אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה כד

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה כד

תשובה כג

שלום מלא לגברא דבי' כולי' ה"ה כבוד אהו' ש"ב ומחו' ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי משנתו רב ונקי נ"י פ"ה ע"ה הגאון מוה' סענדר נ"י:

כבר השבתי לו בארוכה אשר חנני ד' בנדון שנשאלתי בעסק טביעה במים שאל"ס והן היום לרוב חבת אהבתו שמתי עיני ולבי על דבריו הנעימי' אם שבאו בארוכה ערבי' עלי דברי דודי' וראיתי דבריו בנוים על קו המישור בפלפול הישר ואף שאין דרכי לכתוב להשיב על דברי זולתי בפרטו' בסברו' המתהפכי' ושערי התירוצי' לא ננעלו אולם לא כן אנכי עמדי באמרותיו אשתעשע ואף גם הלכתא גבורתא איכא למשמע מה שנלענ"ד לפרש באיזה מקומות לנטו' מדבריו:

[א] באו דברי' בפלפול למה בתרי סהדי לא חיישינן לבדדמי ובע"א חיישינן אף במקום שאומר ששהה כדי שתצא נפשו אפ"ה חיישינן בהכרתו במים שאל"ס דאמר בדדמי ואף דמדאו' מהימן אני אומר חדא מנ"ל בכה"ג לא מהימן ומדברי מהר' בצלאל אשכנזי משמע אף בנשברה הספינה אי דאו' שריא לא חיישינן לבדדמי ותו אף אי שהה שרי מדאו' מ"מ העד לא מהימן מדאו' דווקא בשני העדים האמינ' תורה לא חיישינן שאמרו בדדמי אבל ע"א חיישינן כל מאי דאיכא למיתלי ותדע הרי דעת צ"צ בשנים אף שלא העידו בב"ד נאמני' (אף דעד מפי עד אינו נאמן מהתורה ולמה לא נחוש לבדדמי אם שנים שהעידו מפי שנים) ולא חיישינן לבדדמי ע"כ אינו תלוי במה שנאמן מהתורה רק דאמרינן תרי סהדי מדקדקי' כיון שכשרו' הם וחד י"ל אינו מדקדק ואף שהחששו' דרבנן י"ל דלא דקדק:

ב האריך ליישב אותן דעת הפוסקי' דבאומר קברתיו מהימן כיון דהיא מהימנא כ״ש העד וקשה בעיניו הא לא דמי איהי סמכה על העד דאמרה בדדמי קשה לי אמאי ניחא לי' לעיל בע"א במקום יבם דקאמר השתא איהי מהימנא כו' נמי נימא דלמא ע"א גרע דסמכה עליו אבל היא לא משקרא ואי דבעי לומר דלא חיישינן כלל לדלמא רחמי' לי' וליכא בדדמי דאל"כ נימא דמשקרא דאכתי מנ"ל דלמא לא משקרא ומ"מ לא דייקא כשמעיד העד אבל בעצמה אי אמרה מת מהמנא דליכא בדדמי וצ"ל וודאי דבר ברור שמעיד העד או היא לא דחינן משום סברות בדדמי רק אי ליכא דבר ברור דאנן חיישינן שמא אמר בדדמי מהני דיוקא דידה וע"ז בעי די"ל דשמא תאמר בדדמי ולא תידוק דוודאי אף שכתבו התוס' דאי אמר בדדמי מאי מהני דיוקא דידה סברא נכונה היא אי הווי אמרינן דוודאי העד אומר בדדמי אין לסמוך על דיוקא בלא עדו' כיון שאין עדות בדבר רק אי אנן מסופקין שמא אומר הוא בדדמי סמכינן דאשה דייקא ויתוודע לה שהאמת כדברי העד כמו דסמכינן אדיוקא דידה משום חשש דאומר שקר כך די על חשש בדדמי רק דבהא מסופק שמא לא דייקא אבל כל שאומר דבר ברור סמכינן אעדותו כמו דסמכינן על עדות שלה ואין מדחי' עדו' ברורה משום בדדמי דסמכינן אסברות עבידא לגלויי והווי דיוקא זוטא נמי משא"כ אם אין עדות ברורה לא מהני דיוק לחוד ותו דעכ"פ בעי דיוקא רבא וביבמה צ"ל כיון דסניא משקרא ולא דייקא כלל ובעי שפיר דמשום דסניא לי' לא סמכינן אף אעדות ברורה. ופשיט שפיר מדידה דחזינן דלא משקרא ובקברתיו כיון שהעדו' ברורה סמכינן עליו והחולקי' בקברתיו ולא ס"ל דנילף מדידה צ"ל שהם מחלקי' בין יבמה ליבם להכא דהתם הווי ק"ו דלא אמרינן בדדמי גבה משו' דרחמי' לי' דאל"כ נימא שהעידה בדברי' שקרובי' למיתה דאף בלא מלחמה יתכן שתעיד כך כמ"ש הרמב"ם אבל בקברתיו העידה דבר ברור וליכא ק"ו:

ותו י"ל דהתם לא חיישינן שהעד רוצה לקלקלה דשמא לא תסמוך עליו רק דחייש לשכרתו וכיון דהיא מהימנא אלמא דלא משקרא ע"כ שלא שכרתו ומהימן העד והווי שפיר ק"ו וכמו כן י"ל וודאי אינו מקלקלה שהדבר שקר דהא עבידא לגלויי ואי שנדמה לו כך וסובר שלא יתגלה א"כ אינו מקלקלה דהא סבור שכך הוא ע"כ נחוש דשכרתו שיאמר על הנדמה לו שבאמת כך הוא הא לא חיישינן דהא איהי מהימנא והווי שפיר ק"ו ולהכי ניחא נמי כשאמר קברתיו ולמסקנא דהיא מהימנא ע"כ לא משקרא תו אין חשש ששכרתו ולקלקול נמי לא חיישינן ושפיר מהימן העד וש"ס דבעי היינו דניחוש שהעד לא דקדק או די"ל דמהני סברות עבידא לגלויי דלא משקר רק הש"ס בעי שמא העיד על דברי' שקרובים למיתה ואי הוי דייקא הוי סמכינן שתידוק ויתודע לה האמת ובעי שמא לא דייקא והעד אמר בדדמי אבל כשאמר קברתיו ליכא בדדמי וסמכינן דעבידא לגלויי לא משקר:

ומ"ש הוא דהיא תסמוך על הב"ד מדבעי קברתיו ע"כ בעי דקדוק לא מסתבר דמנין היא יודעת אם לא הי' אומר קברתיו שלא הי' נאמן א"כ נצריך שיודיע לה זה רק י"ל אי לא בעי קברתיו תטעה שא"צ יותר וכ"כ הרשב"א שסבורה שהדין כך משא"כ אי בעי קברתיו:

ג מ"ש בענין מלחמה קטנה די"ל אף דהעד מעיד בדדמי שראה דמחו לי' בגירא האשה דייקא ולא חיישינן שתשמע דמחו לי' בגירא דווקא במלחמה גדולה חיישינן שתשמע שירד במלחמה ואמרה בדדמי משא"כ במלחמה קטנה ליכא בדדמי אלא אי מחו לי' והא לא חיישינן שתשמע עכ"ד באמת לפי מ"ש לעיל די"ל כיון דבדדמי אינו רק חשש יש לסמוך על דיוקה בחשש בדדמי כמו דסומכי' על חשש דמשקר העד אבל כיון שכתוב לקמן אם הי' במקו' דשכיחי לסטי' אמרה בדדמי כמו מלחמה גדולה א"כ יש חשש שתשמע שנפלו עליו לסטים ותאמר בדדמי:

והראי' שהביא מפ' כיצד דברתי מזה בתשובתי ומ"ש ראי' דהריב"ש חש שמא בלבלוהו המים ובאין העד בסכנה לא חיישינן לבדדמי ע"כ שם סמכינן אדיוקא דידה דלא חיישינן שתשמע דמחו לי' בגירא אבל במים תאמר בדדמי קשה עליו הא במלחמה גדולה נמי מהני אם אין העד בסכנה ובסוף דבריו השיג על הב"ח דמשמע אף במלחמה גדולה אם אין העד בסכנה לא חיישינן לבדדמי והא במים חיישינן לבדדמי וצ"ל פי' דבריו דחיישינן שמא לא שהה אף שאין העד בסכנה:

אך אני אומר במקום שרחוק ממלחמה אף במלחמה גדולה לא חיישינן לבדדמי אם אין העד בסכנה דהוא דומה למים שיש להם סוף כיון שבשהייתו יכול נעמוד על בירור הדבר אינו אומר בדדמי משא"כ באל"ס שאינו יכול לעמוד על הבירור אומר בדדמי וכ"כ הלח"מ ובענין ראיית הב"ח דתני נפלו עלינו לסטי' ולא תני נפלו עליו ע"כ בנפלו עליו אף עד דעלמא מהימן וודאי לפי דבריו הי' יכול לדחות דעד מהימן בכל מקום אף נפלו עלינו דהיא דייקא אבל נקט נפלו עלינו משום דידה דאיהי מ"מ מהימנא אף שהיא בסכנה:

ד בדברי הרשב"א כתבתי בתשובתי דק' למה לא מוקי דהעיד העד ששהה וליכא חשש בדדמי רק דמשקר א"כ מאי מקשה על הרי"ף וכתבתי לישב דהרשב"א מוכיח הפשיטות דלא אמרינן כלל בדדמי דאיפשט דלא משקר הי' לדחות דמיירי שלא ידעה מהטביעה וליכא בדדמי דמאין תדע שטבעה ספינה זו ואף אם נחוש שיתוודע לה הי' לדחות שלא הי' יותר אצל הטביעה כי אם המעידי' והם פסולי':

ה מה שתמה על הריב ש דאסקי' בדגלת הווי כקברתיו הא שהה חמשה ימים במים ובודאי מת ול"ל קברתיו לא קשה לדעתי הא הריב"ש ס"ל בספק שהה תולין להחמיר א"כ י"ל דמפרש שאינו ידוע שהוא שנשבע קודם חמשה ימים ומ"מ בעי לפשוט דפליג על שהה ע"ש דמסיק היו להחמיר וכיון דמספקינן באחר הרי ספק אי שהה ה' ימי' דלא נודע מתי זה שנמצא נפל למים ואף אם נודע שזה הוא י"ל שנעלם מאתנו ה' ימים ולא נודע מהטביעה ולהכי צריך קברתיו:

ו מה שהקשה מ"ל להריב לדמו' בלבלוהו המים למחו ליה בגירא כבר ביארתי בתשובתי דהריב"ש שפיר מדמה כמו דחיישינן לבדדמי כיון שראה הטביעה אומר שנטבע כ״ש שאי ראוהו שהעלוהו מהמים אומר וודאי נטבע ואף דיש לחלק בין ראוהו נטבע דלא הי' יכול להתבונן משא"כ בלבלוהו המים הא יכול להתבונן אי חי הוא מ"מ ס"ל יש חשש בדדמי דכשנדמה לו שמת אינו מתבונן יותר כמו במחו לי בגירא ומ"ש עוד דלהריב"ש וודאי כיון דתצא בלא אמר קברתיו א"כ בחשש שמא בלבלוהו המים נמי תצא ואמאי הא שהה. לא ידענא מאי קאמר להריב"ש הווי כלא העלוהו ובשהה לא תצא ובלא שהה תצא:

ומ"ש בדברי ה"ה פ"י מהלכות גירושין יפה כוון וכווננו לדעה אחת בזה:

ואף מ"ש הראי' דלא תצא ממים שאל"ס כתובה בתשובתי והלח"מ נמי כתב כך אך הוספתי ביאור דקשיא למה אשה במים שאל"ס לא תצא והיכא דאיכא חשש בדדמי תצא והא במים שאל"ס איכא בדדמי ולא תצא ונ"ל נישב דאשה מנטרא וודאי בלא סכנה עד שתצא נפשו משא"כ במקום דאיכא סכנה אבל העד אינו ממתין ומ"מ במקום דאיכא למיקום עלה כמו במים שיש להם סוף לא חיישינן דבהא מינטר כמ"ש הלח"מ ודו"ק:

ז מה שהשיג על הפ"מ דכתב אם הכירו לא בעי קברתיו וראיתו מחסא דדווקא שהי' במים שאל"ס אבל אם ראוהו צף על המים הי' מותר לכתחלה והא איכא בדדמי ע"כ הכרתיו מועיל והשיב ע"ז דאם הי' מצויר שהי' מים שיש להם סוף ליכא בדדמי:

ואני תמה עליו דהא החילוק בין מים שיש להם סוף לאל"ס ע"כ כמ"ש הלח"מ דביש להם סוף ממתין שסבור שיראה הבירור משא"כ אל"ס א"כ בצף על פני המים סבור שיפול ולא יראה הבירור ואמר בדדמי אך באמת לא ידעתי מאי ראי' מהך דחסא די"ל דלמא אף אם הי' חשש בדדמי נמי לא תנשא רק דקאמר לא תצא אף משום חשש דאל"ס והראב"ד דהוכיח מהך דחסא ביש לה סוף תנשא משום דקשיא לי' מנ"ל לרב אשי דבאל"ס ל"ת דלמא תצא והכא הווי יש להם סוף ואף ספק אי יל"ס או אל"ס ספיקא דרבנן להקל והא דלא נשאת לכתחלה משום חשש בדדמי אבל קושיתו שמא הי' צף לא קשה דלא הוזכר שהי' צף והביט בו א"כ למה ל"ת ומוכיח באל"ס לא תצא וזה ברור:

ח מ"ש לפרש דברי המרדכי שכ' בהעלוהו לא חיישינן לבדדמי י"ל משו"ה לא חיישינן לבדדמי דכיון שלא אמרו שראה הטביעה למה נחוש שהיא תחקור ויתוודע לה הטביעה או שבירת הספינה מי יודיע לה שהי' בעלה על ספינה זו שנשברה להכי לא חייש להכי אולם דברי ר"י שבמרדכי וודאי מתפרשין דלא חיישינן כלל לבדדמי על הכרה רק הא דקאמר דאמרי סימני' היינו משום דלא איירי בלאלתר וחיישינן דתפח להכי מוקי בסימני' אבל לא משום הכרה בט"ע. אבל דברי תוס' שלנו מבוארי' בשם הר"י דבעי סימני' משום בדדמי והוא האריך לישב דברי תוס' שלא יתנגדו לדברי ר"י במרדכי ולפי מ"ש דמשו"ה צריך הר"י לומר דבעי סימני' משום בדדמי ולא משום נתפח דמיירי בגופו שלם:

הרי מ"מ סתר דבריו שבמרדכי שכתב משום נתפח קאמר לאלתר:

ואף שתי' לקושיא החמורה ל"ל סימני' הא איכא לאלתר ואי דשני תירוצי' הם מאי מהני לאלתר הא י"ל דאמר בדדמי ותירץ דלאלתר לא חיישינן לבדדמי:

הנה מדברי הרא"ש שהביא דברי ר"י מבואר דלאלתר לא מהני דהא הוא הביא דברי רי"ף דאפשט מדגלת ע"כ לדידי' חד תי' הוא לאלתר וסימני' א"כ לדידי' לאלתר לא מהני ומחלק בין ראה הטביעה ללא ראה אף בלאלתר וכך הם דברי הטור בראה הטביעה לא מהני לאלתר ואף בתוס' לא הזכירו בקושיא ממנהג עולם דבלא לאלתר מתירי' דכיון דלא אסקו דברי ר"ת בפרצוף שלם מעידין בלא"ה בלא לאלתר לא שרי משום נתפח תו למה לא סייעו דברי ר"ת ממנהג עולם ע"כ אף בלאלתר מקשי' ומחלקי' בין גופו שלם והרא"ש כתב דלדבריו ניחא משמע אף בלאלתר לא מהני:

אולם לענ"ד נראה ליישב באופן זה ויתיישב נמי מה שדקדק מעכ"ת בדברי המרדכי דכתב בתירוצו לאלתר היינו לאחר שהעלוהו ולא לאלתר לאחר טביעה והא אף לה"א צ"ל כך וי"ל דהר"י לתי' ראשון דמיירי בלאלתר מפרש דהכא מיירי בלא ראה הטביעה וליכא בדדמי ומשו"ה כתב המרדכי להך תי' לאלתר היינו לאלתר שהעלוהו דאם היינו מפרשים לאחר הטביעה קשה הא לא ראה הטביעה האיך הי' לאלתר להכי פי' לאלתר היינו אחר שהעלוהו וקאמר אי נמי דקאמרי סימני' אף בלא לאלתר משום חשש דנתפח אך תוס' דהכא פי' עוד דקשיא לי' לישנא לאו עלייהו סמכינן הא שפיר דמי אף עלייהו לסמוך להכי פי' דהשתא דמוקי בסימני' בא לומר דמיירי אף שראו הטביעה שרי אף דאיכא בדדמי דלאו עלייהו סמכינן ומזה למד הרא"ש החילוק בין ראה הטביעה ללא ראה להדי' והשתא דברי תוס' עולי' כהוגן:

ומ"ש בשם הגאון מוה' עוזר אין דבריו מתכוני' בפשט התוס' דמנ"ל דהעידו דשהה דהוי דרבנן. ואף דברי תוס' אינן סובלי' פירושו כלל. רק הרא"ש נחלק על הר"י לדידי' בלא ראה הטביעה לא בעי לאלתר דהוא ס"ל חד תי' הוא ומיירי בראו ש הטביעה וק"ל:

ט בדברי הרז"ה מ"ש הנה לכאור' פשטן דברי הרז"ה קשיין דכ' דקברתיו מועיל ואמאי נימא שמא לא זה הוא וא"ל דקאמר על מלחמה דאין חשש שמא לא זה הוא דא"כ מאי כתב הריב"ש דאסקי' לא הווי כקברתיו דאל"כ לישני האי דדגלת דאמר קברתיו שם במים יש חשש שמא לא זה הוא רק לזה י"ל דס"ל להריב"ש אי אמר קברתיו אין חשש שמא לא זה הוא שוודאי התבונן בו היטב רק ז"א א"כ אסקי' אף דהווי הזזה דהווי כקברתיו לא נפק מחשש שמא לא זה הוא דלא התבונן בו:

אך נ"ל דהריב"ש ס"ל להרז"ה לא חיישינן שמא לא זה הוא רק שמא לא מת וס"ל אי ראה הטביעה אומר בדדמי שמת:

משא"כ לא ראה אינו תולה שמת אף שראה שהועלה מהמים דדוקא הרואה נפילתו בדרך סכנה סובר שמת ולהכי מספיק קברתיו או אסקי' אלו הווי כקברתיו. אך הא קשיא לי אי אסקו' לא הווי כקברתיו א"כ מאי קאמר הכא דאסקי' ואחזיתי' לאלתר הכא הא ראה הטביעה ניחוש דלא מת. והי' י"ל דאמרי סימני' היינו שאמרו סימני' שזה הוא שנפל למים והרי שהה במים א"כ וודאי מת. א"כ קשה ניחוש למחילה של דגים אף דשהה כדי שתצא נפשו. ומזה שדיתי נרגא על דברי הב"ח באם הי' קרח במים דלא חש לחשש שמא שט מ"מ ניחוש למחילה במים שאל"ס כמבואר סוף יבמו' ואפשר דהרז"ה מפרש לא שהעידו שמת זה ידענו בלא"ה כשהועלה מהמים רק העדות שלהם הי' שזה הוא או על סימני' או על ט"ע וק"ל וגם לרי"ף י"ל כך דמאי מהני שמא משקרי דמת ע"כ זה ידענו בלא"ה והם העידו על הכרה וצריך סימני' דדלמא משקרי' על הכרה:

י מ"ש בדברי ר"ח דאי אפשר לפרש שמפרש האבעיא משום דמשקרא דכתב דהווי לחומרא דהא קשה עובדא דחסא דלא תצא במל"ת נימא דמשקר הנה השיב שפיר די"ל שם הוא דרבנן דכיון דע"כ יתוודע לה שנשברה הספינה הווי דרבנן אך הניח בצ"ע. א"כ ביש להם סוף ניחוש לבדדמי אף דכתבו במים שיש להם סוף לא חיישינן לבדדמי היינו לגבי העד אבל האשה תסמוך על הטביעה לדעתי י"ל דאף הא לא חיישינן דממי תשמע הטביעה הוא אינו אומר שטבע רק אם עומד עד כדי שתצא נפשו. ותו כיון דאפשר לה לעמוד על המחקר חוקרת הכל ובמים שיש להם סוף תוכל להתוודע הכל משא"כ באל"ס:

ובזה ניחא דעת הסוברי' בקברתיו פשיטא להש"ס דהיא דייקא אחר קבורה כיון שאפשר לחקור זה משא"כ בלא אמר קברתיו אבל האמת לפי ד"ת שלפנינו ע"כ הר"ח מפרש משום בדדמי בעי לאו משום דמשקרא דאל"כ מאי מהני שהפני' קיים שמא משקר ע"כ אין החשש רק משום שאין מכירו ובהא שפיר כתב דהווי ספק דאו' אף שנשברה הספינה הווי דרבנן דהכא החשש שאינו זה והוא לא הי' בספינה זו ולא מהני ההיכר והשתא מהך דחסא אף שלא העיד ששהה מ"מ עדו' על הטביעה מועיל דאף דיש חשש בדדמי הווי ספיקא דרבנן והש"ס דפשט ממים אמלחמה היינו דוודאי לא ניחא לי' דר' משום ספיקא התיר ופשיט הספק ותו י"ל בהך דחסא אף דוודאי י"ל שאומר בדדמי כיון דנשברה הספינה הווי דרבנן ול"ת אבל ע"כ הוכיח דלמה התירן לכתחלה וזה ברור ודוק:

ומ"ש עוד אי מיירי בסימני' מוצנעי' וט"ע לא קשה דלמא משקר על ט"ע כמ"ש הב"ש משו' דלמה להם לומר הסימני' פן יתפסו בשקרני' כיון שאינן מכירי' שזה בעלה תמיהני הא הכא מיירי שראו סימני' אלו בזה שנמצא מת ואומרי' לפנינו שראו אלו הסימני' אשה יודעת שהי' לבעלה אלו הסימני' אבל הם שראו הסימני' לא היו יכולים לומר ט"ע לחוד דלא היינו מאמינם בלא הסימני' והא לא קשיא איך יאמרו בשקר שיודעי' בט"ע שזה בעלה פן לא הי' לו הסימני' דמשו"ה בעי סימני' מוצנעים שלא נחוש שראו בבעלה הסימני' ואומרי' שכן היו למת ובאמת משקרי שלא הי' למת הסימני' להכי בעי שהיו מוצנעי' ומהיכן היו יודעי' שהיו לבעלה הסימני' ולהכי מהני הסימן א"כ נאמר איך יעידו שקר על ט"ע שמא יתפסו בשקר דשמא לא הי' לבעלה סימני' אלו י"ל חדא שסוברי' שמא אתרמי שהיו לו סימני' דהא סימני' דרבנן מה"ט דאתרמי ותו י"ל אולי הש"ס מפרש שהיו סימני' שנולד בהם ר"ל שהם סימני' שנתחדשו בגופו אבל יכולי' להשמט אפשר אירע לו זה אחר שנולדו לו הסימני' ותו סוברי' כיון שהיא במקו' מוצנע אין יודע אם לא היו לבעלה סימני' אלו וסברי אפשר אף אשתו אינה יודעת אם היו לו אלו סימני':

והא לא קשיא לרי"ף מאי מהני סימני' שמא לא מת כלל והם משקרי' שמת די"ל זה היו ידוע בלא"ה שהיו מתי' רק עדותן שהיו בעליהן של אלו נשים וכן מוכרח דקאמר לא עלייהו סמכינן ואי סמכינן עלייהו שמתו הרי סומכי' עלייהו ע"כ ע"ז לא העידו רק ר"י שבמרדכי פי' כך אבל לרי"ף י"ל כמ"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה