"ע שמכיר בכיס ומהימן במיגו וזה לא שייך בעגונה וליכא מיגו כמו שכתב הב"י וצריכים אנו לפרש דבריו למה לנו מיגו בעגונה הא סמכינן אט"ע דגופא א"כ נסמוך נמי אט"ע דכיס וארנקי דס"ל בכלי' שלא שבעתו עין לא סמכי' אט"ע והכי קי"ל בח"מ רס' ותוס' בב"מ דכ"ד כתבו הא דהחזירו גט לרבה בט"ע ע"כ אתי' כרבנן דאף בלא שבעתו עין מהדרינן וע' חולין ד' צ"ו בט"ע כל דהוא דאף לצורבא מרבנן לא מהדרינן א"כ להכיר כיס וארנקי של הנהרג ע"י ט"ע לא רצו לסמוך דאין לאחר ט"ע בכליו של זה דוודאי לא שבעתו עין אבל בגיטין שמצא זה כיס וארנקי שלו יתכן ששבעתה עינו בכיסו ושם שפיר כתב ב"י דמהני מיגו שאמר שמכיר היטב אבל בעגונה אי אפשר לסמוך על הכיס דסימן מובהק ליכא וט"ע נמי אין לאדם אחר בכליו דמסתמא לא שבעתו עינו [ומיגו ליכא בהא ואין להאמינו ששבעתו עינו] ודברי ש"ע נכונים וזה ברור להמעיין בדברי ב"י בתשובה ובמ"א כתבנו עוד ישובי' א"כ בנידן דידן אין לנו לבדות מלבינו חשש נפילה ואף גם שכתבנו עוד חשש דהא הש"ע כתב במצאו קשור ניחוש לשאלה ששאלו לו הכיס וזה קשר בו גט ושכח אף דעל הגט לא שייך שאלה חשש ששאל הכיס וזה קשר הגט בתוכה ושכח א"כ לכאורה ניחוש בנ"ד ששאל לו האמתחת וזה נתן בהם הכתבים והחזיר לו האמתחת ושכח הכתבים אך א"כ מאי משני כיס וארנקי לא מושלי ניחוש שמא שאל בגדי' ושכח הכיס וזה הניח הגט בתוכה והחזיר הבגדים והכיס ושכח הגט ע"כ אין לחוש נמי ששכח הכיס דהיינו חשש נפילה דכיון דמזהרי בהו לא ישכחם רק בגט חשו לשכחה דשמא נמלך יב"ש אחר לגרש אשתו ולא חש להגט ושכחו אבל הכיס וודאי לא ישכח הה"ד בנ"ד אין לחוש לשכחת הכתבים אלו. תו אומר אני בנידן דידן אין לחוש כלל לא לנפילה ולא לשכחה לפי שיטת הרמב"ן דהא דרבא מוכיח ביבמות דף קט"ו דלא חיישינן לתרי יצחק היינו משום סברא כאן נמצא א"כ מוכיח מהך דחבי בר נאני דלא ניחוש דמסר לי' דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' א"כ פשיטא דלרבא לא ניחוש לנפילה נמי משום הך סברא דכאן נמצא בלא סברא דמזהרי זהיר דלא גרע מחשש דלמא מסר לי' דאין חשש לרבא משום כאן נמצא וכך אין חשש לנפילה בבירור ובזה נתיישב היטיב הסוגי' ב"ב ד' קע"ב דתחיל' מוכיח רבה דלא חיישינן לנפילה משני יב"ש ואח"כ דקאמר רבא א"צ להביא ראיי' מייתי ראיי' מאחין ע"ש ולא משני יב"ש ועי' בתשוב' נודע ביהודה שנתקשה בזה רק למ"ש ניחא דרבא לטעמי' דס"ל כאן נמצא א"כ משני יב"ש אין ראיי' דאין לחוש לא לנפילה ולא למסירה דאמרינן כאן נמצא אבל כשיש לו שטר שמסר לו מלוה ליכא סברא כאן נמצא דהא ע"כ הוא של אחר ואנו חוששים לפקדון או לנפילה אין כאן סברא כאן נמצא ואפ"ה רבא לא חש לזה ומייתי ראיי' מאחין שגם שם השטר הי' של אביהם רק הוא אמר שקנה מאחיו והם אומרים דחטף מהם וליכא סברא כאן נמצא אבל לעיל ע"כ רבה הוא דמייתי ראיי' ואיהו לא ס"ל כאן נמצא דשם אמר לו רב חסדא פוק עיין כדקאמר בגיטין בשיירות מצויות ע"ש בתרי שוירי ע"ש וגם שמוכח ממקומו מדלא מוכיח מאחין ע"כ לעיל הוא רבה ובהך דאחין הוא רבא וס"ל בעלמא בלא"ה אין חשש נפילה משום כאן נמצא אך לכאורה יש לעיין אמאי חשו לשאלה כמו דלא חשו שמא מסר לו כך לא ניחוש לשאלה ונימא על הבגדי' כאן נמצאו וכאן הי' ולכאורה הי' נראה באמת רבא לא חש לשאלה. אך ז"א דהא ביבמות מיישב כך לרבא ע"ש:
ומהרי"ט כתב אף אי לא ק"ל כרבא מ"מ כיון שזה יצחק שהי' בקורטבא נאבד לא אמרינן האי אזיל לעלמא והאי אחרינא הוא שבא לכאן ותלינן הוא הנמצא הוא שהי' ע"ש א"כ הכא נמי בבגדי' למה נתלה שאחר לבוש בבגדי' וזה שהם שלו נאבד ודומה לתרי יצחק והי' נלע"ד לומר משום הכי חיישינן לשאלה דוודאי אם העידו שאיש אחד יצא מקורטבא ומת וחסר א' מבני עיר אין תולין זה שחסר היו הבן עיר רק אומרים שמא אינש מעלמא יצא מאותו מקום אבל בשביל שהזכירו שם יצחק אין לחוש שיצחק אחר מעלמא בא לכאן כיון שלא נודע לנו שיצחק אחר בא לכאן והיינו דקאמר לא חיישינן לתרי יצחק אבל כשלא הזכירו שמו יתכן שאיש אחר יצא מכאן דמסתמא שכיחי אנשים שהי' באים בכאן. א"כ י"ל בחשש שאלה לא אמרינן כאן נמצא שיתכן שהשאיל להרבה אנשים אף דאינו דומה כ"כ לעיר כשלא הוזכרו שמו דשכיחי וודאי אנשים שבאו לעיר אבל בכליו לא שכיחי כ"כ שיתן לאחרים ממש די"ל חכמים חשו לזה שמצוי ששואלים ומזה הי' אפשר לסיים סבר' ח"צ דלא לחוש ששאל ליב"ש אחר דהיינו דומיא דחבי בר ננאי דאין לחוש למסר לו יב"ש אחר כך לא נחוש שהשאיל ליב"ש ובהא נשאר סברא כאן נמצא ואי קשי' א"כ מאי פריך ממצאו קשור הא שם יש חשש שהשאיל לאחר שיש לו גט מיב"ש שם נימא כאן נמצא י"ל דתו' כתבו בנדה גבי כתם באשה שהשאילה חלוקה לא אמרינן כאן נמצא כיון שהוא בשאלה אצלה א"כ משום שביד אחר בשאלה לא חשוב יציאה מרשות בעלי' והרי הוא ברשות בעלי' א"כ במצאו קשור אין אנו מוציאים הכיס מרשות זה שהכיס בידו רק אנו אומרים הוא שלו רק פעם אחר השאיל לאחר והחזיר לו ואין כאן נגד חזקת כאן נמצא לומר שמעולם לא השאיל לאדם דמשום שהשאיל פעם אחד לא יצא מרשותו וגם דלא איכפת לן כיון שעכ"פ השתא הוא שלו והגט הוא בעצמו אינו מכירו ואינו יודע שהוא שלו וליכא שם סבר' כאן נמצא ושפיר נחוש לשאלה אבל כשנמצא ההרוג בכליו ונאמר שהם אינם שלו רק ששאלם מיד האיש שהי' לבוש בכליו אמרינן כאן נמצא כאן הי' ודאי הם שלו מעולם א"כ בנידן דידן נמי אין חשש נפילה דהא נימא כאן נמצא ואין לחוש שאבד בעלה ומצא אחר ג"כ ששמו כשמו ואף דליכא שמו ושם אביו מ"מ בשמו ושם עירו נמי אין לחוש זה:
ותו דלרמב"ן הך דיצחק ר"ג אנן כו' לא הזכירו המעידים שמו ושם כינויו רק יצחק ואנו יודעים שאצלינו הי' יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי וכן פ' מהרי"ט דברי הגמ' ויתבאר עוד לקמן בס"ד והיינו דקאמר רבא לא חיישינן לתרי יצחק ולא הזכיר לתרי יצחק ר"ג או כינוי אחר דמשום סברא כאן נמצא אתינן דאין להחזיק אף כשנדע שם הנאבד לחוד שהי' אחד כאן ששמו כך הה"ד בחשש נפילה משום שמו לחוד אף שלא נאמר דהוי נפילה דחד בשביל שמו ושם עירו מ"מ כאן נמצא אמרינן וגם דעת כמה פוסקים דשמו ושם עירו עדיף משמו ושם אביו וכמו בשמו ושם אביו הוי נפילה דחד דמוכח אף באיסור לא חיישינן כדמוכח מכיס וארנקי בגיטין אף לתי' הכ"י הה"ד בשמו ושם עירו הוי נפילה דחד ואף אם נפקפק לומר דלא הוי משום זה נפילה דחד דמהרי"ק כתב שמו ושם עירו אינו כשמו ושם אביו אבל סברת כאן נמצא אמרינן אף בשמו לחוד כדקאמר לא חיישינן לתרי יצחק ולא הזכיר כלל הכינוי ומהרי"ט פי' עובדא דיצחק ר"ג שהם לא העידו שמת יצחק בר אחתי' דרב ביבי רק הם שלחו שבמקומם הלך יצחק כזה לקור טבא והם העידו שמת יצחק ע"ש לפי דבריו לא הוזכר כלל שהם העידו שמת יצחק ר"ג יתכן שאמרו שמת יצחק סתם דאם ההיתר הי' תלוי שאמרו שמת יצחק ר"ג הי' מוזכר זה דהא הך דקאמר ר"ג בר אחתי' אזל כו' אינו דברי המעידים שמת לפי דברי מהרי"ט מזה מוכח אף בשמו לחוד אין לחוש כשידוע שזה הלך למקום זה וכן לשיטת רמב"ן סמכינן בזה אסברת כאן נמצא אף בשמו לחוד כ"ש בשמו ושם עירו ודוק. אך ראיתי דיש להשיב על קושיתינו איך נחוש לשאלה נימא כאן נמצא דהא בלא"ה תיקשי למה נחוש לשאלה הא ק"ל חזקה מה שתחת יד אדם הוא שלו ע' ח"מ סי' צ״ח ע"כ הכא שאני דאיכא נגדה חזקת אשת איש א"כ י"ל אף חזקת כאן נמצא לא מהני נגד חזקת אשת איש אך ז"א דהא לרמב"ן לא חיישינן לתרי יצחק משום סבר' כאן נמצא נגד חזקת אשת איש:
אולם לפי מה שתירצו תוס' ביבמות דף קט"ו דאף שהוא מוחזק הוי חיישינן שהוא של אחר דמה שמוחזק אינו מועיל להוציא ממון שאינו מוחזק ע"ש י"ל לכאורה חזקת כאן נמצא מהני על השטר שכאן נמצא וכן כאן נמצא ביצחק מהני על יצחק שאומרים עליו כאן נמצא אבל בשביל שנאמר על החפץ כאן נמצא נאמר שהוא הוא זה האד' ע"ז אין לנו ראי' אך גם זה אינו דהא מוציאין הממון משום סברת כאן נמצא לכן נלפע"ד דאין חשש שאלה רק באין שמותם שוים דווקא כ"ש חשש נפילה דאינו מצוי דאף אם נדחוק בשאלה שמצוי להשאיל לא סמכינן אסבר' כאן נמצא נגד חשש נפילה וודאי יש לסמוך על כאן נמצא ואין לחוש שאבד בעלה הכתבים ומצא איש ששמו כשמו ושם עירו כשם עירו ואף שבהגדת העד זוכר שמואל מלעסא ובעלה הי' מליסא אין חשש שהיא עיר אחרת שלא נשמע עיר אחרת ששמה לעסא ותולין זה בהברת לשון העד והרי המרדכי כתב בנהר קייר אף שנכתב בשינוי אות אחת אין קפידא דמה תלוי בהברת לשונם כ"ש הכא והרי זה אורח שמסר הכתבים בפראג בקש לשלוח לליסא הרי ידע שכיון המעיד לאחד מליסא וגם הכתב שותפות שהיו ביד המעיד הוכיחו שהוא מליסא והרי כתב המעיד כיון שמעיד שזו אשתו בשביל האגרת וראה בכתב שהוא בידו נכתב ליסא ע"כ הוא ג"כ כוון שהוא מליסא רק לפי הגדת לשונו כתב לעסא ועי' בא"ע סי' קכ"ט ובתשו' מהר"א ששון סימן למד לענין גיטין באות המתחלף אין קפידא כשאין אחר ששמו כך ע"כ הה"ד הכא אין לתלות בעיר אחרת ששמה לעסא ותולין שזו העיר ליסא:
עוד יש היתר לאשה הנ"ל דכתב הרמב"ם אמר א' יצא עמנו מעיר פלוני מחפשין. אולם בתשו' בן לב ח"א סי' ו' וח"ב סי' צ' וכמה דוכתי הסכים לסמוך על רבינו ישעי' אם לא הזכיר שמו רק א' יצא מעיר פלוני לא מהני חפוש ושמו ושם עירו מהני חפוש וככה ראיתי בתשו' שהקשה אף בלא הזכיר שמו רק שם עירו למה לא מהני חפוש אם לא יצא אחד מעיר זאת ע"כ ניחוש שיצא אחד מזמן רב א"כ בשמו ושם עירו נמי ניחוש שיצא אחד מכבר אך לענ"ד לא קשה דוודאי הוא דבעי חפוש אך לפענ"ד הוא חילוק נכון בהזכיר שמו הוא דמחפשין אף בלא הוחזקו שנים ששמותיהם שווים דהיינו מסתמא יש בעיר מי ששמו כך דכמה יעקב איכא בשוקא כ"כ בתשו' מהר"מ לובלין לכן צריך חפושי וה"ה כתב בהוחזקו חיישינן היינו כשאנו מסופקין שמא הוא האחר שאנו מוחזקי' בו להכי צריך חיפוש לידע אותן ששמם כך מה הי' שהם שאם הם בכאן או יצאו ולא חזרו אבל כשמחפש ואותו שנודעו לנו בשם זה חזרו ואין להסתפק עליהם א"כ אין לנו לחוש שמא הי' בכאן עוד אחד ששמו כך ויצא זמן רב כיון שלא נודע לנו שהי' עוד אחד ששמו כך לא נחזיק שהי' עוד אחד ששמו כך דווקא בלא חיפוש כלל אנו סומכי' מסתמא יש עוד ששמם כך אבל כשנמצאו אנשים ששמם כך והם אתנו ואין להסתפק עליהם ויצטרך לחוש שהי' יותר אנשים ששמם כך ויצאו ולא חזרו זה לא הוחזק בעיר שהיו יותר אנשים ששמם בשם זה ממה שהוחזק לנו אטו הוחזק בעיר שימצאו אף אנשים ששמם כך א"כ חיפוש העיר מועיל אם נחפש כי ע"י חיפוש יתודע לנו בבירור אנשים ששמם כך וצריכים אנו לחקור עליהם אנה הלכו דאותן שהוחזקו צריך שלא יהי' עליהם ספק אבל כשאחר החפוש לא נודע לנו יותר מאדם ששמו כך לא נקרא הוחזק ואין לנו לחוש לזה וכ"פ מהר"ם מלובלין בתשוב' סי' ו' וכתב ועוד החשש שכמה אנשים שכיחי בשם זה ועוד הרי כתב ה"ה בהוחזקו ואחד קיים משיאי' אשתו של המת ואנו פה ת"ל כולנו חיים מהני וכ"כ בסי' נ"ז באריכות דשמו ושם עירו מהני על חפוש בלא שם אביו דהוי כלא הוחזקו והרי דלא חש דשמא יצא מזמן רחוק א' ששמו כך דהרי לא הוחזק לנו שהי' איש ששמו כך נוסף על המוחזקים שם וכ"כ הצ"צ בתשו' צ' והתיר בתשו' כ"ט ע"י חיפוש ודבריו שם צ"ע בלא הזכיר שמו מאי מהני חפוש לשנה אף שבשנה זו נהרג מי יודע מתי יצא מעיר ניקלשבורג אבל בהזכיר שמו ושם עירו לכ"ע שרי ע"י חיפוש ואין לחוש שהי' מזמן רב א' ששמו כך ונאבד וגם ראי' מדברי רמב"ן שזכרנו דהתיר משום כאן נמצא אף דשכיחו יצחק בעלמא כיון שהי' כאן אחד ששמו יצחק והלך מאתנו ולא חזר אין לנו לחוש שבא אחד מעלמא ששמו יצחק והלך מעירנו משום כאן נמצא כאן הי' הה"ד למה נאמר שהי' כאן אדם אחר מכבר תולין זה שהלך הוא זה שנודע לנו דוודאי אין חילוק אם אנו מסופקים על זה שאנו מסופקים עליו אם הוא תושב או אזרח דעיקר הסברא שאין תולין שהי' כאן א' שלא נודע לנו רק תולין בזה שנודע לנו שהי' שם ולא ניחוש שתושב אחר שהי' שמו כשמו לכן אחר החיפוש בליסא נראה ברור להתיר אשה זאת מכבלי עיגון ואח"ז בא העתק מפנקס מהענא ונכתב שם ליסא ועוד הוכחו' והותרה האשה בפשיטו':
תשובה ב
פה בראד
אשה אשה אחת מנשי בני הנביאי' צעקה לאמר אישי מת והנושא בא לקחת אותי ואת ילדיי לפרנסם כי נשארתי ערו' וערי' מבעל נעורי ה"ה כבוד הרב המנוח המפורסי' הקדוש מ' אהרן הי' אב"ד בק"ק חאטין ונשלח אלי הגביות עדות לעיין בשריותא דהאי אתתא והנה החכם השואל והמשיב ראשונה הוא כבוד ש"ב הרב המאוה"ג המופלא מו"ה זאב וואלף אב"ד דק"ק ראדוויל ואף כי ידי איני ברשותי למשקל ומטרח בשמעתתא דא כי מוטל עלי עבודה קשה לרבוץ תחת משא דבר ה' פה קהילתינו המעוטר' יוסף ד' עליהם אלף פעמים ככה אבל פניתי אני את לבי מכל הטרדות ולעסוק במצוה רבה זו להתיר אשת חבר מכבלי עיגון:
תורף המעשה הי' שנמצא הרב הנ"ל ועוד שני אנשי' עמו שנסעו יחד על עגלה וידוע הי' בדרך הזה הלכו בע"ש רק הרב ואנשים הנ"ל נמצאו אחר ג' ימים ממיתתו והכירוהו בטב"ע ופרצוף פניו הי' שלם וגם הכירו כל בגדיו ע"י סי' מובהקים וט"ע וגם מצאו כיס שלו וכתבי' ופאסין שלו והנה הצדדי היתר שיש בזה כתב ש"ב הרב הנ"ל כאשר ידוע בספרי הפוסקים אחד משום דברי המבי"ט דהוי רק ספיקא דרבנן בידוע שהלכו בזה הדרך ע"ש ובדברי המבי"ט כבר האריכו כל האחרונים אם לסמוך על זה והרב בעל שב יעקב מייתי ראי' מהך דפסחים קבר שאבד הוא הנמצא ע"ש:
ולענ"ד ל"ד כלל להדדי דשם כיון שהקבר מונח כאן והוא דבר שאינו זז מכאן למה נתלה בשני דברים שיש שני קברים כיון שע"כ זה הקבר הנאבד פה מונח למה נאמר שיש עוד קבר כאן אבל זה שהלך בדרך זה ונשכח זכרו מנ"ל לתלות שהוא מונח פה ונהרג וטפי הי' מקום ללמוד דברי המבי"ט מהך דיצחק ר"ג דאזיל מקורטבא לאספסיא כו' ע"ש. ולפי פי' דברי הרמב"ן טעמא דלא חיישינן לתרי יצחק משום דאמרינן כאן נמצא כאן הי' כיון שידוע שיצחק הלך מכאן וידוע שהי' כאן יצחק כזה אין תולין זה הוא האחר רק אותו שהי' כאן זה הוא שהלך דתולין אותו שהלך הי' לעולם כאן אבל אף זה אינו דומה לומר כיון שידוע שזה הלך על דרך זה ונהרג אחד וזה נאבד זכרו נימא זהו הנהרג דלא דמי כלל להדדי. דשם למה נאמר שהי' כאן עוד יצחק אחר שא"י לנו אם הי' כאן לומר לזה כוונו המעידים יצחק מת אבל כאן עוברים ושבים מצוים ויתכן ששניהם עברו דרך זה ואין ראיי' רק שנאבד זכרו מנ"ל דמקילין משום זה וכבר הארכתי בתשובה לפלפל בהך תשו' הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מלול הנראה סותר לתשוב' המבי"ט:
שוב האריך ש"ב הרב הנ"ל לסמוך על עה"ג דס"ל זה הוא דבר רחוק שידמה אדם אחר ג' ימים לזה האיש שהי' הכליו שלו והוא השאילם לאותו האיש שיש לו דמות כזה זה הוי דבר רחוק ובכנסת יחזקאל חוכך בזה דיש לחוש לשאלה אף כה"ג וש"ב הרב נמי מסייע לי' קו' הגמ' וליחוש לשאלה בגיטין אף דשם ע"כ צ"ל שהי' שמות השואל ומשאיל שוים ע"כ חיישינן כה"ג האמת בזה כבר הרגיש הח"צ בתשו' קל"ד דס"ל ג"כ דשוה שאלה דיחיד לנפילה דיחיד ומרגיש מכח קו' הגמ' להכי ס"ל גט שאני דאפשר להשיג גט אחר. אבל לבבי לא כן ידמה דזה דוחק:
וגם דקשי' קצת אי כדברי עה"ג מאי פשיט שם ביבמות דר"י ב"ב לקולא פליג דהתיר הנטבע אפימא דשושבינא דלמא הם הכירו ג"כ בגדים בט"ע ולא חיישינן כה"ג לשאלה וגם לשון המתני' אף שמסייע הרב בעל עה"ג לדבריו לענ"ד איפכא משמע דקתני אין מעידים אלא תוך ג' ימים משמע דקאי ארישא מה דתני לעיל על פרצוף פני' אינו מועיל רק תוך ג' ואח"כ תו אין שום עדות אבל ש"ב הרב נ"י רוצה לסמוך שנמצא הכיס ובזה לשאלה לא חיישינן רק לנפילה יש לחוש וזה דבר רחוק שיפלו ממנו כל בגדיו ע"כ השאילם לזה שמצא הכיס והוי נפילה דיחיד. ולא ידענא מה הועיל אנן אמרינן המציאה הי' קודם ומצאם מי שמצאם ואיתרמי שהשאיל לזה שמצא הכיס שלו. אבל אני תמה עליו למה לא קאמר ברווחא טפי דהא טעמא דעה"ג טובה היא. דאינו נכון שידמה זה לצורתו זה שהשאיל לו ודחינו דבריו דלשאלה כה"ג חיישינן. אבל בכיס ע"כ נחוש אנן לנפילה והוי נפילה דחד שמצא איש שנדמה צורתו לזה שנאבד ממנו. אבל זה היסוד אינו מונח קיים שכבר נסתפקו האחרונים אי סמכינן על הך סברא כיס לא מושלי כנ"ל. וב"י פסק דחיישינן לשאלה אבל כי דייקינן וודאי נראה דיש לפסוק כך. דהב"ש כתב הטעם דיש לחוש לשאלה משום דאם סימנים דרבנן י"ל אף אהך סברא דכיס וארנקי לא מושלי אין לסמוך ואני תמה ע"ז א"כ הך דקשור בכיס וארנקי. האיך יתרץ מ"ד סימני' דרבנן ניחוש לשאלה. ותו בלא"ה דעת מהר"ל מפראג אי סימנין דרבנן אין לחוש לשאלה וראייתו דאל"כ למה תני סימני' בכליו לא מהני אף ט"ע לא מהני וצריך לפרש דבריו דלמ"ד דאורייתא לא קשה למה לא תני אף ט"ע לא מהני די"ל אי סימני' דאו' אין נ"מ מאי דתני דמ"ש סימני' מט"ע אבל למ"ד דרבנן קשה ע"כ צריכי' אנו לתרץ קושייתו דתני סימני' משום הנהו כלים דלא חיישינן לשאלה א"כ ע"כ מוכח למ"ד סימני' דרבנן אין לחוש בהני כלי' לשאלה האמת מ"ש לעיל לתמו' על דברי הב"ש דכתב אי סמנין דרבנן חיישינן בהני כלים לשאלה. א"כ האיך יתורץ הך מתני' דקשור בכיס כנ"ל ראיתי דיש מקום לש"ב ע"פ דברי מהרש"א ז"ל דאי סימנים דרבנן מתוקמי ע"כ שמצא בעצמו השליח דנאמן במיגו. א"כ תו ליכא למיחוש לשאלה. די"ל דמיירי שידע השליח שלא השאיל לשום אדם והש"ס פריך אי סימנים דאו' ע"ש אבל האמת לדינא דברי המרש"א דחוקים לבנות עליהם. דיש לומר דהש"ס פריך למ"ד סימני' דאו'. דאכתי נהי דמצי מיירי שמצאו אחר מנ"ל להקשות דלמא מיירי שמצא השליח רק לדעתי הוכחת הש"ס דאל"כ ל"ל דנקט כיס וארנקי לינקט אי מכיר הגט ע"כ קמ"ל דלא חיישינן לשאלה ומיירי שא"י אם השאיל לשום אדם תוראי' נ"ל דהא חמור בסי' או עידי אוכף מהדרינן דלמ"ד חיישינן לשאלה אף בממון חיישינן מהתורה כמבואר בתו' יבמות דף ק"ד דהש"ס על התורה פריך. וזה שכתבו שם אבל קשה ר"ל דהש"ס פריך כך ע"ש ודוק והך דמצא פירות בכלי דמהדרינן היינו מדרבנן. ומעתה תמה ש"ב הרב מראדוויל בחנם על כנסת יחזקאל דס"ל דלשאלה חיישינן טפי לאביי והא בממון לא חש. דז"א דהיינו מתקנתא דרבנן. באבידה לא חיישינן לשאלה אבל מהתורה חיישינן ומשו"ה פריך הש"ס חמור כנ"ל ע"כ אף למ"ד סימני' דרבנן צריכים אנו לומר אוכף לא מושלי כנ"ל דאל"כ למה מהני עידי אוכף ולאחר כמה שנים שכתבתי זה נדפס ספר נודע ביהודה והקשה ג"כ כך. ובתשו' אחרות כתבתי ישוב לזה בס"ד א"כ סמכינן אסברא זו אף אי סימני' דרבנן דהנהו כלים לא מושלי דאין לחלק דווקא אוכף לא מושלי אבל בהנהו כליו תלי בסברא אי סימני' דאורייתא. דזו מנין לנו. כיון דבש"ס הוזכרו שניהם בשוה וזה ברור. א"כ מבואר בהנהו כלים אין לחוש לשאלה רק אם נבוא לחוש לנפילה רק הא חזינן סתמא דש"ס לא חייש הכא לנפילה דמש"ה לא חייש בארנקי רק י"ל שם הוי נפילה דחד אבל א"צ לזה דהא קי"ל לנפילה לא חיישינן אף דרבים:
ומה שהקשה בכנסת יחזקאל האיך יהי' סברות אביי ורבא מהיפך אל היפך דאביי יחוש לנפילה והכא ס"ל סימני' דרבנן ונימא הכא לא חיישינן לשאלה ולרבא נימא דיחוש לשאלה ושם לא חייש לנפילה נלע"ד לומר דוודאי שאלה חששא טפי מנפילה דכ"א מיזהר זהיר ואינו נאבד ממנו ומשו"ה מרעינן שטרא דנפל דלאו אורחא שיפול ממנו שטר כשר. רק לשאלה חיישינן טפי מנפילה והא דחייש התם לנפילה לאביי משום שהלה טוען לאו דידך היא אבל מסתמא אין לחוש לנפילה רק לשאלה פליגי אביי ורבא אי חיישינן מן הסתם אבל בנ"ד אין צורך לזה דהוי נפילה דחד משום סברות עה"ג. דלא יתרמי שימצא מי שידמה צורתו לזה שאבד הכלים. אבל בסבר' עה"ג עדיין אני נבוך. דבריש יש בכור לחד שינוי קאמר הש"ס דהא דצריך פרצוף עם החוטם משום חומרא ומבואר במשנה אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו חיישינן לשאלה ואין מעיד אלא אם יש פרצוף עם החוטם ובלא חוטם אינו מעיד וחיישינן לשאלה אע"ג דהוא נמי רק דרבנן ומ"ש הך מלתא דרבנן דהרחיק עה"ג דלא ניחוש לשאלה כה"ג ומ"ש הך מלתא דרבנן פרצוף בלא חוטם ואפשר הי' לומר דהך שינוי קאי אי סימנים דרבנן ואין הטעם משום דחיישינן לשאלה אבל קשה עלי לדחוק השמיעות מסתברא דחיישינן לשאלה בכל גווני וסברא אמינא דאין זה ענין לשאלה דחד דדווקא בנפילה דע"כ רק אחד מצא אמרינן האיך מתרמי שמצא תוך כמה בני אדם דווקא זה המיוחד אבל שאלה יתכן שהשאיל כליו לכמה בני אדם בזא"ז ובתוכם הי' גם זה המיוחד ובהכי ניחא דקשה לכאורה לאביי דס"ל סימני' דרבנן לתנא דמתני' למה נקט סימני' ולא ט"ע דניחוש לנפילה דאביי חשש לנפילה וזה שייך בכל הכלים רק למ"ש ניחא דר"ל אף על פרצוף בלא חוטם אין מעידי' וזה חשש רחוק שידמה לו בפרצוף הוי נפילה דחד וכמו כן ניחא דפריך הש"ס מגט דא"ל דהוי דבר רחוק שישאיל לזה שיש לו שמו כשמו דקשה א"כ בפרצוף בלא חוטם למה נחוש א"כ דברי עה"ג מוכרחים דהוי שאלה דחד רק בשאלה אף כה"ג חיישינן מטעם שכתבתי דיתכן דהשאיל לכמה בני אדם בזא"ז אבל לנפיל' אין לחוש א"כ סמכינן אהנהו כלים באם יש ט"ע אחר ג' ימים:
וזה ברור לענ"ד ודוק:
תו נראה בנ"ד כ"ע מודו לסבר' המבי"ט דהוי דרבנן. כיון שנאבד זכרו זה כמה שנים והוא הי' גברא רבה לכ"ע אמרינן ביבשה היכן שהי' הולך קלא אית לי' ועדיף ממים דהתיר ר"מ אשת חסא וכ"כ בפסקי' וכתבים של מהרא"י סי' ל"ט בהדי' ועיין מרדכי שילהי יבמות דרצה להתיר בכל אדם אם לא נודע זמן רב ע"ש ועכ"פ לכ"ע אין כאן איסור דאו' וגם דיש הוכחה לדבר שבאותו יום אמר ישמעאל שנתפס עגלה עם ג' יהודים ומצאנו עגלה עם ג' נימא מסתמא אלו נהרגו וכיון שהי' באותו יום שהלכו אין לחוש לשאלה כל בגדי' בזמן מועט כיון שאלו שנמצאו נהרגו באותו יום כמו שאמר הישמעאל. וכה"ג לא חיישינן לשאלה וכ"כ ח"צ בתשובה קל"ד ואף יש לצרף כיון שעל העגלה נמצאו ספרים שאולים דאין לחוש שהשאילם לאחר רק שהי' עגלה סמוכה לנהרגים מ"מ כיון שראה הישמעאלי שתפס עגלה עם ג' אנשים ואלו נמצאו הרוגים וגם העגלה ע"כ אלו הרוגים ישבו על עגלה זו שהספרים עליה ואין לחוש לשאלה. ע"כ הוא האיש בעלה של זו וגם יש מקום להתיריכיון שכבר התירו נשי אלו ב' אנשים שנמצאו עמו תו לא דייקינן ואמרינן נתברר לב"ד שאלו הם שנסעו עם הרב מו' אהרן הי"ד והם נהרגים דכה"ג מנין הוי סימן ולא תלינן שנתלוה אחר עמהם כדעת הרא"ש א"כ השלישי וודאי מו' אהרן ז"ל ותו כה"ג מנין הוי סימן כמ"ש בתשוב' מ"ב סוף סי' ס"ג כל שידוע שנהרגו במקום אחד הוי סי' כ"ש כאן שאמר הישמעאלי שראה נתפסי' ג' אנשים וגם הי' סי' שלא הי' שוים במלבושיהם א' הי' לבוש כספרד וב' כאשכנזים וזה הוי סימן ומועיל לכ"ע וכן הסכים עה"ג בתשובה מ"ב ואף שמלשון הרמב"ם וש"ע סעיף י"ז מדייקינן דחיישינן שנתלוה אחר עמהם בנ"ד כ"ע מודו כיון שידוע שהלך על עגלה שלהם וודאי לא נפרד מהם שיקחו איש אחר על עגלה שלהם במקומו וגם י"ל כל שידוע שכולם הלכו למקום אחד שאמרו לנו שילכו למקום אחד אין לחוש שנתפרדו נגד מחשבתם הראשונה והרי בהך דמכלוף בן מלול כתב הח"מ ס"ק ל"ח שההיתר משו' שידעינן שהלך ע"ד שילך למילטולא אמרינן בעלה הי' זה שמת ולא חיישינן שחזר ממחשבתו כ"ש כאן שידעינן שוודאי הלך לביתו ולא יחזור ממחשבתו למה נפרד מחבורתו וכ"ע מודים ולמה נשוה פלוגתא רחוקה בין הרמב"ם ורא"ש וזה ברור:
וכן יש להביא ראיי' מד' קי"ד ע"ב דחייש שמא פינן ומחמת זה מדמה הך דב' ת"ח די"ל דאזיל לעלמא והני אחריני נינהו כו' ושם דווקא מיירי במידי דרגילות לפנות כמ"ש תו' שם אבל היכא דאין רגילות אין לנו לחוש שמא פינן והה"ד דאזלי לעלמא לא חיישינן במה שאין רגילות דבש"ס לא אשכחן הספק רק ברגילות ולמה נחמיר באין רגילות כמו בנ"ד דאין רגילות שילך זה מהעגלה ששכר לעצמו לילך לביתו והך דב' ת"ח שאני דשם י"ל שספינה שלהם הלך למקום אחר או שנטבעו במים שאין להם סוף ויצאו ליבשה ואחרים נמצאו במים אבל נ"ד וודאי אין רגילות וכ"ע מודו דלא חיישינן שמא פינן וכן מוכח נמי מד' קט"ו שהביא הט"ז ראיי' דלא כרא"ש דחיישינן דאחר נתלוה:
ושם קאמר אינש אחרינא אזיל לאצולי ואיהו ערק לעלמא מחמת כיסופא מדלא קאמר בפשיטות שמא אחר הוא ע"כ דאין לחוש לדבר שאינו מצוי דליזיל כל שאין דרך לילך לעלמא וקאמר משום כיסופא כו' אי לא"ה לא חיישינן שמא פינן ואף בהך דגוזלות שהביא ט"ז ראיי' אין חשש בש"ס רק מצא שנים אבל מצא כמו שהניחו לא חיישינן דאזלו לעלמא והני אחרינא נינהו לכן ברור לסמוך על זה שידוע שהלכו למקום אחד על דעת שלא לפרד זה מזה ונמצאו כול' הרוגי' ושני' נודעו דתולין שהב' מהם הי' ולא נתלוה אחר כ"ש שראה הישמעאלי שתפס ג' על העגלה לא נחוש לשמא פינן וגם לא נחוש שיבוא האיש השני שמצא כיסו שלו במקומו וגם שנשתנה צורתו לאותן שנאבד וגם מלתא דרבנן הוא כנ"ל בשם פוסקים וכתבים וכ"כ מהרי"ט בתשובה להקל כשנדע שבעלה הי' על הדרך לכן לענ"ד אתתא דא שרא להתנסבא אבל כבר הסכימו כל האחרונים שאין להתיר רק בב"ד של ג' וכ"כ דודי הגאון מוה' משה בשם א"ז הגאון מוה' יעקב שור בספר שב יעקב שהצריך תלתא דוקא. לכן אם יסכימו שני רבנים מפורסמים ומובהקים אז אהי' סניף וטפל לעושי מצוה להקל על אשה זו הכ"ד הכותב הק' צבי הירש מזאמשטץ חונה פה ק"ק בראד:
תו נראה לומר דמש"ה יש להורות היתר דכבר כתבתי לעיל הקושי' שהקשה הש"ס מגט אעגונה אף דשם חשש רחוק הוא שיזדמן ששאל לאיש כזה ששמו כשמו. רק הקושי' על מי שיש לו הכרת פרצוף בלא חוטם דהוי נמי רק חששא דרבנן ואפילו הכי ניחוש לשאלה ומדמה הש"ס שפיר להדדי וכל זה להך שנוי' דבעי חוטם מדרבנן אבל להתי' השני בבכורות הכרה לחוד כו' ובעי היכירא מדאורייתא ל"ד כלל לגט וי"ל כיס וארנקי מושלי דלא קשה כלל מגט אעגונה. רק הש"ס פריך להך תי' דהכרת חוטם בעי מדרבנן ובזה מיושב קו' הב"ש דגבי גט פסק סי' קל"א דסומכי' אם נמצא בכלי' אלו ע"כ דלא מושלי ובעגונה מחמיר ולא סמך על כליו לא מושלי כו' די"ל דכיון דלהך שינויא בבכורו' דמהתורה לא מהני היכר בלא חוטם לא קשה מגט וי"ל דמושלי אינשי הני כלים להכי חש לחומרא בעגונה דאנן מספקינן שמא כתי' השני. אבל גבי גט פסק הש"ע ממ"נ שפיר דכשר בכיס וארנקי דאי נימא דמושלי אינשי ע"כ לחשש רחוק לא חיישינן א"כ פשיטא כשר בגט אף בכל הכלים לא נתיר בשאר כלים רק דנחוש שמא פרצוף בלא חוטם הוי נמי רק חשש ואפ"ה חיישינן לשאלה ע"כ דחיישינן אף לחשש רחוק וע"כ טעמא דמתני' דכיס וארנקי לא מושלי א"כ בהני כלים עכ"פ ממ"נ שרי ודוק א"כ אף בעגונה אחר ג' ימים מתירין כמו בגט דהוי נמי ממ"נ זה או דלא חיישינן לחשש רחוק כמ"ש עה"ג וזה דומה לגט או אי חיישינן לחשש רחוק ע"כ כיס וארנקי לא מושלי ושרי ממ"נ ודוק:
עפ"ז נ"ל ליישב קושי' הב"ח בתשובה שהקשה על הפוסקים דס"ל אי סימנים דרבנן א"צ לומר חיישינן לשאלה להכי לא חיישינן כיון שאין הכרח לזה א"כ אף למ"ד סימני' דאוריי' דמשני בחוורי וסומקי אין הכרח לומר דחיישינן לשאלה ואמאי פריך בש"ס במס' ב"מ הקושי' ממתני' אי חיישינן לשאלה בתר דקאמר אב"א ע"ש וצריכים להבין דבריו מאי דעתי' ולטעמי' הא ע"כ לשנוי' דחוורי וסומקי לא חיישינן לשאלה דאל"כ מאי אריא חוורי וסומקי אף ס"מ לא מהני וא"ל משום כלים דלא מושלי נקט חוורי וסומקי דהא המקשה לא ידע מכיס וארנקי לא מושלי כנ"ל ומאי פריך על אב"א ואף דידע דאוכף לא מושלי אבל זה אינו שייך בעגונה דב"ש כתב כיס וארנקי צריך שיהיה אצלו וזה לא שייך כ"כ גבי אוכף ודוחק דנקט חוורי וסומקי משום כלים שאולים בידו דאמרינן אין השואל רשאי להשאיל ולא חיישינן לשאלה דאכתי מה שבק למתני כלים שלו ונקט כלים שאולים בחוורי ולא נקט שהם שלו וסימן לא מהני וצ"ל דהכי מקשה הב"ח אי נימא כל שאין הכרח בדבר לא חיישינן לשאלה א"כ כיון דידע מאב"א תו נחזור מתי' הראשון ומאי פריך ע"כ אף דיתכן תי' הב' יש לנו לומר תירוץ אחר בלא הכרח ופריך לתי' הא' רק למ"ש ניחא דקשה למה לא בעי לומר כתי' הא' כלים בחוורי וסומקי וצ"ל דא"כ מאי קמ"ל פשיטא לא הוי סימן כלל רק לתי' ב' י"ל דקמ"ל אף שיש פרצוף בלא חוטם והוא רק חששא אפ"ה לא מצרפינן כלים חוורי וסומקי וזה לתי' דבכורות דרק מדרבנן בעי חוטם אבל אי דאורי' הוא ליכא למימר חוורי וסומקי דמק"ל א"כ תי' הא' הכא ס"ל כתי' ב' דבכורות ותי' ב' דהכא ס"ל כתי' א' דבכורות א"כ להך תי' אין ברירה לומר כלים בחוורי וסומקי ע"כ כתי' ראשון חיישינן לשאלה א"כ אף דידע מאב"א פריך לתי' קמא משום דלהך תי' הכרח הוא לומר חיישינן לשאלה רק זה סותר למ"ש לעיל דהקושי' קאי לתי' קמא דבכורות ולפי מה שכתבתי ע"כ פריך מתי' א' דהכא והיינו כתי' ב' דבכורות אבל זה על דרך פלפול ומ"ש תחילה הוא לדינא נכון בס"ד ודוק:
תשובה ג
על דבר אשה הנעצבת וקשת רוח בוכה ומבכה על בעלה הנעלם ממנה ונמצאו שני הרוגים בק"ק קלוואן מונחים תוך המים והוציאו אותם וניכר א' ע"י סי' שהי' חוטם בסוף עגול ופרריסען ובין העינים איינגעפאלין וכל בגדים שעליו הכירו שהוא הנער שהלך עם בעל אשה זו והוליך סוסיו רק איש האחר שמצאו? לא הי' בו שום היכר פנים ולא הי' מלובש רק הזאקין ווהמכנסים והגעלי בענדליך שהי' עליו הי' עליו בחיים ג"כ זה תורף דברי עדים ועוד מבואר בהעדים שהעד ראה הנער במלבושיו ואח"כ ראה אותו והכיר אותן בסימני' של בגדים וגם הכיר אותו כמו שהי' החוטם בחייו עגול בסוף ופרריסען ואיין געפאללען בין עינים ע"כ תורף השאלה:
והנה כבר האריך בזה הרב המאו"ה אב"ד דק"ק קלוואן ושורש היתר שלו הוא. כי רוצה לסמוך שזה הנער הנמצא הוא שהוליך הסוסים מחמת סי' שבפניו וט"ע בבגדיו ויש לסמוך על דברי מהר"ל מפראג דאיכא ממ"נ אי סימנים דאורייתא חיישינן לשאלה ואי סימני' דרבנן לא חיישינן לשאלה א"כ ממ"נ סמכינן עלי' ועוד רוצה לסמוך על תשו' ח"צ דלא חיישינן לשאלה דיחיד ואחרי שזה הוא הנער אז סמך על תשוב' מ"ב דאם בשנים נמצאו בדרך הרוגים ומכירים א' מהם אומרים שגם השני הוא שהלך עמו דאנן תולין שאחר נתלוה עמו לדעת הרא"ש דסומכי' להתיר באומר פלוני שיצא עמו מת עכ"ד. ואמת כי בא עוד בדברי הרב הנ"ל שהכיר הנער בט"ע אף דאישתהי. ואם היה הדבר כך וודאי הדבר ברור הוא דאין לחוש לשאלה שיזדמן שצורתו נדמה לזה שהשאיל לו וכ"כ בתשו' הגרשוני והארכתי בזה במקום אחר בס"ד רק בג"ע מבואר דההכרה הי' על הסימני' ולא שההכרה הי' בט"ע לכן קשה לסמוך על זה. אך בסי' וט"ע דבגדים כבר דברו מזה כל האחרונים אם יש לסמוך על דברי מהר"ל מפראג והנה באמת השינוי לשון בש"ס ביבמות מייתי האב"א כלים בחוורי וסומקי בתר הא דמייתי ואלא הא דתניא מצאו קשור כו' ובמס' בבא מציעא מייתי מעיקרא בחוורי וסומקי ובתר הכי אלא הא דתניא וזה מורה דלא כמהר"ל מפראג דאז ניחא השינוי בב"מ דלא מייתי מעיקרא תנאי ובא להוכיח דסימנים דרבנן מהא דתנן אין מעידים אע"פ שיש סימנין ודחי לי' הטעם דחיישינן לשאלה ובתר הכי מאי הוי לי' להקשות ממצאו קשור מוכח דלא חיישינן לשאלה ע"כ סימנים דרבנן א"כ פשיטא קשה על מתני' דהתם אמאי מהני מצאו קשור ואי הוא בעצמו מצאו ונאמן במיגו כמ"ש תוס' א"כ אף חשש שאלה ליכא כמ"ש מהרש"א. ע"כ המקשה בא להוכיח תי' השני דכלים בחוורי וסומקי ולא חיישינן לשאלה וסימנים דאורייתא ומוקמינן מצאו קשור שלא מצאו בעצמו כמ"ש מהרש"א משא"כ ביבמות פריך שפיר ממצאו קשור ואי דקשי' ממ"נ למה קשור מהני הא סימן כלים לא מהני באמת ניישב תנאי היא וזה פשוט א"כ מוכח אף דכבר תי' הש"ס כלים בחוורי וסומקי אפ"ה טרח הש"ס לאקשוי' על תי' הראשון ובא להוכיח תי' השני אלמא אף דאין לנו הכרח מכח קושי' לחדש דין שאלה כיון דיש לנו תי' אחר אפ"ה הוכרח הש"ס להכרח הדין א"כ אף סימנים דרבנן ואין לנו הכרח לחוש לשאלה אפ"ה י"ל דחיישינן לשאלה. רק י"ל דוקא אי מוקמינן כלים בחוורי וסומקי הוא קצת דחוק אכתי יש לחוש לתי' דחיישינן לשאלה. אבל אי סימנים דרבנן ודאי אין לחוש לשאלה. אולם הב"י רוצה לומר אי סימנים דרבנן אף בהנהו כלים דלא מושלי אין לסמוך להתיר ובאמת הדבר תמה מאד א"כ האיך מהדרינן חמור בסימני אוכף או בעידי אוכף ניחוש לשאלה אולם יראה ליישב זה דהנה דעת ח"צ לשאלה דחד לא חיישינן יראה לכ"ע אין לחוש אם הוא אומר סימנים על החמור ויש לו עידי אוכף א"כ ע"כ אנו צריכים לומר שהשאיל אוכף למי שיש לו חמור כמותו בסימנים אלו דוודאי הא דסימני' דרבנן אין החשש שראה אצל חבירו סימן כזה דאל"כ אמאי לא מהני סימן גופו במת ע"כ הטעם דאתרמי שיש לאחר ג"כ סימן כזה א"כ אין לחוש לשאלה כה"ג דהוי שאלה דחד ותו מאין הי' יודע שאחר שהשאיל לו האוכף נאבד לו חמור בסימן כזה ולהכי מהדרינן אבל הש"ס פריך על אוכף אי סימנים דאורייתא ע"כ מיירי שאינו אומר סימן על החמור דאל"כ ל"ל האוכף להכי פריך שפיר וניחוש לשאלה אבל אי סימנים דרבנן מתוקם כה"ג שפיר ודו"ק:
אולם באמת דברי הח"צ תמוהין חדא כבר הקשה בכנסת יחזקאל הא רבא לא מפליג בין נפילה דרבים לדיחיד:
ומוכיח דלא חיישינן כלל לנפילה דאי הוי חיישינן אין לנו לחלק בין דרבים לדיחיד א"כ אף אי חיישינן לשאלה אין לנו לחלק מדעתינו ותו מה נענה ביום שידובר בו ש"ס ערוך ביבמות דף קט"ו דקאמר אביי אי לנפילה מזהר זהירי כו' פי' תוס' דהוי נפילה דיחיד ואי פקדון כיון ששמי' כשמי' כו' מבואר אי לאו הך סברא דשמי' כשמי' הוי חייש אף דהוי פקדון דחד נהי מהא דקאמר דלמא מסר לי' כנ"ל לא קשי' דהוי דחד די"ל מסר ליה בכדי שלא יצטרך שטר מכירה ויגבה בשטר זה אבל על פקדון קשה ע"כ גבי פקדון אין לחלק בין דחד לדרבים והה"ד שאלה:
ואף גם בהא דפריך אלא מצאו קשור נדחק הח"צ גופי' דפריך הי' ליתן גט אחר דהא שם הוי שאלה דחד וכל זה דוחק אך גברא רבא אמר מלתא נ"ל לקיים דבריו באופן זה. דהנה וודאי לכאורה שאלה גופי' קשה הא מחזקינן כל מה שהוא לאדם הוא שלו למה ניחוש לשאלה רק תוס' הקשו בענין קושי' זו בדף קט"ו ביבמות על דלמא מסר לי' ותירצו דמ"מ אינו יכול להוציא המעות מלוה א"כ לא מהני הך סברא רק דהמוחזק מחזיק בשלו אבל להתיר האשה על חזקתו לא סמכינן על זה כיון דלהא אינו מוחזק וזה ברור אך הא קשי' כיון דלרמב"ן הא דיצחק ר"ג אמרינן כאן נמצא כאן הי' ומתירים האשה א"כ לגבי בגדים נמי נימא כאן נמצא כאן הי' כיון שנמצאו בגדים עליו לעולם הי' עליו או אפכא כיון שידוע שאיש שאנו מסופקים בו שמת הלך לבוש באותן בגדים למה נחוש שאחר כך פשט אותם ולבשם אחר. ונהירנא כד הוינא טליא הי' מתקשה בזה מורי הגאון ש"ב אב"ד דק"ק גלוגא אבל איני זוכר מה אסיק בי' ולכאורה קשי' טובא דהא בחבי בר נאני דמש"ה לא חיישינן למסירה כיון דנמצא הדבר ברשותי' ע"ש א"כ למה ניחוש לשאלה. אך לענ"ד הדבר ברור דלא קשה מידי דודאי אם אמרו סתם א' אזל מקורטבא לאספמיא ומת וידענו שרק איש א' נחסר מקורטבא אין אומרים כאן נמצא כאן הי' שלא הי' אחר שבא לקורטבא והלך משם רק בהאי אמרינן כאן נמצא דלא נחוש שיזדמן דשמי' כשמיה למה נחוש שבא איש כזה לכאן והיינו דקאמר לא חיישינן לתרי יצחק א"כ בשאלה דרבים די"ל דהשאיל לאיזה אדם בעולם לא סמכינן אסברא כאן נמצא לחוד לפי זה י"ל בשאלה דחד אמרינן כאן נמצא כנ"ל דליחוש שהשאיל לאיש אחר ושמי' כשמיה שוה להך דיצחק ר"ג ולא חיישינן כלל. והא דפריך הש"ס ממצאו קשור כו'. י"ל דפריך אף אי הוחזקו ושיירות מצויות למה לא נחוש דאז ליכא שאלה דחד ואף דגבי חבי בר נאני לא חייש היינו משום דשם הוי ממונא משא"כ לענין אסור כמ"ש תוס' שם ע"ש:
והשתא ניחא דקאמר אי פקדון כו' דשם אביי קאמר למלתא איהו לא ס"ל כאן נמצא דע"ז סובב שם דברי הש"ס ורבא דמייתי במס' ב"ב ראי' דלא חיישינן לנפילה משני יב"ש אף דהתם י"ל כאן נמצא אך שם הוחזקו ושוה לעלמא ובממון אמרינן כאן נמצא אף בשכיחי רבים ודוק:
אולם בזה יש לעיין אף אם נקיים סברא זו מ"מ הא דמדמה ח"צ סימנים שאינן מובהקים לחששא דב' יב"ש אין דמיונו יפה דהא חזינן בלא הוחזקו בממון לא חיישינן לב' יב"ש:
ואי סימנים דרבנן אף בממון מן התורה לא מהדרינן רק מדרבנן מהדרינן ע"כ אין החששות שוים. א"כ אף די"ל לתרי יב"ש לא חיישינן אי איכא סברות כאן נמצא אבל שיזדמן בסימני' כמותו י"ל חיישינן אף אי איכא סברות כאן נמצא אך הא י"ל כיון בחבי בר ננא דס"ל לרבא אף אם הוחזקו לא חיישינן משום סברות כאן נמצא מדמינן לא הוחזקו בסימני' באיסורא להוחזקו יב"ש בממון והא שפיר יש לדמות א"כ כיון שנתקיימו דברי ח"צ לדינא ודאי שיש לסמוך על ט"ע בבגדים וסימנים שאין מובהקים שזה ההרוג הוא הנער שהלך עם בעל האשה ורבים אשר אתנו שסומכים עצמם כה"ג להתיר בט"ע בבגדיו וסימן בגופו וגם שנמצא עליו טלית קטן ורבים הסוברים בציצית לא חיישינן לשאלה וגם בכל בגדים אולם אם נאמר כיון שנתברר שזה הוא הנער אם נסמוך שהשני הוא בעל האשה דאין לחוש שזה שנתלוה עמו הלך למקום אחר בהא ודאי אף הרמב"ם מודה דאין לחוש שזה הלך למקום אחר ואחר נתלוה עמו כיון שהסוסים הי' של בעל האשה וזה הי' משרתו והם הכירו הסוס אצל הרצחנים למה ניחוש שהוא הלך מהמשרת והניח סוסו וסחורתו אצל המשרת וודאי אף הוא הלך עמו א"כ אין לחוש שהלך לעלמא ואחר בא בחריקאו וגם ודאי הוא הי' באותו מעשה שנמצא אף חגורה וסידור וצעטליך בכל תוך הסידור מונח על שפת המים א"כ וודאי הי' שם זה האיש אך מ"מ לבי נוקפי דל"ד כלל לעובדא דמ"ב ולא לדברי הרא"ש דודאי אם עדים מעידים שזה שהלך עמו מת אין לחוש שמא איש אחר נתלוה עמו וזה שיצא עמו הלך ממנו דלמה נימא שהלך מאתו בלא טעם כיון שדעתו הי' לילך עמו למקום פלוני אבל כה"ג ניחוש שמא עוד אחד נתלוה עמהם בדרך זה ובעלה ערק כשבאו הרצחנים עליו וזה שנתלוה נהרג. ולכאורה קצת ראיי' דחייש אף דאמרה חזו גברא דלמא אינש אחרינא אזיל לאצולי והוא אזל רק התם שאני דאשכחן פס ידא ע"כ הי' איש אחר שם אבל עכ"פ אף בלא ראי' מנין לנו לדמות זה לזה וכבר כתב מהרח"ש דאם בדבר קל אינו דומה לדברי הרא"ש אין לחלק ובהא מלתא ודאי צריכא רבה דהחילוק מבואר דוקא לומר שהוא הלך לדרכו ואחר בא במקומו אין לחוש לכן אם אומר כל החבורה מתו אין לחוש שאחר בא ביניהם וזה הלך קודם שמתו או נהרגו. אבל כאן י"ל שזה הלך ג"כ ואחר ג"כ בא ביניהם ובשעת הריגה ערק ואזל לעלמא והאחר נהרג אך אחר העיון בדברי המ"ב שאלה מ"ד מבואר דדומה נידן דידן לנידן דידי' דשם התיר לנשים אחרים עבור שהכירו א' מהם ואין תולין שנתלוה אחר עמהם בדרך. ומתחילה עלה בדעתי לומר דהתם י"ל שאלו שמצאו ההרוגים הכירו אנשים אלו שהלכו עם יצחק טירקל שנמצאו שהם הם אותן שהלכו עמו כשהי' עמהם אבל לא היו יודעים מי הם וכיון שהוכר א' מי הוא ואנו יודעים מי הלך עמו מתירים דאין לחוש שמא נתפרדו טרם שראו אותם אלו הישמעאלים דלהא לא חיישינן ובשעת הריגה לא נתפרדו שהם העידו שהם הם שראו תחילה:
אבל בשעת הריגה י"ל שהלך ואחר נתלוה עמו ג"כ תחילה והוא ההרוג אבל כפי שראיתי דברי מ"ב ע"כ אי אפשר לפרש כך דשם מבואר בהג"ע שאמרו הישמעאלים שיאמרו להם היהודים שהלכו מאתנו מעיר יאס נשארו עבור שבת ואח"כ מצאום הרוגים. א"כ אי מיירי שהכירום שההרוגים הם הם שהלכו מעמהם מעיר יאס אין חשש שנתלוה אחר בדרך שהרי העידו שיצאו עמהם מעיר יאס ע"כ שם לא מיירי שהכירום רק עיקר מה שסמך המ"ב על אותן שאמרו שראו ששה הרוגים וא' הי' זה שהכירו והם אינם יודעים כלל מי הלכו עמו רק כיון שמצאו הרוגים תולין שהם שהלכו עמו הם שנהרגו ולא חשש לחששא דידי שכתבתי לעיל א"כ יש להתיר אף בנידן דידן העגונה היא אשת ר' אברהם בר ברוך שהלך עם הנער ואם הי' הדבר שבא בג"ע שהזאקין והמכנסיים עם געלי בענדליך כך הי' עליו בחייו אם הכירו בט"ע אז אין כאן רק חשש שאלה. והי' מקום לומר לסמוך על המבי"ט אם נאבד א' בדרך ונמצא הרוג הוי כמים שאל"ס כ"ש אם הי' אצל הרוצחים שהרי מצאו צעטיל שלו ואח"כ נשתקע שמו וכיון דהוי מידי דרבנן י"ל דלא חיישינן לשאלה אך לדעתי משמעות הג"ע שראו המכנסיים עם הבענדליך ולא שהכירו בט"ע רק מהזאקין משמע קצת שהי' ט"ע אולם בלא"ה במקום עיגון כזה ואומדנות המוכיחים טובא דהוא וודאי עדיף ממים שאל"ס שפיר יש לסמוך על המ"ב. אך אני עמוס התלאות איני רוצה לסמוך על דעתי באיסור חמור כזה עד שיסכים עמי או ש"ב הגאון מוה' סענדר או הגאב"ד מק"ק זאלקוויא אז גם דעתי להתירה מכבלי העיגון עפ"י ב"ד של שלשה. וד' יאיר עיני במאור תורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו הכ"ד היום יום א' ר"ח סיון תק"מ לפ"ק בראד הק' צבי הירש מזאמשטץ
ובלאו הכי חשש שאלה בזמן קרוב שהוא בדרך ולחוש שהשאיל אז הבגדים שהם צריכים לגופו ובמקום שלא נזדמן לו אחרים לקנות ומשום חשש חלוף נמי הוא חשש רחוק בבגדים כאלו לדעתי חשש שאלה הוא אם הוא בביתו ובזמן דיש לחוש שהוא קונה לעצמו בגדים אחרים אבל כה"ג הוא חשש רחוק ואף לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה עכ"פ אומדנו' טובות והוכחות הם לצרף לסניף להתירה:
תשובה ד
האשה הנעצבת קשת רוח נתנה עלי בקולה על כי בעלה נעלם מעין ונמצא איש א' בק"ק לוטצק בנהר ונמצא עליו בגדים שיש בהם סימנים טובים שני הזאקין ובשאר בגדים ג"כ הי' סימנים רק אינם סימנים טובים והרב המאוה"ג אב"ד דק"ק לוטצק נדחק למצוא לה רפאות תעלה ע"פ תשוב' ח"צ דס"ל דלא חיישינן לשאלה דיחיד ומהרי"ט ס"ל לכל בגדים לא חיישינן לשאלה א"כ אם נחוש שהשאיל הבגדים שיש בהם הסי' טוב למי שיש לו כמו אלו הבגדים שאין בהם סימן טוב הוי שאלה דחד עכ"ד:
והנה באמת וסומקי אינו אף סימן שאינו מובהק ורבים מהבגדים אין בהם סימן כלל אולם אם נסמוך על דברי מהרי"ט מבואר אף בבגד א' שהוא הכרח לו בדרך אין לחוש לשאלה. רק אמרתי שלא לכנוס בפרצה דחוקה רק לבוא ברווחא והנה בדברי ח"צ יש לתמוה הרבה וכבר כתבתי והארכתי מזה טובא בס"ד והרב הנ"ל הרגיש ג"כ בכמה קושי' חדא הא רבא לא מפליג בין נפילה דרבים ליחיד למה נפליג בשאל' וזה הקשה בתשו' כנסת יחזקאל ותו מאי פריך על מצא קשור וניחוש לשאלה הא שם ע"כ ניחוש ליב"ש אחר הוי שאלה דחד:
רק זה הרגיש ח"צ ומישב בעצמו דפריך מהוחזקו דבהוחזקו עכ"פ ניחוש והשתא לא קשה אף קושית הכנסת יחזקאל דרבא לא מפליג בין נפילה דרבים ליחיד בהוחזקו אבל בלא הוחזקו אף רבא לא חייש ובזה מיושב מאי דקשי' עלי' תו הא רבא בפרק האשה רבא מוכיח דלא חיישינן לתרי יצחק מחבי בר נאני ניחוש דלמא מסר לי' הא הווי כשאלה דחד דהתם נמי בהוחזקו מיירי דחבי בר נאני שכיחי טובא ע"ש:
ואנא כיפי תלינא בדברי הח"צ דהא הרמב"ן מפרש סוגי' דיצחק ר"ג ביבמות דף קט"ו דטעמאדרבא דלא חייש לתרי יצחק משום כאן נמצא כאן הי' ומוכיח מחבי בר נאני דלא חיישינן לנפילה ומסירה משום דכאן נמצא עכ"ל:
א"כ אף שאלה לא נחוש אם נמצא אותו לבוש בבגדים אלו נימא כאן הי' תמיד או איפכא כיון שברי לנו שאיש אחד הי' לבוש בהם למה תלינן באחר רק נ"ל דעד כאן אמרינן כאן נמצא היכא דאיכא נמי לא הוחזקו יב"ש דהגע בעצמך אי אמרינן כאן נמצא א"כ אם שמענו איש אחד הלך מעיר זו ומת וכאן נחסר איש א' אטו נימא וודאי זה שיצא הוא בן עיר זאת ולא נחוש לאחר. הא וודאי ליתא דווקא בתרי יצחק דעת הרמב"ן דאין לחוש שיצחק אחר בא לכאן ונעלם כיון שלא הוחזק שיצחק אחר הי' כאן רק זה אבל אי לא ידעינן שמו וודאי גם אנשים אחרים באים לכאן כמו זה שהי' דר כאן ומינה לענין חשש שאלה כיון שמצוי להשאיל לאנשים אחרים ליכא סברות כאן נמצא דמצוי הוא להשאיל לאחרים ג"כ אבל זה לא הוחזק שפגע בדרך זה ששמו כשמו או לפי דברי ח"צ שיש לו סימנים כמוהו והשאיל לו זה לא חיישינן דווקא לאנשים דעלמא חיישינן שהשאיל כמו בעיר אף שהוא קבוע כיון שגם אורחים שכיחי חיישינן שבא לשם אחר הה"ד בבגדים אף שזה לבוש בקביעו' בהבגדים מצוי שאחר מתלבש בהם באקראי ע"י שאלה אבל כמו שלא נחוש שבא יצחק באקראי תוך העיר וזה הקבוע נעלם כך. כך אין לחוש בבגדים שלבוש יצחק זה בקביעות שלבש יצחק אחר באקראי וזה הקבוע נעלם מהעין. והשתא נבוא לדברי הגמ' בביאור ויתישב בס"ד ברווחא ושים אזניך כאפרכסת דוודאי קשי' מאי דקאמר רבא במס' ב"ב בעובדא דהאי שטרא דכתיב בי' ממך לנפילה לא חיישינן למה לי לומר לנפילה לא חיישינן משמע משום דחשש נפיל' הוא חשש רחוק דזהירי בי' תיפוק לי' דרבא ס"ל כאן נמצא וכאן הי' ובמ"א כתבנו דגרסינן רבה אך לפי מ"ש ניחא דעד כאן לא אמרינן כאן נמצא אלא דלא חיישינן לתרי יצחק אבל התם לחשש נפילה אי הוי חיישינן לא שייך כאן נמצא דיכול להיות שמצאו אנשים דשכיחי למצא שטר ואי קשי' א"כ מאי ראיי' מייתי מהא דמוציאין שטר התם איכא תרי יב"ש ואמרינן כאן נמצא ולעולם לנפילה חיישינן די"ל התם כיון דמיירי בהוחזקו לא אמרינן כאן נמצא דאמרינן היכא דליכא רק חששא דתרי יצחק אבל הכא איכא תרי יצחק ואביי דחי אף בהוחזקו הוי נפילה דחד ע"ש ואי קשי' א"כ מאי מוכיח רבא מחבו בר נאני דאמרינן כאן נמצא הא שם הוחזקו די"ל וודאי בהוחזקו לא אמרינן כאן נמצא לענין אי הוי חיישינן לנפילה ולא הוי אמרינן מזהר זהירי לא מהני סברות כאן נמצא דיש חשש נפילה ואף שהוא ביד יב"ש אחר כיון שיש יב"ש בעיר יכול להיות שזה מצאו כמו אחר אבל הא לנפילה בלא"ה לא חיישינן דמזהר זהירי וראיית רבא דלא חיישינן דלמא מסר לי' כמ"ש תוספות ולענין חשש דלמא מסר לי' לא מהני הוחזקו דאף דהוחזקו לא חיישינן אף במקום דליכא סברות כאן נמצא דאיכא יב"ש מ"מ לא חיישינן שמסר לאחר זכותו ומכר לו דמחזקינן וודאי שהוא שלו ולא מכרו לאחר דייקא לענין חשש שאלה או פקדון וכדומה שנשאר ברשות בעלים רק שהוא ביד זה באקראי ליכא סברות כאן נמצא רק לענין דלא נחזיק שבא אחר שהוא כשמי' אמרינן כאן נמצא אף לשאלה אבל לחוש שיצא מרשות הראשון לגמרי ובא לרשות שני בלאו סבר' דשמי' כוותי' לא חיישינן ומוקמינן ברשותא דמרי' ולהכי גבי דברים העשוים להשאיל לא מחזקינן במכירה רק בשאלה דלא נפיק מרשותא דמרי' ולהכי לא חיישינן רק לשאלה ולא למכירה וזה ברור לענ"ד בס"ד וכ"מ דס"ל לרבא במס' כתובות בסוגי' דהיו בה מומין כאן נמצא ולא מחזקינן שהי' ברשות אחר:
והנה נתבארו דברי הח"צ ונתקיימו היטב דלא חיישינן לשאלה בשני יב"ש ויש אתי מקום לומר דהא דלא חייש רבא לנפילה היינו משום כאן נמצא וס"ל אף בהוחזקו דבממון שוה הוחזקו לאיסורא בלא הוחזקו דלא חייש לב' יב"ש משום כאן נמצא הה"ד בממון אף בהוחזקו אמרינן כאן נמצא אבל דרך הראשון עיקר יותר בס"ד. והנה לנ"ד כבר ביארתי שאין זה בעיני ברור לסמוך על שאר סימני כלים ולשווי' לשאלה דחד רק זה י"ל דחשש שאלה הוא רחוק דחזקה כל מה שתחת אדם הוא שלו רק דאיכא חזקת אשת איש. וכן ראיתי אח"כ בס' נודע ביהודה והמבי"ט פסק אם נמצא הרוג בדרך שידוע שזה הלך ונתעלם שם וודאי תלינן זה הוא ההרוג ואיתרע חזקת אשת איש א"כ י"ל דלא חיישינן לשאלה דנשאר חזקה מה שתחת אדם הוא שלו כיון ז דאיתרע חזקת אשת איש וזה ברור:
והנה זה איזה שנים הי' לי פלפול עם ש"ב הגאון אב"ד דק"ק זאבריז ורצה לומר דאין דברי המבי"ט אמורים אלא ביבשה דנימא שנהרג אחר בזה המקום שעבר זה שנתעלם מהעין לא חיישינן מדאורייתא אבל במים שיכול להיות צף ובא ממקום אחר אפשר יש לחוש. אבל לענ"ד אין חילוק בזה ולחוש שבא ממקום אחר ונפל במקום שנתעלם הראשון בזה הוי מקום סימן דהאיך יתרמי שבא למקום הראשון ונשאר שם וגם שנאמר שהשאיל לאחר הבגדים. וזה צף למקום שהי' הראשון עדיף טפי משאלה דיחיד. ותו י"ל והוא עיקר דבהא אמרינן כאן נמצא. כיון שבאותו נהר הוחזק שעבר איש בעלה של זה במלבוש זה שיש בו הסימן מובהק ולא הוחזק זה שהשאיל ואף אם השאיל לאחר לא הוחזק שזה עבר כאן במלבושים האלו תוך הנהר הזה אמרינן כאן נמצא ולא עבר האחר בנהר זה כיון דלא הוחזקו שהלך אחר במלבושים אלו והי' בנהר זה כמו דלא חיישינן בלא הוחזקו יב"ש שעבר יב"ש בעיר זה וזה שהי' ודאי נעלם דלא חיישינן שהי' אחר בעיר הזה הה"ד הכא לא הוחזק שהלך אחר במלבושים אלו ולא נחוש שהלך במלבושים אלו והי' תוך הנהר זה ואף דרמב"ן כתב בנמצא במקום שאינו דר יב"ש אחד חיישינן לאחר ג"כ אף שידענו שזה עבר שם י"ל דוקא לענין יב"ש דע"כ איכא בעולם יב"ש טובא א"כ יש לחוש שפיר לאחר אבל שאחר הי' לובש במלבושים של זה לא הוחזק ואף במי שאינו דר רק שידענו שזה עבר דרך שם אין לחוש לאחר משום כאן נמצא ותו כיון שנאמר סברות המבי"ט בהרוג כאן תלינן בזה שנאבד א"כ אין לחוש שצף מעלמא לכאן כיון דבודאי בעלה הי' כאן אין לחוש שאחר בא דרך צפי' ושפיר יש לתלות בזה שהי' כאן ולא נתלה באחר שבא ממ"א לכאן דרך צפי' דוקא אם י"ל שאחר ג"כ הי' במקום הזה כשמת שפיר קאמר הרמב"ן לחוש אי אינו דר שם אבל לתלות שבא ממקום אחר דרך צפי' אחר מותו אין לחוש ואמרינן כאן נמצא ותו הכא איכא חזקה טובא שנשאר עגל' וסוסים שלו בדובנא והוא סיכן נפשו ונסע עמהם אף שנתוודע לו שהם פוחזים שחשש שיעלילו עליו ויקחו הסוסים שלו והאיך השאיל בגדיו והוא הלך למרחוק והניח עגלה וסוסים שלו על קרן הצבי והא אין לחוש שהם הוליכו אותו לאנסו למרחוק דוודאי הי' יראים להוליכו שלא יתוודע נכלותם א"כ איתרע חזקת חיות דידי' טובא ואין לתלות באחר דאית לי' חזקת חיים ואיכא נמי חזקה זה שת"י אדם שלו. לכן נלענ"ד להקל ולהתיר לאשה לכל גבר די תיצבי רק באופן שיסכימו עמי תרי רבנן דסמיכי:
תשובה ה
משבר סלעים ומפרק הרים בגבורתו מוציא אסירים בכושרות דבריו המה נחמדים והיו למאורות ה"ה כבוד אהו' ש"ב ידיד ה' וידיד נפשי הרב המאוה"ג הגאון המפורסים נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מהו' אלכסנדר כ"ץ אב"ד דק"ק זבארעש יצ"ו:
מכתבו הנחמד הגיעני והנה ראיתי מעכ"ת חוכך טובא בשריותא דהני אתתא והספק שנסתפק מעכ"ת אם לא העידו שנהרגו כולם רק נמצאו הרוגים יש לחוש שהי' כאן מונח א' מכבר הנה במ"ב ג"כ העובדא הוי שמצאו הרוגים ולא שהי' אצל הריגה כמבואר תוך הג"ע שלו והרי לא חש להני חששי דחייש מר ועיקרו של דברים דאין לחוש שאף שבאו ממקום אחר שנהרגו כולם במקום אחד והוא חשש רחוק ואף שנמצאו תוך המים לא ידעתי החשש וכפי שבא בשאלה לדעתי הוא מים הסמוך לכפר ואינו בא ממקום אחר ומעכ"ת יכול לחקור זאת מהאשה ואף אף אם הי' מים שבאו ממקומות אחרים אחרי שאנו צריכים לחשש שאלה ע"כ נאמר שהשאיל לאדם אחר וזה בא ממקום אחר דרך המים וצף לכאן במקום שנהרג משרתו של זה ובאו שניהם למקום אחד לדעתי הוא חשש רחוק ודחוק ואף האי חששא גופא שצף הרוג למקום שמונח שם הרוג זה לא חיישינן דאל"כ לא משכחת לה דמנין הוי סימן:
ומה שכתב מעכ"ת דכיון שלא נמצא אצלו רק בקרוב א"כ נתת תורת כל אחד בידו מהו קרוב. האמת מבואר לענין מציאה לא הוי מנין סימן רק בעשוי כמגדלים או בכרוכים זה על זה רק שם הטעם דאי לא"ה כיון דדרך נפילה הי' מייאש מני' שמא לא יהי' מונחים זה אצל זה אבל נ"ד תלוי כל שנמצאו סמוכים כדרך שאם נהרגו יחד מצוי שיהי' כ"כ סמוכים בהשליכם מנגד הוי סימן שהם הם שהיו ביחד ונהרגו כן נראה דעת המ"ב:
ואף מה שחשש מר אולי היו נטבעים תמיהני בכל הג"ע כתוב שנמצאו הרוגים ואי הוי חייש לנטבעים ודאי עלייהו סמכינן שראו שהם הרוגים ומצאו בהם פצעי' וחבורות מכות מות ועיקר ההיתר כיון דאינו ספק דאורייתא כמ"ש המבי"ט ומ"ש מעכ"ת די"ל דברי המבי"ט אמורים במקום שאין שיירות מצויות כל המחברים שהביאו דברי המבי"ט הביאו דבריו במושלם ולא חלקו כלל בזה ואף טעמו שנתן המבי"ט משום כיון שנאבד ביבשה עדיף ממים כיון שלא נודע זכרו א"כ לעולם הוי רק חששא דרבנן ואף כיון שלא נודע ששכיחי לסטים שם רק באותו זמן באותו לילה היו שם הלסטים ובאותו לילה ודאי אין שיירות מצויות וודאי יש לתלות באותן אנשים שידענו שהלכו אז בשעה שהי' שם לסטים שנהרגו והוי אין שיירות מצויות אף לפי דברי מר:
ומה שכתב עוד מעכ"ת לחלק כיון שנמצא במים לא במקום שהלכו אין להתיר מכח דברי המבי"ט לא ידענא חלוקו דמר מ"מ עכ"פ הרי נאבדו בדרך הזה ונמצאו במקום זה הרוגים שיש לתלות שהם הם סברות המבי"ט להתיר מה בכך שאנו לא ידענו שהלכו לתוך המים כיון שיש לתלות בהם והם נאבדו בדרך זה ומאחרים לא נודע שנאבדו ושם נמצא החגורה שלו וסידור ע"כ הי' שם אצל המים הבעל שלה ואף גם זאת לחוש שצף א' מרחוק על המים כיון שיש היכר בזאקין שלו ומכנסים ע"כ השאיל לאחר ע"כ נצטרך לחוש שבא ג"כ צף זה שהשאיל לו למקום שהוא נאבד ואף גם שלא הי' רק שמונה ימים בין זמן שמצאו אלו שבנהר ובין זמן שנאבדו ובכל המקומות לא נשמע שנאבד איש כי הזמן קרוב והי' נשמע שם אם נאבד גם שם איש או נטבע וזה אפשר בחפוש אם נשמע שנאבד אדם שם (אבל אין מהצורך לבדוק זה כמ"ש) וביותר תמיהני טובא מ"ש מעכ"ת כיון שע"כ לסטים השליכוהו תוך המים אינו דומה לנדון המבי"ט דהוי במים שלא שהה עליו כדי שתצא נפשו דבריו תמוהים מאוד ממ"נ אם נאמר שהשליכוהו תוך המים הרי מצאנום מתים עכשיו מה צורך לשנעמוד עד שתצא נפשם יש לנו לומר כיון שנאבדו ונמצאו מתים בנהר הם שנאבדו מתו דאי חייש שמא הם השליך לנהר ואלו אחרים הם למה נחזיק שהשליך לנהר אם נאמר שאחרים הם הרי נאבדו ביבשה ואם כיון שמצאום במים נאמר שהשליכום למים א"כ הרי מתו לפנינו והנה אני אומר מטיבותי' דמר ימציא היתר ברור להאשה שאי אפשר למצוא לה עדות אחר והוא עגון גדול:
תשובה ו
הובא לפני ג"ע שהוגבה בק"ק סטאנוב שהעיד איש אחד שמו בער שהי' עמו אצל חיל של פולין רופא ושמו יעקב והי' לו פאות וזקן ירוקים געל ואמר לו שיש לו אב ואם חורגתו בק"ק סקאהל ואח בעיר ווארשי חייט ובא כ' בער עם איש הנ"ל עם החיל לק"ק וולדאווי ונשאר הוא בק"ק הנ"ל ואיש הנ"ל נסע עם החיל ונהרג והביאוהו לק"ק הנ"ל והכירוהו שהוא יעקב רופא הנ"ל והוא נהרג בחודש אלול תקכ"ט וקברוהו על הבית חיים שהוא חוץ לעיר בט"ו עש"ק. עוד הי' לפני ג"ע מק"ק ווינקאץ שהעיד כה' מתתיהו שמשרתו בעריל בא אליו והגיד לו בל"א יעקיל איז גישאסען גווארין ובצדו האט מען איהן גיטראפען והחברה נסעו לשם ואני הנחתי אותו על העגלה ונסעתי ג"כ והייתי אצל הבית חיים כשנקבר גם העיד שזה יעקב רופא שהעיד עליו המשרת אז ער איז גישאסען כנ"ל הי' לו פאות וזקן ירוקים געל ע"כ דברי העדים ובאתה אשה עגונה שאמרה שבעלה הי' יעקב רופא ויש לו אב ואם חורגתו בסקאהל ואח בווארשי ובקשה התרה להתיר לה להנשא אחרי שתחלוץ מיבמה והנה עדו' השני אינו כלום שאין כאן שמו ושם עירו ושום סימן רק עדו' הראשון מועיל רק לכאורה איכא תיוהא שלא הוזכר מתי הי' ההכרה אם היה תוך ג' הימים להריגה.
והנה בגוף הדין כבר דברו ראשונים ואחרונים בתשו' ומבואר בק"ע דעת הרבה גדולים דמקילין בספק תוך ג' ימים ובודאי יש לסמוך עליהם במקום עגון אולם אם נעיין במקור הדין בש"ס סוף יבמות אמינא לכאורה ראוי לשית לב להמקילים בספק א"כ מאי פשט הש"ס מהך דאסקינן אבי הדיא ואדיגלת ואינסבה לדביתהו אף דשם איתא שהי' בתר תלתא יומי אכתי מאי פשיט כיון דמקילים בספק הי' תוך ג' ימים. ע"כ היינו משום דהאי חששא שמא הי' אחר ג' ונשתנה חשש רחוק הוא שנשתנה להכי לא חיישינן א"כ י"ל משו"ה אנסבה לדביתהו דאם הוא אינו זה שטבע קודם ה' יומי אי אחר הוא צריכים אנו לחוש שמא זה האיש אחר ונטבע קודם ג' ימים ונשתנה לצורת זה שאנו ידענו שנטבע ולהא לא חיישינן ע"כ כיון שדומה צורתו לזה שנטבע ע"כ הוא הוא הנטבע ולמה נתלי באחר וזה האחר נטבע קודם ג' ימים ונשתנה להא לא חיישינן ע"כ אף להא חיישינן אך זה יש לדחות דלא מיירי שידענו מי הוא הנטבע רק שידענו איש אחד נטבע קודם תלתא יומי ולא ידענו מי הוא וזה הנמצא עכשיו שאסקוהו הכירוהו בט"ע מי הוא ע"ז פריך שפיר דיש לנו לתלות טפי שהוא הוא הנטבע והרי הוא אחר ג' ימים בבירור ולמה מקילים וכ"כ הצ"צ בתשו' ק"ג שאם ידענו שנהרגו אנשים קודם ג' ימים ונמצאו הרוגי' מחמירי' אף למקילים בספק ג' ימים דהכא יש לתלות שהם הנהרגים הראשונים ה"ה בטביעה י"ל כך א"כ אדרבא יש להוכיח דמקילים בספק מדמייתי הש"ס דטבע בכרמי ובדגלת ולא מוכיח בפשיטות מדהתיר לזה דאסקוהו. ע"כ דבעי לאוכוחי כיון דטבע איש אחד ודאי קודם ג' ימים ע"כ זה הוא הנמצא ולמה אנסב לדביתהז אבל אי לאו דמייתי דטבע לא מוכח די"ל דאנו תולין שהי' אחר ג' ימים א"כ מוכח דספיקא לקולא ודוק:
ומזה נ"ל להוכיח כדברי מהריב"ל שנחלק עם מוהרד"ך בפי' דברי הרא"ש למהריב"ל אי לא ראה הטביעה ולא הי' שלם בעי לאלתר ולפי מ"ש מוכרח כדבריו דהא אי נימא בלא ראה הטביעה לא בעי לאלתר ע"כ הך דדגלת דבעי לאלתר מיירי שראה הטביעה וכיון שראה הטביעה מוכח דספק תוך ג' ימים מחמירין דאל"כ מאי פשט דמה"ת יש לתלות שם שאחר הוא והי' אחר ג' ימים הרי באחר אין תולין באחר ג' ימים ולמה נשתנה הצורה לזה שידענו שנטבע ע"כ יצטרך לחוש שהוא אחר ג' ימים ונשתנה ולמה נחוש כולי האי ע"כ אף כה"ג חיישינן והרי הרא"ש מיקל בספק תוך ג' ימים ע"כ מפרש בלא ראה הטביעה דהיינו שראינו שטבע אחד קודם ג' ימים רק שלא ידענו מי נטבע וליכא בדדמי ואפ"ה בעי לאלתר מוכח כמהריב"ל ודוק היטב:
והנה לכאורה הי' נ"ל ליישב כך אף אי מיירי דראו שנטבע זה האיש אפ"ה פריך שפיר דאם נאמר שזה שאסקוהו הוא הנטבע ע"כ הוא לאחר ג' ימים וכיון שלאחר ג' ימים נשתנה המת ע"כ אין לו ט"ע גמור דהא נשתנה א"כ איך נסמוך על ט"ע גרוע זה שמא אחר הוא אף שהוא תוך ג' ימים ולא נשתנה זה האחר מ"מ י"ל שאינו זה הנטבע שידענו כיון דאין לנו בו ט"ע גמור שאם הוא הראשון ע"כ אין צורתו שוה ממש להנמצא א"כ שמא אחר הוא. אך לפי זה קשה למה מחילים אם יצא קול שנהרג זה האיש ונמצא אחר ג' ימים מקילים ממ"נ אם הקול אמת הרי נהרג ואי לאו הוא תוך ג' ימים נימא נמי אם הקול אמת ע"כ אינו מכיר אותו טוב א"כ האיך נסמוך על הכרה זו די"ל כיון שאומר שמכיר אותו היטב ע"כ הקול שקר והוא הוא הנמצא אבל הכא שע"כ נטבע אם הוא הנהרג ע"כ אינו מכירו היטב ואיך נסמוך על הכרה זו וא"ל נתלה שיצא מהמים ואח"כ נפל למים הוא חשש רחוק טפי י"ל שאינו מכירו היטב והוא אחר אך מ"מ נ"ל אי מיירי בראה הטביעה ע"כ מחמירים בספק תוך ג' ימים דאם נאמר הקושי' כמ"ש ע"כ ודאי נשתנה אחר ג' כמו שהוא לשון הרמב"ם מפני שנשתנה ולא ספק כמו שכתב הש"ס דחיישינן שנשתנו פניו דאם ספק הוא מאי קשי' כיון שאומר שמכירו י"ל הוא שנטבע בפנינו ומכירו היטב ולא נתלה שהי' אחר וזה אחר נטבע קודם ג' ימים ונשתנה ע"כ הוא וודאי נשתנה א"כ אם הוא הראשון ע"כ אינו מכירו היטב דהוא ודאי אחר ג' ימים א"כ י"ל שאחר הוא אף שאחר הוא תוך ג' ימים מ"מ אינו הראשון כיון שאין לו בו היכר גמור א"כ כיון שוודאי נשתנה למה נקיל בספק תוך ג' ימים דוקא אם הוא ספק אם נשתנה יש מקום להקל בספק תוך ג' דהוי חששא דרבנן ומקילים בספק אבל אי ודאי נשתנה הוי ספיקא דאורייתא ולמה נקל מספק א"כ כיון דהרא"ש מיקל בספק ע"כ שמפרש דהוא ספק נשתנה א"כ מאי פריך הש"ס ע"כ דמיירי בלא ראה הטביעה והיינו שראה שנטבע ולא ידע מי הוא ואפ"ה בעי לאלתר ומוכח כמהריב"ל ועוד ראי' נ"ל דאי מיירי בראו הטביעה אף בוודאי שהי' אחר ג' ימים י"ל דמקילים כיון דהוי רק חששא מקילים במים שאל"ס דהוא דרבנן ומאי מוכיח הש"ס ע"כ דמיירי שלא נודע שזה נטבע והוי ספיקא דאורייתא וזה ברור ותבנא לדינא עכ"פ דעת הרבה ראשונים ואחרונים להקל בספק תוך ג' ימים ואם אין העד ראשון לפנינו מיקל בתשו' מור״ם הובא בתה"ד סי' ר"מ וכן פסק בצ"צ סי' ק' דאמרינן לראשון נתברר שהי' תוך ג' א"כ כיון שאין העד ראשון לפנינו תולין שנתברר לו הדבר רק זה לכאורה אינו נ"ל כאן שאמר שמצא אותו והכירוהו אינו מוכיח שנתברר לו רק כשאומר נהרג אז אומרים כיון שמעיד על דבר ברור שנהרג ע"כ נתברר לו משא"כ הכא שאמר רק שהכירו אינו תולין שהי' ברור לו רק בג"ע מבואר שאמר שנהרג אף אם הוא פי' לזה מה שאמר שהכירו מ"מ הרי אמר שנהרג ונתאמת אצלו ההריגה תולין שידוע הי' לו שהי' תוך ג' ורק לכאורה קשה כאן לומר שידע שהי' תוך ג' נהי שראה זה יעקב תוך ג' שנמצא ההרוג שמא הרוג מונח מקודם ותה"ד כתב דתולין שראהו מיד או שהי' אצל ההריגה ולכאורה קשה האיך שייך שראוהו שמא הרוג מונח כבר וצ"ל שי"ל שיודע שלא הי' במקום זה מתחילה מונח הרוג א"כ אף בנ"ד י"ל כך אך בר מן דין מתוך לשון העדים נראה שזה מלתא באנפי נפשי' הוא שאמר שנהרג וגם הכירו אח"כ והרי מעיד על ההריגה בבירור ואף גם שזה העד שהעיד בסטנאב הוא שהגיד בשמו ר' מתתי' שאמר לו יעקב איז גישאסען הרי אף לר' מתתי' אמר שנהרג ואף דשם אין מספיקים דבריו שאמר שהי' גישאסען דלמא לאמת עכ"פ תו ל"ל כיון שכאן אמר שנהרג כוונתו הוא שנהרג ממש ונודע לו בלא"ה שנהרג בלא ההכרה וא"ל דזה שאמר שנהרג הוי ע"א במלחמה די"ל דע"א במלחמה הוא דרבנן ולזה שוב מהני ההכרה ואין חיישינן שהי' תוך ג' ימים דהוי ספיקא דרבנן א"כ יש לסמוך על עדי' שאמר שנהרג:
והנה שאלתי לאשה שאמרה שהיתה אצל הג"ע וזה בעריל לא ראה ההריגה רק ההכרה מ"מ אינו סותר מה שכתבנו די"ל מ"מ העיד על ההריגה ששמע מאחרים ותו אם על דברי' נסמוך הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהיא אמרה ששמעה שם ביו' ד' כשנהרג והי' בו רוח חיים שלח לראנדר מחזיק כפר שיבוא אליו וזה המחזיק הודיע לעיר וקברוהו ביו' וי"ו כפי עדות של בעריל והרי העידה שהי' תוך ג' ימים והפה שאסר הוא שהתיר ותו אף בלא"ה אין לומר דהיא לא מהימנא דהוי מלחמה חדא בקברתיו מהימנא דלא משקרא א"כ אף הא לא משקרא מה ששמעה שם ואף לרמב"ם דמחמיר בקברתיו היינו דאי אפשר שהמתינה אבל עדות זו מהימנא ואף להטעם כיון שאמרה בדדמי משקרא הא ליכא בדדמי דוקא במלחמה שהי' תוך קשרי מלחמה שבדדמי אבל הכא שמא נמלט כמו שנמלטו שאר אנשים וליכא בדדמי ותו בקברתיו דוקא ס"ל לרמב"ם כיון שראתה אותו מת במלחמה אינה ממתנת ומשקרת אבל אם אומרת שמת רחוק אינה משקרת א"כ הה"ד עדות זה שאמרה ששמעה שהי' תוך ג' ותו הך חששא נראה דהוא דרבנן ויש להקל בספק תוך ג' ימים:
ולכאורה יש נמי ספק שמא הי' שלם ואיכא דעת ר"ת וכתבו הפוסקים אי הי' שלם ודאי מקילים בספק תוך ג' ימים רק זה אינו נראה בספק חבול להקל דהוי ספק א' אם הוא בעלה או אחר שנשתנה ולא הוי ס"ס שמא הוא תוך ג' ושמא הי' שלם דהוי ספק א' דוקא בודאי שלם סמך אדעת ר"ת ותו דשם ספק א' מתיר יותר אף בעלמא בודאי אחר ג' אבל על זה שמא שהי' שלם אין היתר יותר מצד השני שמא הי' תוך ג':
אך כפי שבא בלשון עדות השני שאמר בצדו יורוהו המורים מסתמא לא הי' חבול בפניו ואף שבעדות זה לא נזכר שם אביו ועירו כיון שנראין הדברים שזה מעשה אחד דאמר שהי' אז ארבעה רופאים וא' הי' יעקב עם פאות וזקן געלי ודאי לא היה עוד אחר שם ששמו יעקב והי' פאת וזקן געלי דאל"כ מאי סימן אמר זה מתתי' העד וכיון שזה בעריל אמר בסטאנוב שרבי יעקב שהי' לו פאת וזקן געל ושני אמר למתתי' מען האט גישאסען ליעקב בצידו ע"כ לזה יעקב נתכוין שהכירו כיון שלא היה שם אצלם יעקב אחר שהי' לו זקן ופאת געלי ג"כ תוך אנשי חיל א"כ מבואר שזה שהכיר זה בעריל יורו לו המורים בצדו והי' שלם בפניו ומצרפי' דעת ר"ת להתיר בספק תוך ג' ימים. ואין לומר שזה הי' פעם אחר שאמר מתתי' שהי' ארבעה רופאים וזה שהעיד בעריל הי' פעם אחר דנראין הדברים שהי' בפ"א כיון שנתן עדות זה לאשה זו ע"כ רצה להעיד לה וגם האשה אמרה שהכל היה פ"א וכן מורה הג"ע לכן ודאי יש להקל טובא ולרווחא דמלתא העיד עוד לפני ב"ד דפה הרופא דק"ק סקאהל שאמרו לו שררים המשרת שלך (שהי' מכירים אותו יעקב שהי' משרת שלי) איז דער שאסען גווארען והכירו את פרצופיו ובגדיו והנה אין לחוש שהי' אחר ג' ימים כיון שהכירו בגדיו אין לחוש לשאלה שהשאיל לאחד שנשתנה צורתו לזה האיש שהשאיל לו וכ"כ עה"ג בתשו' ואף ששדיתי נרגא בתשו' עה"ג דהא תני אין מעידים אלא על פרצוף עם החוטם ולחד שינויא במס' בכורות בעי חוטם מדרבנן ואפ"ה תני סי' כלים לא מהני אלמא חיישינן לשאלה שזה שפרצוף פניו דומה לזה הה"ד בחששא דג' ימים דמ"ש. מ"מ בספק תוך ג' ימים נ"ל לסמוך על סברתו חדא טפי י"ל שהי' תוך ג' ימים משנאמר שהשאיל לזה שנשתנה צורתו ונדמה אליו ותו כיון דחשש שאלה דרבנן מקילים ובספק תוך ג' ימים וזה ברור. ומה שאין הכתב מקוים האשה העידה שהיתה אצל הב"ד כשגבו העדות. ונ"ד לא דמי למלחמה דנאמר אשה אמרה בדדמי כיון שכולם ניצולו למה תתלה שבעלה נהרג וגם במקום עיגון מקילין אף אם אינו מקוים וגם עדות הרופא הנ"ל מועיל:
תשובה ז
משיב דברים נכוחים ערבים דבריו כעולות מחים אלהים ואנשים משמחים ה"ה כבוד אהו' ש"ב ומחו' ידיד ה' וידידי וחביבי הרב המאוה"ג הגאון המפורסים נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מו' יוסף נ"י אב"ד דק"ק זאמשטש והגליל:
הגיעני אמרותיו בדבר שאלה חמורה בעגונא דאתתא ותורף השאלה שאשה אחת העידה שאמרו ערלי' שאיזו יהודים שרצו שילך מכפר חולאין שיאכלו זאבים אותם ואמרה האשה הזאבים אינו אוכלים יהודים ואמרו הנכרים שכבר אירע שזאבים אכלו יהודי ואמרה האשה שהי' כאן חייט א' ונאבד והשיבו הנכרים שהזאבים אכלו החייט ומצאנו הסל וחתיכה בגד ממנו והיד ממנו נשאו הזאבים על שדות ביסטווער וגם בא תוך השאלה שהובא גלגולת אחר י"ט של סוכות לחעלמא (ולא הוזכר תוך השאלה מאיזה מקום הובא) ויצא קול שנאבד איש א' בתעלמא ושמו הי' כהו' מאיר בעל אשה חייקא ואחר רבע שנה מי"ט שהובא הגלגולת יצא אביו לחפש אחר בנו שהי' בימי סליחות בכפר חילאין והגיד שם שהולך לביתו לחעלמא ומצא אביו ביער ערך חצי פרסה מכפר חצי בגד וזוג מנעלים והגיד אביו שמכיר היטב בסימנים שהמה של בנו הנ"ל והלך עוד לחקור בכפרים סביבות היער והגידה לו נכרית שקברה היד במקום אחד והלך אביו למקום ההוא שנקבר שם היד ונטלה מהחפירה והביאה לק"ק תעלמא והכירו כמה אנשים בצפרנים שהמה כמו היד של הבעל אשה הנ"ל (שהי' איבר גוואקסען גאנץ גראבוי) זו תורף השאלה: