תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו
קונטרס תקנות עגונות · תשובה ח
שלמה שמו ושלימה משנתו אין חקר לתבונתו צדיק יחי' באמונתו ה"ה כבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג המופל' ומופלג אברך כמדרשו נ"י פ"ה ע"ה כש"ת מו' שלמה הכהן נ"י אב"ד ור"מ דק"ק שנייטוך והמדינה יצ"ו:
מכתבו הגיעני מגילה עפה אפיק ועייל שפה ותמהני כי לא דרש סמוכים לאורייתא בפרטי' אשר גילה לאזני כי שאל פה אביו ידיד נפשי הרב הגאון הגדול אב"ד דק"ק פיורדא וה"ה הגאון המפורסים אב"ד דק"ק מעטץ אנא מה אענה אבתרייהו אמן יתומה אבל לכבודו הרמה נזדרזתי להשיב אשר שם ה' בפי ואמת בשאלה זו השגתי פעמים רבים והמה בכתבים אצלי תשו' שונים וקצתן מהדברים אשר כתב מעכ"ת נכללו בתוך דברי תשובתי אשר כתבתי מכבר ואלקטם אחת לאחת כמלקט בראש זית אנה ואנה ואעתיקם למעכ"ת אולם אבוא בקצרה ולא להעמיס עליו משא עיפה להאריך בדברים אלו ואף למעט הוצאת בי דואר כי הדרך רחוק ואין בהמ"ד בלא חידוש אגב נתחדשו אצלינו דברים בס"ד וה' יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות:
הנה תורף דברי מעכ"ת סובב כי בנ"ד נמצא איש אחד מת והי' הסימן שחוטמ והי' רחב ושערות שלו הי' מעורבי' שחורים ולבנים ושערו הי' מסולסלים ותחובים בתוכם נאדלין. ואיש אחד הכיר כל הבגדים שלו וחותם שלו בט"ע ואף שכל הסימני' הם רק סימנים גרועים התאמץ את עצמו מעלתו לומר דסימנים גרועים הרבה מצטרפים שיהי' סימן בינוני כמו שעלה בדעת תשו' עה"ג ואז צירף מעלתו הט"ע בבגדים דהוי שאלה דחד כדברי הח"צ בתשובה או שנאמר הממ"נ של מהר"ל מפראג דאי סימנים דרבנן לא ניחוש לשאלה ובזה הרחיב מעלתו דבריו ליישב דברי המערער על ממ"נ הנ"ל דדעתם אף אי סימנים דרבנן ואין הכרח לומר טעמא דמתניתין דאין מעידים אע"פ שיש סימנים בכלים משום חשש שאלה רק משום דסימנים דרבנן מ"מ נוכל לומר מסברא דחיישינן לשאלה:
והנה בגוף הדבר שנאמר שנצרף סימנים גרועים לסימן בינוני אי אפשר לומר כך לדעתי דהא בתשו' מהריב"ל ומזרחי מביאים ראי' דצירוף לא מהני דתנן אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו משמע אף צירוף לא מהני דאף שהי' סימנים בגופו וכליו כאחד לא מהני כן משמע לשון מתני' ותו אף אי נימא גופו או כליו תני ולא תרווייהו בהדי הדדי מ"מ הא תני סימנים משמע כמה סימנים בגופו לא נצרף א"כ מוכח דלא הוי בינוני דאל"כ קשה למ"ד סימנים דאורייתא אמאי לא מצטרפי לסימן בינוני אף שהי' איזה סימנים גרועים כמו ארוך וגוץ ע"כ לא מצטרפי להדדי אף לעלוי' חד דרגא והראי' זו דסימני גופו וכליו משמע שפיר אף שהי' גוף וכלים בהדדי אין סומכים עליהם היא מוכרחת לענ"ד בדעת מהרא"י שכתב בפסקיו סי' ק"ס לדחות דברי האומרים דאם יש סימן בגופו אין לחוש לשאלה דהא בש"ס מוכח אי חיישינן לשאלה הוא חשש גמור ולא מהני לצרף דאי אינו חשש גמור ומהני צירוף אומדנ' דלא לחוש לשאלה מאי פריך ממצא קשור התם יש אומדנו' גדולי' דחשש רחוק הוא לומר שיש אחר כשמו ושנפל הגט ממנו ע"כ הוא חשש גמור ולא מהני לצרף עכ"ד. וקשה על דבריו הא הש"ס בא להוכיח דלא חיישינן לשאלה מהך דמצא קשור מנ"ל להוכיח דאינו חשש כלל דלמא אינו חשש היכא דיש צירוף אומדנו' אבל בלא"ה חיישינן ע"כ דקושיתו היא דהא במתני' נמי יש צירוף דמפרש יש סימנים בגופו וכליו היינו תרוייהו בהדי הדדי נמי לא מהני ע"כ דחיישינן לשאלה אף בצירוף אומדנו' ומש"ה מדמה שפיר למצא קשור והן הן דברי מהר"א דמוכיח דש"ס מפרש אי חיישינן לשאלה הוא אף במקום צירוף דהש"ס מפרש גופו וכליו אינו או כליו אלא וכליו בהדי הדדי עם סימני גופו דאל"כ מאי פריך ממצא קשור וזה ברור. א"כ בזה נדחי' דברי הח"צ דמוכח דחיישינן בשאלה כה"ג אף דהוא דחד ובלא"ה דברי הח"צ תמוהים מהא דמס' יבמות דף קט"ו דמוכיח רבא דלא חיישינן לתרי יצחק מחבו בר נאני דשכיחי טובא ומוציאים שטרות ואביי אמר לך לנפילה לא חיישינן ולפקדון כיון דשמיה כשמי' לא מפקיד גבי' ולדלמא מסר לא חיישינן דאותיות נקנים במסירה מוכח דבפקדון דחד חייש אביי מדהוצרך לומר כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' ולא קאמר דהוי פקדון דחד. וכן רבא דכתבו תוס' דעיקר ראייתו מדלמא מסר לי' דאיהו ס"ל אין אותיות נקני' במסירה קשה הא הוי מסירה דחד למה ניחוש ע"כ חיישינן למסירה דחד א"כ ניחוש נמי לשאלה דחד דמ"ש שאלה ממסירה. ותו הכא נמי ניחוש למכירה. ואפשר בשאינו עשוי למכור כליו לא נחוש למכירה עכ"פ מוכח דשאלה נחוש טפי ממכירה וכיון דשם נחוש למכירה דחד דהיינו חשש מסירה דשם למה לא נחוש לשאלה דחד ודברי הח"צ סתורי' לגמרי לענ"ד ואי אפשר לסמוך ע"ז כלל:
אך בתשובה כתבתי בס"ד לקיים דברי הח"צ באופן זה דודאי רבא מוכיח דלא חיישי' דמסר לחבו בר נאני דלא חיישי' לתרי יצחק ולפי פי' רמב"ן היינו דאמרינן כאן נמצא ולהכי אינו לחוש דמסר לו אחר רק אמרינן דודאי השטר הוא אצלו תמיד אם כן קשי' טובא מאי נחוש לשאלה מ"ש שאלה ממכירה נימא כאן נמצא כאן הי' בפרט שב"ח בתשובה כתב גם סברא זו אנפילה ג"כ. ונראה ברור דלא ק"מ דודאי אין סברא כאן נמצא מועיל אם לא אמרו שיצחק אזל מקורטבא רק שאמרו איש א' אזל מקורטבא כו' וידענו שאיש א' מכאן הלך אטו משום סברת כאן נמצא לא נאמר שגם איש אחר אזל מקורטבא ושכב וזה שהי' דר בכאן אזל לעלמא הא ודאי חיישינן שמצוי הוא שבאים אנשים אורחים לקורטבא וי"ל שמשם הלך א' לאספמיא ושכב רק הא דאמרינן כאן נמצא משום שיצחק הלך ולא ידענו שבא לכאן יצחק אחר לכן אין לחוש שיצחק אחר בא לכאן ואזל כיון שאינו ברור שיצחק אחר הי' כאן אמרינן כאן נמצא והיינו דשמעינן דקאמר לא חיישינן לתרי יצחק דלסברת כאן נמצא מאי ענין זה לתרי יצחק והשתא מדמה הך דחבו בר נאני שאין תולין שטר זה בא מחבו בר נאני לחבו בר נאני אחר ואמרינן כאן נמצא א"כ בשאלה שמצוי שמשאיל אדם כליו לכמה אנשים לא סמכינן אסברת כאן נמצא אבל אם נאמר שיוסף בן שמעון השאיל ליב"ש אמרינן כאן נמצא כמו בחבו בר נאני אף די"ל שם יש סברא שאינו מצוי כ"כ למכור כליו לכן אנו תולין שמפר יב"ש זה ליב"ש אחר אבל שאלה מצוי טפי. אך זה דומה שיצחק דאזל מקורטבא דמצוי שבאו אנשים לעיר מ"מ אנו תולין שיצחק אחר בא לעיר וזה שהי' בכאן נאבד כך אין לתלות שאחר לבוש בכלי' אלו וזה שהי' לבוש נאבד. והא דפריך ממצא קשור לא קשה שמא הכא לא חיישינן לשאלה דאמרינן כאן נמצא דכבר כתבו תוס' במס' נדה פ' הרואה בשאלה לא שייך כאן נמצא והרי הוא ברשות הראשון א"כ שם בנמצא קשור דחיישינן שהשאיל הכלים לאדם וזה הניח בתוכו הגט והחזירו לידו ואף שנמצא גט תוך כלי אין מחזירים להנותן סימן בכלים דא"ל כאן נמצא ומסתמא לא יצא הכלי מעולם מרשותו שלא השאיל לאדם אחר דאין מועיל לזה סברא כאן נמצא לומר דאף שהשאיל פ"א לא יצא מרשותו אבל כשנמצא ההרוג בכלי' אין לחוש שהבגדים אינו של זה שנמצאו עליו רק הם של אחר והשאיל לזה כיון שאנו רוצים להוציא הדבר מרשותו של הנמצא עליו אמרינן כאן נמצא ואף למכירה אין לחוש שתולין שמעולם הי' ברשותו ולא מכר דא"כ לא הי' פ"א ברשותו להכי אין חוששים לשאלה ומכירה משום סברא כאן נמצא שמכר או השאיל לו יב"ש אחר כמו בבר נאני ונתקיימו דברי הח"צ פה ויתיישב בזה נמי סוגי' דב"ב ד' קע"א דרבא מוכיח דא"צ להביא ראי' מא' מאחיו שיצא שטרא מידו ולא מוכיח משני יב"ש דמוציאין שט"ח כדמוכיח לעיל רבה דלא נחוש לנפילה אך ברור שלעיל ע"כ גרסינן רבה וכן מוכיח דקאמר לרב חסדא פוק עיין בה דרבא לא אמר כך לר"ח שהי' רבו וכן בגיטין בסוגי' דשיירות מצויות אמר רבה כך לרב חסדא וגם ע"כ דאי אפשר לגרוס רבא דהא לרבא לא מוכח משני יב"ש דמש"ה אין לחוש שם לנפילה דאמרינן כאן נמצא ואין צורך הטעם דלנפילה לא חיישינן דכמו דלא חיישינן למסירה בחבו בר נאני משום כאן נמצא פשיטא דלא נחוש לנפילה רק ממך שפיר י"ל אפי' מר"ע דס"ל סברא כאן נמצא אמרינן רק להא דלא נחוש שיב"ש זה מסר לאחר אבל אם יש לחוש לאנשים רבים ליכא סברא כאן נמצא ואין ראי' משני יב"ש להכי נחוש גבי ממך לנפילה אך לעיל רבה מייתי הראי' ואיהו לא ס"ל סברא כאן נמצא ורבא קאמר א"צ להביא ראי' אינו מוכיח משני יב"ש והתם הטעם משום כאן נמצא רק מוכיח מאחין ושם לא שייך כאן נמצא דהרי באמת השטר לא הי' שלו מתחלה דהי' של אביו ובא אח"כ לידו והוא אמר שקנה ואחים אומרים דשמט מנייהו לא מהני סברא כאן נמצא וכן אם השטר אינו כתוב על שמו ס"ל לרבא אין צריך להביא ראי' זה אינו משום סברא כאן נמצא רק דכיון דאותיות נקני' במסירה א"צ ראיה וביבמות צריך סברא כאן נמצא למ"ד אין אותיות נקני' במסירה צריך ראי' על הכתב כמו שתי' הרמב"ן במלחמות וספר זכות ואלו הדברים ישרים וברורים לענ"ד ויצא מזוקק דאין לחוש בשאלה דחד משום סברא כאן נמצא זה העליתי בס"ד בתשובתי זה כמה שנים:
והשתא נחזי לפי הנחתי דמשום סברא כאן נמצא אין לחוש לשאלה מיב״ש זה ליב"ש זה אם נדמה כמו כן מי שיש לו סימן שאינו מובהק אם נחוש שהשאיל לאיש שיש לו סימן כזה דח"צ מדמה סימן ליב"ש ולבבי לא כן ידמה דהא אי סימנים דרבנן מדאורייתא אף בממון אין להחזיר סימנים רק בעדים. וליב"ש אחר בלא הוחזקו אף באיסור מדאורייתא אין לחוש ליב"ש אחר כמ"ש תוס' בסוף פ"ק דב"מ א"כ אם לגבי תרי יצחק אמרינן כאן נמצא מאין לנו לומר זה אף גבי סימנים דמדאורייתא אין מועיל סימן. אך יש לדמות לחבו בר נאני בהוחזקו דלא חייש ג"כ ליב"ש וא"ל דהתם שאני דמכירה אין כ"כ מצוי דמשמע דרבא מושג בסברא כאן נמצא דאף לפקדון לא חייש דסברא כאן נמצא מועיל על הכל ואף שתוס' כתבו דדיוקא דרבא הוא מדלמא מסר לי' היינו דמפקדון לא מוכח די"ל כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי' ולא הי' מוכח דאמרינן כאן נמצא אבל עכ"פ משמע דבסברא דכאן נמצא מיושב הכל א"כ יש לדמות שאלה לפקדון [ועיין ברמב"ן ספר מלחמות כתב דראיית רבא מחבו בר נאני דלא חיישינן לנפילה בלא הוחזקו ע"ש] ותו עכ"פ נפשוט מזה דכלי דלא מושלי שאין דרך להשאיל אין לחוש לפקדון שכתב הב"ש בשם ב"י דאי סימנים דרבנן אף בכלים אלו יש לחוש לשאלה דזה ודאי אינו מצוי כמו מכירה ואין לחוש לט"ע אם יש סימן בגופו ויש לסמוך על זה להלכה:
אולם בנ"ד שהם סימנים גרועים אכתי לבי נוקפה לסמוך להתיר דשמא אין זה דומה כלל ליב"ש אך בגוף דברי הב"ש יש לדון דודאי מוכח דאיכא כלים דלא מושלי אף למ"ד סימנים דרבנן דהא כבר הקשו הפוסקים אי סימנים דרבנן אמאי נקט מתני' סימני' דכלי' לא מהני נתני אף ט"ע לא מהני דניחוש לשאלה ע"כ או דבאמת אין לחוש לשאלה למ"ד סימנים דרבנן או עכ"פ צ"ל דמתני' מיירי בכלי' דלא מושלי דט"ע מהני וסימנים לא מהני א"כ מוכח אף למ"ד סימני' דרבנן סמכינן דאיכא כלים דלא מושלי וכן צ"ל לאביי דמפרש טעמא דמתני' משום סימנים דרבנן נמי קשה הא אביי חייש בעלמא לנפילה למה לא יחוש לשאלה א"כ ל"ל סימנים בכלים נתני אף ט"ע לא מהני ע"כ מודה בכלים דלא מושלי לא נחוש לשאלה אף אי סימני' דרבנן. אך לכאורה קשה הא אביי חייש לנפילה א"כ אף בכלי' דלא מושלי נחוש לנפילה וזה מצאו ואכתי למה לא תני ט"ע וצ"ל דאביי מפרש מתני' דיש סימני' בגופו וכלים בהדדי ואפ"ה אין מעידים לכן לא תני ט"ע דאם יש סימן בגופו וט"ע בכלי הוי נפילה דחד ואף אביי לא חש לנפילה א"כ מזה מוכח דמשום סימני' נמי חשוב נפילה דחד כמו בשני יב"ש א"כ אף לסברא כאן נמצא מהני סימנים ונסתלק פקפוק שזכרנו וגם מזה מוכח שפיר דהני כלים לא מושלי דאל"כ אכתי לתני ט"ע לכלים לא מהני וא"ל דכיון דיש סימן בגופו אין לחוש לשאלה דחד דהא הוכחנו דאביי חייש לשאלה דחד דהא קאמר ביבמות מש"ה לא נחוש דמסר לי' דאותיות נקנו במסירה אלמא דחש למסירה דחד נראה דמרבא אין ראי' דרבא ודאי אינו מחלק בין נפילה דחד לעלמא דלא כמ"ש ח"צ דרבא ס"ל אף בעלמא לא חיישינן לנפילה אבל בחד מודה לאביי דאי אפשר לומר כך דא"כ מאי ראי' מייתי משני יב"ש דאין לחוש לנפילה דלמא שאני התם דהוי נפילה דחד א"כ אי יש לחוש לנפילה הי' לנו לחוש אף לדחד ומינה בשאלה דחייש רבא חייש אף לחד ומש"ה רבא שפיר מוכיח ביבמות שם מחבו בר נאני דלא נחוש למסירה אבל אביי דמחלק בין נפילה דחד לדעלמא מאי צריך לומר אותיות נקנו במסירה הא הוי מסירה דחד ע"כ גם הוא במסירה אינו מחלק בין חד לדעלמא א"כ הכא נמי נחוש לשאלה דחד וט"ע לא מהני בכלים אמאי נקט סימני' בכלים ואף לפי מ"ש מש"ה אין לחוש לשאלה דחד דאמרינן כאן נמצא אינו מיושב לאביי דל"ל סברא כאן נמצא ע"כ ס"ל לאביי דהני כלי' לא מושלי אף אי סימני' דרבנן וע"ז לא מצאנו שום חולק א"כ יש לפסוק כך דהני כלי' לא מושלי אינשי ואף אם נבוא ליישב מה שלא הביא כלל בדיני עגונה דינים דלא מושלי אינשי כלי' כאלו ובהל' גיטין הובא והרגיש בזה הב"ש ולא העלה ארוכה והי' נראה ליישב דחיישינן באיסורא לנפילה א"כ אף בכלי' אלו חייש לנפילה אבל במצאו קשור הוי נפילה דחד ואף באיסור אין לחוש ואף שהוכחנו דרבא אינו מחלק בין נפילה דחד לעלמא מ"מ י"ל לרבא סברא כאן נמצא לענין נפילה דחד. וכן ראיתי אחרי כתבי זה בתשו' כנסת יחזקאל דמיישב הך קושי' משום נפילה דחד לא חיישינן במצאו קשור מ"מ בנ"ד דיש ט"ע בשאר כלים וגם על החותם ובשאר כלים אין לחוש לנפילה רק לשאלה דהא אדם לבוש בהם ואינו שייך נפילה דהא הש"ס לא הזכיר חשש נפילה בהם רק שאלה ועל החותם נימא חשש נפילה הוי תו נפילה דחד דע"כ מצא זה שהשאיל לו בגדים ולנפילה כזו לא חיישינן ודומה למצא קשור וזה ברור. ובתשובה אחרת כתבתי ליישב קושי' הב"ש באופן זה דבאמת י"ל דלא קשה ממצא קשור די"ל שם הוי אומדנ' המצטרפי' כמ"ש בפסקי' וכתבים של מהר"א ס"ק ס"א שזכרנו למעלה והוא מוכיח באמת דאין חילוק אי חיישינן לשאלה אך כבר כתבנו מנ"ל להש"ס להוכיח דלא חיישינן כלל אף באין אומדנ' אך י"ל דפריך להך שינוי' במס' בכורות דפרצוף פנים בלא חוטם מדאו' מהני עי"ש במס' בכורות ובעה"ג כתב ט"ע גרוע עם סימני כלים אין לחוש לשאלה [ובאמת מזה קשה עליו דמדייק מסידור לשון המשנה דאע"פ שיש סימני' לא קאי על שהה ג' ימים דשם אין לחוש לשאלה כיון דמדאורייתא הוי ט"ע מעליא א"כ אמאי סידר אחר פרצוף פנים עם החוטם הא בזה נמי מדאורייתא הוי ט"ע ואפ"ה חיישינן לשאלה] א"כ שפיר מדמה זה למצא קשור דהכא נמי הוי אומדנא טובה [וראיתי מעלתו כיון בזה לדעתי] א"כ מוכרח הש"ס ליישב הני כלים לא מושלי א"כ י"ל לאידך שינוי דפרצוף בלא חוטם אינו הכרה מדאורייתא דיכיר לחוד כדמשני בבכורות אז י"ל בהך דמצא קשור הטעם דהוי אומדן טוב או דהוי שאלה דחד:
והכא מדאורייתא אין ט"ע זה חשוב להכי נחוש לשאלה א"כ משום ספיקא דדינא לא הביאו הך דכלים לא מושלי דשמא מושלי וממצא קשור לא קשה דשמא שם הטעם דהוי נמי אומדן דאין לחוש שיב"ש אחר אבד גט אבל הך דמצא קשור שפיר פסקינן ממ"נ רק דצריך שיהי' קשור באלו כלים דבלא"ה י"ל אפכא שמא הטעם משום דהני כלים לא מושלי ולא משום האומדנא דשמא פרצוף פנים מדאורייתא מהני ואפ"ה חיישינן לשאלה ע"כ אף במקום אומדנא חיישינן לשאלה כדברי מהר"א להכי צריך שיהי' אומדנא וכלים אלו ואז שרי ממ"נ ודוק:
והשתא אף לפי תירוץ זה ניחא בנ"ד דיש ט"ע ויש אומדנות רבות שזה הוא האיש אף שהם כמה סימני' גרועים אומדנות הם ומהני לצרף סברא דלא מושלי החותם משום ממ"נ הנ"ל או דכלים אלו לא מושלי או דעכ"פ אם יש אומדן בהדי' אין לחוש לשאלה אך לעיל כתבתי דאפשר הרבה סימנים גרועים אף שאומדנא לא יועיל אך לפי מ"ש הראי' מדברי אביי דהוא חש למסירה בחבו בר נאני אף דיש האומדנא דהא הוי מכירה דחד. א"כ ע"כ לאביי נשאר הקושי' ממתני' דמוקי כמ"ד סימני' דרבנן למה נקט סימנים בכלים אף ט"ע לא מהני ואף דנימא דפרצוף לחוד מהני מדאורייתא מ"מ לא מהני ט"ע בכלים ונחוש לשאלה דאיהו לא מחלק בין יש אומדן או לאו ע"כ איהו ס"ל הנהו כלים לא מושלי ולהכי נקט סימנים דאף בהנהו כלים לא מהני. וגם י"ל אי טעמא דמתני' דסימנים דרבנן ע"כ ס"ל כהך שינויא דפרצוף לחוד מדאורייתא לא מהני דאל"כ הי' לסמוך על סימנים דרבנן בחששא דרבנן וכן כתבו הפוסקים גבי טביעת מים שאין להם סוף די"ל סימנים דרבנן מהני וכתוב אצלי במקום אחר באריכות בס"ד א"כ ע"כ אביי ס"ל פרצוף פנים מדאוריי' לא מהני ואפ"ה בט"ע שרי בכלים אלו עכ"פ מוכח דהנהו כלים לא מושלי אינשי ודוק:
ובגוף דברי הב"ש הארכתי בתשובה אחרת בס"ד דדברי הב"י בתשובה אינם כמ"ש הב"ש דאיהו נמי ס"ל דלא עבידי דמושלי כלים אלו. רק בארתי דברי הב"י דהוא ס"ל לפום קושטא אין לסמוך על זה דכלים לא מושלי אינשי דסימנים ס"ל הם דרבנן וסימן מובהק י"ל דס"ל כמ"ש מהרש"א בגיטין דליכא בכלים ועל ט"ע אינו רוצה לסמוך דס"ל דט"ע לא מהני אי לא שבעתן עין כמבואר בפ"ב דמציעא ולהכי לא מהני ט"ע בכלי להכי כתב ב"י במצאו קשור נאמן במגו אם אומר שהכירו היטב אבל בעלמא ט"ע לא מהני ומסולק קושי' הגאון בעל מגיני שלמה בתשובה גאונים בתראי למה צריך מגו בעגונה בלא"ה נאמן בט"ע בלא מגו כמו דנאמן בט"ע בגופו ולמ"ש אתי שפיר בגופו מהני ט"ע אבל בכלים לא מהני ט"ע של מוצאו שזה לא שבעתה עינו כיון שאינו שלו ובזה יש לקיים דברי מהריב"ל שהוכיח דצירוף ט"ע עם סימנים לא מהני דאל"כ מאי קאמר רבה בר בר חנה אי סימנא אית לי אי טביעת עינא אית לי לא ידענא אי סימנים דאורייתא ואהדרו לי בסימן או סימנים דרבנן ואהדרו לי בט"ע וקשה דלמא אהדרו לי' עבור סימנים וט"ע בהדי הדדי ע"כ צירוף לא מהני והשיב בתשו' עה"ג על ט"ע לא הי' מסופק דמה"ת לא יהדרו לרבה בב"ח בט"ע וקשה א"כ למה לי' לרבה בב"ח לומר אי משום סימנא כנ"ל כיון שיש לו ט"ע ע"כ דרבה בב"ח הי' מסופק שמא לא יהדרו לי' שסברו שלא שבעתה עינו בגט א"כ הקשה מהריב"ל שפיר שמא לא אהדרו לי' רק משום תרוייהו בהדדי וק"ל:
אך אף אם נפרש כך דברי הב"ש מ"מ אם אומר העד שמכירו היטב מהני כמו דמהדרינן בשני עדים בט"ע ואין צריך שישבעו עינם אם אומרים שמכירים היטב דהא חזינן דהחזירו באמת לרבה בב"ח הגט עפ"י טביעת עין משום שאמר שמכיר היטב ובאמת תוס' מוכיחים בספ"ק דמציעא דרבה בב"ח דאף בלא שבעתן עין מהני ט"ע ולהרא"ש דפסק דלא שבעתן אינו חייב להכריז ס"ל ע"כ אם אומר שמכירו מהני ט"ע רק שאינו חייב להכריז דמסתמא אינו מכירו וכ"כ הטור ח"מ סי' ר"ס י"ל עכ"פ מוכח דמהני ט"ע בלא שבעתו עין דהא החזירו לרבה בב"ח א"כ הכא נמי מהני ט"ע על כלים ואי הני כלים דנא מושלי אין לחוש לשאלה וזה ברור. וגם בגוף דברי הב"ש שכתב אי סימני' דרבנן י"ל דכולהו כלים מושלי אינשי קשה עליו טובא א"כ איך נהדר חמור בעידי אוכף למ"ד סימנים דרבנן נחוש לשאלה ע"כ אוכף לא מושלי אינשי וסמכינן וקושיא הקשיתי בתשובה זה עשרים שנה וכהיום ראיתי שנדפסה קושיא בתשובה נודע ביהודה שהרגיש ג"כ בזה אולם העליתי בתשובה שלי ישובים ע"ז בס"ד ולפי מ"ש לעיל נתיישב ברווחה די"ל דמיירי שעל החמור נתן סימנים ועל אוכף יש עדים דאז אין לחוש לשאלה דאיך ישאול אוכף דוקא לאדם שיש לו חמור כמו חמור שלו בסימנים דהא דסימנים דרבנן הטעם דשמא יש לאחר ג"כ חמור כזה דמתרמי שנים שיש להם סימנים שוים מ"מ משום סברא כאן נמצא לא נחוש לשאלה באופן זה כמ"ש לעיל בשלמא למ"ד סימנים דאורייתא ע"כ לא מיירי שנתן סימנים על החמור דאל"כ נהדר חמור בסימנים שלו להכי צ"ל דאוכף לא משאיל אינש אבל למ"ד סימנים דרבנן מתוקמי' שעל החמור נתן סימנים ועל אוכף יש עדים דמשום סימני' לחוד לא מהדרינן ומשום עידי אוכף מהדרינן אף החמור דאין לחוש שהשאיל אוכף למי שיש לו חמור בסימנים כחמורו ואף לאביי דס"ל כאן נמצא ולשאלה דחד חיישינן כמ"ש לעיל נמי י"ל כיון שנתן סימן על החמור ע"כ נאבד לו חמור בסימנים אלו רק אנו חוששים שגם למי שהשאיל אוכף נאבד חמור בסימנים אנו והרי הוא נותן סימן על חמור שנמצא עם זה האוכף ע"כ חמור שלו הלך באוכף זה דאי לחבירו נאבד ג"כ חמור והוא הוא שהלך באוכף שהשאיל לו זה מנין יודע הוא שלחבירו נאבד חמור בסימנים אלו שאם אין לחבירו חמור בסימנים אלו מה אהני רמאותי' הא נמצא חמור באוכף והוא יודע שחמור שלו לא נאבד באוכף שלו דהא השאילו לאחר א"כ מסתמא אם נאבד חמור באוכף אינו בסימנים שלו א"כ ע"כ רמאי הוא כשאומר שנאבד חמור שלו בזה האוכף ומה אהני לי' רמאותי' מאין יודע של חבירו נאבד חמור בסימני' אלו באוכף שלו בשלמא בסימני חמור לחוד לא מהדרינן דשמא אומר אמת שנאבד ממנו חמור בסימנים אלו רק אנו חוששים שחמור הנמצא אינו שלו דשמא גם לאחר נאבד חמור בסימני' אלו אבל כשנדע שהאוכף שלו ע"כ שבאמת נאבד לו חמור באוכף שלו דאם השאיל האוכף ונאבד לו חמור בסימנים בלא אוכף זה והוא משקר שנאבד לו חמור באוכף זה מה ליהני לי' הסימנים שהרי אנו מצאנו חמור באוכף שלו מאין יודע הוא שלחבירו הי' חמור בסימנים אלו מסתמא לא יהי' החמור בסימנים אלו והרי נתברר רמאותו שנמצא באוכף זה חמור שאין לו הסימנים והרי ע"כ לא נאבד חמור שלו שיש לו הסימנים באוכף זה [ועיין בשיטה מקובצת במס' ב"מ ודוק] אך אף אי סימנים דאורייתא י"ל דמיירי שהיה לחמור סימנים גרועים ועידי אוכף ומהני נמי הראי' שחמור שלו דמאין יודע של חבירו נאבד חמור בסימנים גרועים ונהי דלתירוץ הראשון דאמרינן כאן נמצא י"ל בסימנים גרועים לא סמכינן אסברא כאן נמצא אבל לתירוץ השני יש סימנים גרועים נמי הוכחה שהוא שלו דמאין יודע שלחבירו נאבד חמור בסימנים גרועים כאלו עם אוכף שלו ואם לא יהי' סימנים גרועים על החמור נדע שאינו שלו ג"כ לכן מוכרח דלא כהב"ש בזה. וכבר כתבנו דהב"י בתשובה לא כ"כ ואף למ"ד סימנים דרבנן י"ל דלא מושלי אינשי אוכף וחותם דקאמרינן בש"ס דחש לזיופא ודאי חשש מעליא הוא ולא מושלי ואין לחוש לנפילה דהא שאר כלים ע"כ השאיל ולנפילה דחד ודאי לא חיישינן אף באיסור אי משום דמזהר זהירי אי משום כאן נמצא דלנפילה לא שכיחי לכן מצד ט"ע דחותם יש להתיר אך דא עקתא שבתוך ג"ע מבואר שמצאוהו ערום א"כ החותם נמצא סמוך לו והב"ש כתב כה"ג י"ל שאינו של המת כיון שלא נמצא עליו:
אך לענ"ד אין לחוש לזה דהא קי"ל דאזלינן בתר קרוב כ"ש בקורבא דמוכח דהרי ודאי זה שנמצא מת הלך בבגדים ועכשיו נמצא ערום ע"כ הפשיטוהו בגדיו ונמצא סמוך לו בגדים למה נחוש שבגדים של מת לקחו אנשים ואלו בגדים אבד איש אחר טפי תולין שהם של הנפשט כיון שע"כ הי' לו בגדים והוי קורבא דמוכח ואף ברוב וקרוב הולכים אחר הרוב כאן ליכא רובא דליכא למיזל בתר רובא דעלמא דהרי רובא דעלמא לא יאבדו החותם שאינו שלהם רק בעלה של זה האשה הי' לו חותם זה וזה לא מושלי אינשי ע"כ ממנו נאבד ואין ספק רק על שני אנשים אם הוא של זה המת והוא בעלה או שהוא של בעלה והוא אינו המת וניזיל בתר קרוב וליכא רוב נגד זה ושפיר יש לסמוך שהחותם של המת וע"כ המת הוא בעלה דהא חותם לא מושלי וזה ברור ויש לצרף דעת הרבה גאונים דס"ל דלא חיישינן לשאלה כלל ובמקום עגון שכפי הנראה לא יהי' לאשה עדים היותר מועילים בשום אופן לכן אם יפרש מעכ"ת שיחתו לפני הגאונים המפורסמים אב"ד מפוורדא וממעט"ץ איך ובאיזה אופן נמצאו הבגדים והחותם והם יסכימו בהיתר עגונה זאת אף אני נעשה סניף לעושי מצוה להיות נמנה עמהם בהיתר זה: