אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה יג

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה יג

תשובה יב

עוד כתב הרב הנ"ל להוכיח דדעת הרא"ש ביבמה ע"א לא מהני דהרא"ש בב"מ חתר להביא ראי' דלשון עדות תני אף במקום דסגי בע"א והקשה אמאי לא מייתי ראי' ממתני' יבמות דף ק"א ע"ב לזו עדים כו' הא די בע"א ע"כ יבמה בעי ב' עדים ואני אומר הקושיא ליתא דתני עדים כמ"ש תוס' דקמ"ל דלא אסרו הא משום הא א"כ הוי רבותא טפי אף דלזו יש עדים גמורי' לא אסרו הא משום הא ובלא"ה לא ידענא מאי הקושיא הא פלוגתא דתנאי טובא איכא סוף יבמות אי משיאין עפ"י ע"א ותני עדים מה דהוא אליבא דכ"ע רק אנא אמינא הא קשיא לי טובא איך ס"ד דע"א ביבמה לא מהני הא שם בעי למימר טעמא משום דצרה מעידה לחברתה וכי עדיפא צרה מע"א אי ע"א לא מהני כ"ש צרה וא"ל שאני התם דמקלקלה נפשה דהא בעי למימר טעמא דר"א לאו מש"ה רק משום דעדותה מועיל מזה מוכח דע"א ביבמה נאמן. רק דז"א דבלא"ה תקשי הא ר"א ס"ל לקמן סוף יבמות דאין ע"א נאמן להשיא אשה. ע"כ הכא שאני משום שבאה להעיד על עצמה נאמנת וצ"ע על תוס' שם שהקשו לפלוג ר"א לעיל על מתני' דחמש נשים מאי דעתייהו בזה. וכי אפשר דפליג ר"א היכא דאינה מעידה על עצמה מי עדיפא מע"א ואמת לכאורה קשיא לי למה נתיר במלפ"ת ביבמה ליכא סברת דייקא וגם עבידא לגלוי' דסובר שאין תועלת וליכא תובעין א"כ מסל"ת לא יהי' נאמן בדאו' וא"ל הך סברא דדלמא רחמא או סניא נמי הוי רק חששא ומש"ה נאמן דא"כ ע"א כשר לא גרע ממסל"ת ומאי בעי הש"ס ולא תהא כהנת כפונדקית ולפי מ"ש לעיל כיון דהיתר עפ"י ע"א תו שרינן לדידן אף מסל"ת דעכ"פ הוציאו מהכלל והקילו בלא עדים עפ"י סברא יש לנו כח לסמוך על סברא שאנו יודעים כמו לר"ע סוף יבמות דאין מתירי' עפ"י אשה ועפ"י פונדקי' שהוציאו להם הכלים דחזו דברים הניכרים סמכו עלי' אף שלא הוציאו מהכלל אשה מ"מ כיון שהוציאו מהכלל דשריא לסמוך במקום שיש ראי' הה"ד פונדקי' דיש הוכחה לזה. ואפשר הי' נ"ל דדעת חכמים אין שום אדם משקר בדבר העשוי' לגלות לא משום שיתפס בשקר דאף מסל"ת דלא ס"ד שיהי' שום נ"מ לישראל ויחקור אחר זה שיתפסנ' אח"כ מ"מ אין רצון שום אדם לשקר במה שיתגלה ובזה ניחא בעד מפי עד אבל יותר נכון מ"ש לעיל:

ובדבר גרושה שלא התחילה להניק בנה כבר דברו מזה כל אחרונים והרבה תשו' אך אצא לדין בדבר חדש לכאורה קשיא לי טובא על דברי הר"ש הזקן שדעתו במקום דהיא לא משתעבדא שריא להנשא. א"כ מאי פריך הש"ס א"ה דידה נמי דלמא מעברא כו' מאי קו' כיון דבשיעבודא תלי' בידו לומר אם תתעבר אני מוחל השיעבוד הזה. ע"כ דחשו לסכנות הולד ולא בשיעבוד תליא הה"ד גרושה ולכאורה צ"ע ואפשר לי ליישב דעת הר"ש הזקן דה"ק דבשלמא בדידי' אף שמוחל השיעבוד הי' לחכמים לעשות תקנה שתהי' אסורה לשמש והי' לולד טובה שהיתה ודאי מניקתו דהוא ודאי לא הי' מוחל השיעבוד אי אסרינן לה עליו אבל בגרושה אף אי אסרינן לה להנשא אין טובה לולד דמ"מ שמא לא תניק דברצונה תלוי הדבר. אך א"כ להפוסקים דס"ל אף במכירה הקיל הר"ש ודאי קשה הא אז ודאי היתה מניקה ונאסרה להנשא. אולם הסוברים אי לא הניקה כלל שריא ודאי יש מקום לומר תוס' מודים בזה ומאי דקשיא הא לטעמא דדחסא אסור י"ל ודאי אף לדידן למסקנא כל מעוברת אסורה דכיון דעלי' שם מעוברת לא פלוג כמ"ש הב"ש לענין צמקו דדי' אבל במניקה מי שאינה מניקה למה נגזור אטו מניקה רק על הר"ש הקשה דמיקל במניקה גרושה הה"ד דניקל במעוברת אבל מודים תוס' מי שאינה מניקה אין לגזור אטו מניקה וא"ל נגזור עלי' שלא תנשא ואז תניק תמיד דאין לנו כח לגזור עלי' כיון שאין לנו לכופה להניק משא"כ אלמנה גזרינן עלה כדי שתניק אבל מניקה גרושה דומה לאלמנה וגזרו ונדחה מ"ש הריב"ש סי' ת"ס. אי אינה מכירה שוה ללא התחילה ולמ"ש חילוק נכון ומבואר הוא:

ובזה מיושב קושית ח"צ דהאיכא הנהו דבי ריש גלותא יש חילוק גבי מעוברת בין ה"א למסקנא ומה שתירץ הוא הנהו דר"ג אינן בכלל מינקת דבריו תמוהין למה בסתם נשים הן בכלל טפי הא החשש דתהדר ואז אינה מניקה רק לכתחלה כשהיא מניקה גזרו עלי' ואף ר"ג שוה לשאר רק למ"ש ניחא למסקנות תוס' כל שהיא מעוברת גזרו בשוה רק לר"ש דמחלק במניקה הקשו א"כ נחלק אף במעוברת אך בלא"ה קו' ח"צ לק"מ דאף דר"ג חיישינן שהיא בעצמה תניק ולא תתן למינקת דהא אף אם הבעל אומר שלא להניק והיא אומרת להניק שומעין לה משום צערה דידה א"כ י"ל שתניק מרצונה משום צערא דידה ואח"כ איעכר חלבה כו' א"כ ודאי יש מקום מרווח לומר בלא התחילה להניק דאינה מניקה אין לגזור עלי' כדי שתניק ואין לגזור אטו אלמנה דאין לגזור בשאינה מניקה זו אטו זו. ותו תמי' לי טובא על דברי הח"צ מאי ענין בנות ר"ג לכאן אי תתן בנה למינקת לא תוכל לחזור בה. אבל לא מנסבינן לה כשהיא מעוברת דלא הי' לה כלום ליתן למינקת שכרה דבעל לא יהב לה כמו דקאמר על מסמוס בצים וחלב. ולכן אני תמה על הב"ש שהאריך למה צמקה במעוברת אסורה וכדומה הנך שאינן מניקות לדעתי הנהו מיגרע גרע דהא אשה שבידה להניק בנה חיישינן אפשר שתפסק מחייתו ע"י עבורה וימות ברעב כ"ש אשה שאין בידה להניק בנה חיישינן שלא ימות בנה מחוסר כל שלא יהיה לה ממה לפרנס ובושה לתבוע לב"ד וא"ל זה בצ"ע שלא תנשא הא לא תניקהו מ"מ לא תניח בנה להמית ברעב תפרנסו משלה משא"כ כשתנשא לבעל לא יהי' לה ואפשר ל"ד אם לה להניק כלל ודאי תגלגל כלל עם הולד וע"כ תתבע ליורשיו אבל כל שתניק בימי עבורה מחמת בושה תגלגל עמו בהנקה מועטת וימות ברעב ובודאי יש סברו' כאלו לומר אבל מ"מ נכון להחמיר בכל זה ויתבאר לי עפ"י מ"ש מאי דקשיא לכאורה דפריך על מעוברת דקיימי להנקה מאי חששא איכא במניקה ולמה לא פריך על מניקה גופא דתני בברייתא ויראה דעל מניקה לחוד לא קשה די"ל כיון דמשועבדת להניק אמרינן אין בידה להפקיע שיעבודה ותנשא לאחר ותיעכר חלבה ותמסמס ליה בביצים דשיעבודה להניק אבל במעוברת ס"ד כיון דנשאת לבעל קודם שיגיע חיוב הנקה שרי לאפקיע עצמה. ומשני דאיכא סכנות הולד דכיון דהולד תחת ידה חיישינן שיסתכן על ידה שהיא אינה תובעת היורשים ויבא ע"י לידי סכנה. ולפי זה הי' אפשר ליישב קו' תוס' על הר"ש הזקן מש"ה בגרושה מעוברת אסורה דאף דאינה חייבת להניק חיישינן שתניקהו שבושה לתבוע בב"ד ואח"כ ימות הולד מחסרון החלב כשתתעבר ואפשר קו' התוס' הוא דס"ל להר"ש הזקן מניקה דשריא אף שלא נתנה בנה למניקה וקשה שפיר גם אם יהיה הבן תחת ידה ויבא לידי סכנה אבל עכ"פ אי נתנה בנה להניק לאחרת אין החשש מה בכך שתחזור לא עלה דידה רמיא אם היא מוסרת בנה אליו והוא יתן למניקה מה חשש יש בדבר כ"ש אי לא הניקה מעולם ובלא"ה לדעת הסוברים דאינה מכירה שרי בגרושה לא קשה קושי' התוס' מאי חשש יש במעוברת גרושה דחיישינן שתניקהו עד שמכירה ואח"כ יתעכר חלבה ויהיה סכנה אבל הר"ש מתיר אף במכירה והקשו תוס' שפיר:

ולכאורה קשה האיך ס"ד דר"ש התיר הא מבואר בש"ס כופין אותה במכירה די"ל ס"ד דמ"מ לא גזרו עלי' שלא תנשא דיכולה לומר איני חייבת ומשועבדת רק משום סכנת הולד אמסמס לי' כו' והוא חשש רחוקה דלא יהב לה בעל ולא תתבע כו':

והנה הרמב"ם ז"ל כתב טעמא משוה דחסא והוא תמו' שנדחה בש"ס ויראה לי דה"ק דק"ל אף דמעוברת למניקה קיימ' ומספיק הטעם לאסרה בזמן הנקתה בימי עיבורה למה אסורה יהי' מותר לישאנה ויפרוש ממנה אח"כ דהרי ס"ד לאיסור דידיה בימי הנקתה א"כ דאחריני נאסרה בימי הנקתה ותו דיעבד ק"ל יוציא מיד למה נחמיר בימי עיבורה ע"כ משום דחסא ואף דקאמר דחייס היינו אי לא נ"מ לי' בהא אבל אם נאסרה בימי הנקתה עלי' יש לחוש משום דחסא כדי שימות הולד ולא תאסור עלי' בימי הנקה דהא ס"ד בפ' אע"פ דהיא תקטוק לולד כדי נשא ונהי דלא חיישינן היינו ולד גמור ובנה אבל עובר דלא אסור מדאורייתא ואחר חיישינן טפי א"כ המקשה דלא ס"ד מה יקשה שפיר דחי אבל למסקנא ניחא וזה נכון א"כ לכאורה משמע בגרושה אסור אף אי לא הניקה דאל"כ יש תקנה שלא תניק כלל ואז ליכא דחסא אבל כבר כתבתי לעיל דיש לחלק אי נתנה בנה מקודם שנשאת ומסרה אותו לבעל אין חשש סכנה מה לה לזה. אבל אם תנשא לבעל בעודה מעוברת והבן יהיה תחת ידה בושה לתבוע ואיכא סכנה נהי דבאלמנה אסרינן שמא תחזור והאיך תפקע שיעבודה אבל בגרושה כה"ג דאין שיעבוד רק סכנות הולד שריא כה"ג כיון דאין עלי' לתבוע והבעל יחוס על ולדו למסמס לי' בביעי כן נ"ל נכון. אבל מעוברת לעולם אסירי כמ"ש לעיל אף דבי ר"ג אי תשכיר עכשיו מינקת אינו מועיל דמדינא יכולה לחזור דשעבדה עצמה לדשלב"ל ואף דלא הדרי בהו אבל כל שמדינא חוזרת הוי כלא נתנה למינקת ודו"ק בזה:

ודרך חדוד אמרי דהרמב"ם מכריח טעמא דדחסא דהרשב"א הקשה לימא גבי הבחנה הטעם משום אי מיעברה אסורא משום מעוברת חבירו רק י"ל הא כיון שזה לא גרע אי בנו הוא אי לאו ממסמס לי' מספק אך הא קשיא מאי פריך ותמתין ב' חדשים כו' הא אח"כ יתוודע אחר ה לידה שהוא אינו בנו ואז לא ימסמס לי' ע"כ טעמא דדחסא עיקר ודחסא ליכא שהוא עד שעת לידה אינו יודע שאינו בנו ותחוס עלי' ודוק היטב

הנה מתבאר מתוך דברינו לדינא בס"ד יש מקום מרווח להתיר לא הניקה בגרושה ומסרה הולד לבעלה דליכא סכנה אי תחזיר ועלי' אין שום שיעבוד רק מ"מ אין דעתי להקל לכתחלה אלא אם אמצא עוד צד להקל כיון שבעלי הש"ע סגרו עלינו הדרך לענין לכתחלה:

ובדבר מחזיר גרושתו ומניקה שהאריך אי צריך ז' נקיים. וכתב ראי' לזה בס' מקו' שמואל מדפריך על ר"נ מאן הוי ליומא והא אמר רבא תבעו להנשא כו' צריך ז' נקיים כו' דלמא הוי מהדרי' בתר מינקת שמת בנה. ע"כ מינקת צריכה נמי ז' נקיים והרב הנ"ל חתר למצא היתר בתרתי כחדא מחזיר גרושתו ומניקה ואני אומר אי משום ראי' זו אין נכון לחלק בין מניקה לאינך דודאי לא הי' מוצא אשה דלא שכיח כ"כ והם היו צריכים תמיד אשה בכל מקום בואם אבל לבד זה יש מקום בפשיטות דהא קטנה מסולקת בדדי' טפי ממניקה דהא מניקה מטמאה מע"ל לר' יהושע דפליג על ר"א בנדה דף יו"ד וקטנה שלא הגיע זמנה לראות ודאי די שעתה וכיון דקטנה בעי ז' נקיים כ"ש מניקה ומאי האי לצרף מחזיר גרושתו ומניקה להדדי מאין לנו קולו' הללו אין זה נכון בעיני:

שייך לעיל לתשובה י"ב להרב הנ"ל

עפ"י דברינו מיושב קו' הט"ז סי' שי"ד דלא כתב הרמב"ם ברישא הטעם משום דהוי מסל"ת דעבידא לגלוי' די"ל על סברות מל"ת דעבידא לגלוי' לחוד לא סמכו באיסור דאוריי' רק שם בבכורות לענין הדמאי ולענין הטלת מום והא דנאמן בה' קידוש החודש פ"ב לענין שב"ד קדשו החודש שם הוי כיש לו תובעים שיתברר הדבר מיד אם כנים דבריו ולהכי לענין איסור דאורייתא ש"ח כתב הרמב"ם הדין כדחיית הש"ס לפום קושטא דסמכינן עלי' דקושטא קאמר דאיסור זה חמיר בעיניו ודוק. ותו י"ל דוקא התם רגילות שיתברר מיד כשנחקור ממי שמע אבל בעדות אשה אין דרך שיתברר כ"כ וצריך טעמא דדייקא דהוי תובעי' ודוק:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה