אור ברסלב
תפארת צבי אבן העזר קונטרס תקנות עגונות › תשובה יב

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

קונטרס תקנות עגונות · תשובה יב

תשובה יא

תשובה להרב המאוה"ג מוה' אייזיק בעל מחבר מנחה חדשה:

מ"ש להקשות על הב"ש סי' י"ז וקנ"ח בזה"ז דאיכא חר"ג י"ל דע"א אינו נאמן לומר מתה אשתך דאתחזיק איסורא והקשה הרב הא הוי מלתא דעבידי לגלוי':

והנה הוא טובא מיגרר גריר בתר דברי התשב"ץ דכתב לדעתי הרמב"ם מדאורייתא אנן סמכינן אהך סברא מלתא דעבידא לגלוי' ועיין ברמב"ם פ' י"ד הל' ט"ו כתב טעמא דדייקא ובש"ס משמע להדיא דמהדר למיהב טעמא לע"א ולא לעד מפי עד כמ"ש הרמ"ך וגוף הדבר דיהב טעמא בש"ס משום מלתא דעבידא לגלוי' ולעיל קאמר משום דדייקא כמ"ש תוס' ונדחקו ליישב דמהני נמי דיוקא וי"ל דיוקא זוטא מהני ולענ"ד י"ל דבמס' בכורות ס"פ פסולי המוקדשי' קאמר טעמא דנאמן לומר מאיש פלוני קניתי משום דהוי מלתא דעבידא לגלוי' ואית לי' תובעים ועל מלתא דעבידא לגלוי' לחוד לא סמכינן באיסור ערוה עכ"פ רק משום דאית לי' תובעים והיינו סברות דייקא ומינסבה והוי א"ל תובעים. ומש"ה ניחא דבעי ביבמה וקטטה אף די"ל דלא דייקא דדלמא היא רחמי' לי' כו'. מ"מ אמרינן דהוי מלתא דעבידא לגלוי' דהם יראי' שמא תידק שפיר נהי דזימנין דרחמא או סניא הם לא יסמכו ע"ז או דלמא לא על עד סמכינן רק עלה וזמנין דלא דייקא להכי לא מהימן העד ובעי שפיר ודוק היטב:

והנה ראיתי מקשה עוד הרב הנ"ל לתשב"ץ הנ"ל דעד מפי עד לא שייך מלתא דעבידא לגלוי' א"כ ביבמה לא ליהני עד מפי עד ומש"ה הקשה למהר"ם פדואה דס"ל דמהני עד מפי עד. לענ"ד בודאי היכי שזה העד מפי עד אומר ממי שמע ודאי נאמן דהוי מלתא דעבידא לגלוי' שזה שאמר לו יכחישנו שלא אמר לו ואם האמת שאמר לו ודאי קושטא היא דהוי מלתא דעבידא לגלוי' שזה יבא וזה מבואר בבכורות דף ל"ו מאיש פלוני ודאי נאמן משום דהוי מלתא דעבידא לגלוי' ואף אומר סתם שמעתי מא':

דעת הרמב"ם בבכור הובא בי"ד סי' שי"ח סעיף ט' ועיין ש"ך ס"ק ח' דנאמן אף שלא הזכיר שמו דהא דקאמר א"ל לאשתמוטי גבי לקחת מאיש נאמן היינו הפשט דאמר אצלי מוחזק לנאמן אבל לא שיאמר לא קניתי מזה אלא מאחר רק אפשר אם אומר מיד שמעתי מא' ואיני יודע ממי אפשר א"ל לאשתמוטי דוקא אם אמר מתחילה סתם י"ל שירא אח"כ יתפס שיאמרו ממי שמעת ואם יאמר שכחתי יחזיקוהו לשקרן אבל אם מתחלה אמר איני יודע אפשר שייך אשתמוטי ובזה מיושב קו' הט"ז שם דלמה כתב הרמב"ם גבי חכם התיר לי משום דאינו חשוד על שחוטי חוץ תיפוק ליה דהוי מלתא דעבידא לגלוי' אף שלא הזכיר שם החכם כמו בלא הזכיר כהן שם ישראל. ולמ"ש ניחא ברישא נ"מ אף שאומר א"י מי החכם לא שייך מירתת אפ"ה נאמן משום חומרת ש"ח ודוק. ואפשר הי' לי לומר קצת אם יבא הבעל יתלו השקר בו דזה שהגיד לו ודאי לא הי' משקר דהא מלתא דעבידא לגלוי היא. רק מ"מ יש להתיישב בעד מפי עד ואומר שא"י מי אמר לו אבל בלא"ה מקילין בשגם די"ל ל"ל לשקר העד אינו חשוד לקלקל והיא ודאי לא שכרתו דנהי דלא דייקא משום דרחמא לי' אבל אינה משקרת א"כ חששא רחוקה היא דלא דייקא משום זמנין דסניא לי' וגם י"ל כיון דעבידא לגלוי' ל"ל לומר השקר הא תידוק ולא תסמוך עליו שהוא סובר שתדקדק כמ"ש ובלא"ה י"ל סברות מהר"י מינץ לדידן דאין מייבמין לא שייך סברות סניא לי' דלא ידור עמה ואף שצ"צ כתב די"ל דאינה בכלל היתר אין לחוש כיון שעכ"פ לענין העד הי' בכלל היתר משום מלתא דעבידא לגלוי' תו מקילין אף עד מפי עד ומתירין דהוחזקו כו' כיון שכבר גם שם הקילו לסמוך בדברים הניכרים שהוא אמת. רק הצ"צ כתב לדעת האומרים בע"א אינו נאמן משום דסברת דייקא עיקר ומ"מ כתב מהר"י מינץ די"ל עתה יש סברות דייקא ודחה ליה הצ"צ דלא הי' בכלל היתר והוי כשאר עדות שבתורה. אבל אחרי שביארנו בעד הי' בכלל היתר אף עד מפי עד די"ל דלא שייך מנתא דעבידא לגלוי' מ"מ לדידן שרי כיון דגם בזה הקילו דהרי אף בשאר נשים מתחלה אמרו ע"א והקילו יותר אף עד מפי עד כיון שכבר א"צ עדות סמכינן על דבר שהדעת סומכת הה"ד ביבמה כיון שתיקנו דא"צ עדות גמורה אף אי לדידהו לא סגי עד מפי עד לדידן שבטל הטעם סגי בעד מפי עד כיון דלדידן בטל הטעם ועדות תיקנו דלא בעי וזה ברור ודוק עיין לקמן בסוף התשובה הסמוך:

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה