תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה ט
שלום אין קץ לפלא יועץ פריו מתוק לחכי שלח ידו בעץ החיים ואכל מפרי העץ ה"ה כבוד אהו' מחו' ידידי הרב המאוה"ג המפורסים ומופלג פ"ה ע"ה כש"ת מהו' שלמה הכהן נ"י אב"ד ור"מ בק"ק שנייטוך והמדינה יצ"ו:
הגיעני מכתבו הנעים ואף כי קשה עלי לחזור על הראשונות לטעון ולפרוק כי ידעתי ששערי הדחיות פתוחים ושערי תירוצים לא ננעלו וכל חכם לב יכול להוסיף מדעתו לשאול ולהשיב אולם בגין כבודו וכבוד מר אביו הגאון הגדול ידיד נפשי נשאתי פנים להשיבו בקצרה ואי"ה בבא דבריו אלינו עוד בדינים להלכה ולמעשה אוסיף אומץ בעזה"י לבוא בארוכה לפי תואר הנושא. ע"ד אשר האריך מעלתו להשיב על מ"ש דלתה"ד סימנים גרועים אינם מצטרפים אף לסימן אמצעי דאל"כ תקשה למ"ד סימנים דאורייתא אף דגופו ארוך וגוץ וכליו חוורי וסומקי ולא חייש לשאלה אכתי ליהוי סימן אמצעי דהא הם מפרשים סימן גופו וכליו הם בהדדי והאריך מעלתו דהא לשיטת שאר הפוסקים לא דייקינן הך דיוקא בגופו וכליו הם בהדי הדדי תמיהני הלא כל דברינו סובבים לאפוקי מהך סברא שזכר בעה"ג ומעלתו נשען עליו דאף מאן דס"ל דאינם מצטרפים לסימן מובהק מצטרפים לסימן אמצעי ע"ז כתבתי הא הדיוק דלא מצטרפי לסימן מובהק הוא מסימנים בגופו וכליו בהדי הדדי אינם מועילי זה הדיוק הוא נמי דלא הוי סימן אמצעי דאי לא"ה תקשי למ"ד סימנים דאוריי' וביותר תמיהני שכתב בכלים חיישינן לשאלה מה הי' צריך להעליל זה על ספר הלא בנקל הי' יכול ליישב כדמסיק דזה הקושי' הוא למאי דמוקי בחוורי וסומקי ובמ"ש ליישב הוכחת מהרא"י דלמאן דחש לשאלה אף ביש אומדנא מ"מ חייש לשאלה מדפריך ממצא קשור הא שם יש סברא דלא נאבד מאחר והקשיתי על הש"ס גופי' מנ"ל דבעלמא לא חיישינן לשאלה וכתבתי ההוכחה מסימן גופו וכליו בהדדי לא מהני והאריך מעלתו דארוך וגוץ לא הוי אומדנא תמיהני הרי התה"ד רוצה לדמות אף מה שאין בו אומדנא כלל למצא קשור ואני כתבתי דארוך וגוץ דומה וקשה זה בעיני ותו כבר כתבתי די"ל סימנים בגופו היינו כמה סימנים גרועים ולמה לא יחשב זה לאומדנא דבעה"ג רוצה לומר דהוי סימן אמצעי וגם בדברי תה"ד לא נזכרו האומדנא רק הסימנים גרועים שהי' שם שינים גדולים ומשמע דע"ז קאי הראי':
ומה שרצה מעלתו ליישב דברי הח"צ להצילו מקושיתי עליו מיבמות דף קט"ו דחיישינן למסירה דחד אף לאביי דלא חייש לנפילה דחד כ"ש לרבא דחיישינן לשאלה דחד ורוצה מעלתו לומר דשם יש סברא מדלא עשה סימן יש לחוש טפי למסירה דחד דמה"ט כתבו תוס' דיש לחוש למסירה אף שתוס' ע"כ לא ס"ל כך מדהקשו הא לרבא לא חייש לנפילה רצה באמת ליישב בזה קושי' תוס' אך לפענ"ד אי אפשר לומר כך דודאי צריכים אנו לפרש דברי תוס' מאי ראי' מדלא נתן סימן שמסר לו יב"ש אחר אכתי אמאי לא עשה זה שמסר לו סימן ונראה כוונתם מש"ה לא נתן סימן שהי' בדעתו למכרו ואם ימכור לאיש אחר א"צ סימן שמי שיהי' בידו יגבה א"כ אין זה טעם מספיק שנחוש למסירה דחד אף דמוכח דרוצה למכור הי' אבל למכירה דחד לא נחוש וכן הקשו תוס' שפיר אמאי נחוש לנפילה מה אינו ראי' מדלא נתן סימן. ואף אם נפרש דברי תוס' כפשטן כיון שאין סימן אינו כ"כ מוחזק דלא נחוש שהוא של אחר דלא דמי לשאר מטלטלים דמסתמא הם של המוחזק מ"מ אין סברא זו מועיל שנחוש למסירה דחד וגם לנפילה וק"ל. ואפשר הי' לי קצת ליישב דברי הח"צ ולומר דשם נחוש טפי למסירה דחד דלאחר לא הי' יכול למכור לאביי דחש לנפילה דרבים לכן לא הי' קונה איש אחר אם לא יהיה לו כתיבה דנחוש לנפילה ולא יגבה אבל ליב"ש אחר מוכר בלא כתיבה דלא נחוש לנפילה דחד לכן מוכר טפי ליב"ש אחר משימכור לאחר דלאו שמי' כשמי' אבל אף שזה יעלה ארוכה לומר לאביי יש לחלק בין שאלה דיחיד לרבים עכ"פ לרבא ע"כ אין חילוק דחש למסירה דחד דאיהו לא חש לנפילה דרבים נסתר תירוצי ע"כ לרבא אין חילוק בשאלה בין חד לרבים אולם כבר כתבתי במה שיש לקיים דברי ח"צ לדינא אף שהוא לא כיון לזה: