אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה כ שער מל"ת

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה כ שער מל"ת

תשובה יט

הנה הר"ן וריב"ש מחולקי' באם אינו אומר בקישור דברי' רק סתם פלוני מת ולהר"ן לא הווי מל"ת ולריב"ש הווי מל"ת:

והנה הרי"ף והרא"ש שהשמיטו הך דאמר לב"ד פלוני מת אין משיאין אשתו רק העתיקו מסקנא מל"ת היינו כגון דאמר מאן איכא בי חוואי שכיב כו'. ולהריב"ש הי' להם להעתיק להראו' לנו החלוק דבב"ד לא סגי מת סתם ומינה נשמע שלא בב"ד די אם אומר מת סתם ונ"ל להריב"ש הוא עצמו החילוק נכלל במה דקאמר מאן איכא בי חוואי דכשאמר מאן איכא בי חוואי בא להגיד לאנשי חוואי המעשה ולא כיון להעיד והיינו דקאמר הש"ס אי נתכווין להעיד האיסור והאיך משכחת לה דנאמן ומשני אינו אומר זה רק חפץ להודיע השמועה לחבירו ואף אי רוצה להודיע לאנשי ביתו לא כיון להתיר ולהעיד כ"ש אם מודיע לאחר אינו חפץ רק להגיד השמועה רק הכא לב"ד אינו בא להודיע דרך שמועה ולהכי השמיטו הך דבא לב"ד שגילו לנו רק אי העכו"ם אומר דרך שמועה מהני:

וראי' לדברי הריב"ש דהא חזינן למאן דאמר נתכווין להתיר אין עדותו עדו' ונתכווין להעיד עדותו עדות מאי אומר מת סתם משיאי' כו' וקשה נימא שמא כיון להתיר ע"כ כל שאומר סתמא למה נתלה שכיון להתיר ומינה למ"ד נתכווין להעיד לא מהני למה נאמר סתמא כיון להעיד נימא שכיון להודיע מיתתו של זה כהך דחוואי רק הבא לב"ד אין בא להודיע החידוש רק להעיד אבל חוץ לב"ד תולין שהוא דרך הודעה ואף גם ראי' ברורה מגיטין פ' כל הגט דפריך שמע מעכו"ם פלוני מת או נהרג אין משיאין והא מל"ת נאמן מאי קושיא הא אינו אומר קישור הדברי' ע"כ א"צ קישור דברי' וראי' זו מצאתי אח"כ בריב"ש:

והאמת דמזה קשיא נמי על הרמב"ם דבעי קברתיו במל"ת מאי פריך שם דילמא מיירי דלא אמר קברתיו נהי דמהא דמשני ביוצא ליהרג לא קשה מאי אריא היוצא ליהרג אף אי אמר הרגתיו ולא אמר קברתיו אינו נאמן די"ל דמיירי במכירו ולא בעי קברתיו אבל מאי דפריך נהרג ממש אמאי לא דלמא מיירי באינו מכירו ולהכי אינו נאמן דבעי קברתיו אולם ראיתי בדברי הר"י שס"ל בדעת רבינו אי מזכיר שמו א"צ לומר קברתיו ניחא הך דקונטרמסיך דפריך ממל"ת ואפשר לומר דסמך מדהזכיר קונטרמסיך משמע משום זה הוא הגריעו' ואפשר מהכא למד הרמב"ם דבעי קברתיו דלמאי דמוקי ביוצא ליהרג קשה אמאי לא מהימן לרב יוסף כקו' התוס' שם ולהכי ס"ל דבעי קברתיו ומשו"ה ביוצא ליהרג לא מהני והא דתני יוצא ולא נהרג י"ל חדא נהרג לא בעי קברתיו דנהרג וודאי מת. ותו דתני יוצא משום ב"ד של ישראל דמ"מ משיאין אך לה"ה לא ניחא דהא הזכירו שמו כאן דאמרי איש פלוני כו':

והאמת דברי ה"ה קשה להבין מאי חילוק יש בין הזכרת שמו ללא הזכיר דבהא בעי קברתיו ובהא לא בעי' וסבור הייתי לומר דהחלוק הוא מתאונן על מיתתו לא בעי קברתיו דאז דקדק בדבר ולהכי בפ' י"ג לא הזכיר הרמב"ם קברתיו שהי' אומר דברים המתמיהים או שהתאונן. אבל קשה הא זה דבעי הרמב"ם קברתיו למד מהנך עובדא דקאמרו בכולהו וקברתיו ושם בכולהו קאמתאבל דקאמר חבל ותני קברתיו אלמא אף הא בעי קברתיו לרמב"ם וסבור הייתי עוד לומר דהרמב"ם ס"ל דבעי הוכחה שאין כוונתו להעיד רק כמספר דרך שמועה. ואי אמר מת סתם לא מהני כמ"ש הר"ן ולהכי אי אמר קברתיו מהני דאז מוכח דאין כוונתו להעיד דל"ל קברתיו ע"כ בא לספר השמועה ולהכי פ' י"א לא הזכיר קברתיו שכתב שאמר דברי' הנכרי' שספר דרך שמועה והך דחבל על יהודי' נמי לא תלינן שאמר דרך שמועה אי לא הווי אמר קברתיו אף דהר"ן ס"ל מאן איכא בי חסא הווי התאוננות ולהכי חשיב דהווי דרך שמועה די"ל הטעם משום שראינו שנתכווין להודיע להם ולא דרך עדות ולא משום התאוננו' קאמר דהווי דרך שמועה והראי' דבא דרך שמועה ולא משום להעיד דאי לעדות מתכווין מה לי' לבי חיווא וחסא יאמר העדות לנו והם ישמעו העדות אבל ששאל אחריהם רוצה להודיע להם השמועה לא משום העדות ואף דאמר ואזל מאן איכא כו' לא די לו שאמר רק רצה לומר להם דווקא וחקר אחריהם הרבה ואי נתכווין להעיד א"צ לחקור כ"כ לומר להם דווקא בזה כתב הר"ן דא"צ בזה קישורי דברי' ולא כמ"ש מהריב"ל ח"ג דהתאוננו' חשיב קשורי דברי' רק כמ"ש הוא נכון וכל הני עובדא ההיתר משום קברתיו דמוכח שסיפר דרך שמועה דאל"כ למה הזכיר קברתיו אך מקונטרמסיך דפריך מסל"ת כשר קשה לפי זה. וצ"ל מדקתני ב"ד של אח' משמע לי' דגריעי' משום הכי אף שהי' סיפור דברי' אין משיאין ופריך מ"ש ומשני ביוצא ליהרג וכמ"ש תוס' קמי דחתם פורסי שנמוג ע"ש שוב ראיתי בלח"מ תי' כך בהך דגיטין דלא תקשי על הר"ן דבעי קשור דברי' ע"ש:

ובעיקר דברי הריב"ש כבר כתבתי שלענ"ד דברי הריב"ש מוכרחי' אף שאין הכרעת תלמוד הכרעה אך כיון שכבר הכריעו הגדולים כוותי' רשות לנו לסייע דעתו ותו אם הנכרי אינו יודע שסומכי' עליו יראה אף בהא אין לחוש כמו בקפילא כיון שאין סומכי' עליו. ותו רש"י ז"ל פי' אפי' שנודע מהנשים שאומרים מת פלוני ולא נתכוונו לעדות רק מל"ת. וכוונתו דלא פי' נשים העידו בתורת עדות דלקמן איכא פלוגתא אי אשה נאמנת ודחיק לי' לאוקמי סתמא דמתני' בהכי וקמי דהוחזקו נשים אינם נאמנות להכי מוקי במל"ת והרי ולא תני רק מת פלוני ולא קישור דברי' כלל. ומ"מ מהני מל"ת ובקטני' דנקט כולי האי דס"ל קמצי שכב כו' וכ"כ בטור אבל גדול מל"ת א"צ קישור דברי' כלל. ובאמת נשים מהימנו וקטני' בעי מל"ת אף לפי האמת כן דעת הרמב"ם ודעת הטור אינו כך:

והנה אי ע"א נאמן בדאו' פשיטא אף נשים מהימנו באיסורי' דילפינן מוספרה לה כמ"ש התוס' ריש גיטין ובעירובין פ' כיצד מעברין אשה ועבד ושפחה נאמנים לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו הדבר להחמיר כו' קשה הא אף בדאו' אשה מהימן דע"א נאמן באיסורי' ואפשר שבת חשיב אתחזיק איסורא דשבת ואנו מתירין על פיה לילך חוץ לתחום או י"ל דהתם הא סמכינן נמי אעבד ושפחה ואהא תני לא אמרו להחמיר כו' ולא אאשה אך מתוס' שם משמע דאשה נמי דינה הכי ובהך דפ' הגוזל בנחול של דבורי' דקאמר אשה וקטן אמרו מל"ת קשה ל"ל מל"ת הא קטן דרבנן היא ומהימנא אשה אף שאינה מל"ת כמו בתחומי' ושבוי' ואף קטן נאמן בדרבנן דמבואר ריש פסחי' הימנוהו רבנן בדרבנן נהי דלא קשה אשה תהי' נאמנות מהתורה דע"א נאמן כו' די"ל שהם עצלני' ותו דאתחזק איסורא אבל הא קשיא:

ונראה לומר אף דהוא קנין דרבנן מ"מ לא הי' לחכמי' להאמין להם בדבר ממון לעקור קנינם דבדבר ממון י"ל ששכרם להכי בעי מל"ת אבל באיסור דרבנן מהימנו ואי קשיא התם מרדפין ל"ל כיון שהוא מל"ת ותו הא פריך שם אהא דקאמר אין מל"ת נאמן רק בעדות אשה והרי נחול כו' מאי קושיא מרדפין שאני רק להא י"ל נהי דהוא מרדף מ"מ דלמא גם אחר אבד וצריך מל"תרק אפכא קשה למה לי מרדפין די במל"ת ואפשר לומר דהכא אין לומר משום דקנין דרבנן הוא די במל"ת דהא גם לדידי' שרוצה לקחם הי' קנין דרבנן ומאי אולמא דידי' מאחריני עד כאן מל"ת מהני אלא אי מדאו' לא בעי עדות סגי במסל"ת הכא איפכא זה שמוצאו א"צ להחזיר מדאו' דאף שהי' של אחר לא קנה מדאו' ותו מי לא עסקינן שזה שמוצאו מגבי' והוא קנה מדאו' בהגבהה וצריך להחזיר ע"כ משום מלדפין:

ועוד י"ל ויתיישב נמי קו' תוס' דלמא קנה בהגבהת כוורת די"ל דהא נחלקו הפוסקי' אי בס"ס מוציאין מיד המוחזק ועכ"פ באינו מוחזק מהני ס"ס א"כ לגבי אחריני הווי ס"ס חדא שמא לא נאבד משום אדם וא"ת נאבד שמא לא הגביה הכוורת ולא קנה בהגבהה והווי דרבנן ומהני מל"ת ודומה לציר דגי' דמקילי' ספק אין בו שמנונית וספק לא הי' בו דגי' טמאי' דלדאו' הווי תרי ספיקו' ולדרבנן חד ספק לקולא כך הוא כאן אבל לגבי זה שמרדף אינו רק חד ספק שנאבד ממנו ולהכי מהני מל"ת וצריך להשיב קנין דרבנן הוא ודו"ק היטב:

ובראיית הריב"ש שהוכיח דקישור דברי' לא בעינן מהא דפריך סוף יבמות אהא דא' שעמד בראש ההר ואמר פלוני בן פלוני כו' ופריך דלמא צרה היא אמאי לא פריך דלמא עכו"ם הוא ע"כ עכו"ם נאמן במל"ת כה"ג והרשב"א השיב על זה בתשו' דהש"ס חדא פריך ודלמא צרה כו' ובשנוי' דמשני בשעת הסכנה כו' מיתרצא כולהו ואמת אין דחי' זו מספקת דאיך פריך משד דאינו שכיח ומצרה דיתכן שאין לו אשה אחרת ולחוש שמא נשא אשה אחרת הוא חשש רחוקה טפי הי' לי' להקשו' ממלתא פסיקתא וליזל בתר רובא דעלמא רוב עכו"ם ואפשר אף שעת הסכנה לא הי' ראוי להיות מועיל דניזל בתר רובא דעלמא:

אך בדרך זה הי' אפשר לדחות הוכחת הריב"ש וודאי עכו"ם אינו חשוד לקלקל במה שאין בו תועלת רק החשש ששכרו א' שרוצה לקלקלה ועושה להנאתו וטפי פריך הש"ס דניחוש לזה עצמו שרוצה לקלקלה דהיינו צרה דאחר לא ישכור לקלקלה וכיון דבשעת הסכנה לא חיישינן להכי א"כ אף עכו"ם אינו חשוד לקלקלה:

וראיתי הב"ש וכן שער אפרים מתרצים לקו' הגאון מוה' העשיל ז"ל שהקשה על הריב"ש מה יתרץ לש"ס דגיטין דאתמר נמי כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו ופריך דלמא צרה כו' למה לא פריך דלמא עכו"ם ודחה הקושיא עכו"ם אינו חשוד לקלקול רק הכא פריך אי כיון לעדות פסול הוא לעדות. עכ"ד ולא ידענא מאי תי' בזה הכא נמי לא בעינן עדי' דהא כשירי' כל הפסולי' ומ"ש עכו"ם ע"כ משום דמשקר א"כ נימא דאין חשוד לקלקלה ע"כ הכא חיישינן שנשכר לקלקלה מהשונאין אותה שרוצי' לקלקלה ואף בישראל כתבו תוס' בד' צ"ד דחיישינן שהעד רוצה לקלקלה כ"ש העכו"ם רק מ"ש ניחא כיון דאף לצרה לא חיישינן שבוודאי חפיצה לקלקלה כ"ש דלא חיישינן שהעכו"ם יקלקלה זה נכון לישב קו' הריב"ש:

וקושיות הגאון מהו' העשיל יש לישב בפשיטות דהתם וודאי אין לחוש ששכרו א' שיקלקלה דאטו שכרו שיפול לבור ויאמר כך דאם הי' אומר כך בהדיא יפול עצמו לבור לא יועילו דבריו דהיינו רואי' מה הוא אבל עומד בראש ההר יש לחוש ששכרוהו לכך משא"כ התם אין חשש שכרוהו ומעצמו אינו מקלקלה בבירור אם לא שנאמר ששונא אותה והיינו חששא דצרה שמא יש א' ששונא אותה וזה פשוט:

והנה בכל הדיני' דמל"ת רבו הסברות אם ע"י שאלה ששואלי' לנכרי וזה הי' שם אי חשיב מל"ת ואף אם שאל לישראל חבירו וזה שמע ואופני השאלה כל זה מבואר בצ"צ ושער אפרי' ומ"ב ומהרי"ט אולם מקור הנובע מש"ס הוא דכיון דאמרי אי' חברינו לא הוי מל"ת רק כיון דבכ"י חשיב מל"ת מזה למדו דשואלי' אותו לפרש דברי' שהי' מל"ת וגם אי רואה שהם מרדפי' לידע אם זה חי הוא דעת מהרי"ק כל שלא שאלוהו הוא מל"ת ודייק מנחול דמהני מרדפי' במל"ת ואמת אף שיש לפרש מרדפי' דלא הווי יאוש או כפי' רש"י דקושטא קאמר ואין הכרח שהקטני' ידעו שהבעלי' מרדפי' אבל כיון דש"ס לא קפיד לפרש שהקטני' לא ידעו ע"כ אין קפידא ולא ידענא למה נדחקו בדברי מהרי"ק ותלו זה בפי' השמועה ואין ענין זה לזה כלל עיין שער אפרים אך כל אלו הסברו' לכאורה הם כמגדל הפורח באויר:

אבל לענ"ד יש לצרף סברא זו וודאי אם אין נכרי יודע שסומכי' עליו חשוב מל"ת כהך דמהני קפילא ואף להסוברי' שם אינו משום מל"ת דהיינו דס"ל דאינו נאמן בשאר דברי' חוץ מעדות אשה עכ"פ זה שאינו יודע שסומכי' עליו חשוב מל"ת בעדו' אשה א"כ אם הוא נתכווין להעיד או להתיר הרי רוצה שיסמכו עליו ואינו כלום אבל אומר מעצמו הוי מל"ת דאינו יודע שסומכי' עלי':

ואם שואלי' אותו הרי רואה שרוצי' לסמוך עליו ולהכי אם השאלה אינו בדרך שיבין שיודעי' מיתתו רק שואלי' על עסקיו י"ל דלא מסיק אדעתי' שרוצה לסמוך עליו וכן נמצא בתשו' ואי מרדפי' נמי אין ראי' שרוצי' לסמוך עליו ואי' חברינו בש"ס היינו משום שהניחוהו חולה הוי כשאלוהו אי חי הוא והא דמהני שאלה לקפילא להסוברי' דהווי משום מל"ת היינו דלא אסיק אדעתי' שיש איזה נ"מ ליהודי בשאלתו רק מל"ת מה טעם יש בו אבל בשאלת אי חי הוא יודע שיש נ"מ ומש"ה בעי קפילא דמסיק אדעתי' שטעימתו מועלת שמבין יותר לכן שואלי' אותו משא"כ עכו"ם דעלמא ואין הטעם דאחר אינו בקי בטעם כמ"ש הש"ך בשם מהר"ב דהא בצונן סומכי' על טעימת ישראל שאינו קפילא חיך אוכל יטעם רק דאחר מסיק אדעתי' שרוצה ישראל דיש נ"מ באיסור דב לא"ה למה שואל לו הישראל נמי מבין כמותו אבל קפילא סובר משום בקיאתו שואלין לו מה טעם יש במאכל ולא נ"מ לאיסור ואם שואלי' לנכרי בפניו רואה שסומכי' על נכרי וחיישינן שסמך שיסמכו אף עליו משא"כ שואלי' לישראל ובזה יהי' מרווח שמעתא בכמה עניני' שהקילו בתשו' מסברות במל"ת והבן זה:

ובדין אי תלינן דנכרי עביד למרמי אימתא ומהר"ם ז"ל הכריח דלא חיישינן להכי מסתמא מדקאמר בקונטרמיסיך דעבידי לאחזוקי שקרייהו משמע הא סתמא לא חיישינן והב"ח בתשובה הקשה עליו הי' לי' להוכיח מיני' ובי' דתני קונטרמיסיך נהרג פלוני אין משיאין אשתו משמע הא נכרי אחר שאמר הרגתי משיאין ולא חיישינן דעביד למרמי אימה. ולענ"ד יש להשיב ע"ז דס"ד דקונטרמיסי' לרבותא קאמר דבהו ליכא אימה כיון שאומרי' שהורגי' בדין א"כ מי שלא חטא אינו ירא מהם וקמ"ל דאיכא טעמא דמחזיקי' שקרותו משום התפארו'. רק מהר"ם הוכיח כי היכי בדידהו לא חיישינן לשקרא אלא משום דעבידי כך בנכרי בחשש דידי' לא חיישינן אלא משום דמוכחא מלתא רק מהא שפיר יש להוכיח כר"מ מדפריך על קונטרמיסיך והא מל"ת וק"ל מל"ת משיאי' את אשתו משמע אף בנהרג מדלא מחלק:

שוב הקשה הב"ח על מהר"ם דנראה מדבריו אם הי' אומר קטלתי לפלוני דלא בישל לי בשבת הווי חיישינן דעביד למרמי אימה וקשה אמאי נסתפק אביי עד דאתי קמי' דרב יוסף דחריפי' סכיני' ופשיט לי' מאומר של ערלה דלא אמר כלום דנתכווין להשביח מקחו לפשוט מהך דקונטרמיסיך דאין משיאין אשתו משום דעביד להחזיק שקרו מה שיש לו התפארו' הה"ד בזה יש לו תועלת למרמי אימה ע"כ אביי בסברות למרמי אימה נסתפק דשמא לא חיישינן דהוא גנאי לו ופשיט דעביד להשביח מקחו שחפץ שיקנו ממנו משקר הה"ד הכא שרוצה שזה יעשה לו מלאכה בשבת משקר שהרג יהודי דלא רצה לעשות לו מלאכה. אבל אם אינו חפץ מהיהודי עכשיו ומספר לו שהרג יהודי שלא עשה לו מלאכה י"ל דלא עביד למרמי אימה דמנין לנו שרצה זה שיעבוד לו איזה עבודה וליכא להנאתו כמו ערכאות וערלה. ע"ש סי' נ"ד באריכות מה שתירץ:

ולענ"ד אפשר לישב קושיתו דאביי לטעמי' דס"ל בגיטין דעכו"ם ביוצא ליהרג אין מעידין משום דמקבלא שוחדא א"כ הך דקונטרימיסיך ניחא בפשיטות משו"ה אין משיאין על פיהם דאמרינן שהי' יוצא ליהרג ע"ש ולהכי פשיט מערלה:

אבל לכאורה לזה יש להשית לב דמאי פשיט מערלה שם ליכא הוכחה דאמר להשביח מקחו ותלינן בסתמא בהכי והכא מסתמא אין תולין ע"כ וצ"ל התם שאני דההנאה מזומנת שמוכר פירות ויש לו הנאה הנראי' להשביח מקחו א"כ מינה לא מוכח רק היכי שהנאה נראית שחפץ מזה עבודה אבל מסתמא למה נחוש ואפשר ס"ל למהר"ם כיון שהוא מפרש שעשה כך ליהודי שצוה לו שיעשה לו מלאכה ולא עשה בהא עבידי לשקר כמו בקונטרמיסיך משא"כ הריגה גרידא ומשם מוכח נמי כהריב"ש דבלא קישור דברי' הווי מל"ת דאל"כ מאי פשיט מאומר של ערלה היא הא שם ליכא קישור דברי' משו"ה תולין דעביד להנאתו משא"כ בקישור דברי' ע"כ לא שנאכל כל שאין הנאה מזומנת לא תלינן שעשה משום דבר אחר ומזה למד שפיר התה"ד אם אין יודעי' שהי' נכרי מל"ת תולין שהי' מל"ת דהיינו נמי משום דמספק אין לנו לומר שהי' לנכרי מזה הנאה לשקר כל שאין אנו יודעין הנאתו רק בנתכווין להעיד אינו נאמן וכל שאין אנו יודעים שנתכווין לכך מהימן וק״ל:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה