תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה כב
בדין כתב שנכתב מת פלוני ב"פ דעת הרמב"ם ז"ל שצריך שידעו שכתבו ישראל והרשב"א ז"ל הבין מדבריו שצריך קיום ונחלק עליו. וח"מ הסכי' כך להלכה במקום עגון לא בעי קיום. וראייתם נכונה מהי' א' עומד בראש ההר כו' דבשעת הסכנה מהני עדותו. והה"ד כתב שא"י מי כתבו דמ"ש אך ה"ה פי' בדעת הרמב"ם דבעי שיכתוב ישראל דעכו"ם לא מהני בכתב מל"ת ועה"ג כתב שהי' יכול לפרש דברי הרמב"ם ברווחא דבעי קישור דברי' להכי לא מהני אי כתבו עכו"ם:
ולענ"ד ה"ה ז"ל לא רצה לפרש כך דקשיא נמי מעומד בראש ההר כמו שהקשה באמת הריב"ש והוכיח דלא בעי קישור דברים ואם נאמר דלא חיישינן לעכו"ם דלמה יעשה כך להכשיל האשה כמו שהוכיח הגאון מהו' העשיל ז"ל ממושלך בבור ואמר כתבו גט מזו הוכחה נמי נתיר בכתב דמ"ש כתב מעומד בראש ההר לכן בירר ה"ה דרך לעצמו לחלק דהכא בכתב לא מהני מל"ת ואמת בבדק הבית כתב דאין טעם לזה ואף בתשובת עה"ג תמה ע"ז למה נשוי' הלכה בלא טעמא ואמת מה שדחקו לה"ה לפרש לשון הרמב"ם איכא לפרושי דמשו"ה הכא עכו"ם לא מהני דהרמב"ם לטעמי' דבעי שיאמר קברתיו במל"ת אבל בעומד בראש ההר כיון שהכריז ונכנס לכך לא בעי קברתיו כדעת הריטב"א הובא בב"ש ס"ק נ"ד וה"ה לטעמי' דאינו מחלק בכך לכך נלחץ על הקיר לפרש כך א"כ לשיטת הריטב"א א"צ לפירושו וגם קשה לי הא בסי' ג' קי"ל כדעת הר"ן אם חתם א"ע פלוני כהן עד הוי כהן דהווי מל"ת אלמא מל"ת מהני בכתב וא"ל ישראל מל"ת מהני בכתב ולא עכו"ם דמאין לנו לחלק במל"ת כיון דבתרווייהו בעי מל"ת:
אך נראה לענ"ד טעם ה"ה דווקא שם במצא בשטר כתב לא מהני מל"ת דאם לא כתב לזכרון דברי' וודאי י"ל שכתב כמשחק ולישראל לא חשדינן בהכי שיוציא דיבה על חבירו ואם כתבו לזכרון דבהכי מוקי לה הר"ן פ' מי שאחזו אז י"ל כיון שכתב לעצמו לזכרון דברי' מוכח דלאו מל"ת הוי דלמה יעשה כך כיון דאין לו נ"מ בזה. אבל אם כותב אגרת במל"ת ונראה מתוכו שהוא מל"ת כי הא דאמר מאן איכא בי חוואי או בי חסא מודה ה"ה דמהני מל"ת ותו הא סמכינן אקפילא במל"ת ועיקר הוא שא"י אם סומכי' עלי' ושם אף בשאלה מהני וכאן שאלה לא מהני ע"כ הטעם דסובר כיון ששואלי' אותו ע"כ רוצה לסמוך עליו אבל בקפילא סובר שרוצה לידע הטעם וכן מצאתי אח"כ בתשו' שער אפרים ולהכי ניחא אם שואל לישראל בפני עכו"ם חשוב כמל"ת אף שרואה ישראל רוצה לידע מיתתו של זה רק כיון שלא ידע שסומכי' עליו למה ישקר ומשו"ה מהני בלא קשור דברי' רק אם ראינו שרוצה להעיד הרי רוצה שיסמכו עליו. א"כ בכתב נמי כיון שלא ידע שיסמכו עלי' חשוב מנ"ת ותו בלא נודע אם כתב ישראל או עכו"ם למה נחוש הרי הראי' ברורה מגיטין שאין לחוש שעכו"ם ירצה להכשיל כמ"ש הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל ובשער אפרי' וב"ש רוצי' לישב קושי' הגאון דביבמות הקשה שפיר הריב"ש ניחוש לעכו"ם אף דלא חשיד שמשקר שמא כיון להעיד ואני בער ולא אדע הא אי פסלינן לי' בכיון להעיד בעדות אשה נמי לאו מגז"ה דפסול להעיד דמ"ש מאשה ושארי פסולי' רק דחשדינן לי' דמשקר א"כ נימא דלא יבא להכשיל בשלמא אם בא להעיד וידעינן שהוא עכו"ם לא נסמוך על סברא זו דאינו רוצה להכשיל:
ותו דאם בא להעיד ע"כ בא להכשיל דלמה לו להעיד מסתמא אינו מכוין לטובת ישראלית וגם לא למצוה להתירה מעגון. אבל לחוש מספק שמא עכו"ם הוא ומכווין להכשיל לא חיישינן תלינן טפי במצוי דישראל הוא שרוצה לעשות מצוה להתירה מעגון. דלמה לעכו"ם להעיד ולשקר כ"ש אם עכו"ם שלח על בי דואר והוציא מעות על זה למה נחשדינן שהי' עכו"ם והוציא מעות בכדי כדי להכשיל (כ"ש בנדון שנשאלתי שהעכו"ם העיד זה טרם שנשא אחי המת אשה ואין כאן מכשול לשום אדם דאותו שהעיד עליו לא הי' לו אשה למה יעשה כך ואין לחוש לזה) א"כ קושיא הגאון מוה' העשיל שרירא וקיימא על הריב"ש דמה יענה בהך דגיטין ע"כ אין לחוש מסתמא לעכו"ם א"כ הה"ד דאין לחוש בכתב לעכו"ם רק די"ל הרמב"ם חש שכתב רק דרך שחוק לעצמו ואנחנו מצאנו הכתב וזה עושה עכו"ם ולא כיון להכשיל אבל לישראל לא חשדינן בהכי א"כ אם כותב אגרת להודיע שזה מת דומה לעומד בראש ההר ולמה נחוש שהי' עכו"ם:
וסבור אני ליישב דברי הריב"ש דלא תקשי קו' הגאון הנ"ל מהי' מושלך בבור דוודאי לא חיישינן שיכווין להכשיל רק ששכרו אדם א' להכשילה והתם במושלך לבור וודאי לא השכירו אדם שישליך עצמו לבור דאם אינו בבור יכירוהו אם הוא בעלה של זה. ואי קשיא א"כ מה הקשה הריב"ש ניחוש לעכו"ם ע"כ פסולו שמא שכרתו צרה דאדם אחר לא יכשילה לשכור עכו"ם טפי פריך ניחוש לצרה די"ל הא בלא"ה קשה על הריב"ש כמו שהקשה רלב"ח מאי קושיא דפריך לצרה והה"ד עכו"ם רק י"ל דלמא צרה לא קשיא כ"כ דכל דפריש מרובא פריש טפי הי' להקשות מעכו"ם דרובא דעלמא עכו"ם נינהו וא"כ אי שכרתו צרה נמי קשה טפי מעכו"ם דליכא רובא לגבי' רק צרה שכרתו ואם נחוש שמא שכרתו צרה לכאורה א"כ נחוש אף בכתב לעכו"ם אך כיון דלפי האמת לא חיישינן לצרה במקו' סכנה אין לחוש ששכרתו' א' להכשילה ואף לדעת ה"ה דאם הי' עכו"ם לא הי' נאמן במל"ת מ"מ בכתב בספק אין לחוש כדמוכח מגט ועלה לראש ההר ואף גם י"ל דהוי ס"ס שמא ישראל הוא ואת"ל עכו"ם שמא לא כיון להעיד ואף אי ה"ה חושש בכתב הוא מספק שמא כיון להעיד א"כ בס"ס שרי. ואף דפ"י השיג על גדולי הספרדיים שמתירין עגונות משום ס"ס דדעתו אי אחזיק איסורא לא אמרינן ס"ס אין זה השגה דאשה דייקא מרע לחזקת א"א כמ"ש תוס' כתובות דף כ״ב:
וגם גוף ראי' הפ"י דס"ס גרע מרוב דלא כרשב"א כתבתי בס"ד לחזק דברי הרשב"א דראייתו נכונה מאלמנת עיסה דס"ס מהני ורובא לא מהני ובעי תרי רובא ומה שהקשה הפ"י התם נמי איכא רוב משפחה הם כשירי' לא קשיא די"ל דאשה הדרא לניחותא כמ"ש שם תוס' וביאה שאני שאסרה עכשיו וגם י"ל עוד דוודאי סתמא דאשה נכנסה לרשות הבעל ואזלה היא לגבי' והווי קבוע וליכא רוב ובוודאי מיירי בכל גווני אף דאזלא היא לגבי':
וגם מה שהקשה הא מר"ג לא מוכח י"ל הא מר"ג נמי מוכח דהא לדידי' בדיעבד ל"ת ובחד רובא בשותקת אף דיעבד תצא וגם מה שהקשה הא ברי לר"ג עדיף מס"ס ובאיסור במקום חזקת איסור ברי לא מהני ורובא מהני א"כ ע"כ רובא עדיף מברי כ"ש מס"ס. לענ"ד לא קשה חדא מאי ענין זה לזה הא דברי לא מהני באיסור לא דברי גרוע מחזקה רק לא מהמנינן ליה והא דמהני ברי הכא דאף באיסור נאמן על עצמו ותו אף באיסור היכי שבידו נאמן וזה חשוב בידה שלא לזנות עם פסולי' דהא בודקת ומזנה ואין להאריך בזה פה ותו ברי מהני הכא בהדי חזקת היתר וזה י"ל עדיף נמי מרובא ובעלמא ברי לחוד בלא חזקה לא מהני ואדרבה חזקת איסור נגדה:
ובילדותי אמרתי לישב קו' הגאון הנ"ל דקו' הריב"ש רק על המסקנא דחייש לשד ולצרה לא חיישינן ע"כ משום דל"ש שישא אשה במקום אחרת ולא חיישינן האי להכי הקשה מעכו"ם דשכיח ניחוש אף למסקנא. וי"ל למסקנא לא קשה מגט דוודאי אם הי' מכווין להכשילה למה יאמר כתבו גט הא יתכן שיכירוהו אח"כ אם יוציאוהו מבור טפי הי' לו לומר מת בעלה:
וא"ל שלא רצה לומר מת בעלה שסופו לבא אח"כ ויתגלה שקרותו דא"כ מאי מייתר כשאומר שהוא הבעל כיון שהוא מושלך בבור והבעל יבא אח"כ יהי' מוכח אח"כ דע"כ שאמר שקר וא"ל שיאמרו שעלה מהבור א"כ במאי מכשילה אף שהבעל אומר שהוא לא הי' בבור לא נאמינו לבעל טפי הי' לומר מת בעלה שאם יבא בעלה היא מקולקלת רק י"ל שלא רצה לומר מת דלמא אית לו אשה אחרת לבעלה של זו והוא אינה רוצה רק להכשיל זו האשה ואם הי' אומר מת היתה גם אחרת נכשלה וכיון דלמסקנא לא חיישינן שנשא אחרת אין לחוש לעכו"ם נמי וק"ל:
עכ"פ נתבאר ממ"ש דבספק ישראל או נכרי ששלח אגרת יש להקל במקום עגון אם הוא מל"ת באגרת כפשטות הסוגיא דעומד בראש ההר והי' מושלך כו' גם הרי הרשב"א נחלק על הרמב"ם ובש"ע הביא דעה הראשונה בסתם ורמ"א כתב יש להחמיר היינו שלא במקום עגון. כן נלענ"ד הקלושה:
ובגוף הדין אם להתיר ע"י כתב דפליגי בירושלמי רבותינו הכריעו להתיר מסוגיא דפ' מי שאחזו ואין להרהר אחר זה רק אמשיך פרפרת א' לכבוד קוני להוכיח עוד דמתירי' ע"י כתב דהרמב"ם פסק ה' שגגו' דמלך חייב בשמיעת קול והשיג עליו הראב"ד הא תנן נשיא פטור לת"ק פטור אף מכולן כיון דפטור מאחת דהיינו שמיעת קול ולר"ע פטור משמיעת קול והשיב הכ"מ דתנן אח"כ במתני' דחייב בשמיעת קול ואמת קשה שם הסתירה עי' לח"מ. והכ"מ שם כתב במלכי ב"ד חייבין דדנין אותו אפשר לפרש כוונתו משו"ה אינו מעיד דהווי עדות שאי אתה יכול להזימה דאין דנין אותו ולהכי במלכי ב"ד מעידין אבל זה תימא דהא דמלכי ב"ד אין דנין אותו הוא אינו מדאורייתא רק מתקנה והאיך פטור מכולן דדרש אחת הרי מן התורה חייב בכולן אף דחכמי' פטרוהו מאחת למה יפטור מכולן ותו הא מבואר ר"פ שבועת עדות מאן דאמר מלך אבל משחק בקוביא לא דמדאו' חזי מבואר דמלך מדאו' לא חזי והוא פשוט משום והתעלמת דאין זה כבודו להעיד לפני ב"ד דפריך נמי על כ"ג ריש פ' כ"ג והא כתיב והתעלמת רק לכבודו יושב שם המלך אבל מלך בפני מי יעיד ומדאו' פטור להעיד וליכא גבי' שמיעת קול:
אך י"ל לכאורה בעד מיתה דקי"ל דחייב משום שבועת עדות מלך נמי חייב דיאמר לדידה ולא לב"ד ותוכל להנשא אך י"ל דקי"ל כפר חוץ לב"ד פטור א"כ נהי דמשכחת לה שהשביע אותו בבהכ"נ שהי' שם ב"ד כמבואר ברמב"ם ה' שבועות מ"מ הוא אינו צריך להעיד לפניהם אף שהם אצלו דאל"כ משכחת לה בלא"ה דחייב בשמיעת קול דהשבועה היא בב"ד שיעיד חוץ לב"ד לאשה עצמה רק י"ל דהוא נמי פטור דאם לא יגיד אמר רחמנא במקום הגדה וזה אינו אצלו במקום הגדה וגם דיכול לחזור מה שיגיד חוץ לב"ד אף בעדות אשה ולא יועיל כלל ע"ש אך אי כתב מהני יכולה להשביעו ששלח כתבו לב"ד. נהי דלר"ת לא קשה דס"ל בכל עדות יכול פקח לשלח כתבו לב"ד שיהי' מלך חייב בשמיעת קול די"ל כיון שאינו ראוי להעיד בפיו מהתורה לאו ראוי לבילה מקרי אבל בעדות דנשתתק נמי כשר שפיר יכול לשלוח כתבו לב"ד וחייב בשמיעת קול. ומ"מ לת"ק פטור מכולן אף דמשכחת חיוב בעד מיתה כיון דמהתורה אינו נאמן לומר מת בעלך התורה פטרתו מכולן כיון שאינו באחת מהתורה ור"ע דפטרו משמיעת קול איהו לטעמי' דס"ל עדות אשה אינו נאמן רק עד כשר ולא עד מפי עד א"כ אף כתב לא מהני דירושלמי למד זה מעד מפי עד א"כ ניחא מתני' דלקמן דנשיא חייב ופסק הרמב"ם אתי שפיר אחר שהוחזקו להשיא עד מפי עד מהני נמי כתב ומתני' דלעיל מיירי קודם שהוחזקו כדמשני סוף יבמות על רומיא ע"ש ובהכי ניחא בה' שבועות פוטר הרמב"ם מלך משבועת העדות דמיירי בשאר עדות וה' שגגות כתב דמשכחת לה דחייב י"ל כוונתו בעדי מיתה דעכ"פ בא לומר דיש אצלו חיוב שמיעת קול:
ובזה אפשר נמי לומר דלא חש ש"ס דידן להך ברייתא דמסייע למ"ד אין נאמן בשטר די"ל דמיירי קודם שהוחזקו עכ"פ ממתני' דתני דחייב בשמיעת קול מוכרח דכשר בכתב בעדות אשה ודו"ק: