תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה כה
מה שהשבתי למחו' וש"ב הרב המאוה"ג מוה' סענדער נ"י אב"ד מזבאריז:
בדבר ההיתר שלו שרוצה לומר אי לא ראו רק שבירת הספינה ליכא בדדמי דאינו קרוב למות הנה ביארתי בתשובתי מדברי רמב"ן במלחמות מוכח דלא כוותי' דכתב האשה היא תאמר בדדמי שתשמע רק שבירת הספינה א"כ אם תאמר בדדמי על שבירת הספינה שמת א"כ יאמרו בדדמי הוא הוא הנמצא ששמעו שנשברה הספינה שהוא עליו כיון שאומרי' בדדמי שמת:
אולם לכאורה הי' נ"ל להוכיח כוותי' מדברי הרי"ף דהנה הריב"ש מוכיח סי' שע"ט דאין מעידין עד שתצא נפשו הוא דאו' דאי קאי אמגויד והוא דרבנן א"כ מאי מוכיח מא' ששלשלוהו לים כו' שאני התם דהוא הטביעה וודאית והוא רק מדרבנן וסמכינן אהא ע"ש ולכאורה כיון דעיקר הוכחתו סובב להוכיח דשהה ג' ימי' מדאו' היא אסורה הי' להוכיח מהך סוגיא דמאי פשט מדגלת דריב"ב לקולא פליג שאני התם דידעינן דטבע וכן מורה הלשון האי גברא דטבע כו' ואסקי' כו' מבואר דידעינן דטבע ולהכי לא אכפת לן דשהה ג' ימים דהוא נמי דרבנן ע"כ שהה ג' ימים דאו' וא"ל דמוקמינן הך דדגלת בלא ראה הטביעה כלל חדא מנ"ל לפשוט (רק לזה י"ל דידע מעשה הי' כך כמ"ש הח"מ). ותו לשון דטבע מורה דוודאי ידע דטבע רק למאן דמוקי התם בלא ראה הטביעה ע"כ העד לא ידע אבל אנן ידעינן:
והנה קושיא זו קשה על הרי"ף מה פשיט מהך דדגלת כ"ש לפי מאי דס"ל לרא"ש בלא ראה הטביעה לא בעי לאלתר א"כ הך דדגלת ע"כ מיירי דראה הטביעה דהא קאמר עלה דבעי לאלתר. א"כ למה לא דחה פשיטות הרי"ף מהך דדגלת דמיירי שידעו מהטביעה ולהכי ע"א מהימן דהוא רק מדרבנן ואין לחוש כ"כ לבדדמי ותו בדרבנן הא ע"א מהימן וא"ל דמפרש דמיירי דהעד ראה הטביעה ואנן לא ידעינן ופשיט שפיר דלמה מהימן העד. דקשה מנ"ל לפשוט מהא דלמא מיירי דאנן ידעינן בוודאי. וא"ל דהוכיח מן קושיתינו לעיל דא"כ מאי פשיט הש"ס דריב"ב לקולא פליג שאני הכא דהוא דרבנן דז"א ולטעמי' דעד ראה הטביעה הא ס"ל ע"א מהימן במאי דליכא בדדמי א"כ נאמן העד שנטבע דבהא ליכא בדדמי ואכתי הוא בדרבנן כיון שוודאי נטבע דהא העד מהימן בזה ע"כ חששא דג' ימים הוא דאו' א"כ מאי פשיט הרי״ף דלמא מיירי שידענו הטביעה מב' עדי' והווי דרבנן משו"ה מהני הכרה ולא חיישינן לבדדמי ע"כ לומר דהרי"ף פשיט שפיר דאם נאמר אי ידענו מהטביעה לא חיישינן לבדדמי א"כ במאי בעי ע"א במלחמה ומים ע"כ שהעידו הם על המלחמה והטביעה והיא לא ידעה א"כ ע"כ תדקדק כיון שלא ידעה כלום ע"כ אנן חיישינן שתשמע הטביעה א"כ כיון דהטביעה אמת דע"ז תדקדק א"כ למה נחוש לבדדמי על המיתה ומוכיח שפיר מדגלת דאם הטביעה אמת לא חיישינן לבדדמי על המיתה ואם נאמר נשברה הספינה נמי בדדמי איכא א"כ נחוש שיתוודע לה שבירת הספינה ותאמר בדדמי אבל בדגלת שטבע ממש ליכא בדדמי ומאי פשיט הרי"ף ע"כ משום שבירת הספינה ליכא בדדמי כן הי' נ"ל לכאורה להוכיח:
אבל ז"א דמוכח מש"ס דלא שאני לן בין נשברה לטביעה:
ואי חיישינן לבדדמי אף נשברה יש לחוש לבדדמי דהא פשיט מב' ת"ח וקאמר ותסברא מים שאל"ס נינהו כו'. א"כ זה הפשיטות הי' ע"כ דלא ניחוש שיאמר בדדמי ולא נטבע כלל דהא על ידי הטביעה ס"ד דשריא וע"ז לא פריך משום בדדמי דהא באמת הי' כך ומאי בדדמי הי' ע"כ שאומר דחיישינן שמא נשברה הספינה ואומר בדדמי ומוכיח בהא דאיכא בדדמי ודו"ק. ואף דקשה קצת למה במלחמה איכא בדדמי הא היורד למלחמה הוא בחזקת חי והש"ס קאמר אף בלא טעמא דמחו לי' כו' במלחמה איכא בדדמי רק דנטרא לי' כו' משמע אי לא נטרא לי' איכא בדדמי ונלענ"ד עיקר הטעם שסמכה ע"ז דלא חזר לביתו וכמ"ש רש"י בכתובות ד' כ"ג אין לבו נוקפו שאלו הי' קיים הי' בא. (ומשום זה נ"ל לצדד להקל ביבם או במומר דליכא סמיכות זה י"ל דלמאי חיישינן שתשמע שירד למלחמה דמ"מ ליכא בדדמי דאינו בא אלי' ושמא תשמע דמחו לי' הוא חשש רחוק וכתבתי מזה במקום אחר) וגם כתבתי דלא חיישינן לבדדמי באומר נהרג בב"ד של נכרים ולא חיישינן דיוצא ליהרג ואומר בדדמי דביוצא ליהרג הוא חומרא חיים וחומרא מתי'. א"כ לכאורה מוכח בספיקות לא תאמר בדדמי רק לפי האמת באומר נהרג לא תלינן דמשקר:
אף כבר הוכחתי בנשברה הספינה איכא בדדמי הה"ד דר"א בר פרטא וק"ל:
והקושיא שהקשיתי על הרי"ף דפשט מדגלת נ"ל לישב וודאי דמוכח דמיירי שלא ידענו מהטביעה דאל"כ מאי פשט דריב"ב לקולא פליג דלמא שאני הכא דהי' הטביעה בבירור ובלא ראה ע"כ לא מיירי מדבעי לאלתר רק י"ל דמיירי שע"א ראה הטביעה אבל לא אמר ששהה עליו והווי ספיקא דאו' ומוכיח הש"ס שפיר ואף הרי"ף מוכיח שפיר דאי קברתיו לא מהימן ניחוש דמשקר לגמרי ודו"ק:
ומ"ש מעכ"ת במכתבו השני' דשדא נרגא בדברי הריב"ש היכי דקתני אין מעידין דאו' היא קשה מאין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוט' ובבכורות לחד שנוי' הוא דרבנן:
ובאמת הווי לי' לאקשוי' למאן דחייש לשאלה וודאי חששא דרבנן ותני אין מעידין כו' אעפ"י שיש סימני' בכלי' רק מ"מ לא ידענא קושיא להריב"ש דעכ"פ בהנהו אם ניסת תצא דווקא במי' שאל"ס קאמר אם ניסת ל"ת אבל בשאר מילי אם ניסת תצא וכל עיקר דברי הריב"ש סובבי' דאין מעידי' ותצא אף שנקט דאו' ודרבנן אין זה עיקר הכוונה. ושם בש"ס גופא דפריך בבכורות מי אחמירו רבנן בעגונה הא ידע במים שאל"ס החמירו ע"כ מה שהחמירו לענין לכתחלה לא קשיא כ"כ רק בהא אף דיעבד תצא כלשון אין מעידין פריך שפיר. ואף די"ל אין מעידי' על פרצוף קאי דבעי פרצוף והוסיף שיהי' חוטם ומשום זה אינו מוכרח לשנות לשון אין מעידין דקאי על פרצוף ולא על שאר גוף כדמייתי ראי' הכרת פניהם ענתה בם כמ"ש רש"י שם:
ומה שהאריך לסתור דברי הריב"ש דכתב הנהו דר"א בן פרטא רובם לאבד רק דאיכא תרי חזקה נגדו חזקת א"א וחזקת חי משו"ה אסורה אף דרובה וחזקה רובא עדיף הכא שאני דאיכא תרי חזקה ומתחלה סייע לו מדברי הרמב"ם ה' גירושין ואני מוסיף דהרי מפולת הוסיפו בירושלמי אלמא דאינך הווי טפי בחזקת איבוד ולסוף דחה דברי הריב"ש מדברי הרמב"ם ה' נחלות שכ' שהקילו לענין ממון והאריך בזה בפלפול דאיכא נמי ב' חזקות חזקת ממון וחזקת חי ותמהני הא לא הוזכר כלל ברמב"ם הנך דר"א בר פרטא והנהו אפשר לענין ממון אין יורדי' לנחלה. רק הוא כתב דברי' הרבה שהם קרובים וודאי למיתה ואינו רק דרבנן ודברי הריב"ש ישרי' דבהא נלענ"ד לישב קו' מהרש"א ביבמות ד' פ"ח שהקשה על תוס' דסתרי דבריהם למ"ש בכתובות ד' כ"ב דשם כתבו דאיכא חזקה דייקא וביבמות כתבו ברי לי לחוד מספיק דהנה לדברי הריב"ש לכאורה קשה מאי מהני חזקת דייקא הא איכא תרי חזקות נגדה חזקת חי וחזקת א"א ע"כ ברי לי עומד נגד חד חזקה. ויש להסביר הדבר דאומרת ברי הווי נמי חזקה דעבידא לגלויי לא משקרי כשאר ע"א. א"כ ביבמו' דליכא חזקת חי דהא בין שזה מת ראשון או זה לשניהם שוה חזקת חי ונשאר רק חזקת א"א לחוד ודי בברי לי וק"ל:
ומה שהקשה עוד למה בגירשה ע"י שליח הנהו דהווי חומרי חיים וחומרי מתי' אסורה ליבם ולכהן נוקי בחזקת היתר ליבם ולכהן תמיהני הא גם נגדם איכא חזקת א"א ע"כ היתר שלהם לישא אותם משום הגט דהא אסורה עלייהו משום חזקת א"א. ול"ד ליבמו' ד' ל"א דשם מת הבעל בבירור וליכא חזקת א"א אבל האיך נתיר להם בלא גט הא איכא חזקת א"א ע"כ נתיר בגט והרי אסורה להם:
ובענין חזקות לא אאריך כעת עוד חזון למועד אי"ה בלי נדר ואף זאת נ"ל לישב קושיתו דמהני עד מפי עד במלחמה ויבם שנתעורר מעלתו לחוש לדברי תשב"ץ דלא הווי מלתא דעבידא לגלויי דיכול להשמט זה המגיד כיחש לי ודייקא ליכא במלחמה דהא בלא"ה תקשי מל"ת למה מהני במלחמה הא ליכא סברות עבידא לגלויי לא משקרי דאשר פיהם דבר שוא ועכו"ם משקרי ומשום דייקא ליכא במלחמה וא"ל מל"ת עדיפא כמבואר סוף יבמות אף דשם קאי לענין אשה שמא אף מע"א עדיף וכן משמע בתוס' אבל מבואר בש"ס דעד כשר עדיף ממל"ת עי' סי' י"ז:
ותו הא רמב"ן הוכיח מהך דכרכום ביתר דע"א לא בעי קברתיו מאי ראי' הוא שם הווי מל"ת ע"כ מל"ת הווי כע"א וקשה למה מהימן ע"כ הפשיטות היא דלא חיישינן דלא דייקא כיון שלא היתה במלחמה ואין לחוש שלא תדקדק רק מקצת:
ומשמע דמחו לי'"כמ"ש הרמב"ן וזה פשוט מכרכום ביתר דמהני מל"ת אף דבעי הי טעמא עיקר הפשיטות הוא דלא חיישינן דלא דייקא כמ"ש הרשב"א בחי' דפשיט דאף עד אינו אומר בדדמי אף דזה פשיטא להמקשה א"כ כיון דלמסקנא לא חיישינן כלל שלא דייקא אף עד מפי עד מהני דדייקא ובזה ניחא דהרא"ש החמיר ביבמה ובמלחמ' ס"ל כהרי"ף משום דס"ל דדייקא במלחמה משא"כ ביבמה וזה ברור ודוק היטב: