תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה כז
ברכות תהיינה לראש יוסף. נבחר מזהב וירקרק חרוץ וכסף ה"ה כבוד אהו' ש"ב ידידי ורחימי הרב המאוה"ג החריף ובקי גדול מרבן שמו נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה יוסף יאסקי נ"י אב"ד דק"ק פאדקאמין יצ"ו:
תורף השאלה שאיש א' העיד שאמר לו איש א' שיש לו אשה בפודקאמין והגיד לו שמה ואח"כ נשא אשה אחרת על אשה הראשונה ואח"כ נודע שמת ובעי' להתיר האשה מפודקאמין ע"י המעיד שזה שמת אמר לו פ"א שיש לו אשה זאת בפאדקאמן:
מכתבו דמר הגיעני עבור עגונה הזאת וכבר דברתי עם מעכ"ת פא"פ בפני' של חבה הנלענ"ד בדינא דהאי אתתא ומר פלפל בחכמה טובא והעלה במזלג עיונו דברים נחמדים והיא צריכה רבה חקירתו אולי לטעמא דע"א נאמן משום מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי כו' תו אינו נאמן לומר העד שאמר איש א' שמת שהוא יש לו אשה בפודקאמין כי בזה משקר דסמך א"ע אם יבא הבעל יכחיש ויאמר האומר לי שהי' מפודקאמין כיחש לי. והרגיש מר דעד מפי עד אמאי מהימן ונדחק מר לישב דמסתמא העד שהעיד לזה העד לא אמר שקר. ובזה לא ידעתי לכווין דבריו אנן חיישינן שזה משקר ואומר שקר משום העד שהעיד לפניו:
והאמת די"ל דהעד ירא אם יבוא זה שהעיד משמו ויכחישנו יהי' נתפס לשקרן ואף נגד עד א' אינו רוצה לומר שקר ובבכורות מבואר ס"פ כל פסולי המוקדשין באומר איש פלוני מומחה מכר לי לכ"ע מהימן דאשתמוטי לא יכול כו' ע"ש אבל מה יענה אם יעיד עבור עד שמת כבר תו ראיתי מה דבעי מר לפשוט ספיקו משום דאינו אומר שקר מה שגלוי לכל העולם ולא ידעתי מה העלה ארוכה אנן חיישינן מעולם לא אמר שום אדם שיש לו אשה ששמה כך ואיהו משקר אבל אומר אני דבר זה מבואר להדיא בש"ס סוף יבמות ואין כאן שום מיחוש כלל לסמוך כה"ג על העד והוא מבואר מעשה באדם א' שאמר פ"א רדפוני גייסו' ואמרתי ישר כחך ארי' אמר כך קורין אותי בעירי כו' ומת כו' חזינן בהדיא דנאמן זה האדם לומר שזה אמר לו ששמו ארי' ולא אמרינן זה לאו מלתא דעבידא לגלויי היא והיינו ממש נידון דידן וזה ברור:
ולישב קושיתו באמת נ"ל דהא דבעי אי משום עבידא לגלויי אי משום דייקא כו' אע"ג דוודאי דייקא כבר כתבו תוס' דבעי אי זה הטעם עיקר ע"ש ולכאורה קשה הא חזינן במסל"ת נאמן רק לעדות אשה ע"כ משום דייקא כו' רק נ"ל לומר ודאי אשה דייקא אבל בע"א אומר מת י"ל דגרע טפי דהיא סומכת על העד ולא דייקא וכ"כ התוס' בהך דע"א ביבמה דאשה מהימנא אף בדיוק פורתא דמשום דמרחמא לא משקרא אבל על העד י"ל דסומכת בדיוק מועט ע"ש. כך נ"ל בכל מאי דאמרינן דדייקא אין לחוש כלל אבל בע"א בעי שמא לא דייקא דסמכה על העד רק הטעם דמהימן העד דמלתא דעבידא לגלויי כו' או הטעם דדייקא ולא סמכה על העד אי לא סניא ורחמי' ליה כו':
והשתא י"ל אי העד יעיד במלתא דלא עבידא לגלויי לכ"ע אינה סומכת על העד ודייקא היא בעצמה ולא גרע ממסל"ת תו י"ל הפשוט בדבר שעשוי להגלות האמת לא יאמר האדם שקר לא משום שיתפס כשקרן רק שאין אדם רוצה לומר שקר כזה שלא יועיל עדותו שאח"כ יודע האמת יהי' הטעם מה שיהי' הדבר מבואר בש"ס להתיר ואין ספק בעולם בדבר זה.
והספק השני של מעכ"ת דכיון דנשא אחרת הוי ע"א בקטטה:
כבר הרצתי מפה לאוזן דמר דלענ"ד לא שייך ע"א בקטטה לכאן דהיא לא ידעה הקטטה רק עפ"י העד המעיד בעלה הוא שנשא אשה אחרת א"כ ע"כ דייקא דשמא הדבר שקר ואם יתברר לה העדאת העד ע"כ אין חשש שהמעיד העיד על אחר דהא העדות שמת זה שהגיד עליו שאמר לו שהי' לו אשה בפודקאמין ידוע לכל רק הספק הוא שמא לא אמר לו א"כ ליכא קטטה ודוקא אם זה שמת הוא בעלה ואם יתודע שהוא נשא אשה עלי' הרי יודעת שהוא בעלה:
ובמה שפקפק מר דאין אדם משים עצמו רשע כיון שאח"כ נשא אשה על אשתו יפה כתב מר הרי אז בשעה שאמר לא נשא עדיין אשה ואי משום שאח"כ נשא והשיאו בולמס התאוה אין לחוש ותו אם יאמרו שני אנשים חתיכה זו חלב היא ואח"כ יאכלו הם בעצמם נימא אין אדם משים עצמו רשע זה לא יתכן דכבר נעשה חלב עפ"י דבריהם ראשונים וזה ברור ופשוט:
ותו עיקר הפשט בהך דאין אדם משים עצמו רשע לא דמשקר רק כיון דקרוב הוא פסלה התורה לעדותו וקרוב מגז"ה פסול אף שאומר אמת ומשו"ה הקשה בחו"מ ל"ל לומר דפלגינן דיבורי' הא בלא"ה הענין אמת רק לגבי נפשי' פסול ולמה יופסל נגד אחרי':
ותירץ החו"מ דהוי תרתי דסתרי אם תאמינו ולגבי אחרי' הרי רשע הוא ופסל להעידי ואמת יכולי' היו לתרץ דהוי עדי' שבטלה מקצתה אולם לראב"ד גבי עצמו לא אמרינן כך ע"ש וכל זה לא שייך בנ"ד דאז לא הי' רשע כשאמר הדבר ואף שאח"כ עשה הרשעו' אין המעש' שקר משום זה ודוק בזה אך מסוגיא דעדים שאמרו מוכח דמחזקינן לשקר והנכון כמ"ש מתחלה ומשום ספק שלא הזכיר שם אביו די שאמר שיש לו אח במקום פלוני ושאר סימנים כמ"ש מר לכן לענ"ד אתתא דא שרי לאינסובי רק שמר יעמיק עוד הענין אז גם דעתי מסכמת לדעתו הרמה ומחמת גודל טרדות לא אוכל עוד להאריך יותר ובזה יתענג על רב שלום כנפשו הרמה ונפש ש״ב אהו':
ותמהני שלא הזכיר מעכ"ת דהוי ע"א במלחמה כיון שנהרג במצור רק לטעם דידי ניחא דמ"מ היא מדקדקת דהא לא ידעה שהי' בעלה שם כלל והאיך סמכה על בדדמי וזה ברור וגוף המיתה הי' ידוע עפ"י עדים בבירור וליכא בדדמי כלל על המיתה ואין החשש רק שמא משקר המעיד בזה אין חשש שתסמוך על בדדמי שבעלה הי' שם דליכא בדדמי בזה ואין כאן פקפוק כלל ותו בעד האומר קברתיו נאמן כיון שמעיד בדבר ברור אין חשש: